משילות ויציבות שלטונית

מאז שנות ה-90 חלה ירידה קיצונית ביציבות הפוליטית, כך ששרים מכהנים תקופות קצרות למדי במשרדי מפתח כחוץ, פנים, אוצר וחינוך. לממשלה החדשה יש פוטנציאל לשנות זאת ולקדם מדיניות לטווח ארוך.

מאז הוקמה הממשלה הנוכחית, ובחודשים האחרונים ביתר שאת, ממעטות שתיים מרשויות השלטון בישראל, הממשלה והכנסת, להפעיל את סמכויותיהן. למעשה, למעט בנושאים הקשורים למגפת הקורונה, הממשלה מונעת כמעט כל חקיקה, ובכך "משתקת" את פעילות הכנסת. השיתוק הזה גובה מחיר יקר בטווח הקצר והארוך

שופט העליון מלצר אמר בדיון בביה"מ שלפי חוק יסוד: הממשלה, אין לראש הממשלה סמכות לכהן כשר. ד"ר עמיר פוקס מציע להתייחס ברצינות לפרשנותו של מלצר לחוק ומציע פרשנות שונה.

ממשלת נתניהו הרביעית מציינת בימים אלו שנה לכהונתה ונדמה שבפרק הזמן הזה היא שברה שיאים של חוסר יציבות פנימי. זאת בשל אחריות ציבורית לקויה והדומיננטיות של "כיבודים" אישיים ואגו על חשבון יעילות שלטונית וטובת המדינה.

נראה כי 100 הימים הראשונים של הממשלה, היו בעיקר זירת התגוששות תוך-קואליציונית, מבלי שהוצג בהם חזון כולל ואין זה פלא כאשר מדובר בקואליציה צרה שכזו. מעניין יהיה לבחון שוב כאשר תחגוג הממשלה שנה, אם הצליחה בכל זאת לקדם רפורמות משמעותיות כמו זאת לתיקון יכולת המשילות, אליה התחייב נתניהו בעת השבעת הממשלה.

על אף שהחוק אינו אוסר באופן מפורש על כהונתו של ראש הממשלה גם כשר במקביל, הדבר בעייתי לנוכח העומס הרב המוטל על ראש הממשלה והצורך בניהול תקין של משרדי הממשלה. המציאות לפיה מצד אחד ראש הממשלה – מהמנהיגים העסוקים ביותר בעולם– חולש במקביל גם על שלושה משרדים ביצועיים חשובים, ומצד שני חברים בממשלה שרים שאחראים על משרדים קיקיוניים שהוקמו לצרכים קואליציוניים, היא בלתי נסבלת מבחינה משטרית ומשילותית.