חוק העמותות: מה שווה חברה אזרחית אם אי אפשר לשלוט בה

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

הצעת חוק העמותות, שהחלה להתקדם במהירות בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט השבוע, היא מסממני ההפיכה המשטרית המובהקים. בהמשך לצעדי ההפיכה האחרים, העוסקים בהסרת איזונים ובלמים ומניעת כל ביקורת על הממשלה, זו הצעת חוק שמהותה פגיעה בזכויות: סתימת פיות ורמיסת חופש הביטוי וההתארגנות של ארגוני החברה האזרחית, ובעיקר: מתן עוד כוח ועוד שליטה לקואליציה.

מהות החוק היא הטלת מס של 80% על כל תרומה מ"ישות מדינית זרה" (מדינות כגון בריטניה, ארצות הברית, גרמניה וכן האיחוד האירופי והאו"ם) לעמותות. בהצעת החוק יש כמה חריגים: אם מדובר בארגון שמחזורו השנתי קטן מ–100 אלף שקל לשנה; או בארגון שמקבל תקציב מהמדינה, או ארגון ששר האוצר החליט להחריג אותו מהחוק, באישור ועדת הכספים בכנסת. מעבר לכך, ארגונים שרוב תקציבם מתרומות שבעניינן חל החוק לא יוכלו לגשת לערכאות שיפוטיות.

ההצעה היא אפוא, ניסיון חיסול של חלק מהחברה האזרחית. מדינות ידידותיות, התורמות לארגונים המקדמים זכויות אדם, זכויות נשים, ילדים, איכות הסביבה ועוד לא יתרמו כלל, וארגונים ייסגרו. זאת התכלית. מובן גם, שלממשלה תהיה שליטה מוחלטת על סגירת הברזים. די בכך שיהיה תקציב, ולו זעום, שהמדינה מפנה לעמותה כלשהי, והיא תהיה מוגנת מפני המס הדרקוני ותוכל להמשיך לגייס כספים ממדינות זרות. וגם אם לא — אפשר יהיה להחריגה בפטור של שר האוצר, ובכך לגרום לכל עמותה המגייסת כספים מישות מדינית זרה להשתדל לא להיות ביקורתית כלפי הממשלה. 

מעבר לכך, ההבחנה החדה בין תרומה מ"ישות מדינית זרה", שהיא תרומה שקופה, פומבית וידועה על פי החוקים הקיימים, ובין תרומות של גורמים פרטיים עלומים, שלא חלה עליהן חובת שקיפות בחוק, אינה מוצדקת. אין סיבה להניח, שתרומה מדינתית "פוגעת בריבונות" או ב"עצמאות" של ישראל יותר מתרומות פרטיות. די ברור שמדובר בהבחנה המתבססת על כך שארגונים שמקדמים אג'נדות המקובלות על הממשלה ניזונים מתרומות של תורמים פרטיים בחו"ל. לכן פגיעת החוק איננה רק בחופש הביטוי וההתארגנות, אלא גם בשוויון, כי זו הבחנה לא רלוונטית.

בוטה ביותר העובדה שהחוק מבקש להגביל זכויות חוקתיות ולמנוע גישה לערכאות — כדי לחסום עתירות לבג"ץ בנושאים המאתגרים את הממשלה. במובן הזה, החוק גם סותר באופן ישיר את סמכות בג"ץ על פי חוק יסוד: השפיטה, ולכן הוא בלתי חוקתי במובהק, אף מעבר לפגיעתו הישירה בזכויות.

אם החוק יעבור, זאת תהיה מכה אנושה לא רק לחברה האזרחית בישראל, אלא גם למעמדה של ישראל כדמוקרטיה. חוק זה יכניס אותה לרשימה לא מכובדת של מדינות אוטוריטריות הרודפות ארגוני זכויות אדם. אין חוק כזה בשום מדינה דמוקרטית. גם במדינות שהדמוקרטיה בהן בנסיגה, כגון הונגריה, נחקקו חוקים חמורים פחות, שעסקו יותר בשיימינג של הארגונים ולא במיסוי, וגם בהם לא נעשתה הבחנה בין תרומות פרטיות לתרומות מדינתיות.

מדובר בחוק בלתי חוקתי, המייצג שוב את שאיפת הממשלה לכוח מוחלט — כי מה שווה חברה אזרחית, אם לא ניתן לשלוט בה?

---

פורסם לראשונה בהארץ