המשטרה נדרשת לתפוס פיקוד על כיתות הכוננות

Photo by REUTERS

האירוע שבו כיתת כוננות בתל-אביב, בה חבר יואב אליאסי ("הצל"), חסמה את המעבר לזירת נפילת טיל ועיכבה עיתונאים זרים בזירה מחייב הבהרה: גם אם יש לחברי כיתת כוננות סמכות לפעול באופן עצמאי – מדובר בסמכות מצומצמת, ולפי התפקיד והמשימות שהוגדרו להם מראש.  

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הוקמו ברחבי הארץ מאות כיתות כוננות משטרתיות חדשות. מדובר בכוח עתודה מבצעי וזמין להפעלה מהירה, בו חברים אזרחיות ואזרחים מתנדבים, שנועד לסייע לכוחות הביטחון באירועים ביטחוניים. בניגוד לכיתות הכוננות ה'קלאסיות' הפועלות בישובים צמודי גדר וביישובי קו התפר, כיתות הכוננות במרחב העירוני אינן באחריות הצבא אלא נמצאות תחת פיקודה של המשטרה.

בעתות חירום, למתנדבי כיתות הכוננות המשטרתיות יש אמנם תפקיד חשוב, אבל הם עדיין כפופים לדין החל על מתנדבי משטרה, ורשאים לפעול אך ורק במסגרת שהתוותה להם המשטרה. תפקידם במצבים האלה לסייע לכוחות תחנת המשטרה בשמירה על הביטחון ובאבטחת צירי תנועה, לבצע סריקות לאיתור אנשים או חפץ חשוד ולסייע בפינוי ובהכוונת אוכלוסייה מאזורי איום ואסון. כשהם פועלים "למען שמירת בטחון הנפש והרכוש מפני פעולות איבה", סמכויותיהם כלפי אזרחים הן כשל שוטרים – במגבלות המנויות בחוק ובנוהלי המשטרה.

נכון, כדי לאפשר תגובה מהירה ואפקטיבית, נוהלי המשטרה מאפשרים למתנדבי כיתות הכוננות לפעול גם ללא נוכחות שוטר בעת הזנקה בהתרחש אירוע ביטחוני, אבל במסגרת ברורה מאוד: בהתאם לתפקיד שנקבע להם בנהלים כאמור, כפי שתורגלו מראש, על-פי משימות ודרכי פעולה שהוגדרו להם בתחנה המקומית.

בחינה של המקרה שהתרחש השבוע בתל-אביב, על-בסיס הסרטון והעובדות שפורסמו בכלי התקשורת, מביאה למסקנה, לכאורה, כי חברי כיתת הכוננות לא היו אמורים להציב "מחסומים" מאולתרים באופן עצמאי, גם לא בשעת חירום. נוהלי המשטרה מדגישים כי במסגרת המגבלות החלות על מתנדבים בהפעלה מבצעית, מתנדבים לא יבצעו מחסום אלא אם תודרכו לגבי אופן הצבתו, הגדרת התפקידים וייעודו. זאת ועוד, רק שוטר רשאי לשמש בתפקיד מפקד המחסום.

חשוב להדגיש, מתנדבי כיתות הכוננות הם אזרחים שמקדישים את זמנם החופשי לסייע בהתנדבות למשטרת ישראל כדי לקדם את הביטחון ביישוב בו הם גרים. הההתנדבות הזו היא בעלת ערך לא רק עבור המתנדבים, אלא גם בכך שהיא משרתת צורך ביטחוני אמיתי ומסייעת לתפקודה של המשטרה.

בה בעת, עלינו לזכור כי המתנדבים אינם שוטרים מקצועיים: הם לא משרתים באופן קבוע וסדור במשטרה, הם לא עברו את תהליך הגיוס המלא של שוטרים, ובעיקר – הם לא עברו את ההכשרה החיונית שעוברים שוטרים, הכשרה שנועדה לאפשר לשוטרים להפעיל סמכויות שיטור נרחבות כלפי אזרחים במסגרת הדין ותוך כיבוד זכויותיהם. רבות מכיתות הכוננות הוקמו בזריזות לאורך המלחמה, ומשכך עברו גיוס מהיר והכשרה מקוצרת יחסית אשר לא ברור אם הושלמה באופן סדור במסגרת תוכנית הכשרה מקיפה יותר. מתוקף זה, מתכונת הפעילות של מתנדבי כיתות הכוננות היא ייעודית ומצומצמת בהשוואה לזו של שוטרי קבע.

לאור מתכונת הפעילות המצומצמת של המתנדבים, חריגה מהדין ומהסמכויות שניתנו להם היא מעשה חמור. כפי שראינו השבוע, על פניו, חריגה כזו עלולה לפגוע בזכויות יסוד חיוניות כמו חופש התנועה וחופש העיתונות. גם בהינתן ההנחיה המשטרתית החריגה מן הימים האחרונים המאפשרת לשוטרים להחיל צנזורה נרחבת מאד על כלי תקשורת סביב זירות נפילה, הנחיה שתוקפה המשפטי והחוקתי שנוי במחלוקת, נראה כי למתנדבי כיתת הכוננות לא הייתה סמכות לפעול בעניין זה באופן עצמאי בהיעדר שוטר.

במציאות הנוכחית במדינת ישראל פועלים במרחב הציבורי גורמים אזרחיים שונים, פורמליים ובלתי-פורמליים, חמושים ולא חמושים, במטרה לסייע למשטרה. הדבר מקשה על מי שבא במגע עמם לזהות תחת מי אותם גורמים פועלים, ואילו סמכויות הם רשאים להפעיל. עם זאת, בסופו של יום, כיתות הכוננות במרחב העירוני, כמו זו שפועלת בתל-אביב, הן תחת פיקודה הבלעדי של משטרת ישראל. המשטרה מחויבת להפעיל את כיתות הכוננות אך ורק לפי הדין, ולמנוע מראש, באמצעות חידוד נהלים וביצוע הכשרות ותדריכים, חריגה מתפקיד ומסמכות של המתנדבים. אין ספק כי הצלחת פרויקט כיתות הכוננות תלויה גם באמון הציבור במתנדבים. לכן, במקרה של חריגה מנוהלי המשטרה, נדרשת הפקת לקחים בשקיפות האפשרית וכן בירור משמעתי, כדי להבטיח שכיתות הכוננות ממלאות את תפקידן החשוב נאמנה, גם בשעת חירום.