לבטל את חוקי ההפיכה, ומהר
החוקים טרם הופעלו בפועל, ולכן ביטולם לא משנה את הסדר הקיים אלא מונע את שינויו | Photo by Yonatan Sindel/Flash90
השבוע יחלו בכנסת דיוני הועדות לביטול חקיקת ההפיכה המשטרית. מטרתם היא לבטל, בהליך מהיר עוד בטרם הקמת הממשלה, את החוקים שעלולים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט ואכיפת החוק, ובתקשורת החופשית.
בתגובה לכך, נשמעו טענות כאילו ביטול חקיקה כזו ראוי לתהליך ארוך, זהיר ומשמעותי באותה מידה כמו תהליך של רפורמה חוקתית-משטרית. בעקרון זה נכון, שכל חקיקה היא אקט המצריך זהירות ושום שכל, בוודאי בנושאים הקשורים לסדרי המשטר. אלא שיש הבדל גדול בין שני המקרים. חקיקה שעושה שינוי יסודי במציאות יש לבחון היטב, לשקול חלופות, לעשות הערכת השפעות, לחקור את החקיקה הדומה בעולם ולאפשר זמן ארוך למומחים ואנשי מקצוע רלוונטיים לגבש עמדה ולהביע אותה. לעומתה, חקיקה שעושה את ההיפך – מונעת שינוי משמעותי במציאות ולמעשה משאירה את הסדר על כנו – לא דורשת תהליך כזה כי מדובר בהמשך מצב העניינים המוכר. כך, למשל, באשר לוועדה לבחירת שופטים שפועלת באותו אופן מאז 1953, או בנוגע למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה כגוף עצמאי שעמדתו משקפת את הדין בפני הרשות המבצעת. בין אם תומכים או מתנגדים לכך, אין מחלוקת שמדובר במצב שאנחנו מכירים היטב את השלכותיו.
מה שמחדד עוד את הלגיטימציה של הליך חקיקה מקוצר, הוא שהתיקון בקשר לבחירת השופטים נכנס זה עתה לתוקף וטרם הופעל, החוק לפגיעה בסמכויות היועמ"שית ייכנס לתוקף באחד בינואר, ומרבית הסעיפים של חוק מח"ש יכנסו לתוקף בפברואר (היתר הוקפאו בבג"ץ). מכאן, שלא מדובר ב"שינוי" אלא במניעתו. ובמקרה זה – מניעת הנזק החמור שיגרם לדמוקרטיה הישראלית אם ימונו שופטים לפי מפתח פוליטי טהור, אם תיפגע היכולת של היועמ"ש לתפקד כשומר סף השומר על שלטון החוק בממשלה, ואם תהפוך המחלקה לחקירת שוטרים לכזו שכפופה לשר המשפטים. ראינו רק עתה, סביב הבחירות, כמה חשוב לשמור על היועץ המשפטי לממשלה כגורם מקצועי ועצמאי. אם תיגרר המדינה לסבב בחירות נוסף בטרם יבוטל התיקון לחוק, והיועמ"שית תגיע אליו כגוף מוחלש, תגדל דרמטית הסכנה לפגיעה ביכולת לקיים בחירות שוות והוגנות.
לא זו אף זו: כדי לזכות בלגיטימציה לחקיקה וכדי להרדים את המחאה נגדה, המחוקקים בכנסת הקודמת יחד עם הממשלה טענו אז כי דחיית כניסת החוקים לתוקף נועדה לתת אפשרות לכנסת חדשה לבטל אותם. הבחירות הוגדרו למעשה גם כ"משאל עם" על ה"רפורמה". מכאן שברור שאין בעיה לאפשר לרוב בכנסת לבטל את התיקונים האלה בטרם ייגרם נזק, וגם בטרם יכריע בג"צ בעתירות כלפי החוקים. על הכנסת לומר את דברה, ולא להמתין לבית המשפט.
בנוסף, משום שחוקים אלה אך נחקקו, והתקיימו סביבם דיונים ממושכים בכנסת הקודמת, עמדות המומחים, הפוליטיקאים והיועצים המשפטיים נשמעו כבר ב"סיבוב" הקודם. אין זה אומר שלא צריך לאפשר לכל מי שמתנגד לביטול החקיקה להשמיע את דברו, ההיפך. יש לקיים הליך ראוי שמאפשר לכולם להשתתף ולהתנגד, אך הדיונים לא מתחילים מדף חלק.
לבסוף כדאי להזכיר שגם הכנסת הקודמת חוקקה חוקים עוד לפני הקמת הממשלה: חוקים שעשו שינויים דרמטיים (ולא היו חוקי ביטול), שהוחלו באופן מיידי ולא נפסלו בבג"צ (למעט סעיף בחוק שהעניק סמכויות לשר בן גביר, שנפסל בשל פגם מהותי). מכאן שאין מניעה משפטית מהכנסת הנוכחית לחוקק את חוקי הביטול. את נזקם של חוקי ההפיכה יש למנוע, ובאופן מיידי.
התפרסם לראשונה בהארץ
- תגיות:
- חקיקה וכנסת,
- ההפיכה המשפטית,
- בחירות 2026,
- יחסי כנסת-בג"צ,
- יחסי ממשלה-כנסת,
- כנסת,
- עבודת הכנסת,
- ועדות הכנסת,
- חברי כנסת,
- ממשלה,
- בית המשפט העליון,
- מינוי שופטים,
- היועץ המשפטי לממשלה,
- שלטון החוק,
- הרשות השופטת ואכיפת החוק,
- חקיקה אנטי-דמוקרטית,
- משטרה,
- הפרדת רשויות,
- התוכנית להגנה על ערכים ומוסדות דמוקרטיים,
- המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים