ישראל ומדד השחיתות העולמי

Photo by Avshalom Sassoni/Flash90

נתוני מדד תפיסת השחיתות העולמי לשנת 2025 שפורסם השבוע צריכים לשמש קריאת השכמה פוליטית וחברתית בישראל. המדד, המבוסס על נתוני ארגון השקיפות הבין-לאומי Transparency International, מעניק לכל מדינה ציון בהתבסס על תפיסות מומחים לגבי מידת השחיתות שלה. השנה קיבלה ישראל ציון 62, ירידה של שתי נקודות מהשנה הקודמת, שהוריד אותה מהמקום ה-30 למקום ה-35 מתוך 182 מדינות.

כשמצרפים את הנתון הזה לממצאי סקר שערכנו לאחרונה במכון הישראלי לדמוקרטיה, אפשר להבין מדוע יש לנו סיבה אמתית לדאגה. לפי הסקר, כ-74% מהמשיבים חושבים שבישראל יש יותר שחיתות כיום מאשר בעבר, רק  מיעוט קטן מאוד סבור שיש פחות. כ-80% מהמשיבים גם מסכימים או די מסכימים עם הטענה שהמשטרה לא עושה מספיק לחקור חשדות לשחיתות.

בהתייחסות למוסדות ספציפיים, התמונה נעשית מדאיגה עוד יותר: 74.3% סבורים שבכנסת קיימת שחיתות "במידה רבה", 73.6% אומרים זאת על הממשלה. גם גופי אכיפת החוק והדרג המקצועי אינם פטורים: המשטרה נתפסת כמושחתת "במידה רבה" בעיני 65.4% מהציבור, 57.4% מייחסים שחיתות לדרג המקצועי בשירות המדינה, 53.6% – לייעוץ המשפטי ולפרקליטות, ובית המשפט העליון נתפס כמושחת במידה רבה בעיני 49.5% מן המשיבים. מדובר בתפיסה רחבה, כמעט מערכתית.

את התפיסה לפיה השחיתות גוברת אפשר להסביר בין היתר בפרשיות אליהן נחשף הציבור אשר מעוררות חשש לשחיתות של נבחרי ציבור, כמו הטיית כספי ציבור ופעולה בניגוד עניינים. כל אלה מייצרים רושם מצטבר של שלטון הפועל לטובת עצמו ומקורביו. לאלה מצטרפים הערעור המתמשך מצד הדרג הפוליטי על המקצועיות של מוסדות אכיפת החוק, המשטרה, הייעוץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט והחלשת מעמדם, וגם מהלכים להרחבת המינויים הפוליטיים, למשל בתחומי החברות הממשלתיות, שפותחים פתח לניגודי עניינים וטשטוש הגבולות בין אינטרס ציבורי לאינטרס מפלגתי או אישי. השילוב בין כל אלה משפיע על תפיסת השחיתות הן בקרב הציבור והן בקרב חוקרים הבוחנים את המצב בישראל.

ירידה בציון של ישראל במדד השחיתות הבינלאומי המצביע על היותה מושחתת יותר, היא בעלת השלכות ממשיות. שחיתות המערכת הציבורית היא לא רק בעיה מוסרית או תדמיתית, היא פוגעת ביעילות ובניצול כספי ציבור, בשוויון ובחלוקת משאבים הוגנת, ואף במעמד הבינלאומי של המדינה ובמעמדה הכלכלי, לרבות פגיעה בהשקעות על רקע פגיעה באמון משקיעים בדרכי ההתנהלות ובוודאות המשפטית.

נכון, הירידה במדד עדיין מדודה. בכל זאת, בית המשפט העליון מוציא צווים והמשטרה עדיין חוקרת פרשיות שחיתות. אבל כאשר גם מדד בין־לאומי וגם רוב מובהק בציבור מצביעים לאותו כיוון, מדובר באיתות אזהרה. נדרשת התגייסות לשיקום נורמות ומוסדות המקדמים יושרה ציבורית ומאבק בשחיתות: כללי שקיפות ברורים, אכיפה עקבית, מנגנוני פיקוח עצמאיים, ושירות ציבורי מקצועי שמוגן מפני פוליטיזציה. אלה ועקרון הנאמנות לציבור בראשם, אינם "עקרונות יפים", אלא תנאים לתפקוד של מדינה מודרנית, וליכולת שלה לשמור על אמון ציבורי ועל יציבות כלכלית.

---

פורסם לראשונה בישראל היום