הגיעה העת ליותר נשים בממשלה

העלייה המתמשכת בייצוג נשים בכנסת לא לוּותה עד כה בעלייה תואמת בייצוגן בממשלות. הממשלה החדשה המתגבשת בימים אלה מספקת הזדמנות פז לתקן את המצב גם בזירה זו.

מבוא

בפברואר 1969 מונתה גולדה מאיר לראש הממשלה של מדינת ישראל. מינויָהּ הציב אותה כאחת הנשים הראשונות בעולם שהצליחה להגיע למשרה הפוליטית הרמה ביותר במדינה. עם זאת, נוכחותן של הנשים בממשלות ישראל רחוקה מלהרשים. ב-26 השנים הראשונות של מדינת ישראל (1948–1974) ישבה ליד שולחן הממשלה אישה אחת בלבד – זו שהגיעה גם לראשות הממשלה. מלבדה, נותר שולחן הממשלה מיותם לגמרי מנשים נוספות. הבאות בתור לתפוס כיסא סביב שולחן הממשלה היו שולמית אלוני (1974), שרה דורון (1983), שושנה ארבלי (1986) ואורה נמיר (1992). עד שנת 1995, במהלך 47 שנים, כיהנו אפוא בממשלות ישראל חמש נשים בלבד. מאז 1996 ועד היום השתפר המצב אך במעט, ושמונה נשים נוספות מונו לשָׂרוֹת (ראו לוח 1). נכון לפברואר 2013, רק 13 מתוך 221 האישים (פחות מ-6%) שכיהנו כשרים בממשלות ישראל לדורותיהן היו נשים.שבע נשים נוספות הגיעו למעמד של סגניות שרים: מרים תעסה-גלזר, מאשה לובלסקי, מרינה סולודקין, דליה רבין-פילוסוף, נעמי בלומנטל, גילה גמליאל ולאה נס.

לוח 1: 13 הנשים שכיהנו בממשלות ישראל

	השנה שבה התמנתה לראשונה לתפקיד שר	סיעה
גולדה מאיר	1949	מפא"י
שולמית אלוני	1974	רצ
שרה דורון	1983	ליכוד
שושנה ארבלי	1986	מערך
אורה נמיר	1992	מפלגת העבודה
לימור לבנת	1996	ליכוד-גשר-צומת
דליה איציק	1999	ישראל אחת
יולי תמיר	1999	ישראל אחת
ציפי לבני	2001	ליכוד
יהודית נאות	2003	שינוי
רוחמה אברהם	2007	קדימה
סופה לנדבר	2009	ישראל ביתנו
אורית נוקד	2011	עצמאות

ייצוגן הנמוך של נשים בממשלה מקבל משנה תוקף, כאשר בוחנים אילו תיקים הן מקבלות, כמה נשים כיהנו בד בבד בממשלה אחת וכאשר משווים את ישראל לדמוקרטיות מבוססות אחרות.

אילו תיקים מוקצים לנשים?

חלוקת התיקים הביצועיים לשרי הממשלה היא אחד המשאבים החשובים ביותר בתהליך הקמת ממשלה בדמוקרטיות פרלמנטריות (Laver and Shepsle, 1990). כדי להעריך את כוחם של נציגי מפלגה מסוימת סביב שולחן הממשלה לא די לבדוק את מספרם אלא יש לתת את הדעת גם לחשיבות התיקים שהוקצו להם. כך גם בבואנו להעריך את כוחן של נשים בממשלה מסוימת אין אנו יכולים להסתפק בספירת הנשים היושבות סביב שולחן הממשלה, אלא עלינו לבחון גם אילו תיקים הוקצו להן.

חשיבותם של תיקים יכולה, כמובן, להשתנות ממדינה למדינה, ממערכת פוליטית אחת לאחרת. בהסתמך על מחקרם של דרוקמן וּורוויק ניתן לקבץ בקטגוריה של המשרדים החשובים ביותר את משרדי החוץ, האוצר והפנים (Druckman and Warwick, 2005). על שלושת אלה חייבים להוסיף, בהקשר הישראלי, את משרד הביטחון עתיר התקציב והחשיבות. בדרג השני אפשר לכלול משרדים כלכליים חשובים (בינוי ושיכון, תעסוקה ומסחר, תקשורת), משרדים עתירי תקציבים (חינוך, בריאות) ואת משרד המשפטים הנחשב יוקרתי. בדרג השלישי יש לכלול משרדים זוטרים ויוקרתיים פחות כגון משרדי התיירות, קליטת העלייה או הגנת הסביבה. לבסוף, הדרג התחתון כולל את השרים ללא תיק.

כאשר בוחנים את מספר הנשים אשר כיהנו במשרדי הדרג הראשון אנו מגלים שבשלושה מביניהם – אוצר, ביטחון ופנים – לא כיהנו נשים כלל. בעוד שהיעדר נשים ממשרד הביטחון עוד יכול להיחשב "טבעי", היעדרותן המוחלטת ממשרדי האוצר והפנים מפתיעה. המשרד היחיד מבין שלושת המשרדים הבכירים, שבהם כיהנו נשים, הוא משרד החוץ. גולדה מאיר כיהנה כשרת החוץ בשנים 1956–1966, וציפי לבני בשנים 2006–2009. במשרדי הדרג השני בולטת נוכחותן של נשים במשרד החינוך, תחום הנתפס לעתים קרובות "נשי". במשרד זה כיהנו שלוש נשים: שולמית אלוני (1992–1993), לימור לבנת (2001–2006) ויולי תמיר (2006–2009). עוד בדרג השני כיהנו נשים במשרדי הבריאות (ארבלי), המשפטים (לבני) והתקשורת (אלוני, לבנת ואיציק). בדרג השלישי בחשיבותו של משרדים כיהנו נשים רבות יותר: שלוש נשים כיהנו במשרד להגנת הסביבה,  שלוש במשרד לקליטת עלייה, שתיים במשרד הרווחה ואחת במשרד התיירות. ארבע נשים כיהנו כשָׂרוֹת ללא תיק. מניתוח זה עולה שגם כאשר ממונות נשים לשָׂרוֹת בממשלה, נדיר שהן זוכות להיות מופקדות על המשרדים הבכירים והחשובים. בדרך כלל מוקצים להם המשרדים מהדרג השני והמשרדים הזוטרים יותר (ראו לוח 2).

לוח 2: נתיבי התקדמותן של נשים במשרדי הממשלה

	תפקיד I	תפקיד II	תפקיד III	תפקיד IV	תפקיד V
גולדה מאיר	1956-1949 עבודה	1966-1956 חוץ	1974-1969 ראש ממשלה
שולמית אלוני	1974 ללא תיק	1993-1992 חינוך ותרבות	1993 תקשורת, מדע	1995-1993 תקשורת	1996-1995 תקשורת, מדע ואמנויות
שרה דורון	1984-1983 ללא תיק
שושנה ארבלי	1988-1986 בריאות
אורה נמיר	1992 איכות סביבה	1996-1993 עבודה ורווחה
לימור לבנת	1999-1996 תקשורת	2003-2001 חינוך	2006-2003 חינוך, תרבות וספורט	2013-2009 תרבות וספורט
דליה איציק	2001-1999 איכות הסביבה	2002-2001 מסחר ותעשייה	2005 תקשורת
יולי תמיר	2001-1999 קליטה עלייה	2009-2006 חינוך
ציפי לבני	2001 שיתוף פעולה אזורי	2002-2001 ללא תיק	2003-2002 חקלאות	2006-2003* קליטת עלייה	2009-2006 חוץ
יהודית נאות	2004-2003 איכות הסביבה
רוחמה אברהם	2008-2007 ללא תיק	2009-2008 תיירות
סופה לנדבר	2013-2009 קליטת עלייה
אורית נוקד	2013-2011 חקלאות

* לבני החזיקה בד בבד בחלק מתקופה זו גם בתיק הבינוי והשיכון ובתיק המשפטים

כמה נשים מכהנות כשָׂרוֹת בזמן נתון?

בדיקה שונה, הממחישה את משקלן הזעום של נשים בממשלה, בוחנת כמה נשים היו סביב שולחן הממשלה בנקודת זמן נתונה. למשל, ממשלתו השנייה של נתניהו כללה בעת השבעתה (מרץ 2009) שתי שָׂרוֹת בלבד מתוך 30 חברים. בראשית 2011, לאחר הפיצול במפלגת העבודה והקמת סיעת עצמאות, התמנתה לממשלה שרה נוספת, אורית נוקד. במילים אחרות, נכון להיום הנשים הן 10% בלבד מכלל השרים, שיעור נמוך למדי, ועדיין – מצב זה אינו חריג. למען האמת, מעולם לא כיהנו בנקודת זמן נתונה יותר משלוש נשים סביב שולחן הממשלה (Kenig and Barnea, 2009).

כאמור, עד 1966 הייתה רק אישה אחת בקרב השרים – גולדה מאיר. ב-1974, בד בבד עם פרישתה של מאיר, מונתה מנהיגת רצ, שולמית אלוני, לשרה ללא תיק בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, אך היא פרשה מהממשלה חודשים ספורים לאחר מכן, והותירה אותה ללא ייצוג נשי. היעדר נשים בממשלה נמשך גם לאחר המהפך הפוליטי של 1977 ורק באמצע 1983 מינה מנחם בגין את שרה דורון לשרה ללא תיק, ובכך הביא לקִצה תקופה בת תשע שנים רצופות שבמהלכן היה שולחן הממשלה ריק מייצוג נשי.

באופן תמוה, גם ממשלת האחדות שקמה ב-1984 ושהייתה הגדולה ביותר לשעתה – עם 25 שרים – לא כללה אפילו אישה אחת. רק ב-1986 הצטרפה שושנה ארבלי לממשלה, אך ב-1988 שוב נותרה הממשלה חסרת ייצוג נשי. המהפך של 1992 הביא לתקדים: ממשלתו השנייה של יצחק רבין כללה לראשונה בהיסטוריה שתי נשים סביב שולחן הממשלה: שולמית אלוני ואורה נמיר. זמן קצר לאחר השבעתה של ממשלת אריאל שרון במרץ 2001 הגיע תקדים נוסף. לראשונה כיהנו שלוש נשים בממשלה: דליה איציק, לימור לבנת וציפי לבני. מכיוון שגם כאן מדובר היה בממשלה עתירת שרים, שכללה בשיאה 30 שרים, היה שיעורן היחסי של הנשים מכלל השרים 10% בלבד. 

מה קורה בדמוקרטיות אחרות?

כאמור, גם כיום מכהנות בממשלה שלוש נשים בלבד, ושיעורן היחסי הוא 10% מכלל השרים. שיעור זעום זה מציב את ישראל במיקום נמוך מאוד בהשוואה אל מדינות העולם. הדוח השנתי של מדד הפער המגדרי העולמי, היוצא לאור מטעם הפורום הכלכלי העולמי, בוחן בין היתר את נוכחותן של נשים בממשלות. הדוח האחרון מ-2012 ממקם את ישראל במקום ה-95 מתוך 133 מדינות (World Economic Forum, 2012: 56). אם נצמצם את מושא ההשוואה למדינות החברות ב-OECD (ראו תרשים 1) נמצא שמבחינת ייצוג הנשים בממשלה מדורגת ישראל במקום 29 מתוך 34.

מקור: חישוב המחבר בהתבסס על World Economic Forum, 2012.

נתונים אלה עגומים במיוחד לנוכח המגמה העולמית של נוכחות נשית הולכת וגוברת בקבינטים ממשלתיים ובתפקידי הנהגה. בפינלנד, כיהנה בשנים 2007–2011 ממשלה שבה היה רוב נשי מוצק: 12 שָׂרות מול 8 שרים. בספרד כיהנה בשנים 2008–2011 ממשלה בעלת רוב נשי (9 מבין 17). כיום מכהנות ממשלות עם רוב נשי קטן בשוודיה ובנורווגיה, וממשלות עם הרכב מגדרי מאוזן בפינלנד ובצרפת.

זאת ועוד, בדמוקרטיות רבות עולה שיעור הנשים בממשלה על פני שיעורן בפרלמנט. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שאת חברי הקבינט ממנה בדרך כלל ראש הממשלה (ובמקרים של ממשלות קואליציוניות - גם מנהיגי מפלגות). לגופים בוחרים כאלה של אדם יחיד קל יותר ליצור נבחרת מאוזנת יותר מהבחינה המגדרית. בשנים האחרונות אף מתרבים המקרים שבהם ראשי ממשלה מייחסים חשיבות לאיזון מגדרי בקבינט. בארצות הברית, למשל, שיעור הנשים בקבינט היוצא של אובמה היה כשליש. הממשלה שמינה נשיא צרפת פרנסואה הולנד בקיץ 2012 מונה מספר שווה של גברים ונשים.

מכל הבחינות, הממשלה החדשה שתורכב (קרוב לוודאי) בשבוע הבא מספקת הזדמנות פז לנתניהו ולמנהיגי השותפות הקואליציוניות לשפר את הייצוג הנשי גם בזירת הממשלה. העלייה הניכרת בייצוג הנשי בכנסת מאפשרת זאת. הגיעה העת, לאחר 65 שנות עצמאות, לראות ממשלות בעלות הרכב מגדרי מאוזן יותר.

מקורות

Druckman, James N., and Paul V. Warwick, 2005. “The Missing Piece: Measuring Portfolio Salience in Western European Parliamentary Democracies”, European Journal of Political Research 44 (1): 17–42.

Kenig, Ofer, and Shlomit Barnea, 2009. “The Selection of Ministers in Israel: Is the Prime Minister A Master of His Domain?”, Israel Affairs 15 (3): 261–278.

Laver, Michael, and Kenneth A. Shepsle, 1990. “Coalitions and Cabinet Governments”, American Political Science Review 84 (3): 873–890. 

World Economic Forum, 2012. “The Global Gender Gap Report: 2012”, (accessed: 3.3.2013).