תקציב 2026: תחזיות אופטימיות מדי, גרעון גדול מדי וחלוקת משאבים לא הוגנת
תקציב המדינה לשנת 2026 נשען על תחזיות אופטימיות מדי בתקופה של אי־ודאות ביטחונית וכלכלית וכולל צעדים המגדילים את הסיכון לגירעון גבוה מהמתוכנן ולפגיעה בצמיחה במשק. למרות העלייה בהוצאות על ביטחון ולמרות הצרכים האזרחיים הרבים הנגזרים מהמלחמה, הוא כולל גם כ-5 מיליארד ש״ח של כספים קואליציוניים מגזריים לצד קיצוץ בתקציבים חיוניים המשרתים את כלל הציבור
ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ, ארכיון | Photo by Chaim Goldberg/Flash90
תקציב 2026 הכולל את ההתאמות שאושרו בשבוע שעבר בעקבות המלחמה עם איראן, מטריד הן בהנחות האופטימיות שעליו הוא נשען, הן במצרפים התקציביים שהוא מציג (הכנסות, הוצאות וגירעון) והן בהרכב ההוצאות המתוכננות.
השילוב בין עדכון מתון בלבד של תחזית הצמיחה כלפי מטה, ועדכון תחזית ההכנסות ממסים כלפי מעלה – מעורר שאלות לגבי מידת האופטימיות הגלומה בתחזיות. בעת הזו, של אי ודאות כל כך גדולה לגבי משך הלחימה הצפוי הן באיראן והן בלבנון, נדרשות תחזיות שמרניות מאלה שעליהן מתבסס התקציב.
הסיכון לפגיעה חמורה יותר של המלחמה בצמיחה הוא משמעותי: מעבר להשפעה הישירה של המלחמה על הפעילות הכלכלית, ישנו גם החשש מעלייה באינפלציה, קודם כל בשל עליית מחירי האנרגיה המשפיעים במהירות על מחירי מרבית הסחורות, וההשלכות האפשריות של המלחמה על מחירי התובלה (ימית ואווירית) ושרשראות האספקה. כתוצאה מכל אלה ומעלייה בפרמיית הסיכון של המשק, הריביות עלולות להיות גבוהות יותר מאלה שהיו צפויות ערב המלחמה.
באשר להכנסות ממיסים, נכון שבשנתיים האחרונות התחזיות התבררו כשמרניות מדי וההכנסות היו גבוהות, בין היתר בגלל העליות בשווקים הגלובליים והמקומיים. אולם הגאות הזאת לא בהכרח תימשך גם השנה, בעיצומה של אי ודאות ביטחונית וכלכלית חריגה. המשמעות היא שאם תחזיות הממשלה יתבררו כאופטימיות מדי, הגרעון, בהינתן היקף ההוצאה שאושר, יהיה גבוה יותר.
בנוסף לכך, אם המלחמה בכל אחת מהחזיתות תהיה ממושכת ממה שהונח, סביר שהתוספת שאושרה לתקציב הביטחון – 32 מיליארד ש"ח – לא תספיק, ותידרש תוספת נוספת אף מעבר לרזרבה שהוקצתה לכך (לשם השוואה, העלות של מלחמת עם כלביא שנמשכה 12 יום הסתכמה בכ-20 מיליארד ₪). הדבר נכון במיוחד כאשר התחזית המעודכנת עצמה מניחה לחימה קצרת טווח של כמה שבועות בלבד.
עליית הגירעון ל-5.1 אחוזי תוצר על פי התכנון, ואפשרות לעליה גדולה אף יותר אם ההנחות עליהן מושתת התקציב יתבררו כאופטימיות מידי, משמעותן עלייה נוספת ביחס החוב הציבורי לתוצר, בניגוד לציפייה שיתחיל לרדת עם סיום מלחמת עם כלביא. עליה כזו צפויה להעלות את פרמיית הסיכון של המשק ולכן גם את הריבית על החוב, ויידרשו מקורות נוספים לתשלום הריבית. אלה יבואו כמובן על חשבון הוצאות אחרות בתקציב שנדחקו כבר עתה בשל הגדלת ההקצאה לתקציב הביטחון.
וכאן המקום להתייחס גם להחלטות באשר למיסים ולהרכב התקציב.
למרות העלייה המשמעותית בצרכי הביטחון, נותרו על כנן שתי החלטות שיגדילו עוד את הגירעון. הראשונה היא ריווח מדרגות מס ההכנסה. לפי התכנון המקורי, העלאת מס רכוש על קרקעות הייתה אמורה לממן על פני זמן את ההחלטה הזאת, אלא שהעלאת מס רכוש לא תצא לפועל, וריווח מדרגות המס, בעלות של 4.25 מיליארד ש״ח ב-2026, נותר ללא צעד מקזז. אליה מצטרפת גם ההחלטה השנויה במחלוקת להעלות את תקרת הפטור ממע״מ על יבוא אישי ל-130 דולר. העלות של שני צעדים אלה היא כ-5.5 מיליארד ₪, והיא מתווספת כאמור לגירעון הגבוה ממילא.
ובאשר להרכב ההוצאות, גם בתקופה זו של צרכים אזרחיים מוגברים הן לצורכי שיקום פיסי, נפשי וקהילתי של הנפגעים ממלחמות חרבות ברזל ועם כלביא, והן לסיוע לנפגעים מהמלחמה הנוכחית, התקציב כולל כ-5 מיליארד ₪ של תקציבים קואליציוניים שהם מגזריים באופיים - כמו מימון ישיבות, כרטיסי מזון שחולקו בעבר לפי קריטריונים מגזריים, וצהרונים למוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה. בנוסף, עברו לבסיס התקציב עוד כ-300 מיליון, רובם לצרכים מגזריים מובהקים כמו מבני דת, "חיזוק הזהות היהודית" והתנחלויות. תקציבים אלה, לא רק שאינם משרתים את כלל הציבור, אלא ממשיכים לתמרץ חינוך שאינו מקנה כישורים לשוק העבודה ומתמרץ אי שירות בצבא. זאת כאשר סעיפי תקציב חיוניים כמו תשתיות, חינוך, בריאות ורשויות פיקוח (הסעיף התקציבי תחתיו פועלת מנהלת תקומה) קוצצו בסכומים משמעותיים.
תוספות התקציב לביטחון ולריבית על החוב הממשלתי דוחקות עוד יותר את ההוצאה האזרחית בישראל, שהייתה נמוכה מאוד בהשוואה בינלאומית עוד לפני המלחמות, ועמדה על כ-31.7 אחוזי תוצר, בהשוואה ל-42.7 אחוזים בממוצע מדינות הOECD (ב-2024). פער של 11 נקודות האחוז משמעותו כ-220 מיליארד ₪. אפשר רק לדמיין איך היו נראים שירותי החינוך, הבריאות, בריאות הנפש והתחבורה הציבורית שלנו אם היינו יכולים להקצות להם משאבים בהיקף דומה למה שמקצות המדינות המתקדמות. אנחנו אמנם חייבים להקצות תקציבים להוצאות הביטחון יותר מכל מדינה מערבית מפותחת, אבל המינימום שאפשר לצפות מהממשלה הוא שהתקציב האזרחי הצנוע שנותר לנו יוקצה בצורה הוגנת ויעילה לטובת כל אזרחי ישראל.
ובאשר למצרפי התקציב, ראוי היה, בהינתן אי הוודאות האופפת אותנו היום, שהם יתבססו על הנחות שמרניות יותר. זאת כדי לשמר את האמינות של הממשלה, ולהיות מוכנים למגוון התרחישים האפשריים, ולא רק לאלו שהיינו רוצים מאוד שיתממשו.
התפרסם לראשונה ב-N12
