להורדה

התקשורת בדמוקרטיה הישראלית מנקודות מבט שונות

במסגרת פרסומי מדד הדמוקרטיה הישראלית

  • מאת:
  • שנה:
  • כריכה: רכה
  • מספר עמודים: 50 עמ’
  • מרכז: מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות
  • מחיר: 70 ₪

סקרים מיוחדים שנערכו ב-2005 על התקשורת בדמוקרטיה הישראלית מלמדים על הבדלים מרתקים בין עמדות הציבור ובין עמדות העיתונאים בנוגע לאמון במוסדות המדינה, ועל הבדלים בתפיסת הפער בין המצוי לרצוי בתקשורת. 

סקרים מיוחדים שנערכו ב-2005 על התקשורת בדמוקרטיה הישראלית, בקרב הציבור ובקרב עיתונאים, מלמדים על הבדלים מרתקים בין עמדות הציבור ובין עמדות העיתונאים בנוגע לאמון במוסדות המדינה, ועל הבדלים בתפיסת הפער בין המצוי לרצוי בתקשורת. בין היתר, נבדקה מידת ההשפעה של העיתונאים על הציבור ועל מנהיגים פוליטיים. העיתונאים מעריכים את הקשר בין הפוליטיקאים לתקשורת כחזק וכשלילי הרבה יותר ממה שמעריך אותו הציבור.

פרק אחר דן בחופש העיתונות בארץ ובשיטות והערכות של מכוני מחקר בין-לאומיים הבוחנים חופש זה ומפרסמים את הערכותיהם/ממצאיהם בדו"חות שנתיים.

1. עמדות הציבור והעיתונאים 2005

כ-50% מהציבור הישראלי ב-2005 מביע אמון בתקשורת במידה רבה או מסוימת; מידה פחותה של אמון מזו שיש לו כלפי המוסדות המשפטיים והביטחוניים וכלפי נשיא המדינה, אך גבוהה מזו שיש לו כלפי המוסדות "הפוליטיים" (הממשלה, הכנסת והמפלגות). שיעור הנותנים אמון בתקשורת נותר קבוע למדי לאורך שש השנים האחרונות, בעוד שמידת אמונו במוסדות אחרים ירדה. העיתונאים עצמם מביעים רמה גבוהה יותר של אמון בתקשורת משאר הציבור, ועוד פחות אמון מכלל הציבור במוסדות 'הפוליטיים'.

לצד התפקידים ה'מסורתיים' של התקשורת (קידום זכויות אדם, חשיפת פרשיות שחיתות וקידום האחריותיות של הפוליטיקאים מול הציבור), כחצי מן הציבור הישראלי מייעד לתקשורת גם תפקיד חברתי ומצפה ממנה למתֵן מתיחות בין קבוצות בחברה ולחולל שיח פוליטי פחות מתלהם. למעלה משליש הציבור תופס את תפקידה של התקשורת גם כאידאולוגי (43% מן הציבור רואים בהנחלת ערכים ציוניים בקרב הציבור היהודי את תפקידה של התקשורת, ו-37% תופסים את תפקידה של התקשורת כמחייב אותה לגרום לאזרחים לתמוך במדיניות הממשלה). הציבור מעוניין יותר מן העיתונאים בתפקידים החברתיים והאידאולוגיים של התקשורת, בעוד העיתונאים אינם תופסים אותם  כחלק מתפקידי התקשורת בישראל.

הציבור מעריך את תפקודה של התקשורת כתפקוד לא טוב; רק כשליש מן הציבור מעריך כי התקשורת ממלאת את התפקידים השונים המוטלים עליה. הפער הגדול ביותר בין תפיסת תפקידה של התקשורת לבין הערכת תפקודה הוא בקידום השמירה על זכויות האדם: 66% מן הציבור רואים זאת כחלק מתפקידה של התקשורת, בעוד שרק כשליש ממנו חושב כי התקשורת בישראל אכן מקדמת את השמירה על זכויות האדם.

הדיווח של התקשורת נתפס כאחראי גם בנושאים רגישים, כמו שחיתות וביטחון. תפיסת הציבור את התקשורת כמדווחת באופן אחראי על אודות נושאים אלה גבוהה בהרבה מן האמון בה באופן כללי.
גם הציבור וגם העיתונאים מעריכים כי התקשורת משפיעה במידה רבה על הציבור, בשעה שהציבור מתקשה להשפיע על התקשורת. העיתונאים מעריכים, הרבה יותר מן הציבור, את הקשר בין הפוליטיקאים לבין התקשורת כחזק ושלילי.

הערכת העיתונאים את מצבה של ישראל טובה פחות מהערכת הציבור. גם הערכתם את מידת הדמוקרטיות והיציבות של המערכת הישראלית טובה פחות מזו של כלל הציבור. לעומת זאת, העיתונאים ביקורתיים פחות מכלל הציבור לגבי ניצולם של מקבלי ההחלטות את עמדות הכוח שלהם.

2. מדידה של חופש העיתונות בישראל 2005

על פי מדד חופש העיתונות של Freedom House, קיים בישראל 2005 חופש עיתונות מוגבל. לשון אחר, חופש העיתונות בישראל אינו עומד בסטנדרט האוניברסלי, והוא מוגבל ביחס לדמוקרטיות אחרות בעולם. ואולם יש לציין כי הערכת Freedom House אינה רגישה לתנאים הביטחוניים הקיימים בישראל, והיא אינה מתייחסת באופן ממצה לתרומתו של בג"ץ ולקיומם של כללי משחק המגבילים את הפגיעה בחופש העיתונות. אמנם העיתונות בישראל אינה נהנית מהגנה חוקתית או חוקית, אך היא נהנית מחסותו המשפטית-פסיקתית של בג"ץ; וכך ההסדרים החוקיים המגבילים את חופש העיתונות, ובהם הצנזורה הצבאית, אינם באים בהכרח לידי ביטוי ממשי בישראל.

השפעות ולחצים מתוך המערכת הפוליטית או השלטון המכוונים למנוע סיקור ביקורתי, חשיפת שחיתויות וכדומה, אלה כמעט אינם קיימים בישראל. מקורות המידע הרשמיים והבלתי רשמיים נגישים מאוד, ואמצעי התקשורת מציעים מגוון רב של דעות.

בישראל קיימים מנגנונים המגבילים את מרחב הסיקור, תוכנו, ואת אפשרות הסיקור של העיתונות. מנגנונים אלה מושתים על העיתונות בידי השלטון באמצעות זרועותיו הביצועיות בשם כורח הביטחון. עיתונאים בני השטח הכבוש נתונים במגבלות חמורות יותר מעמיתיהם הישראליים: מגבלות תנועה, עיכוב, חקירה ואף מעצר של עיתונאים חלים בעיקר על המסקרים העיקריים של הסכסוך היהודי-פלסטיני, דהיינו על העיתונאים הערביים והפלסטיניים.

במהלך שנת 2000 חלה עלייה דרסטית במספר מקרי ההתקפה על עיתונאים, עלייה אשר מותנָה במידה ניכרת ב-2003 וב-2004. בשלוש השנים שקדמו ל-2005 היו מקרי המוות של עיתונאים בעת מילוי תפקידם ספורים: שלושה הרוגים ב-2002, שניים ב-2003 ואחד ב-2004. כל תקריות התקיפה שתועדו ודווחו החל משנת 1999 ועד 2005 אירעו בשטחים או בגבולותיהם, ורובן ככולן היו כרוכות בפעולות חיילי צה"ל וכוחות הביטחון בהתנהלותם מול העיתונאים במסגרת המאבק בטרור.

א. תקציר מנהלים
1. עמדות הציבור והעיתונאים 2005
2. מדידה של חופש העיתונות בישראל 2005

ב. ראשית דבר: על הדמוקרטיה והתקשורת- תיאור המחקר ומטרותיו

ג. דמוקרטיה ותקשורת: עמדות הציבור והעיתונאים 2005  
1. אמון בתקשורת
2. תפקידי התקשורת בישראל 
3. הערכת התפקוד של התקשורת בקרב הציבור                                                      
4. תפיסת יחסי הגומלין בין התקשורת, הפוליטיקאים והציבור
5. הערכת מצבה של הדמוקרטיה הישראלית בקרב עיתונאים מול כלל הציבור
6. זיקה לישראל בקרב עיתונאים מול כלל הציבור 

ד. מדידה של חופש העיתונות בישראל 2005
1. מדידת חופש עיתונות: הפער בין הרצוי למצוי     
2. מדד חופש העיתונות של  Freedom House
3. ישראל בראי מדד חופש העיתונות של Freedom House  
4. חופש העיתונות בישראל 2005: תמונת מצב 

ה. נספח
השוואה בין כלל הציבור לעיתונאים בענייני דמוקרטיה ותקשורת:
התפלגויות ומובהקות ההפרש

רשימת תרשימים ולוחות