החלפת ראש השב"כ: על פרשת דרכים משטרית

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

ההחלטה לפטר את ראש השב"כ, רונן בר, כפי שהתקבלה על-ידי הממשלה ב-20.03.2025, וההתנהלות באשר למינוי מחליפו הן ביטויים מובהקים לאופן שבו מפורקות דמוקרטיות מודרניות, בייחוד בשלושים השנים האחרונות.

בפרשה זו הצטברו סימנים חדים וברורים במיוחד לתהליך הפירוק הטיפוסי, הכל כפי שהוכח, אופיין ונותח בספרות המחקרית.

ראשית, השב"כ – ממש כמו משטרות, צבאות ושירותי מודיעין בדמוקרטיות מותקפות או לשעבר – הוא מטרה איכותית בעדיפות גבוהה. השתלטות עליו היא בבחינת צעד גדול ורב משמעות בדרך לחיסול הדמוקרטיה, בין היתר, בשל סמכויותיו, יכולותיו, שליטתו במידע רב ונגישות חריגה להפקת מידע נוסף. המחקר והניסיון הבין-לאומי – מדרום קוריאה במזרח, דרך מדינות כמו תורכיה והונגריה ועד ונצואלה במערב – מלמדים שהמפתח לתהליכי החלפת המשטר הוא השתלטות על מוסדות המדינה והפיכתם מרשויות מדינתיות הפועלות באופן לגיטימי, דהיינו על פי חוק ולטובת הציבור, לכלי שרת של השליטים. האמצעי המרכזי להשתלטות כזאת על גופי ביטחון היא מינויים ופיטורים על בסיס נאמנות אישית (או, לפחות, מחנאית) לשליטים ובעלי בריתם; ראש השב"כ הוא שער להשתלטות על הארגון.

שנית, מנהיגים ושליטים אנטי-דמוקרטיים מתפרקים מעול החוק בהצהרות ובמעשים. כפי שנקבע בפסק הדין, פיטוריו הבהולים של רונן בר נעשו בניגוד גמור לכללי היסוד הבסיסיים ביותר שמסדירים הפעלה של כל סמכות שלטונית, כגון החלטה על בסיס עובדות, וזכות לשימוע אמיתי והוגן. כללים אלה נקבעו מקום המדינה ונבנו בזהירות ובשום שכל לאורך כל שנותיה. אם לא די בכך, הממשלה פעלה בניגוד להליך פיטורים ומינויים של ראשי שב"כ כפי שנקבע בהחלטותיה שלה.

שלישית, תהליכי פירוק הדמוקרטיה והחלפתה מלווים במערך שלם המיועד ליצור מצגי שווא ולשבש את האפשרות לברר את האמת ולנהל דיון ציבורי ופוליטי מושכל. לצורך דחיפת התהליך מבקשים מחולליו להטעות את הציבור, למנוע כל הליך מתקבל על הדעת לבירור האמת או להטיל בו דופי, ולערער על הלגיטימיות של מחקר, דעת ואנשי מקצוע. במקרה זה דוברים מטעם הממשלה והעומד בראשה התאמצו ליצור בפני הציבור מצג שווא כאילו ההחלטה לפטר את בר ולמנות את האלוף זיני למחליפו עניינית וחוקית, ודווקא הגורמים העומדים על משמר הדין, כגון הייעוץ המשפטי לממשלה, פועלים באופן פסול.  

רביעית, הכפירה של גורמים בממשלה במשפט ובסמכות המוסדות המשפטיים, והיתלותם ב"עם", בבחירות או "בדמוקרטיה" - מאפיינות אף הן את התהליכים האנטי-דמוקרטיים. ההיתלות מלווה, בין השאר, בניסיונות לפגוע גם בהגינות הבחירות עצמן. רוממות הבחירות ו"העם" שבפיהם אינה אלא המסווה והתירוצים הטיפוסיים לחיסול דמוקרטיות במעשים מכוונים ומצטברים של פוליטיקאים אנטי-דמוקרטיים: מנהיגים שנבחרו בבחירות חופשיות והוגנות אך פועלים לריסוק המשטר שמכוחו נבחרו מלכתחילה.

חמישית, לפי המידע שנחשף וקיבל ביטוי בפסק הדין, החלפת ראש השב"כ קשורה גם לעניינים הנוגעים באופן אישי לבנימין נתניהו, לסביבת ראש הממשלה, לממשלתו ולמחנהו. כאלה הם, למשל, הסמיכות לחקירות הדלפת המידע הסודי ל"בילד" והחדירה הקטארית לכאורה ללשכת ראש הממשלה. זאת, כשראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים אסור ופועל – הן בעניין פיטורי בר, הן בעניין הכרזתו על מועמד להחליפו – בניגוד לקביעה משפטית מחייבת שעליו להימנע מעיסוק בנושא עד לבחינת ניגוד העניינים.

על רקע זה, נסדקה מעט ההימנעות השיפוטית השיטתית מהתייחסות מפורשת למאבק המתחולל על קיומה של דמוקרטיה בישראל. כך, למשל, את טענת הממשלה שלא חלות מגבלות כלשהן על סמכותה להחליף את ראש השב"כ הגדיר הנשיא עמית "ככפירה ביסודות המשפט המינהלי הישראלי וביסודותיה הדמוקרטיים של המדינה".

ניכר כי בית המשפט הבין שהשב"כ חיוני לקיום הדמוקרטיה לא פחות משהוא חיוני לביטחון המדינה. דמוקרטיה חפצת חיים, מוכרחה לוודא שגוף חקירות ומודיעין רגיש לא יהפוך לכלי שרת של מבקשי נפשה, אלא יישאר רשות שלטונית הפועלת לפי דין, למען המדינה ולטובת הציבור.