תכנון ופיתוח היישובים הערביים: תפיסה חדשה להיערכות הרשויות המקומיות והמדינה

מצוקת הקרקעות ונושאי התכנון והבנייה במגזר הערבי השפיעו ומשפיעים על היחסים בין המדינה לבין אזרחיה הערבים מראשית קום המדינה ועד ימינו. התפיסה הרווחת בקרב החברה הערבית ומנהיגותה היא, שמעבר להפקעת הקרקעות השתמשו ממשלות ישראל לאורך השנים בתכנון המרחבי ככלי שליטה ופיקוח לשם הגבלת פיתוחם של היישובים הערביים, ובכך תרמו תרומה מכרעת למצוקת הדיור ולתופעת הבנייה הבלתי חוקית בחברה הערבית.

על בסיס מחקר זה מוצעת כאן תפיסה תכנונית חדשה, העשויה לסייע לרשויות המקומיות הערביות ולמוסדות המדינה לממש את עיקרי הרפורמה, תוך התמודדות עם הסוגיה הרגישה של בנייה ללא היתר. התפיסה המוצעת ממליצה להתאים את מרכיבי  הרפורמה למאפייניהן ולצורכיהן של הרשויות הערביות המקומיות, ובכך להימנע מחידוד פערים והעמקת הניכור בקרב האזרחים הערביים.