חוות דעת

חוק הקורונה: המודל חוטא לתכלית התזכיר ומפרק את הכנסת מסמכותה

המכון הישראלי לדמוקרטיה בחוות דעת על תזכיר חוק הקורונה: המודל חוטא לתכלית התזכיר ומפרק את הכנסת מסמכותה; בתוך כך, יש להאריך את ההכרזה על מצב החירום לזמן קצר בלבד

סמכויות נרחבות לשוטרים | Flash 90

סמכויות נרחבות לשוטרים | Flash 90

המכון הישראלי לדמוקרטיה שיגר היום חוות דעת למשרד המשפטים על תזכיר חוק הקורונה הקובעת כי "המודל המוצע חוטא לתכלית התזכיר שהוא החלפת משטר תקנות שעת החירום ב"חקיקה ראשית". מדובר למעשה בשימור ובהארכת המצב הקיים, תחת אצטלה של שינוי. זאת, שעה שיש לאפשר לכנסת חלק מהותי יותר בהסדרת הסמכויות, כפי שמתחייב מאופיין החמור של הפגיעות בזכויות האדם שהחוק מאפשר".

כותבי חוות הדעת, פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר עמיר פוקס ועו"ד לילה מרגלית, מציינים כי בנוסח המוצע "ההחלטה על הכרזת מצב החירום - הפעלת ההגבלות, היקפן ומשכן – יהיו בידי הממשלה באופן מוחלט. בכך תתפרק הכנסת מסמכותה המרכזית להסדיר בשם ציבור האזרחים בחקיקה את האיזונים המורכבים והעדינים בין האינטרס הציבורי בבריאות הציבור לבין זכויות אדם.

החוקרים מציעים כי לכל הפחות, יידרש אישור מראש של התקנות בוועדת הכנסת המיוחדת למשבר הקורונה כתנאי לכניסת התקנות לתוקף, ובמקרים דחופים ומיוחדים, ייכנסו התקנות לתוקף מותלה של כשבוע.

עוד הם מציינים, כי "יש לצמצם את העילה להתקנת התקנות לכך שמדובר במניעת הדבקה נרחבת בנגיף, הגנה על אוכלוסיות הסיכון והגנה על המערכת הרפואית מפני שיבוש חמור בפעולתה כתוצאה מהתפשטות המגפה. קשה למצוא הצדקה לפגיעה כה קשה בכלכלה ובזכויות האדם, אם לא מדובר בתכליות מצומצמות אלה.

כמו-כן, נכתב כי "החוק לא קובע דבר על תהליך התקנת התקנות בממשלה. לא יתכן כי תהליך התקנת התקנות יכלול "סבב טלפוני" של שרים בשעות מאוחרות, ועל החוק לקבוע הליך מוסדר  ומושכל להתקנת התקנות בממשלה, לרבות שלב ההתייעצות.

בנוסף, מוצע בחוות הדעת כי "ראוי לשקול הקמת ועדה מלווה ציבורית, אשר תורכב מצוות מומחים כולל נציגי ציבור, שבראשה יעמוד רופא בעל ניסיון בהחלטות מסוג זה, אשר תקבל נגישות בזמן אמת לכל המידע הרלוונטי ותוכל לשמש כגורם מבקר, לצורך שמירה על אמון הציבור.

בנוגע להכרזה על אזור מוגבל, נכתב כי אין זה ראוי לקבוע שהכרזה על אזור מוגבל תגרור שורה ארוכה של הגבלות, וברירת המחדל צריכה להיות הפוכה בהתאם למקרים ונתונים רלוונטיים. באשר לאכיפה, "אין כל סיבה שלא ניתן להכריע מראש, במתווה הספציפי של הסמכויות שיינתנו, ובאיזון העקרוני המדויק שיתקיים בין הצורך האכיפתי ובין הצורך בשמירה על זכויות האדם". בהקשר זה, "אין כל מקום להעניק לשוטרים או לגורמי אכיפה אחרים את הסמכות הכללית להיכנס לבתיהם של אנשים, ויש לעגן מפורשות את התנאים והעילות לכך, ולהתנות את הכניסה בצו שיפוטי מסמיך".  

בשולי הדברים, מציינים החוקרים כי היה מספיק זמן לפרסם תזכיר בזמן סביר המאפשר יותר מיום עבודה אחד על מנת שהציבור יוכל להגיב עליו.