שנתון החברה הערבית בישראל 2021

בשנים האחרונות גובר העיסוק הציבורי, המחקרי והתקשורתי באוכלוסייה הערבית. למצבה של אוכלוסייה זו השלכות פוליטיות, כלכליות, חברתיות וערכיות על כלל החברה בישראל ולא רק על החברה הערבית עצמה. אף על פי כן, בולט בהיעדרו מאגר מידע מאורגן ועדכני על אודותיה.

שנתון החברה הערבית בישראל נועד למלא חסר זה. הוא מאגד בקובץ אחד את כל הנתונים הרלוונטיים על החברה הערבית בישראל ומצביע על מגמות שינוי בתוכה. כמו כן, השנתון מציג מדדים דמוגרפיים וחברתיים שניתן בעזרתם להשוות בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית בשני העשורים האחרונים.

באמצעות הצגת מידע שיטתי, מהימן ועדכני השנתון מבקש להיות מקור מידע למקבלי ההחלטות, למעצבי מדיניות, לפוליטיקאים, לחוקרים ולמתעניינים בחברה הערבית.

בשנתון 2021 חמישה פרקים: דמוגרפיה, איכות חיים ורמת חיים, שוק העבודה והתעסוקה בצל משבר הקורונה, חינוך והשכלה וייצוג בשירות הציבורי ובפוליטיקה.

שנתון החברה הערבית בישראל רואה אור בהוצאה משותפת של המכון הישראלי לדמוקרטיה ושל הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים במשרד לשוויון חברתי, והוא הראשון בסדרה בנושא זה.

בשנים האחרונות גובר בישראל העיסוק הציבורי, המחקרי והתקשורתי באוכלוסייה הערבית. הסיבות לכך רבות ומגוונות ונובעות בין היתר משינויים ותמורות שאוכלוסייה זו עוברת ומהתהליכים שהיא נמצאת בעיצומם. לאלו יש השלכות פוליטיות, כלכליות, חברתיות וערכיות על החברה הערבית ועל כלל החברה בישראל, והם מזמנים אתגרים לשתי האוכלוסיות. למרות העיסוק באוכלוסייה הערבית והשינויים שחלק ממקבלי ההחלטות והפקידות הבכירה במגזר הציבורי מנסים להוביל לגביה, בולט בהיעדרו בסיס נתונים ומאגר מידע שיטתי, תקף ועדכני על אודותיה.

אומנם לאחרונה היו כמה יוזמות להעמיד סקירות שיטתיות ונרחבות על החברה הערבית. ניסיונות אלה הם בסיס ידע ראוי, אולם כיום אין מכון מחקר יישומי שמעמיד בסיס ידע סדיר במתכונת של שנתון על החברה הערבית. למחסור במאגר כזה השלכות רבות, ובכללן עמימות וחוסר ודאות בשאלות יסוד הקשורות בחברה הערבית, שעלולים להוביל לקביעות בלתי מבוססות בעניינה. "שנתון החברה הערבית בישראל" נועד למלא צורך זה. הוא מאגד בספר אחד את כל הנתונים הדמוגרפיים, החברתיים, החינוכיים והכלכליים הרלוונטיים על החברה הערבית בישראל ומצביע על השינויים שעברה בשנים האחרונות. כמו כן, הוא מנסה להסביר כיצד עומדים מדדים אלה בהשוואה למגמות הדמוגרפיות בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב האוכלוסייה היהודית בשני העשורים האחרונים. באמצעות הצגת מידע שיטתי, מהימן ועדכני, השנתון שם לו למטרה לתרום, לעזור ולסייע לקהלי יעד שונים, ובעיקר למקבלי ההחלטות, ליוזמי מדיניות, לפוליטיקאים, לחוקרים ולבעלי עניין בחברה הערבית.

השנתון מבוסס על מחקר שכלל עיבוד סטטיסטי של קובצי נתונים שהתפרסמו מטעם גופים רשמיים, כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה והמוסד לביטוח לאומי, משרדי ממשלה, כגון משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה, וגופי מחקר אחרים המפרסמים נתונים סטטיסטיים על החברה הערבית בישראל (כגון אגודת הגליל). לצד זאת, המחקר כולל ניתוח איכותני של תופעות עומק בחברה הערבית על יסוד הנתונים המספריים. ניתוח הנתונים נעשה על בסיס הגישה המחקרית המקובלת במחקר על החברה הערבית בישראל, בחלוקה על פי חמישה אזורי מחיה עיקריים (הגליל, המשולש, הנגב, הערים המעורבות ופרוזדור ירושלים). השנתון מלמד על השונות הפנימית בתוך החברה הערבית ומדגיש שהיא חברה רב־ממדית, הטרוגנית, שאינה עשויה מקשה אחת, כלומר יש בה שונות פנימית גדולה בהתאם למאפיינים הסוציו־דמוגרפיים שלה, כגון אזור מגורים, זהות מגדרית, חלוקה בין־דורית, זהות דתית וכיוצא באלה. בפרקים התייחסנו — במידת הצורך וככל שהתאפשר — לשונות הפנימית.

יתרה מזו, הנתונים המופיעים בשנתון מבליטים את קווי הדמיון והשוני בין החברה הערבית לחברה היהודית מזה, ובין החברה הערבית לבין עצמה מזה, בין היתר גם על ציר הזמן ההיסטורי. ככלל, השנתון מאפשר להתרשם עד כמה, נכון לשנת ,2021 החברה הערבית היא חברה לא סטטית, דינמית וחשופה לשינויים מבית ומחוץ, כלומר מושפעת מתהליכי גלובליזציה, מודרניזציה ומשינויים במדיניות הרשמית כלפיה, וגם מפעולותיהם של שחקנים, סוכנים ויזמים מבפנים. בכך, אגב, השנתון גם מנפץ מיתוסים, סטיגמות וסטראוטיפים על החברה הערבית.

המהדורה הראשונה של השנתון אשר מונחת לפניכם (2021) כוללת חמישה פרקים עיקריים. בכל פרק מגוון רחב של משתנים ואינדיקטורים המבטאים את מציאות חייה של החברה הערבית ואת התמורות שעברה ושהיא נמצאת בעיצומן ברגע חתימת שורות אלו. פרק א — דמוגרפיה — כולל מדדים רבים ומגוונים, כגון גודל האוכלוסייה והרכבה הדתי; תפרוׂשת האוכלוסייה לפי חתך גאוגרפי; ריבוד גילים; פריון וריבוי טבעי; תוחלת חיים ותמותת תינוקות. פרק ב — איכות חיים ורמת חיים — כולל מדדים כמו המדד החברתי־כלכלי של היישובים בישראל, אוריינות דיגיטלית ונגישות לאינטרנט בחברה הערבית; תוחלת העוני ומשתנים הקשורים לשביעות רצון מהחיים. פרק ג — שוק העבודה בצל משבר הקורונה — עוסק בכוח העבודה האזרחי, ברמת האבטלה, בקטגוריזציה של משלחי היד בחברה הערבית וברמת השכר. פרק ד — חינוך והשכלה גבוהה — מביא נתונים על חציון שנות הלימוד, ציונים והישגים במבחני מיצ"ב ופיז"ה, שיעור הנשירה מבתי הספר, שיעור הזכאות לתעודת בגרות ומאפייני הסטודנטים במוסדות להשכלה הגבוהה בישראל. פרק ה, הפרק האחרון, עוסק בייצוג הולם בשירות הציבורי ובפוליטיקה, והוא מספק נתונים על מועסקים ערבים בשירות המדינה לפי משרדי הממשלה וחברות ממשלתיות, על שיעורי השתתפות בבחירות לכנסת של ערבים ושל כלל האוכלוסייה, על דפוסי ההצבעה לרשימות בחברה הערבית, על המפלגות הערביות ועל מספר חברי הכנסת הערבים לפי כנסת ומפלגה בשנים 1949–2021. כדי להנגיש את הנתונים והמידע ששנתון זה מספק הוספנו הגדרות למושגים, למשתנים ולאינדיקטורים המופיעים בכל פרק, והבאנו תיאור וניתוח של הממצאים לצד פרשנויות לחלק מהנתונים, שיש ביכולתם לעזור בליבון המצב הנוכחי והגורמים לו.

הנתונים המוצגים בפרקי השנתון מלמדים על מגמות סותרות ועל התפתחויות בתחומים רבים ועל קיפאון בתחומים אחרים. מציאות זו מלמדת על החברה הישראלית השסועה ועל מבנה הכוח הפוליטי בתוכה, שיש בהם אלמנטים סותרים, שמצד אחד מאפשרים התפתחות וצמיחה כלכלית וניידות אישית וקהילתית, ומן הצד האחר מנציחים פערים. במציאות כזו אזרחים ערבים יכולים לשפר את מעמדם ואת תנאי המחיה שלהם באופן מתמיד, אך יש עוד דרך רבה לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהשגת שוויון מלא בכלל תחומי החיים.

בכוונתנו להכין ולהפיק שנתון מעודכן ומקיף על החברה הערבית בכל שנה. הוא יכלול בסיס נתונים מתעדכן וגם מאמרים הנוגעים לסוגיות נבחרות שנחליט עליהן בהתאם להתפתחויות ולאתגרים הניצבים בפני החברה הערבית ומתוך דיאלוג מתמשך עם היבטים הנוגעים לעיצוב המדיניות הנדרשת להתמודדות מיטבית עם פערים אלו.

השנתון רואה אור בהוצאה משותפת של המכון הישראלי לדמוקרטיה והרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים במשרד לשוויון חברתי.

אנו מודים למשתתפים ולמשתתפות בוועדות ההיגוי של שנתון החברה הערבית בישראל על תרומתם לתוצר המחקרי: אלה בר דוד, זרוע העבודה במשרד הכלכלה; רותם קלמר, מוסא סלמאן, הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, המשרד לשוויון חברתי; ד"ר ת'אבת אבו ראס, מנכ"ל שותף, יוזמות אברהם.

תודה מיוחדת על השותפות בהפקת המחקר ליפית אלפנדרי, מנהלת תחום בכיר משקי בית, אגף מיקרו־כלכלה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; ליונתן פז, ראש אגף לפיתוח כלכלי־חברתי, המשרד לשוויון חברתי; ולרו"ח חסאן טואפרה, מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, המשרד לשוויון חברתי.


אנו מודים גם לעמיתינו שהקדישו מזמנם לקריאת המסמך, העירו והציעו תוספות: עו"ד עודד רון, ד"ר דנה בלאנדר, עו"ד ענת טהון אשכנזי, פרופ' אסמעיל אבו סעד ופרופ' קרנית פלוג.


תודה מיוחדת גם לבן פרג'ון על הסיוע והתרומה הייחודית בכתיבת פרק התעסוקה בשנתון זה.