הסכמה מדעת: "תוכן זה עלול להיות מזיק. בטוח שברצונך לפרסם אותו?"
חוקי פרטיות הראו לנו ש"הסכמה" יכולה להפוך למכבסה של סימון תיבות. ובכל זאת, המודל של הסכמה מדעת נחוץ כדי להילחם בדיסאינפורמציה ופייק
Mark Zuckerberg, Elon Musk | Photos by REUTERS
הכרזתו של מארק צוקרברג לפני שבועות אחדים על פירוק מערך בדיקת העובדות החיצוני של מטא אינה מפתיעה, אך היא מטלטלת. בשם "חופש הביטוי" ו"הפחתת הטיות פוליטיות", הודיעה מטא על תוכנית הכוללת הקלה דרמטית במדיניות ניטור התוכן ודחיפה מחודשת של תוכן פוליטי לתוך הפיד. זאת, בליווי רילוקיישן של "צוותי האמון והבטיחות", אלה שאמונים על ניקיון הרחוב הראשי של הרשת החברתית, מקליפורניה השמאלנית לטקסס השמרנית. איזה מהלך מביך ושקוף של חיזור אחר הממשל החדש.
צוקרברג טען שהפלטפורמות יצרו צנזורת־יתר בניסיונן למנוע הפצת דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה. הוא הודיע שמודל של "הערות קהילה" יחליף את אמצעי הבקרה הקיימים. "הערות הקהילה" הן הערות שמשתמשי הרשת יכולים להוסיף לפוסט, במטרה להאיר את עיני הגולשים בנוגע לאמיתות התוכן. אלא שהמודל הזה בעייתי מאוד.
"הערות קהילה" יכולות לסייע אולי במלחמה בדיסאינפורמציה, אבל זו אינה הבעיה היחידה. אקוסיסטם הפגיעה של הרשתות מתחיל בנזקים בין־אישיים כמו "פורנו־נקמה", הפצת דיבה ומכירת מוצרים מסוכנים כמו סמים ותרופות. הוא ממשיך בנזקים פסיכולוגיים כמו התמכרות לגלילה אינסופית, ליבוי קנאה ו־FOMO, וב"אפקט חוסר העכבות המקוון" – התופעה המבטלת את ההשהיה לפני לחיצת ה"שלח", "פרסם" או "שתף" – שהופכת מחשבות חולפות לפעולות רעילות. ואל לנו לשכוח גם את תיבות התהודה ואת הטיות האישוש האלגוריתמיות שהעמיקו את הקיטוב החברתי, העלימו את המרכז המשותף ההכרחי לתפקוד דמוקרטי, והחליפו חוסר הסכמה קוגניטיבי בשנאה רגשית. הוספת "הערות קהילה" לא תעזור כאן.
יתרה מזאת, סביר להניח שנראה חשבונות מזויפים או חשבונות מטעם, שכל תכליתם לכתוב הערות קהילה מוטות או להצביע נגד הערות אחרות. זאת ועוד: אילון מאסק שרכש את רשת X (לשעבר טוויטר) הסיר חלק ניכר מהמגבלות על התוכן והחליף אותן במודל הערות קהילה – וכתוצאה מכך הרשת נהפכה פלטפורמה מרכזית להפצת מסרים ניאו־נאציים ואנטישמיים, במיוחד בזמן מלחמת ישראל־חמאס.
ייתכן שיש דרך טובה יותר: במקום להסתמך על הערות קהילה, שאינן אלא התנערות מאחריות בתחפושת של חדשנות, אפשר לאמץ מודל דומה לעקרונות של הסכמה מדעת לפגיעה בפרטיות, בדומה לרגולציית הפרטיות האירופית (GDPR). דמיינו מצב שבו לפני פרסום תוכן שמערכת בינה מלאכותית מזהה כבעל הסתברות להסתה לאלימות, הפצת דיסאינפורמציה או עבירה על תנאי השימוש, הגולשת תקבל הודעה: "תוכן זה עלול להיות מזיק/מטעה. האם את בטוחה שברצונך לפרסם אותו?" העצירה הקצרה הזאת ודרישת האישור, שאותה אפשר לכנות "עיצוב לניקיון של הרשת החברתית", מאפשרת למשתמשים לשקול מחדש את פעולותיהם, בדומה לאופן שבו חתימה על מסמך משפטי, תנאי שימוש או מדיניות פרטיות, מחייבת אנשים לחשוב פעמיים. הכלכלה ההתנהגותית מלמדת ש"דחיפות" קלות או הינדים (Nudges) יכולים לשנות משמעותית את קבלת ההחלטות. בכך, המודל אינו מתייחס רק לתוכן של המידע או לנכונות שלו, אלא לדרך האימפולסיבית שבה אנשים מפרסמים או משתפים מידע.
אכן, המודל אינו מושלם. חוקי פרטיות כמו GDPR הראו לנו ש"הסכמה" יכולה להפוך למכבסה של סימון תיבות ולחובה משפטית מעצבנת שמשתמשים מתעלמים ממנה. ובכל זאת, המודל מייצג צעד לכיוון אחריותיות גדולה יותר. בדינמיקה הטעונה שבין פלטפורמות טכנולוגיה רבות עוצמה לבין משתמשים פגיעים, מנגנוני הסכמה מציעים הזדמנות להשיב איזון מסוים. יתר על כן, בדיוק כפי שדרישות ההסכמה של GDPR הגבירו את המודעות לשימוש בנתונים אישיים, מערכת של הסכמה מדעת לפרסום תוכן יכולה לחנך משתמשים לגבי ההשלכות של פעולותיהם המקוונות.
באוגוסט 2023 נכנס לתוקף באיחוד האירופי "חוק השירותים הדיגיטליים" (Digital Services Act). בין השאר, החוק מחייב פלטפורמות מדיה חברתית גדולות לבצע הערכות סיכונים שיטתיות ולנקוט באמצעים להפחתת סיכונים משמעותיים הנובעים מפעילותן, ובהם השפעות שליליות על זכויות יסוד, על השיח הדמוקרטי ועל תהליכי בחירות, וכן סיכונים הקשורים בהפצת תוכן לא חוקי והשפעות על קטינים. מודל ההסכמה המודעת יכול לשמש כלי משמעותי במסגרת חובת ניהול הסיכונים. מאחר שמערכות ההתראה המוקדמת לא מסירות תוכן, החשש מפני טעויות שלהן אינו גדול. בנוסף, המערכות יוכלו לספק נתונים כמותיים על היקף התכנים הרעילים והחלטות המשתמשים לגביהם ויאפשרו להבין מה מוביל אנשים לפרסם ולשתף תכנים כאלה. בעיקר, זהו אמצעי להפחתת סיכון שאינו פוגע בחופש הביטוי אלא מעצים את האוטונומיה של המשתמשים; אינו מסיר לגמרי את אחריות הפלטפורמות אבל גם לא מעביר את האחריות לכתפי קהילה מדומיינת. בכך, הוא משלב בין ההיתממות של צוקרברג לבין דרישות החוק האירופי.
אם מטא רצינית לגבי המשימה המוצהרת שלה "לתת לאנשים קול", עליה להתחיל בלספק להם את הכלים להשתמש בקול הזה באחריות, למען מרחב דיגיטלי בטוח יותר.
פורסם לראשונה ב"דה מרקר"
