"מתווה ההסכמות" עם השר בן גביר התגלה ככישלון
רשימת המקרים שבהם הפר השר לביטחון לאומי את ההסכמות עמו והתערבותו החוזרת ונשנית בעבודת המשטרה לא הותירו ליועמ"שית ברירה: בחוות הדעת שהגישה לבג"ץ היא מבקשת לקבוע דיון דחוף בעתירות נגד המשך כהונתו. כישלון מתווה ההבנות עם השר בן גביר, כמו ההפרות של הסכם ניגוד העניינים עם ראש הממשלה, מעלים את השאלה בדבר יכולתם של הסכמים כאלה לשמש כפתרון בתקופה הנוכחית
Photo by Chaim Goldberg/Flash90
בעדכון שהגישה היועצת המשפטית לממשלה במסגרת העתירה העוסקת בסבירות המשך כהונתו של בן גביר כשר לביטחון לאומי, היא כותבת כך:
"חרף התחייבות השר בפני בית המשפט הנכבד לפעול בהתאם לעקרונות שגובשו על דעתו כערובה לקיום הדין, מופרים העקרונות ומופר הדין".
נזכיר כי כאשר הוסכם על המתווה באפריל האחרון, הוא נראה כפתרון אמצע יצירתי למצב הדברים דאז, שאם לא ייושם, אפשר יהיה להניע מחדש את ההליך השיפוטי ביחס לסבירות מינויו של בן גביר.
אלא שעוד בטרם יבשה הדיו על המסמך כבר פורסמו בתקשורת דיווחים על הפרות גסות של העקרונות המנוסחים בו מצידו של בן גביר, בהן התערבות פסולה של השר בכמה מהתחומים הרגישים במיוחד במשטרה: חקירות, הפגנות ומינויים.
הדוגמה האחרונה ואולי הבולטת לכך היא פרסום "מסמך מדיניות" השר לגבי הפגנות, המגביל את מרחב שיקול הדעת העצמאי של המשטרה בתחומים הקשורים למיקום ההפגנה, אוסר באופן גורף על קיום מחאות בבתי כנסת וקובע מגבלות גם באשר לתוכן ההפגנה. השר הגדיל לעשות, וכדי לקדם את כניסתו לתוקף של המסמך אף הציב ליועמ"שית סד זמנים של כמה ימים לאישורו. ממכתב ששלח המשנה ליועצת המשפטית עולה כי מסמך בן גביר לא גובש בהתאם למתווה העקרונות ולא התקיים הליך היוועצות תקין עם מפכ"ל המשטרה והיועצת המשפטית לממשלה.
בחוות הדעת של היועצת מהיום, היא כותבת כי: "בפועל הנזק כבר נגרם עם פרסומה הפומבי הרחב של המדיניות, תוך שהשר ציין בכתובים כי זוהי מדיניותו וכי היא תיכנס לתוקף בתוך זמן קצר".
אבל זו רק דוגמה אחת. רשימת ההפרות של מתווה ההסכמות כוללת, למשל, גיבוי מצד השר לשוטרת שפיזרה הפגנה נגד המלחמה ואמרה למפגינים, לפי הדיווחים, שאסור להפגין נגד המדינה. זאת למרות שלפי המתווה, השר מנוע מלעסוק בנושאי מחאה והפגנה נגד השלטון, ואסור לו להתייחס לאירועי מחאה קונקרטיים.
בכל הנוגע לחקירות, כשבועיים בלבד לאחר שבג"ץ רשם לפניו את מתווה העקרונות ואת הסכמתו של השר לביטחון לאומי, הפיץ בן גביר תיעוד מעצר של חשוד ביריקה על קצינה בצה"ל, כתב כי "טוב עשה" נציב שב"ס שהעביר את "המחבל היורק" מכלא פלילי לביטחוני, והוסיף לסיום –"רק ככה!". נזכיר כי המתווה שעליו הסכים השר קובע במפורש שהשר לא יתערב או ישפיע בכל אופן שהוא בענייני חקירות.
לפי ההסכם אסור לשר גם להתייחס לחקירות המתנהלות נגד שוטרים. עם זאת, היועצת בחוות דעתה כותבת, בין היתר ביחס להליכים שהתנהלו נגד קציני משטרה בכירים כי: "... בין היתר השר מוסיף להתייחס באופן פומבי לחקירות קונקרטיות של שוטרים, ליצור דה לגיטימציה לחקירות ומתן הכשר להתנהלות השוטר החשוד. זאת, תוך כרסום בשלטון החוק..."
ניצול לרעה של סמכות המינויים של השר מסוכנת ומדאיגה במיוחד. כפי שכתב השופט (כתוארו אז) עמית בהחלטה בבקשה לצו ביניים בעתירה נגד תיקון מס' 37 לפקודת המשטרה ("תיקון בן גביר"), מינוי בכירים במשטרת ישראל אינו יכול לשמש כלי להתערבות אופרטיבית עקיפה בפעולות המשטרה. ההשפעה הרבה שנלווית לסמכות המינויים של השר צומצמה במידת מה במתווה העקרונות. עם זאת, ראינו מאז כיצד פעל בן גביר למניעת קידומה של קצינת משטרה בדרגת רב-פקד, בניגוד לדעת המפכ"ל וסגל הפיקוד הבכיר, והביע ביקורת על עבודתה סביב עדותה בתיק ראש הממשלה והחקירות שקשורות ליועציו. ואכן, בחוות דעתה מתייחסת היועצת בצורה מפורשת לדוגמא זו: "למעשה, מנסיבות העניין, לרבות מהבהרת המשטרה כי עיסוקו של השר בעניינה של קצינה זו הוא חריג וחסר תקדים, מתעורר חשש כבד, ולמעלה מכך, כי עיכוב הקידום נובע אך משיקולים פוליטיים זרים למינוי."
כעת, על רקע שלל ההפרות של מתווה העקרונות, הגישה היועמ"שית את הודעת העדכון לבג"ץ ביחס ליישום המתווה. נזכיר כי הפעם מדובר בעתירה המבקשת להעביר את השר מכהונתו, שכן המשך הכהונה, לטענת העותרים, בלתי סבירה באופן קיצוני. אם בעת כניסתו של השר לתפקידו יכול היה בית המשפט העליון להניח כי עצמאותה של המשטרה תישמר, וכי השר לא ישמש כ"מפכ"ל על", מצב הדברים היום מצייר תמונה שונה: עצמאותה של משטרת ישראל נפגעה, נפגע גם מעמדה ואמון הציבור בה.
בהודעת העדכון כותבת היועצת כי לאור התנהלותו של השר, אין בפועל ערובות אפקטיביות מספקות למניעת התערבויות פוליטיות הפוגעות בעצמאותה המקצועית של המשטרה ובממלכתיותה תחת כהונתו של השר.
על כן היא מבקשת מבית המשפט לקבוע דיון דחוף בעתירות המבקשות להעביר את השר לביטחון פנים מכהונתו.
ואולי זה המקום והזמן לחשיבה מחודשת על "הסדרים כתובים" למיניהם. הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה נתניהו נדמה שהופר לא פעם. כך גם מתווה ההסכמות עם השר בן גביר. בימים כתיקונים יכולים הסדרים כאלה לשמש פתרון יצירתי ומידתי למצבים של ניגוד עניינים, על מנת שלא למנוע כהונה.
אולם אלה אינם ימים כתיקונם. אלה ימים של הפרת שלטון החוק כעניין שבשגרה. ימים של "אז מה"? אז מה אם בית המשפט פסק, אז מה אם היועמ"שית קבעה. אז מה. הנה מה שכתב, למשל, השופט (כתוארו דאז) עמית, לאחר שהבהיר את המותר והאסור לשר לביטחון פנים:
"משהובהרו והוסכמו העקרונות, חזקה כי כך ינהגו כלל המעורבים..."
לא בטוח שאלה ימים בהם ניתן ליצור "חזקה" או "הנחה" הדומה לזו שקבע השופט בצו שהוציא לפני למעלה משנתיים.
שנתיים, שהיום נראות כמו שנות דור.
פורסם לראשונה ב-N12
