הסתה

איזה פרסום המעודד לטרור או מזדהה עמו נחשב לעבירה על החוק? כיצד מאזנים בין שמירה על ביטחון הציבור לבין חופש הביטוי? מה משמעות העבירה החדשה שנוספה במלחמת "חרבות ברזל" ומתייחסת לצריכת פרסומי הסתה לטרור או תיעוד של טרור?

חודש וחצי לתוך מלחמת "חרבות ברזל" מסתמנת רשת X כמצע מרכזי להפצת מסרים אנטי-ישראליים ואנטישמיים. בשל התכונות שהוטמעו בה ובהעדר ניטור התוכן, אין לצפות שפגישות לבביות של הבעלים עם גורמים בישראל יבלמו את הקיטוב ופיזור המידע המסולף.

מתן הסמכות לנקוט צעד קיצוני כזה לשרי הפנים או המשפטים, כהחלטה מנהלית, סותר את הפסיקה בנושא. תכלית וחומרת הענישה שבתזכיר החוק מצויות ממילא בדין הקיים, ואינן מצדיקות צעד כה מרחיק לכת גם בתקופה של הכרזה על "מצב מיוחד בעורף" - שלא נועדה להעניק סמכויות כאלה.

אין הצדקה מיוחדת, למעט הכוח הפוליטי של החרדים בקואליציה, להפוך את הקבוצה החרדית לקבוצה הדתית היחידה המוגנת מפני הסתה, בפרט מבלי שמוסיפים קטגוריות כנטייה מינית ומגדר ומגנים על להט"בים ונשים הסובלים תדיר ממתקפות נגדם.

התיקון לחוק העונשין מבקש להרחיב את הגדרת ההסתה נגד גזענות כך שתכלול גם חרדים, בעבירה שעונשה חמש שנות מאסר. הוא מוצע כלאחר יד וללא חשיבה על היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה, באופן שיפגע בחופש הביטוי ומבלי להתייחס לקבוצות נוספות כגון להט"בים, נשים ורפורמים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון העיתונאים להנהלת פייסבוק ישראל והיועמ"ש: עצרו ההסתה הפרועה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת לפני שיישפך דם. איומים מילוליים עלולים להפוך למעשי אלימות פוגעניים

ההסלמה בשיח הציבורי בתקופה האחרונה נותנת אותותיה - רוב בכל הקבוצות בחברה הישראלית מרגיש שמתקיימת נגדן הסתה, 70% מהציבור הישראלי חושבים שישנה הסתה כלפי ראש הממשלה ו-45% מהישראלים צופים היתכנות של רצח פוליטי נוסף

עדכון המדיניות של פייסבוק, שנכנס לתוקפו השבוע, לאסור תוכן המכחיש או מעוות את זיכרון השואה- הוא צעד בכיוון הנכון למציאת האיזון בין חופש הביטוי לבין תכנים מסיתים ופוגעניים ברשתות החברתיות. הידוק ההגדרות בנוגע לאנטישמיות והכחשת שואה, פסילת תוכן פוגעני ומסולף והפניית גולשים למקורות אמינים לצריכת מידע מהימן- אלו הדרכים להילחם בביטויי שנאה ברשת

נכון שהחלל הציבורי רווי גם בדברי הסתה, אך ההבדל בין ביקורת עניינית ודיון משמעותי לבין הסתה והשתלחות פרועה לא תמיד ברור, והשימוש בהאשמה בהסתה, בתגובה לכל סוג של ביקורת, הופך לכלי מסוכן לסתימת פיות

גזרי דין שניתנו בשנים האחרונות מגלים כי ישנו פער בין הטרמינולוגיה של בית המשפט בנוגע לחומרת עבירות ממניע גזעני לבין העונש אותו הם משיתים – פעמים רבות ללא מאסר בפועל. על הפרקליטות ובתי המשפט לבצע שידוד מערכות בכל הנוגע להעמדה לדין והענישה בגין עבירות שנאה

המכון הישראלי לדמוקרטיה והתנועה לזכויות דיגיטליות, מבקשים מהשרים להתנגד להצ"ח של ח"כ רויטל סוויד (מחנ"צ), הנוגעת להסרת פרסום הסתה ברשת החברתיות, שכן מדובר בהצעה לא אפקטיבית ולא דמוקרטית המבקשת לעשות מיקור חוץ של עבודת האכיפה והשיפוט ולהעבירה לידי גורמים מסחריים היושבים בחו"ל. 

ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין ז"ל, אבל לא רק הוא. נרצח הרבה יותר מאדם. מסיבות רבות נמנענו עד היום כמעט לגמרי מלעסוק כראוי במה שנרצח עוד באותו מוצאי שבת, ולא שאלנו מדוע זה קרה. בעיקר לא עסקנו מספיק בשאלה כיצד לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. העיסוק בכך אינו שיעור בהיסטוריה, הוא נחוץ לשרידותנו כחברה אחת, כאן ועכשיו, לקראת הבאות

בימים אלו מהלכים הישראלים כולם, ערבים ויהודים, עם עצבים חשופים. כל מילה, כל התבטאות, כל משפט, כל תמונה מעוררים תגובה לא מידתית. לשמור על הדמוקרטיה הישראלית בעת הזו אין פירושו של דבר לא לנקוט עמדה או לגזור אלם, אך גם לא להתלהם ולהסית. דווקא בימים אלו, כשאנו עומדים בקצה הצוק, דרושה הפנמה של תרבות דמוקרטית מהותית , עלינו לשמור שהדמוקרטיה הישראלית לא תיפול לתהום.

מתחת לעימות הביטחוני המדאיג ומשבש את חיינו, מסתתר איום משמעותי לא פחות: גל של שנאה, אלימות גזענית מזעזעת. מה שהחל בהתבטאויות איומות ברשתות חברתיות, התגלגל לאלימות ברחובות, לרצח מזעזע ובימים האחרונים גם לאלימות בריונית כלפי מפגינים. למרבה הצער, הפתרון האמיתי היחיד שיוכל להתמודד עם התופעה מן השורש, ייקח שנים. הוא מתחיל ונגמר בחינוך אמיתי לדמוקרטיה מהותית.

שמונה עשרה שנים חלפו מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין. בעיני רבים היה זה רגע השפל של הדמוקרטיה הישראלית, שבו נעשה שימוש באלימות רצחנית למטרות פוליטיות. לכן מדאיג לגלות שבישראל של שנת 2013 כמעט רבע מהאזרחים אינם מסתייגים משימוש באלימות למטרות פוליטיות. 

יום הזיכרון לרצח רבין צריך להיות מצוין כיום של חשבון נפש של הדמוקרטיה הישראלית – לא כיום זיכרון לאיש רבין, ואפילו לא לתהליך אוסלו. החברה הישראלית צריכה הייתה לציין ביום זה את הפגיעה הנוראה, חסרת התקדים, בחיים הדמוקרטיים, שמבטאים למעשה את עצם יכולתנו לקיים חברה משותפת. 

לאחרונה החליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להעמיד לדין פלילי את הרבנים מחברי הספר תורת המלך וכן את הרבנים שתמכו בספר. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס מבקרים את ההחלטה ומסיקים בין היתר כי היועץ המשפטי לממשלה ועוזריו מנותקים כנראה מן המציאות. 

היועץ המשפטי לממשלה החליט לפני ימים ספורים כי אין לפתוח בחקירה נגד הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת בגין הסתה לגזענות. לא רק שהנימוקים שהציג היועץ אינם משכנעים, הם מנוגדים לשכל הישר ואף מקוממים מהיותם מנוגדים לעקרונות שלטון החוק והשוויון בפני החוק.

אילו הוליך אותנו ראש הממשלה נתניהו לבחירות כדי לשמור על "ישראל היום" והסתיר זאת מאיתנו בכחש ואילו השפיע על תוצאות הבחירות על ידי הפצת מידע כוזב והגברת העוינות של הציבור כלפי הערבים וארגוני השמאל - דיינו