כיצד יתקיים המשך הדיון בבג"ץ לאחר הגשת התצהיר מטעם ראש השב"כ?

Photos by Flash90 (Netanyahu: MOTI KIMCHI/POOL)

ביום 21.4.2025, לאחר שניתנה לו ארכה של יום אחד, ראש השב״כ הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות שנפרשו בהודעתו מיום 4.4.2025, שצורפה לתגובתה של היועצת המשפטית לממשלה לעתירה. התצהיר כולל חלק גלוי (המקיף 11 עמודים) ועוד חלק חסוי, המקיף 31 עמודים וחמישה נספחים.¹

בהתאם להחלטת בג״ץ מיום 8.4.2025, ראש הממשלה נדרש באופן אישי להגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות בליווי כלל המסמכים הנחוצים לצורך תמיכה בטענותיו, וזאת עד ליום 24.4.2025. ראש הממשלה רשאי להגיש תצהיר חסוי² (יתכן ותינתן גם ארכה של יום).

ככל שראש הממשלה לא יגיש תצהיר כלל, על פי תקנה 9(ד) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק "אין שומעים טענותיו בדבר התנגדותו אלא אם כן הורה בית המשפט הוראה אחרת״.

כיצד התצהירים האמורים נבדלים מן המסמכים שהוגשו עד עתה במסגרת העתירה?

לפני הגשת התצהירים, בהליך הנוכחי כנגד פיטורי ראש השב״כ הוגשו לבית הדין המסמכים הבאים: עתירות מטעם עותרים ציבוריים וכן תגובות מקדמיות לעתירות – האחת מטעם הממשלה וראש הממשלה (המיוצגים על-ידי עו״ד ציון אמיר), והשנייה מטעם היועצת המשפטית לממשלה והשב״כ (המיוצגים ע״י ב״כ היועצת המשפטית לממשלה). התגובות המקדמיות לא כללו תצהירים לאימות העובדות המצוינות בהם, הגם שתגובת היועצת המשפטית לממשלה לוותה במסמך שכותרתו ״הודעה מטעם ראש שירות הביטחון הכללי״, שלא הייתה ערוכה בצורה של תצהיר. במילים אחרות, בעת הדיון שנערך בבג״ץ ביום 8.4.2025, לא היו מצויים בפני הרכב השופטים מסמכים כתובים וחתומים המשמשים כעדות בכתב של מוסרי התצהיר על עובדות שידועות באופן אישי למי שחתמו עליו. ההבדל בין תצהיר לבין כל מסמך אחר הוא כי המשמעות של מסירת תצהיר שקרי שקולה למתן עדות שקר אשר הינו עבירה פלילית (לפי סעיף 237 (א) לחוק העונשין).

האם הצדדים יכולים לבקש השלמת פרטים לאחר הגשת התצהירים?

ביום 22.4.2025 באי כוחם של ראש הממשלה והממשלה הגישו לבית המשפט בקשה למתן פרטים נוספים על תצהירו של ראש השב״כ בה ביקשו כי הוא ישיב מהו המועד אשר החליט לסיים בו את תפקידו.

לפי תקנה 11 ו-12 לתקנות סדרי הדין בבג״ץ, הצדדים רשאים לדרוש פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים שפורשו בתצהירים – ראשית בדרך של פניה ישירה לצד שכנגד, ואם לא התקבלו הפרטים הנוספים – על ידי הגשת בקשה לבית המשפט לצוות על מתן פרטים נוספים.³ בקשה זו נועדה לפתוח פתח מוגבל להשלמת התשתית העובדתית העולה מתצהירי התשובה. בהתחשב באופיו של ההליך המתנהל בבג"ץ, מטרת הבקשה לפרטים נוספים היא להגדיר ולהבהיר את המחלוקת בין הצדדים. היא אינה מכוונת לשימוש רחב בדומה למשל להליכים המקדמיים המקובלים בתקנות סדר הדין האזרחי. לכן נקבע כי מטרת הבקשה לפרטים נוספים אינה לגלות את כל המידע שאותו אפשר היה לגלות אילו ניתן היה לחקור את הצד שכנגד בחקירה נגדית; אלא, מטרתה לצמצם את המחלוקת בין הצדדים ע"י הגדרה מדויקת של טענה כללית, ולאפשר למבקש לתכנן את הצגת עמדתו על רקע עמדת הצד שכנגד, על מנת לקדם את הדיון בעתירה ולא לשם הוכחת טענות המבקש. הפסיקה קבעה שני מבחנים בהקשר זה: רלוונטיות הדרישה לפרטים נוספים לגדר המחלוקת בין הצדדים, וכן קיומו של מידע עדיף אצל בעל הדין שכנגד, לצד היותם של הפרטים מהותיים ומשמעותיים שיש בהם כדי לקדם את הדיון בעתירה.⁴

האם ניתן לחקור מצהירים במסגרת הליך בבג״ץ?

בשנותיה הראשונות של המדינה, בג״ץ היה מאפשר לחקור את המצהיר מטעם המדינה כדבר שבשגרה.⁵ אך החל משנת 1960 נקודת המוצא השתנתה, ונקבע כי ניתן יהיה לחקור מצהירים רק במקרים חריגים ומיוחדים. זאת, כדי לחסוך את זמן הדיונים בפני בג״ץ ובכך להימנע מלהשית עלויות רבות על העותרים.⁶ במהרה, דברים אלה קיבלו עיגון רשמי בתקנות משנת 1963,‎ ⁷ובהמשך בתקנות משנת 1984 התקפות גם היום. כך קובעת תקנה 18(א) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק: ״בעל דין הרוצה לחקור את מי שהצהיר מטעם בעל הדין שכנגד, רשאי בית המשפט להתיר לו לעשות כן, אם ראה צורך בכך לשם עשיית צדק״. לצד זאת, תקנה 14 מאפשרת לבית המשפט לקבוע כל הוראה שתיראה לו נחוצה לבירור העניין, וזאת במקרה שהוא התרשם כי ״אין הפלוגתה ברורה די הצורך״ כדי שהוא יוכל לדון בה בנוחות.

לאורך השנים בג״ץ שב והבהיר כי ״לא כדבר שבשגרה ייחקרו מצהירים וישמעו עדים״,⁸ עד כדי כך כי השופט זמיר ציין במאמר בנושא כבר בשנת 1992 כי ״כיום רווחת הדעה שאין טעם לבקש מבית המשפט רשות לחקור את המצהיר, כיוון שאין סיכוי לקבל מבית המשפט רשות כזאת״.⁹

לאורך השנים גם הודגש כי בירור עובדתי יסודי תוך בחינה פרטנית של מסמכים וראיות לא מתאפשר בגדר דיון בבג״ץ לנוכח ״סדרי הדין המיוחדים החלים בו ומתכונת הדיון, שלרוב אינם מאפשרים לבעלי הדין לפרוש בפני בית המשפט את מלוא התשתית העובדתית, להביא ראיות ולחקור עדים, ומשכך מקשים הם על קביעת ממצאים חדים בשאלות שבעובדה״.¹⁰ עם זאת, בג״ץ לא שלל לחלוטין את האפשרות לחקור מצהירים, וציין כי הדבר אפשרי ״אם כי במשורה״.¹¹ תחת זאת, הפרקטיקה שהתפתחה לאורך השנים במקרים שיש צורך לקיים בירור עובדתי היא הפניית דיונים מבג״ץ לבתי המשפט האזרחיים, כשאחד הטעמים לכך הוא האפשרות לערוך בבתי המשפט האזרחיים בירור מעמיק יותר של העובדות – בין היתר בדרך של העדת עדים וחקירת מצהירים.¹²

לנוכח הלכה זו נרשמו רק מקרים מעטים ביותר שבהם התאפשרו חקירה או תשאול של מצהירים בבג״ץ. כך היה לדוגמא בשנת 1987 במסגרת עתירה כנגד מינוי של אדם למשרת מנהל בית ספר, בטענה כי על הוועדה שהחליטה על המינוי הופעלו לחצים פוליטיים כדי שתתמוך במועמד שנבחר בסופו של דבר. בג״ץ ציין שם כי ״החליט בית המשפט לחרוג מן המקובל עליו בדרך כלל ולהזמין אחדים מן המצהירים, כדי שייתנו עדות לפניו״.¹³ מקרה דומה נערך שנה מאוחר יותר במסגרת עתירה נגד החלטה של מנהל מחוז במשרד החינוך לשנות את הרכבן של כיתות לימוד בבית ספר במעלה אדומים, בטענה כי היא התקבלה משיקולים זרים. בג״ץ אפשר אז לחקור את מנהל המחוז, וציין כי ״זהו צעד שבדרך כלל אין אנו נוקטים אותו. עם זאת, תמיד ציינו כי במקרים מיוחדים ננקוט דרך זו. המקרה שלפנינו הוא אחד מאותם מקרים מיוחדים. אין בכך שינוי במדיניותו של בית משפט זה בכל הנוגע לחקירתם של מצהירים. עם זאת, לא נהסס גם בעתיד לעשות שימוש בכלי חשוב זה לחשיפת האמת, בצד  כלים אחרים העומדים לרשותנו״.¹⁴

יוער כי בג״ץ לעתים מבקש מנציגים של הרשות להשמיע דברים בפני בית המשפט, וזאת לנוכח הבעיות הנובעות משלילת האפשרות לקיים חקירות בפני בג״ץ. עם זאת, אין מדובר בעדות שבמסגרתה מתאפשרת חקירה של מצהיר, אלא בדרך של בג״ץ לקבל מידע נוסף ולשמוע דברים בצורה ישירה. כך היה לדוגמא, בעתירה כנגד גירושם של 415 פעילי חמאס ללבנון בשנת 1992, אז הוזמן הרמטכ״ל דאז, אהוד ברק, להסביר לבית המשפט את המצב מבחינה ביטחונית.¹⁵ בעתירה משנת 1997 בעניין סגירת כביש בר-אילן בשבת העיד המפקח הארצי על התעבורה, לאחר שמסר תצהיר, וזאת לבקשת בית המשפט.¹⁶ מקרה מסוג אחר התרחש במסגרת העתירה נגד מתווה הגז, אז בג״ץ קיבל את בקשתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להופיע בפני בית המשפט בהמשך לתצהיר שמסר במסגרת ההליך.¹⁷

מכל האמור עולה כי אף שקיימים מקרים – ישנים יחסית – שבהם התאפשרה חקירת מצהירים בהליך בבג״ץ, מדובר בחריג נדיר. ככלל, בג״ץ אינו הפורום המתאים לליבון סוגיות עובדתיות סבוכות. עם זאת, ההליך הנוכחי נגד פיטורי ראש השב״כ הינו חריג וייחודי במספר היבטים: ראשית, בשל זהות הצדדים המעורבים והסוגיה התקדימית שהוא מעלה באשר למהות היחסים בין הצדדים בכלל ובפרט לעניין הליך הפיטורים; שנית, בשל העובדה שהליך התצהירים מתקיים בפועל בין שני גופים ממסדיים – ראש הממשלה והממשלה מחד וראש השב״כ, מאידך. זאת, להבדיל מהמצב הרגיל שבו בג״ץ נדרש להכריע בסכסוך בין רשות ציבורית לבין גורם פרטי או גורם אחר שאינו חלק מרשויות המדינה; מציאות זו מתאפשרת בין היתר לאור העובדה כי ראש הממשלה והממשלה מיוצגים, באופן חריג, על ידי עורך דין פרטי ולא כולם על ידי היועצת המשפטית לממשלה (אמנם בשנתיים האחרונות מקרים אלו הפכו לשכיחים יותר, אך הם עדיין בגדר חריג¹⁸). שלישית, בשל השלכותיו הציבוריות הרחבות של ההליך. לאור מכלול מאפיינים חריגים אלה, קשה לצפות כיצד הרכב השופטים יבחר לנהל את המשך ההליך.