אחרי פרישת עוצמה יהודית: מהלומה קשה ליציבות הממשלה או רק "מכה קלה בכנף"?

Photo by Yonatan Sindel/Flash90

היום הכריזו שלושת שרי עוצמה יהודית על התפטרותם מהממשלה, ועל פרישת סיעתם מהקואליציה. הרקע להתפטרות ולפרישה הוא ההתנגדות הנחרצת לעסקת החטופים שאושרה בידי הקבינט והממשלה ב-17 לינואר.

הפרישה הזו מצמקת את הרוב הקואליציוני ל-62 חברי כנסת ובכך מצמצמת את מרחב התמרון הפוליטי של ראש הממשלה. ואולם האם הפרישה הזו צפוייה לערער באופן מהותי את יציבות הממשלה? דומה שעדיין מוקדם להעריך. מצד אחד, הצטרפותה לקואליציה של סיעת הימין הממלכתי בראשות גדעון סער (הסיעה פרשה מהקואליציה במרץ 2024 וחזרה אליה חצי שנה אחר כך) מאפשרת לממשלה לשרוד גם ללא תמיכת עוצמה יהודית. בנוסף, מנהיג המפלגה איתמר בן-גביר הבטיח כי סיעתו לא תפעל בצורה אקטיבית להפלת הממשלה, ואף הבטיח לשקול חזרה לקואליציה במידה ותתחדש הלחימה בעזה לאחר יישום השלב הראשון בעסקה. זאת ועוד, ניסיון העבר מלמד שבמרבית המקרים בהם סיעות פרשו מהקואליציה על רקע מחלוקת אידיאולוגית, הדבר לא הוביל להקדמה מיידית של הבחירות.

מצד שני, הממשלה עומדת בפני מספר אתגרים משמעותיים בשבועות הקרובים: מלבד המאבק הצפוי על המעבר לשלב השני של עסקת החטופים עליה גם לסיים את חקיקתו של חוק הגיוס, בצורה שיהיה מקובל הן על הסיעות החרדיות והן על שחקנים בקואליציה שלא מוכנים לתת יד לחוק ללא שיניים שינציח את הפטור החרדי. אתגרים אלה עשויים לערער עוד יותר את הקואליציה, ומהבחינה הזו, ייתכן שהפרישה של עוצמה יהודית מסמנת את אבן הדומינו הראשונה שנופלת בדרך להתפרקותה של הממשלה ולהחלטה על הקדמת הבחירות.

הטבלה להלן מביאה מקרים בולטים של סיעות אשר פרשו מהקואליציה בשל מחלוקת אידיאולוגית. יש להדגיש שהיא לא כוללת מקרים של פיטורי שרים על-ידי ראש הממשלה. כפי שניתן לראות, מרבית מקרי הפרישה הגיעו על רקע מחלוקת בנושאים מדיניים-ביטחוניים. נושא בולט נוסף שעמד ברקע פרישות מהקואליציה הוא ענייני דת ומדינה.

כאמור, רק מעט מהפרישות הוליכו ישירות לסוף דרכה של הממשלה ולהקדמת הבחירות. מקרה מובהק כזה היה פרישתן, בזו אחר זו, של שלוש מפלגות הימין הקטנות (צומת, מולדת, תחייה) מממשלת הימין בראשות יצחק שמיר בשלהי 1991 וראשית 1992. פרישתן הקטינה את הקואליציה ל-59 ח"כים ובעקבות כך הוקדמו הבחירות לכנסת ה-13.

מקרה ידוע נוסף היה ההתפוררות המהירה של ממשלת אהוד ברק. פרישתה של מרצ, ולאחר מכן של המפד"ל, ישראל בעלייה וש"ס, הותירה את הקואליציה ללא רוב בכנסת. בעקבות כך נקבעו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בהן הובס ברק על-ידי מועמד הליכוד אריאל שרון.

ישנם מקריים גבוליים יותר. למשל, ייתכן כי פרישתה של מפלגת העבודה מממשלתו של אריאל שרון (נובמבר 2005) האיצה את החלטתו של ראש הממשלה להקים את קדימה ולהקדים את הבחירות. אך לא מן הנמנע שמהלכים אלה היו מתרחשים גם בלי הפרישה הזו. גם פרישתה של ישראל ביתנו בשלהי 2018 לא הביאה ישירות להקדמת הבחירות, אך הייתה מהגורמים המזרזים לה. 

מקרי עבר בולטים של פרישת סיעות מהקואליציה