שאלות ותשובות: מהו חוק השידורים, ומה הבעיות שמסתתרות בו?
Photo by Chaim Goldberg/FLASH90
החוק מבקש להסדיר מחדש את שוק השידורים בישראל, ברקע השינויים הדרמטיים שהוא עובר על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות. מטרתו להסיר חסמים רגולטוריים וליישר את מגרש המשחקים בעיקר בין ערוצי הטלוויזיה ומי שמשדרים מעל גבי האינטרנט. אלא שלצד צעדים מתבקשים, הוא כולל גם כמה שינויים שעלולים לפגוע בעצמאות ארגוני החדשות ובאיכות התוכן העיתונאי.
- הרגולטור החדש שיוקם לא אמור להיות בעל סמכויות למעורבות בתכנים חדשותיים. אבל הדבר בעייתי משני היבטים – מצד אחד, היעדר פיקוח מספיק על איכות התוכן יכול להוביל למירוץ לתחתית בין השחקנים וזה מסוכן, הואיל ואנחנו כצרכני תקשורת לא יודעים תמיד להעריך את האיכות של מה שאנחנו צופים בו. מצד שני, הרגולטור אמור לקבל סמכות להטיל קנסות כבדים ללא פרופורציה שעלולים למוטט גופי שידור, ועצם האיום בהם יהיה בעל אפקט משתק.
- רישום במקום רישוי:
במקום קבלת רישיונות – כלי תקשורת יחוייבו להירשם.
הבעיה:
למועצה המפקחת תהיה סמכות לבטל רישום או להתנות אותו, ללא קריטריונים ברורים מספיק, מה שפותח פתח למעורבות של שיקולים פוליטיים.
- פיקוח על משדרי חדשות וביטול ההפרדה המבנית:
תבוטל ההפרדה המבנית בין הערוצים המסחריים לבין חברות החדשות.
הבעיה:
חברות החדשות עלולות להיות חשופות ללחצים מסחריים של בעלי השליטה ולאבד את עצמאותן. בנוסף, ההצעה לא כוללת שום מנגנון חלופי שיוטמע ביחס לכלל השחקנים בשוק, כמו למשל כללי אחריות תאגידית בחברות שמשדרות חדשות (למשל, חובה למנות וועדת משנה לחדשות בדירקטוריון של החברות, תקציב נפרד וחובה שעורך החדשות יהיה עצמאי), כללי אתיקה לכלל השוק וגם נציב תלונות ציבור. - פתיחת השוק לתחרות:
יוסרו חסמים רגולטוריים ותהיה השוואת תנאים בין ספקי טלוויזיה חדשים לוותיקים. בין היתר: כולם יוכלו לשדר פרסומות ולגבות דמי מנוי, יבוטלו "חבילות הבסיס", ותהיה "השוואת תנאים" בין הוט ו-יס לבין ספקים שפועלים על גבי האינטרנט (כמו למשל סלקום טיוי). כל שחקן יוכל לשדר חדשות, להקים פלטפורמה לטלוויזיה רב ערוצית או ערוצים ספציפיים, או כל אלה ביחד, כך שייווצרו מודלים עסקיים מורכבים.
הבעיה:
בעולם שבו ענקיות הדיגיטל שואבות אליהן את רוב תקציבי הפרסום, התוצאה עלולה להיות הפוכה - במקום תחרות, דווקא ריכוזיות והקטנה של מספר המתחרים. בנוסף, אין מנגנונים שימנעו השפעות חיצוניות של בעלי הון ופוליטיקאים על כלי תקשורת, או פגיעה באיכות ובאמינות השידורים ואין כללים שימנעו בעלות צולבת על כל מיני סוגי אמצעי תקשורת. - תלונות הציבור:
ההצעה מבטלת את מוסד נציב פניות הציבור ומחליפה אותו במנגנון של הגשת תלונות ישירות לגופי השידור.
הבעיה:
מנגנון כזה לא יהיה אפקטיבי בהטחת איכות ואתיקה של שידורים בכלל וחדשות בפרט. - מדידת רייטינג:
החוק מאפשר למועצה לדרוש מגופי השידור פרסום נתוני צפייה.
הבעיה:
חשיפת נתוני צפייה שנמדדו בדרכים שונות עלולה ליצור כאוס ולחשוף סודות מסחריים, כאשר לא ברור איזו בעיה היא נועדה לפתור.
הוועדה המוסמכת לדון באופן מקצועי בהצעות הנוגעות לתקשורת היא ועדת הכלכלה. החוק אמור להידון בוועדת הכלכלה — הגוף המקצועי.
העברת הדיון לוועדה מיוחדת נעשתה בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לכנסת ופוגעת בתקינות ההליך וגם במעקב אחר יישום החוק ותיקונים שייעשו בו בעתיד.
- להשלים עבודת מטה מקצועית לפני קידום החוק.
- להחזיר את הדיון לוועדת הכלכלה.
- לעגן מנגנוני הגנה לעצמאות החדשות.
- לצמצם סמכויות אכיפה.
- לבחון את השפעת החוק על התחרות ועל תעשיית התוכן הישראלית.
