מאמר דעה

מתווה לוין-סער: לא לטרוק את הדלת בפני המבקש סולם לרדת מן העץ

| מאת:

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

בסוף השבוע שעבר הצליח יריב לוין להדהים פעם נוספת את החברה הישראלית ולטרוף מחדש את הקלפים בזירה הציבורית, שכבר במשך למעלה משנתיים סוערת בעקבות המהפכה המשפטית שהציע כשנכנס לתפקידו כשר המשפטים.

אם לתמצת בקליפת אגוז את עיקרי המתווה החדש שמציע לוין: ראשית, הרכב הוועדה למינוי שופטים ישונה באופן שמצד אחד יחליש את כוחם של השופטים ויבטל לחלוטין את מקומה של לשכת עורכי הדין, ומצד שני יחזק את כוחה של האופוזיציה. על פי המתווה המוצע, אמנם תינטל מן השופטים זכות הוטו על מינויים לבית המשפט העליון, אך גם לקואליציה לא תהיה האפשרות לשלוט בוועדה, שכן היא תהיה זקוקה לתמיכת אחד מנציגי האופוזיציה במינוי שופטים. שנית, יחוקק חוק יסוד החקיקה, שמצד אחד יקבע כללים קשיחים וברורים לחקיקת חוקי יסוד, באופן המטיל מגבלות על כוחו של הרוב לחוקק חוקי יסוד כרצונו, אך מצד שני תוגבל הביקורת השיפוטית של בית המשפט העליון על חקיקה בכלל ועל חוקי יסוד בפרט.

היו שהציגו את המתווה כ"פשרה היסטורית", שמאפשרת למצוא את שביל הזהב בין תומכי המהפכה המשפטית לבין מתנגדיה. אחרים טענו, כי אין זו פשרה כלל ועיקר, שכן זו אותה גברת בשינוי אדרת, "אותה הפיכה באריזה חדשה". אני מבקש להציע, כי את המתווה הזה יש לראות כהצעת כתב כניעה והודאה בתבוסה מצידו של יריב לוין, ובתור שכזו יש לנהוג בה. אמנם ההצעה מלאה חסרונות ובעיות, וראויה לתיקונים משמעותיים, אך לדעתי טוב תעשה החברה הישראלית אם תראה בה בסיס למשא ומתן.

המהפכה המשפטית שלוין ניסה לקדם בראשית כהונתו כללה ארבעה רכיבים עיקריים: ביטול עילת הסבירות; שינוי מעמדו של היועץ המשפטי; החלשת כוחו של בג"ץ לפסילת חוקים; שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מבין ארבעת רכיבים אלה, אין ספק כי הרכיב החשוב ביותר עבור לוין, "הגביע הקדוש" של המהפכה המשפטית, היה הרכיב הרביעי, שאמור היה לאפשר את השתלטות הממשלה על הוועדה לבחירת שופטים, כך שתוכל למנות שופטים כראות עיניה. ההנחה הייתה שבסופו של יום מי אשר שולט במינוי השופטים שולט למעשה במערכת המשפט כולה. לפיכך, לוין הציע לעצב מחדש את הוועדה לבחירת שופטים, כך שלממשלה יהיה רוב אוטומטי למנות את מי שהיא תחפוץ ביקרו. אין צריך לומר עד כמה חמורה ומסוכנת הצעה זו, שמשמעותה הפיכת השופטים להיות נושאי דברה של מפלגת השלטון.

בהצעה הנוכחית של מתווה לוין-סער, יש וויתור גמור ומלא על הדרישה הזאת. לא כאן המקום למנות את המגרעות הברורות שקיימות בהצעה החדשה שלוין הניח ואשר דורשות תיקונים ושינויים, אולם הסכנה המרכזית שהייתה ברפורמה המקורית של לוין – השתלטות הממשלה על הועדה לבחירת שופטים – למעשה  הוסרה מהשולחן.

לפיכך, אף שאני סבור כי המבנה הנוכחי של הוועדה לבחירת שופטים טוב יותר מן המבנה המוצע במתווה לוין-סער, כיוון שבמתווה החדש יש נטישה של רעיון העוועים שהיה בבסיס המפכה המשפטית, הוא יכול וראוי לשמש בסיס לדיון ציבורי.

כאשר היריב מודה בחצי פה שהפסיד ומחפש אחר סולם כדי לרדת מהעץ, הדבר החכם לעשות הוא לסייע לו, ולא לדחוק בו להישאר במקומו. אין זה אומר לסמוך את הידיים על ההצעה הזאת ככתבה וכלשונה. אך גם לא לטרוק את הדלת בפניה. אף שמתווה לוין-סער ודאי לא יכול להיחשב "סיום האירוע" והבאת המשבר החוקתי לפתרונו, הוא יכול להיות תחילת כיוון לפתרון המשבר.

עם זאת, יש עניין אחד שחייב להיות מוצב כדרישה מקדמית לכל כיוון של פתרון. דרישה מקדמית זו לא נוגעת לתוכנו של המתווה אלא לבסיס ההסכמי שלו. אמנם המתווה מוצג על ידי לוין וסער כפשרה, אולם זו פשרה בין שני חברים באותה המפלגה. כך לא מקדמים מתווה לפתרון המשבר החוקתי. שינוי מהותי של כללי המשחק, כפי שאכן מוצע במתווה לוין-סער, חייב להיעשות בהסכמה של שני חלקי בית הנבחרים, ולא במעמד צד אחד בלבד. לכן, גם אם תוכנה של הפשרה יכול לשמש בסיס למו"מ, הוא לא יכול להיות מקודם באמצעות הקואליציה בלבד תוך התעלמות מן האופוזיציה.

 מתווה לוין-סער אמנם לא פירט כיצד אמור להיראות הליך חקיקת חוקי יסוד, אולם אפשר להניח כי יהיה מדובר בהליך קשיח יותר מהליכי חקיקה רגילים, שיצריך רוב מיוחד. אם על פי המתווה העברת חוקי יסוד תהיה מותנית בקיומו של רוב מיוחד, כדי שהדבר יבטא הסכמות רחבות בבית המחוקקים, הרי שמן הראוי להחיל דרישה זו גם על המתווה עצמו שיהיה הבסיס להסדר זה. גם המתווה עצמו צריך לזכות ברוב מיוחד, ולא להיות פרי החלטה פוליטית חד-צדדית של הסכמה בין לוין לבין סער.

כאשר נציגי האופוזיציה יוזמנו להשתתף בתהליך קידומו של המתווה שהציעו לוין וסער, מן הראוי שייעתרו להזמנה, וידונו בהצעה זו בכובד ראש, תוך שהם מכניסים בה את התיקונים הנדרשים. הצעה זו, עם כל חסרונותיה, יכולה וצריכה לשמש בסיס לריפוי שבריה של החברה הישראלית, ובלבד שתקודם באמצעות הסכמה רחבה, כראוי לניסוח מחדש של כללי המשחק, ולא באמצעות ניצול הרוב את כוחו תוך התעלמות מן האופוזיציה.


פורסם לראשונה במקור ראשון