נפתלי בנט תחזור, אבל הפעם עם אומץ
עכשיו, כשאתה שוב משמיע קול וחוזר לשדה הפוליטי, יש לי שאלה פשוטה: מה תעשה עם מכונת הרעל?
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
נפתלי בנט, אתה לא צריך תזכורת. אתה מכיר את פגיעתה הרעה של מכונת הרעל. לא בתיאוריה, לא מהשיח האקדמי, אלא כמציאות יומיומית בגוף ראשון. היית ראש ממשלה בממשלה עם רוב פרלמנטרי אבל נהפכת יעד לחיסול תודעתי. קראו לך "נוכל", "שקרן", "בוגד", "גנב שלטון". טחנו שוב ושוב את הסיסמה "ראש ממשלה של שישה מנדטים". אמרו עליך שבגדת בימין, שהלכת עם תומכי טרור, שפירקת את המדינה. הפיצו פייק על כך ששיפצת את הבית שלך ב־50 מיליון שקל על חשבון הציבור, אף שהעובדות היו אחרות. אבל זה לא נגמר שם. לא רק חיפשו להחליש אותך פוליטית, אלא רמזו שילדיך מתחנכים באנגלית בבית ספר יוקרתי שממומן על ידי המדינה, כאילו היית איזה אוליגרך במסכה של קיבוצניק. טענו שאמך לא יהודייה, שהם ראו מסמכים, שהם יודעים. הפיצו את זה שוב ושוב, עד שנאלצת להגיש תביעות כדי להגן על זהותה.
זו לא היתה גחמה פרטית של תומכי ביבי ובשום אופן לא עניין ספונטני. זה היה קמפיין, מנוע, מערכת אלגוריתמית של שנאה, מכונה שיש לה מנהיגים, מתכנתים ומממנים, שתודלקה בעשרות ערוצים, פוסטים, קבוצות. מכונה שהמוטו שלה היה "קודם נעיף אותו ואחר כך נבדוק אם הדרך שבה פעלנו חוקית או לא". למדת על בשרך את הדינמיקה של מילים שנהפכות למעשים. אילנה חניה, אחת ממפיצות ההסתה נגדך, שלחה לך מעטפה עם קליע.
עכשיו, כשאתה שוב משמיע קול וחוזר לשדה הפוליטי, יש לי שאלה פשוטה: מה תעשה עם המכונה? הנה הצעה ראשונה, כזו שראש ממשלה לשעבר, ובעיקר אזרח שספג את נזקי המכונה ברשתות, אמור להבין מצוין: חזק את הזכויות של משתמשי הרשתות החברתיות בישראל. תן לנו סמכות שיפוט מקומית, ולא בקליפורניה. עגן בחקיקה שהכרעות יינתנו לפי הדין הישראלי, לא לפי תנאי שימוש באנגלית שכתבה מחלקה משפטית בחו"ל, ושלאף אחד אין באמת זכות מיקוח מולם. דאג להבטיח בחקיקה זכות ערעור על החלטות הסרה שרירותיות של תכנים מהרשתות, ובעיקר חייב את הפלטפורמות לענות מהר במקרים של תכנים מסיתים, שקריים ופוגעניים. לא אחרי שבועיים אלא בתוך שעות. כמו במצבי חירום, כי לפעמים זה בדיוק מה שזה.
הצעה שנייה, פשוטה עוד יותר: מה שטוב לאירופה, טוב גם לילדים שלך ושלי. האיחוד האירופי לא המתין לפוסטים של אילנה חניה וחבריה כדי להבין שיש בעיה. חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) נכנס לתוקף חודשים ספורים אחרי שעזבת את לשכת ראש הממשלה, והוא משנה את חוקי המשחק: פלטפורמות דיגיטליות מחויבות לזהות, למדוד ולנהל סיכונים מערכתיים, ובכללם שיח הסתה, פייק ניוז, ופגיעות בהליך הדמוקרטי. הן נדרשות לדווח על מנגנוני ניטור שהן מטמיעות ולאפשר גישה לחוקרים, והן חשופות לקנסות של מיליארדי יורו במקרה של הפרה. לא סיסמאות, לא ועדות: מנגנון פעולה. רק לאחרונה פתחה הנציבות האירופית חקירה רשמית נגד מטא בגין כישלון בזיהוי תכנים מסיתים ומטעים במהלך הבחירות באיחוד. חקירה נפתחה גם נגד טיקטוק בטענה שלא עמדה בדרישות להגנה על קטינים. אז למה, באמת, לא לדרוש אותו סטנדרט בישראל?
הניסיון מלמד שאין תוחלת ברדיפה אחרי כל פוסט וכל מקלל שיושב בבית בתחתונים וצועק "בוגד". לא משם תבוא הישועה. השאלה שצריך לשאול היא מה עושים עם המכונה. לא עם המשתמש הבודד אלא עם מערך הפעילות המתואמת הלא־אותנטית: רשתות של חשבונות מזויפים שממחזרות את אותם מסרים, בוטים שמפיצים שנאה, קבוצות ענק שמזניקות תיוגים לרשימות טרנדינג, והנדסה מודעת של מסרים. והנה ההצעה השלישית, אולי החשובה מכולן: הודע כבר כעת שתקדם חקיקה שאוסרת להקים מערכי השפעה לא אותנטיים בתוך רשתות חברתיות. האיסור הזה יחול על משרדי פרסום שמזייפים חשבונות כדי למכור תחליף חלב לאמהות צעירות ב"מאמאזון", ויחול על מפלגות שמבקשות לזהם את השיח הציבורי. הוא יחול גם על מדינות זרות שמנסות להחדיר לכאן צבאות דיגיטליים דרך מיליוני חשבונות לא אמיתיים מקושרים ביניהם. התוכן לא מעניין. מה שחשוב הוא המכונה, המערכת, המנגנון.
בעולם הטרום־רשתות ידע המחוקק הישראלי לאסור על הטעיה בפרסום או בתעמולת בחירות. אם תהיה הוראה חוקית שאוסרת הקמה ותפעול של מכונות השפעה, רשויות האכיפה יוכלו סוף־סוף לפנות לפלטפורמות ולדרוש הסרה של המערכים עצמם ולא רק של פוסט בודד. אפשר יהיה לפתוח בחקירות כדי לזהות מי מפעילים את מנגנוני ההשפעה המשוכללים האלה ולהיפרע מהם ישירות.
אתה, בנט, איש טכנולוגיה. אתה יודע שבשקט בשקט נבנה כאן אקוסיסטם של פתרונות טכנולוגיים שיודעים לזהות, לנתח ולנטר את המכונות. רק דבר אחד חסר להם: גב רגולטורי. תן להם את הגב הזה, והם ייתנו לך, ולכולנו, את הכלים להחזיר את השפיות למרחב הציבורי. בקיצור, אתה מכיר את המכונות יותר מדי טוב. לא מהבריפים של השב"כ, אלא מהווטסאפ של אמא שלך. אם תחזור, תחזור איתה על הכוונת. השאלה היא רק אם תבוא הפעם עם אומץ לפרק את המנגנונים האלה. לא רק בשבילך. בשביל כולנו.
פורסם לראשונה ב"דה מרקר"
