מאמר דעה

בין מירון למילואים: ל"ג בעומר של תיקון ואחריות

צמצום ההילולה במירון משנה את מרכז הכובד של ל״ג בעומר, ופותח הזדמנות להפנות מבט גם ליום ההוקרה למערך המילואים – מועד שנקבע לאותו תאריך אך נותר בשולי התודעה הציבורית

| מאת:

ל"ג בעומר 2026: להסיט את תשומת הלב למקום אחר | Photo by Chaim Goldberg/Flash90

בכל שנה, כשמתקרב ל״ג בעומר, נדמה שתשומת הלב הציבורית מתכנסת כמעט מאליה למקום אחד: מירון. ההילולה בקבר רשב"י מושכת אליה תשומת לב דתית, ציבורית ותקשורתית רחבה במיוחד – היערכות התחבורה והמשטרה, היקף המשתתפים והתנהלות העלייה להר. אין זה מפתיע: מדובר באחד האירועים השנתיים ההמוניים הגדולים בישראל. לפי דו־שנתון דת ומדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, קבר רשב״י במירון הוא המקום הקדוש השני בשיעור המבקרים בו (57% מהיהודים ביקרו בו לפחות פעם אחת בחייהם), שני רק לכותל המערבי.

אי אפשר לדבר על ל״ג בעומר בישראל מבלי לזכור את הטרגדיה שהתרחשה שם לפני חמש שנים בלבד. הילולת ל״ג בעומר תשפ״א - 2021 הסתיימה באסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה: 45 גברים, נערים וילדים נספו ורבים נפצעו. ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בעקבות האסון לא הסתפקה בבחינת הכשלים הנקודתיים באותו לילה אלא הצביעה על בעיה עמוקה יותר: תרבות של אי־לקיחת אחריות, אוזלת יד והימנעות מטיפול במקום "רווי אינטרסים", בין היתר כלכליים ופוליטיים. לצד הכאב על מה שאירע, הוועדה הדגישה את החובה המוסרית לעשות כל שניתן כדי למנוע אסון דומה בעתיד.

האסון ההוא נבע מצפיפות ודוחק קיצוניים, ואילו השנה ההחלטה על צמצום ההילולה התקבלה על רקע חשש ביטחוני ממשי בצפון. ובכל זאת, קשה לנתק בין הדברים. אחרי אסון מירון, השאלה הראשונה שצריכה לעמוד על השולחן היא האם אפשר להבטיח את שלומם של המשתתפים?

על הרקע הזה, צמצום האירועים במירון השנה יכול להיקרא גם כרגע של תיקון ציבורי: עצירה, זהירות והעדפת חיי אדם על פני היענות לאינטרסים שונים. אין בכך כדי להקל ראש בכאבם של מי שעבורם העלייה למירון היא מסורת עמוקה ומשמעותית של קדושה. אבל דווקא משום שמדובר באירוע בעל משקל דתי, רגשי וציבורי כה גדול, ההחלטה לצמצם אותו כאשר הסיכון כבד היא ביטוי לאחריות. יש בכך גם הדהוד לסיפור המערה של רשב״י: לפי המסורת התלמודית, לאחר שנים של פרישות מן העולם הוא נדרש ללמוד מחדש את ערכם של חיי היומיום. דווקא ביום המזוהה עמו, הגבלת ההילולה בשם שמירה על חיי אדם אינה בהכרח ויתור על קדושה, אלא הכרה בכך שהיא אינה יכולה להתקיים על חשבון החיים.

כאשר האירוע שמזוהה יותר מכול עם ל״ג בעומר אינו מתקיים במתכונתו הרגילה, נפתחת הזדמנות להפנות את הזרקור למועד נוסף שקבעה המדינה בל״ג בעומר כבר בשנת 2004: יום ההוקרה למערך המילואים. הבחירה בל"ג בעומר כיום ההוקרה למילואים מבוססת על זיהויה של התנועה הציונית את החג עם גבורת בר כוכבא ולוחמיו. על פי החלטת הממשלה יתקיימו ביום הזה ישיבות הוקרה בכנסת ובממשלה, יצוינו יחידות מילואים מצטיינות אצל הנשיא והרמטכ"ל, יערכו אירועים במערכת החינוך, בצה"ל ובשלטון המקומי. אלא שכידוע, כל זה לא חדר לתודעת הציבור ודווקא בתקופת מלחמה, כאשר מגיע לחיילי המילואים כבוד מיוחד, בוטלו האירועים בכנסת.   

ל״ג בעומר השנה, כשההילולה אינה תופסת את כל הבמה, מאפשר לשים במרכז את יום ההוקרה למילואים. יום שנועד להוקיר את האזרחים והאזרחיות שלאורך מלחמה ארוכה עוזבים את ביתם, עבודתם ומשפחתם, משלמים מחיר בגוף, בנפש ובפרנסה, ונושאים פעם אחר פעם בנטל ההגנה על חייהם של אחרים.

 אם יש בל״ג בעומר השנה רגע של תיקון, הוא אינו טמון רק בעצם צמצום ההילולה מתוך לקיחת אחריות על חיי אדם, אלא באפשרות להפנות את המבט אל מה שבדרך כלל נבלע בצלה: יום ההוקרה למילואים, וההכרה במי שנושאים שוב ושוב בנטל ההגנה על חיי האזרחים.