ייצוג נשים במערכת הפוליטית: סקירה לרגל יום האישה הבינלאומי 2024
בשנים 2015-1996 חל שיפור של ממש בנוכחות הנשית בכנסת ואף בממשלה. מאז נראה שמגמת העלייה נבלמה והייצוג הנשי בזירות הפוליטיות המרכזיות מדשדש, במיוחד בהשוואה לדמוקרטיות אחרות.
סוגיית הייצוג של נשים בזירות הפוליטיות נמצאת במרכזו של דיון ציבורי במדינות רבות בעולם. הנחת היסוד של הדיון הזה היא שלייצוג משמעותי של נשים בתפקידים פוליטיים יש חשיבות רבה. נוכחותן של נשים בזירה הציבורית מחויבת מבחינת ערכים דמוקרטיים כגון שוויון ופלורליזם, ומסייעת לביצור מעמדן בחברה ולהנחלת התפיסה הרואה בנשים אזרחיות שוות-ערך. הדיון מתקיים על רקע מציאות שבה במדינות רבות שיעורן של הנשים מקרב נבחרי הציבור עדיין נמוך. הפער הזה הוביל מדינות ומפלגות לנקוט צעדים שמטרתם לשפר את ייצוג הנשים בזירות הפוליטיות. כך, מספר מדינות אימצו מכסות ייצוג שהביאו לעלייה רציפה ומשמעותית בייצוג הנשים בבתי נבחרים. לאחרונה אף התרבו המקרים של ממשלות בעלות איזון מגדרי – כאלה המורכבות ממספר שווה של נשים וגברים בתפקידי שרים.
בישראל, על אף שלא קיימות מכסות ייצוג חוקיות, חל בין שנת 1996 ל-2015 שיפור של ממש בנוכחות הנשית בזירות הפוליטיות. אולם, מאז נראה שהעלייה נבלמה והייצוג הנשי בכנסת ובממשלה מדשדש, במיוחד בהשוואה לדמוקרטיות אחרות.
בבחירות לכנסת ה-25 (נובמבר 2022) נבחרו לכנסת 29 נשים, אך בעקבות חילופים שנערכו מאז מספרן גדל מעט ועומד כיום, ערב יום האישה הבינלאומי (מרץ 2024), על 30 – בדיוק רבע מכלל חברי הכנסת. בראייה היסטורית רחבה מדובר אמנם ברמת ייצוג גבוהה, אך גם כזו שמשקפת דשדוש.
כפי שניכר בתרשים, בשלוש הבחירות הראשונות (1955-1949) עמד שיעור הנשים מקרב חברי הכנסת על כ-10%. לאחר מכן, במשך ארבעה עשורים עד שנת 1999, חלה ירידה במספר הנשים שנבחרו לכנסת, והוא נע בין שפל של 7 (1988) לשיא של 11 (1992). בין שנת 1996 ל-2015 ניכר גידול חד במספר חברוֹת הכנסת אך מאז אותן בחירות חלה התייצבות. בחמש הבחירות האחרונות מספר הנשים שנבחרו לכנסת נע בין 28 ל-30. במהלך הכנסת הקודמת, עקב השימוש הרחב בחוק "הנורווגי" נכנסו לכנסת עוד נשים ומספרן הגיע, במהלך שנת 2022 ל-35.
מספר חברות הכנסת
הערה: מלבד העמודה התחתונה, הנתונים מתייחסים למספר הנשים בכנסת בהיבּחרה (מייד לאחר הבחירות). העמודה התחתונה – עדכנית ל-15.2.2024.
הסיעה שיש בה כיום את הייצוג הנשי הגבוה ביותר בכנסת היא יש עתיד, עם 9 נשים. בסיעת הליכוד מכהנות 7 נשים, אליהן אפשר להוסיף את השרות מירי רגב ועידית סילמן שהתפטרו מחברותן בכנסת במסגרת החוק הנורווגי. במונחים יחסיים, הסיעה עם שיעור הנשים הגבוה ביותר היא מפלגת העבודה, ששלושה מארבעת נציגיה בכנסת הן נשים. שלוש סיעות הן על טהרת המין הגברי: ש"ס, יהדות התורה וסיעת היחיד של נעם. המפלגה היחידה שעומדת בראשה אישה היא מפלגת העבודה, אך יושבת הראש שלה מרב מיכאלי הודיעה לא מזמן על כוונתה לפרוש.
נשים בפוליטיקה לפי סיעה
מהי רמת הייצוג הנשי בכנסת ביחס למדינות אחרות? אם נשווה את שיעור חברות הכנסת למדינות אחרות נגלה כי נכון להיום ישראל מדורגת רק במקום ה-97 מתוך כ-190 מדינות. אם נצמצם את נקודת הייחוס למדינות החברות ב-OECD, נראה שישראל ממוקמת כיום במקום ה-31 מ-38. ראוי לציין שרק לפני שנתיים ישראל מוקמה במקום ה-23.
שיעור הנשים בפרלמנטים של מדינות ה-OECD
* הנתונים מתייחסים לבית הנבחרים היחיד או לבית התחתון (במקרים של מבנה דו-בתי של הרשות המחוקקת).
הבלימה בשיפור הנוכחות הנשית בכנסת מאז 2015 מרחיקה את ישראל משאר מדינות ה-OECD, שברובן העלייה בייצוג הנשית נמשכה גם בעשור האחרון. במילים אחרות, אף שהייצוג הנשי בכנסת לא נחלש באופן משמעותי – הפער מול ממוצע ה-OECD דווקא גדל. כפי שניתן לראות, בשנת 2014 ישראל פיגרה רק בכ-5% ביחס לממוצע ה-OECD. כיום, הפער הזה גדל ל-9%.
שיעור הנשים בפרלמנט (ב-%): ישראל וממוצע ה-OECD
עד שנת 1974, האישה היחידה אשר כיהנה בממשלות ישראל הייתה גולדה מאיר. הבאות בתור להתמנות לתפקיד שר היו שולמית אלוני (1974), שרה דורון (1983), שושנה ארבלי (1986) ואורה נמיר (1992). למעשה, בין הקמת המדינה לשנת 1996 כיהנו בממשלות ישראל 5 נשים בלבד. מאז השתפר המצב, ו-27 נשים נוספות מונו לתפקידי שׂרות.
שתי הממשלות הקודמות רשמו, כל אחת בתורה, רמות שיא חדשות של ייצוג נשי בממשלה. הממשלה ה-35 (ממשלת נתניהו-גנץ) שהוקמה לאחר בחירות 2020, כללה בראשית כהונתה מספר שיא של 8 נשים בתפקידי שר. מדובר היה בהכפלה של השיא הקודם. עד אז כיהנו בממשלה בנקודת זמן נתונה 4 נשים לכל היותר. הממשלה ה-36, ממשלת בנט-לפיד, שברה את השיא וכיהנו בה 9 נשים – שליש מכלל השרים. כפי שרואים בטבלה להלן, בממשלה הנוכחית יש נסיגה של ממש מרמות השיא הללו. הדבר פחות מורגש במספרים מוחלטים, אך בולט היטב במונחים יחסיים.
שרות בשלוש הממשלות האחרונות
אולם בבואנו לבחון את הייצוג הנשי בממשלה רצוי להעמיק אל מעבר למספרים היבשים. זאת מכיוון שהגידול בנוכחות הנשית בממשלה לא תורגם לעת עתה למינוי שלהן לאחד ממשרדי הממשלה היוקרתיים. במשרד החוץ כיהנו לאורך ההיסטוריה שתי נשים בלבד: גולדה מאיר (1966-1956) וציפי לבני (2009-2006). בשני המשרדים היוקרתיים הנוספים – הביטחון והאוצר – לא כיהנו נשים מעולם. במילים אחרות, ב-15 השנים האחרונות לא כיהנה בישראל אף אישה באחד מארבעת התפקידים הפוליטיים הבכירים (רה"מ, ביטחון, אוצר, חוץ).
מעבר לכך, גם אם נרשם שיפור בנוכחות הנשים בממשלות ישראל, הוא איטי בהשוואה לדמוקרטיות רבות אשר בהן לא רק שחלה עלייה ברמת הייצוג הנשי בממשלות אלא אף התגברו המקרים בהם כיהנו ממשלות מאוזנות מבחינה מגדרית או אף כאלה עם רוב נשי. כפי שאפשר לראות בתרשים, בפינלנד ובבלגיה מכהנות כיום ממשלות בהן נשים מהוות רוב, ובהולנד, קנדה, ספרד ושוודיה – מספרן שווה או כמעט שווה לזה של השרים הגברים. שיפור משמעותי מבחינה זו נרשם גם בארצות הברית. לפני כשלוש שנים, נשים היוו רק 13% מכלל חברי הקבינט של הנשיא טראמפ. כיום, שיעור ייצוגן בקבינט של הנשיא ג'ו ביידן עלה באופן חד ל-38%, כולל האישה הראשונה בתפקיד סגנית הנשיא והאישה הראשונה בתפקיד מזכירת האוצר (ג'נט ילן).
חלוקה מגדרית של חברי ממשלות
מספר הנשים שהגיעו למשרה הפוליטית הבכירה במדינות (ראשות ממשלה או נשיאות) גדל מאוד בשני העשורים האחרונים. כיום מכהנות נשים בתפקיד הבכיר ב-7 מתוך 38 מדינות ה-OECD. ביניהן ניתן למנות את ג'ורג'ה מלוני (איטליה) ומֶטֶה פרדריקסן (דנמרק). כפי שניתן לראות בטבלה, מאז שנת 2012 כיהנו נשים בתפקיד ראשת ממשלה או נשיאה ביותר ממחצית (22 מ-38) מדינות ה-OECD. רשימה זו כוללת מדינות בהן בתקופה זו נשברה לראשונה תקרת הזכוכית (איטליה, גרמניה, בלגיה, אוסטריה, שוודיה) לצד מדינות בהן כיהנו נשים בתפקיד הבכיר עוד קודם לכן (בריטניה, קנדה, ניו זילנד). ב-12 מתוך 38 מדינות ה-OECD נשים לא כיהנו עדיין בתפקיד החשוב ביותר. במדינות אלה נכללת גם ארצות הברית, אך כהונתה הנוכחית של קמלה האריס בתפקיד סגנית הנשיא – האישה הראשונה בתפקיד – מסמנת התפתחות חשובה מבחינה זאת.
הפעם האחרונה בה כיהנה אישה בתפקיד הבכיר* ב-38 מדינות ה-OECD
* ראשות ממשלה או נשיאות בדמוקרטיות נשיאותיות (נשיאות טקסיות לא נכללות ברשימה).
ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שבהן הגיעה אישה לתפקיד הפוליטי הבכיר במדינה. זה קרה עוד בשנת 1969 כאשר גולדה מאיר מונתה לראש הממשלה. היא הייתה האישה השלישית בלבד בעולם שהגיעה לתפקיד. אולם, מאז שעזבה מאיר את ראשות הממשלה ב-1974 כיהנו בישראל 10 ראשי ממשלה גברים ואף לא אישה אחת.
לאחר שנים רבות של עלייה, הייצוג הנשי בפוליטיקה הישראלית נמצא כיום במגמת דשדוש. השיפור בייצוג הפרלמנטרי נבלם ואחרי רמות השיא שהושגו בממשלת בנט-לפיד, בממשלה הנוכחית יש דרדור משמעותי בייצוג הנשי. גם בהיבטים אחרים השיפור בייצוג הפוליטי הנשי מדשדש. למשל, כיום מכהנת רק ראשת מפלגה יחידה – מרב מיכאלי במפלגת העבודה. דוגמה נוספת – רק באחת מבין 15 הוועדות הקבועות של הכנסת עומדת כיום אישה: פנינה תמנו-שטה היא יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה. מלבד זאת, כל עוד המפלגות החרדיות ימשיכו בסירובן לשבץ נשים ברשימות המועמדים שלהן, הסבירות להתקרב לשוויון מגדרי בייצוג בכנסת תהיה קלושה. כלומר, הדרך לייצוג הולם – כזה שישקף את שיעורן של נשים בכלל האוכלוסייה – עדיין ארוכה.
בנוסף, אין לשכוח שייצוג פוליטי משקף רק היבט אחד של שוויון מגדרי בחברה. היבט מרכזי אחר שצריך להיות מובא בחשבון קשור במעמדן הכלכלי של נשים. כאן תמונת מצבן של נשים בחברה הישראלית מעודד אף פחות: בצד שיעורי השתתפות גבוהים של נשים בשוק העבודה (מקום 16 בעולם לפי דוח מדד הפער המגדרי העולמי של שנת 2023), סובלות נשים בישראל מפערי שכר גבוהים בהשוואה לגברים המועסקים בעבודה דומה (מקום 81) ומשיעור ייצוג נמוך במשרות ניהול בכירות (מקום 96).
בסך הכל, מדד הפער המגדרי העולמי מציב כיום את ישראל במקום ה-83 בלבד. משקל מרכזי שאחראי למיקום הנמוך הזה הוא הבלימה בייצוג הנשי בזירות הפוליטיות, מגמה שצריכה לעורר דאגה. לצד זאת, ניתן לשאוב אולי עידוד מסוים מהמשך מגמת השיפור בזירה המוניציפלית. אף כי עדיין אין בידינו נתונים מלאים של תוצאות הבחירות המקומיות שנערכו ב-27.2.2024, אפשר כבר לקבוע בזהירות שמספר הנשים שנבחרו למועצות הערים מסמן את המשך מגמת העלייה. לעומת זאת, במספר הנשים שנבחרו לראש רשות לא חל כמעט כל שינוי. התמונה הסופית תתבהר לאחר הסיבוב השני.