גירושין

1. רקע משפטי

כמו בעניין נישואין, גם בגירושין ההסדר הבסיסי בישראל מבוסס על המעמד האישי של כל פרט, והסמכות לעריכת הגירושין נתונה בידי בתי הדין הרשמיים של כל עדה דתית. כך, גירושין של בני זוג יהודים נערכים בבתי הדין הרבניים, וגירושין של המיעוטים הדתיים הלא־יהודים בישראל מוסדרים באמצעות הערכאות השיפוטיות של כל עדה דתית: מוסלמים בבתי הדין השרעיים, דרוזים בבתי הדין הדרוזיים ונוצרים בבתי הדין הכנסייתיים. גירושין באמצעות בתי דין הפועלים מחוץ למערכת הרשמית של השיפוט הרבני (בתי דין פרטיים) אינם מוכרים לצורך שינוי המעמד האישי, אך בפועל לעיתים בתי הדין הרבניים מאשרים הליכי גירושין שנערכו על ידי בתי דין חרדיים פרטיים.

בכל הנוגע למעמדם האישי של יהודים המבקשים להתגרש, ישנם הבדלים מסוימים בין בני זוג שנישאו בארץ (דרך מוסדות הדת) ובין בני זוג שנישאו בחו"ל (בנישואין אזרחיים או דתיים). במקרה של נישואין בחו"ל, אם החוק המקומי במדינה שבה נישאו בני הזוג מאפשר להם להתגרש בה, יוכלו בני הזוג להסדיר את גירושיהם באותה מדינה בלי לפנות לבית הדין הדתי בישראל, ולאחר מכן לרשום את גירושיהם בארץ במרשם האוכלוסין, כמו בהליך הרישום של הנישואין, שנעשה בנפרד מהממסד הדתי. אם הנישואין היו אזרחיים — נישואין שלפי דעות רבות בהלכה הם חסרי תוקף מבחינה דתית — הליך הגירושין בבית הדין הרבני יהיה בדרך כלל פשוט יותר מאשר בנישואין כדת משה וישראל. במקרים מסוימים יסכים בית הדין לוותר על סידור גט, ובמרבית המקרים לא יידרשו הצדדים להוכיח קיומה של עילה לגט, אלא די בכך שיביעו את רצונם להתגרש (בניגוד לבני זוג אשר נישאו לפי ההלכה, אשר במקרה של סכסוך צריכים להוכיח לבית דין הרבני את קיומה של עילה לגירושין).

בני זוג (שנישאו בחו"ל) שאינם בני אותה הדת, או בני זוג שלפחות אחד מהם הוא חסר דת, אינם יכולים להתגרש באחד מבתי הדין הדתיים, ויש עבורם מסלול נפרד של התרת נישואין בבתי המשפט לענייני משפחה. במסלול זה מתגרשים גם בני זוג שהתקשרו ביניהם באמצעות ברית הזוגיות לחסרי דת, במקרה שאחד מהם מבקש להתגרש. אם הבקשה לגירושין של הנרשמים בברית הזוגיות היא משותפת, די בפנייה למשרד המשפטים בבקשה משותפת לשינוי המרשם.

יש להבחין בין הליך הגירושין עצמו (אצל יהודים: מתן הגט), הקובע אם בני הזוג נשואים או גרושים ונוגע אך ורק למעמד האישי של בני הזוג, לבין הליכים הכרוכים בגירושין הנוגעים למחלוקות אחרות בין בני זוג — התחייבות למזונות לאישה, חלוקת רכוש ובמקרה שיש ילדים, התחייבות למזונות ילדים והסדרת המשמורת עליהם. המערכת החוקית־משפטית בישראל יצרה בעניין זה מרוץ סמכויות, כך שלבתי הדין הדתיים ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכויות מקבילות בתחומים הכרוכים בגירושין, וככלל הערכאה השיפוטית הראשונה שאליה הוגשה תביעה בעניינים אלו, היא זו שתדון בהם.

ביולי 2016 נכנס לתוקף החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, הקובע כי להליכי תביעות גירושין ולעניינים הכרוכים בגירושין בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים יש להקדים ניסיון ליישוב הסכסוך. הניסיון הזה נעשה על ידי יחידות הסיוע של משרד הרווחה שליד בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. על פי החוק, לאחר הגשת הבקשה חלה תקופת זמן קבועה בחוק לצורך עיכוב ההליך, ובמהלכה הצדדים מנועים מלהגיש בקשות או תביעות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, למעט במקרים שאינם סובלים דיחוי. לאחר הגשת הבקשה בני הזוג מוזמנים למפגש שמתקיים ביחידת הסיוע, שבו מוצעות להם דרכים ליישוב הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום. אם ההליך ביחידת הסיוע לא הסתיים בהצלחה, ניתנת לצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך זכות קדימה של 15 ימים בהגשת תביעה בהליכים הכרוכים בגירושין לבית המשפט או לבית הדין, לפי בחירתו. חקיקה זו חלה על בתי הדין השרעיים מסוף שנת 2022. על השפעות אפשריות של שינוי חקיקה זה על הנתונים נעמוד בהמשך הפרק.

 

2. גירושין: נתונים כלליים

  2.1. מספר המתגרשים

נתוני הלמ"ס בעניין מספר המתגרשים השנתי כוללים את כלל הזוגות שהתגרשו במוסדות הדת בישראל, ומשנת 2006 נכללים בהם גם זוגות שהתגרשו בבתי המשפט לענייני משפחה. כאמור, זוגות בני אותה דת מתגרשים בבית הדין הדתי שהם משתייכים אליו, וזוגות שאינם בני אותה דת מתגרשים בבית המשפט לענייני משפחה. בתרשים הבא מוצג מספר הזוגות שהתגרשו בישראל לאורך השנים, ומתוכו מספר הזוגות ששני בני הזוג בהם משתייכים לאחת משתי הקבוצות הדתיות העיקריות במדינה: יהודים ומוסלמים.

מספר הזוגות המתגרשים נמצא במגמת עלייה, ובשנת 2019 הוא הגיע לשיא של 15,992 זוגות, מתוכם 12,336 יהודים, 2,581 מוסלמים והיתר בני דתות אחרות, חסרי דת או זוגות שבני הזוג בהם אינם מאותה הדת. בקרב שתי הקבוצות האחרונות יחד מתגרשים בכל שנה 600–750 זוגות, ולא מסתמנת מגמה ברורה בנושא זה.

בשנת 2020 חלה ירידה קלה במספר הזוגות שהתגרשו — ל־15,307, וסביר להניח שהיא קשורה להשפעות של תחילת משבר הקורונה בשנה זו. בסך הכול בשנים האחרונות מספר הזוגות המוסלמים המתגרשים עולה בקצב מהיר יותר ממספר הזוגות היהודים המתגרשים, כך שבתוך עשור אחד, מ־10,466 זוגות יהודים ו־1,658 זוגות מוסלמים שהתגרשו בשנת 2010, עלה מספר המתגרשים בקרב זוגות יהודים ב־14% ובקרב זוגות מוסלמים ב־44%.

  2.2. שיעור הגירושין

הנתונים שהוצגו מציינים את מספר הזוגות המתגרשים, אך אינם מתחשבים בשינויים בגודל האוכלוסייה. על מנת לחשב את שיעור הגירושין מקובל להשתמש במדד שיעור הגירושין הגולמי, המציג את מספר הזוגות המתגרשים ביחס ל־1,000 נפש באוכלוסייה. התרשים הבא מציג את השינויים בשיעור הגירושין הגולמי של הקבוצות הדתיות בישראל לאורך השנים.

בקרב הציבור היהודי, שיעור הגירושין הגולמי הגיע בשנת 2013 לשיא של 2 מקרי גירושין ל־1,000 תושבים, ומאז ירד והתייצב בשנים האחרונות על 1.8. בקרב הציבור המוסלמי שיעור הגירושין הולך ועולה, ובשנת 2019 הגיע לשיא של 1.6. בשנה זו הגיע שיעור הגירושין בציבור הדרוזי לשיא של 1.3, ובציבור הנוצרי, שבו שיעור הגירושין הגולמי הוא הנמוך ביותר, הוא עמד על 0.9.

בתרשים הבא מוצג שיעור הגירושין הגולמי של הקבוצות הדתיות בישראל בהשוואה למדינות ה־OECD.

שיעור הגירושין הגולמי הכולל בישראל עומד על 1.8, והוא זהה לשיעור הגירושין הגולמי של יהודים בישראל. שיעור זה קרוב לשיעור הגירושין הגולמי ברוב מדינות ה־OECD, אך נמוך במעט מהשיעור הממוצע במדינות אלו (2) ומהשיעור הממוצע במדינות האיחוד האירופי (1.9). שיעור הגירושין של נוצרים בישראל נמוך מאוד בהשוואה למדינות מערביות אחרות, והוא גבוה רק מאירלנד, מדינה שהדת הנפוצה בה היא הנצרות הקתולית וחוקי המדינה מקשים על גירושין. שיעורי הגירושין הגולמיים של מוסלמים ודרוזים בישראל (1.6 ו־1.3, בהתאמה) נמוכים מהשיעור הכללי בישראל ומהשיעור הממוצע במדינות
ה־OECD ובמדינות האיחוד האירופי.

3. הליכי הגירושין בבתי הדין הרבניים

  3.1. גירושין בסכסוך ובהסכמה

בבתי הדין הרבניים קבועים שני מסלולים ראשיים לגירושין: גירושין בהסכמה וגירושין מתוך סכסוך. במצב שבו שני בני הזוג מסכימים על עצם הגירושין, הם מגיעים לבית הדין לחתום על הסכם גירושין או מגישים הסכם מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה כשלב מקדים לסידור הגט. במצב שבו הם אינם מסכימים על הגירושין, הצד המעוניין להתגרש מגיש תביעת גירושין כנגד בן או בת זוגו.

עד שנת 2018 נכללו כְּלל הליכי הגירושין בהסכמה בבתי הדין הרבניים בתיקי "אישור הסכם גירושין". מאותה שנה נקרא הליך גירושין בהסכמה של זוג שהגיש הסכם חתום על ידי בית המשפט "בקשה משותפת לגירושין".

התרשים הבא מציג את כלל תיקי הגירושין שנפתחו בבתי הדין הרבניים. נציין כי מספר התיקים לא תואם את מספר הזוגות המתגרשים (כ־12,000 בשנה), משום שזוג אחד יכול לפתוח הליך בהסכמה ולאחר מכן לעבור להליך סכסוך ולהפך, ולכן ייתכנו כמה תיקים לזוג אחד.

מאז שנת 2016, שבה כאמור נכנס לתוקף החוק להסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה, חלה ירידה בתיקי תביעות הגירושין (גירושין בסכסוך) הנפתחים בבתי הדין. כך, הממוצע השנתי של תיקי תביעות גירושין ירד מכ־7,700 תיקים שנפתחו בשנים 2015-2010 לכ־4,000 תיקים שנפתחו בממוצע בשנים 2021-2017. בד בבד חלה עלייה בתיקי הגירושין בהסכמה: מממוצע שנתי של כ־9,200 תיקים שנפתחו בשנים 2015-2010 לכ־10,300 תיקים שנפתחו בממוצע בשנים 2021-2017. הדבר מלמד כי החובה החוקית לנסות ליישב את הסכסוך בטרם פתיחת הליך תביעת הגירושין הובילה להפחתה ניכרת בתביעות הגירושין, כך שבשנים האחרונות תביעות אלו הן כ־30% מתיקי הגירושין.

העלייה במספר תיקי הגירושין בהסכמה הייתה בהיקף נמוך יותר מהירידה במספר תיקי תביעות הגירושין, כך שבסך הכולל מספר תיקי הגירושין ירד מכ־17,000 בשנים שלפני כניסת החוק לתוקף לכ־14,000 בשנים שלאחר מכן. ועם זאת, כפי שהראינו לעיל, מספר המתגרשים דווקא הוסיף לעלות גם לאחר שנת 2016, כך שהירידה במספר תיקי הגירושין אינה משקפת ירידה במספר המתגרשים. ניתן להעלות כמה הסברים לכך שכניסת החוק לתוקף הביאה לירידה במספר תיקי הגירושין אבל לא השפיעה על מספר המתגרשים. ייתכן שבעקבות הליך יישוב הסכסוך מקרים שבעבר היה נפתח בהם תיק גירושין אך הוא לא היה מגיע לכדי גירושין מסתיימים כיום ביישוב הסכסוך וללא פתיחת תיק כלל. לחלופין, ייתכן שתיקים שנפתחו בעבר כתיקי תביעת גירושין ולאחר זמן קצר נסגרו והפכו לתיקי גירושין בהסכמה, נפתחים כיום מלכתחילה כתיק גירושין בהסכמה, כך שפורמלית ישנם פחות תיקים. לא ניתן לאשש השערות אלו בעזרת הנתונים הזמינים כיום.

  3.2. תביעות גירושין

תביעות הגירושין בבתי הדין הרבניים, שהן פרי סכסוך בין בני זוג, הן שמעוררות עניין ציבורי, ובהן נתמקד בהמשך פרק זה. רוב תביעות הגירושין מסתיימות בגט, אך חלק מהן נסגרות ללא גט. עשויות להיות לכך סיבות אחדות : התובע חזר בו מהתביעה או שהזוג הגיע לשלום בית; בית הדין דחה את התביעה; התביעה נסגרה מינהלתית בשל חוסר פעילות בתיק במשך זמן רב. בנתוני בתי הדין אין הבחנה לפי סיבות הסגירה. בתרשים הבא מוצגת התפלגות תיקי תביעות הגירושין לפי סטטוס הגירושין של הזוג וסטטוס התיק.

 

75% מתיקי תביעות הגירושין שנפתחו בבתי הדין הרבניים הסתיימו בגירושי הזוג, 21% מהתיקים נסגרו בלי שהזוג התגרש, ו־4% מהתיקים נותרו פתוחים. כפי שצוין, תיקים שלא הייתה בהם פעילות זמן רב נסגרים מינהלתית, כלומר נדרשות פעולות אקטיביות מצד אחד מבני הזוג כדי לשמור על התיק פתוח, ולכן שיעור התיקים הנשארים פתוחים נמוך יחסית.

בשל אופיים תיקי תביעות גירושין עשויים להימשך זמן רב. בתרשים הבא מוצג פילוח תביעות הגירושין שהסתיימו בגט לפי משך הזמן עד מתן הגט.

ברוב ברור של 73% מתביעות הגירושין המסתיימות בגט, הגט ניתן בפרק זמן של שנה מאז הגשת התביעה, ב־18% מן התביעות הגט ניתן בפרק זמן של בין שנה לשנתיים, וב־9% מהן הוא ניתן לאחר יותר משנתיים מפתיחת התיק.

כפי שהראינו לעיל, לצד תיקים שנסגרים ללא גט, מיעוט של תיקים נשארים פתוחים. בתרשים הבא מוצגת חלוקת התיקים הפתוחים נכון לאוקטובר 2022 לפי משך הזמן מעת פתיחתם.

רוב של 70% מתיקי תביעות הגירושין הפתוחים באוקטובר 2022 נפתחו לפני פחות משנה, 17% מתיקים אלו נפתחו לפני שנה עד שנתיים, ו־13% נפתחו לפני למעלה משנתיים.

  3.3. פסקי דין למתן גט

בהלכה היהודית כאשר בין בני הזוג אין הסכמה על הגירושין, על בן הזוג התובע גירושין להוכיח כי יש עילה המצדיקה אותם. על סמך עילה זו בית הדין הרבני יכול לקבוע פסק דין או החלטה המורה לבן הזוג הנתבע להתגרש, אך גם במצב זה בית הדין אינו יכול לסדר גירושין ללא הסכמתם של שני הצדדים להליך. בשל כך לעיתים אף שבית הדין נותן פסק דין כזה, אחד מבני הזוג עשוי לסרב לתת או לקבל גט, אם בשל אי־הסכמה עקרונית על עצם הגירושין ואם בשל אי־הסכמה על תנאי הגירושין (שבמקרים קיצוניים מכונה "סחטנות גט"). בכך שונה התפיסה ההלכתית מהמקובל במרבית מדינות המערב, שבהן בית המשפט הוא שיוצר את הגירושין בין בני הזוג, והוא יכול לעשות זאת גם בניגוד לרצונו של אחד מבני הזוג ושלא בנוכחותו.

בהלכה קבועות עילות אחדות שבגינן בית הדין יכול לחייב או לכפות על אדם לתת גט, ואם יסרב — אף להטיל עליו סנקציות. ישנו מדרג המבחין בין עילות שמטילות על הבעל חובה לתת גט (מנוסחות בהלכה בלשון "יוציא וייתן כתובה") לבין עילות שמאפשרות לכפות עליו לתת גט ("כופין להוציא"). הסנקציות שיוטלו על הסרבן יהיו בהתאם לרמת החומרה של החלטת בית
הדין — "חיוב גט" או "כפיית גט".

כיום מתקבלות בבתי הדין גם החלטות המנוסחות בלשון רכה יותר כמו "המלצה לגט" או "מצווה לגט", והן נוצרו ככל הנראה בשל הקושי למצוא בהלכה הקלאסית עילה לחיוב או לכפיית גט, בעוד שיקול הדעת מלמד כי על הזוג להתגרש. יש דיינים המטילים סנקציות על סרבני גט גם לאחר פסיקת "מצווה לגט".

בעבר, ההחלטה על הגירושין הייתה של האיש לבדו, ובטרם כניסה לחופה חכמים דרשו מן החתן לכתוב "כתובה" המגינה על זכויותיה של האישה. ואולם במאה ה־11 נתקנה תקנת רבנו גרשום שקבעה שכדי להתגרש נדרשת הסכמה גם של האישה. בשל כך, לפי ההלכה כאשר אחד משני הצדדים אינו נותן את הסכמתו לגירושין משום שאינו רוצה בכך, אינו מסוגל לכך מסיבות בריאותיות או נפשיות או שלא ניתן לאתרו, הצד השני הופך למסורב גט. אלא שבעוד אישה מסורבת גט אינה יכולה להינשא, מנגנון הלכתי המופעל בבתי הדין הרבניים והמכונה "היתר מאה רבנים" מאפשר במקרים חריגים לגבר להינשא מחדש אף שלא קיבל גט מאשתו. על פי נתוני בתי הדין הרבניים, בשנים תשע"ד-תשפ"ב ניתנו בסך הכול 47 היתרים לגברים להינשא על בסיס היתר זה (5.2 היתרים בממוצע לשנה). נוסף על כך, על פי הדין הדתי, ילד שנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה נחשב ממזר ואינו יכול להינשא למרבית היהודים, ואילו מעמדו של ילד שייוולד לגבר נשוי מאישה אחרת אינו נפגע. מסיבות אלו מצבן של הנשים המסורבות חמור יותר מזה של הגברים המסורבים.

על מנת להתמודד עם סרבנות גט העניק המחוקק הישראלי לבתי הדין הרבניים מגוון סמכויות להטלת סנקציות על סרבני גט. חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, מאפשר להם לאכוף פסקי דין לגירושין באמצעות מתן צווי הגבלה (סנקציות) על הצד המסרב להתגרש. על גבר המסרב לתת גט בית הדין יכול להטיל סנקציות על פי שיקול דעתו ולפי סדרי הדין, אבל על מנת להטיל סנקציה על אישה המסרבת לקבל גט, על בית הדין לקבל את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.

החוק אינו מבחין בין הלשונות השונות של פסקי הדין לעניין אכיפתם ואף מציין בפירוש כי "אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחר". כלומר, בתביעת גירושין שבית הדין פסק בה כי על הזוג להתגרש, לבית הדין סמכות להטלת סנקציות ולא משנה אם ההחלטה מנוסחת בלשון קלה כמו המלצה או מצווה או בלשון מחמירה כמו חיוב או כפייה. לעומת זאת, המדיניות המוצהרת של בתי הדין, כפי שהיא נשמעת מפעם לפעם בדיונים בכנסת, היא הטלת סנקציות רק בתביעות שבהן נפסק פסק דין למתן גט המנוסח בלשון של חיוב או כפייה.

אף על פי כן, ניתוח הנתונים שהתקבלו מהנהלת בתי הדין הרבניים מעלה קשיים אל מול המדיניות המוצהרת. בנתוני בתי הדין פסקי הדין בתביעות גירושין מקודדים לפי ארבע קטגוריות: פסק דין לגירושין,פסק דין לגירושין בנתוני בתי הדין מייצג שם כללי להחלטה להמלצה/חיוב/כפיית גט אך לעיתים הקידוד במערכת נוצר לצורך קביעת תאריך לסידור גט עבור זוגות שהגיעו להסכמה, כלומר בלי שנצרך לחייב את אחד הצדדים בגט. אין אינדיקציה לשיעור התיקים שמדובר בהם בקידוד טכני ולא בהחלטה להמלצה/חיוב/כפיית גט. המלצה לגט, חיוב בגט וכפיית גט. בכרבע מהתיקים שנפתחו מאז 2010 והוטלו בהם סנקציות לא מצוין כי ניתן פסק דין משום סוג מהסוגים הללו, ובכרבע נוסף לא מצוינת החלטה מסוג חיוב או כפייה. מלבד זאת, לטענת הנהלת בתי הדין הרבניים יש קושי במעקב אחר קידוד ההחלטות במערכת, וניתן להניח שאין בו אחידות ונופלות בו טעויות. לכן הנתונים הבאים נוגעים לכלל פסקי הדין הללו יחד בשם "פסק דין למתן גט", ללא הבחנה בין הלשונות והקידודים. בתרשים הבא מוצג שיעור תיקי תביעות הגירושין שבהם ניתן פסק דין למתן גט.

שיעור התיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט עולה מדי שנה — בשנים 2012-2010 הוא עמד על 13%, ואילו בשנת 2020 הוא הגיע לשיא של 26%. על פי הנתונים הקיימים כרגע, בשנת 2021 שיעור התיקים שניתן בהם פסק דין ירד, אבל כיוון שפסקי דין ניתנים לעיתים גם לאחר יותר משנה מפתיחת התיק, השיעור צפוי לעלות בצורה ניכרת.

ייתכן שהעלייה בשיעור התיקים שבהם ניתן פסק דין למתן גט נובעת משינוי — לא מוצהר בהכרח — במדיניות הפסיקה בבתי הדין הרבניים. הסבר אפשרי אחר הוא כניסתו לתוקף ב־2016 של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. כפי שהוצג לעיל, מאז כניסת החוק לתוקף ישנה ירידה ניכרת במספר תיקי תביעות הגירושין ועלייה בהיקף הליכי הגירושין המסתיימים בהסכמה. סביר להניח שמ־2016 התיקים שבהם נמנעה לבסוף תביעת הגירושין היו של מקרי סכסוך קלים יותר, ואילו התביעות המגיעות כיום לבתי הדין ממוקדות במקרי סכסוך קשים יותר, שהסיכויים להזדקק בהם לפסק דין למתן גט עולים. לפי הסבר זה העלייה במספר תביעות הגירושין שבהן ניתן פסק דין למתן גט לא מבטאת שינוי מדיניות אלא שינוי באופי תיקי התביעות המגיעים לפתחם של בתי הדין.

  3.4. צווי הגבלה (סנקציות) לקיום פסקי דין לגירושין

רשימת הסנקציות שבית הדין יכול להטיל על סרבני וסרבניות גט כוללת הגבלות על יציאה מהארץ כמו צו עיכוב יציאה מהארץ או שלילת דרכון, שלילת רישיון נהיגה, הגבלות כספיות כמו הגבלות על חשבון הבנק או שלילת גמלה מהביטוח הלאומי, הגבלות על תעסוקה כמו מניעת עיסוק (במקרה שהעיסוק דורש הסדרה חוקית וניתן לשלול אותה), שלילת רישיון עסק או מניעת מינוי בשירות המדינה ואף מאסר. בית הדין יכול גם להטיל צווי הגבלה על אדם שכבר נמצא בכלא כמו בידוד, שלילת שחרור על תנאי או שחרור מינהלי, הגבלת תנועה, הגבלת עבודה, שלילת הטבות כמו חופשות, ביקורים, החזקת חפצים וכדומה, ושלילת הטבות הנובעות מאורח חיים דתי כמו השתתפות בשיעורים תורניים, החזקת חומרי לימוד וקבלת אוכל בכשרות מהדרין. חלק מהגבלות אלו נוספו לחוק רק בשנת 2017. התרשים הבא מציג את הסנקציות שהוטלו בשנים 2013–2021, מלבד צווי מאסר (מכיוון שייתכנו סנקציות רבות כלפי סרבן אחד, התרשים אינו משקף את מספר הסרבנים שננקטו כלפיהם סנקציות, שיוצג להלן בנפרד).

השימוש בסנקציות ככלי לאכיפת פסקי הדין לגירושין אינו אחיד לאורך השנים, אך הוא עלה עלייה ניכרת בשנתיים האחרונות, כך שבשנת 2021 ניכר שיא של 241 סנקציות שהוטלו על סרבני גט. ברוב השנים צווי ההגבלה הנפוצים ביותר הם מניעת יציאה מהארץ, וייתכן שהדבר אינו רק בגדר עונש אלא נובע מחשש להימלטות של סרבן הגט מהארץ. נוסף על סנקציות אלו הוטלו על סרבני גט גם צווי מאסר, ואלו מוצגים בתרשים הבא.

מספר צווי המאסר שבתי הדין מטילים על סרבני גט ירד מ־20 צווים בשנת 2012 ל־7 צווים בשנת 2019.

אין מידע זמין מבתי הדין על זמן המאסר שנקבע בצווים, אך על פי נתוני שירות בתי הסוהר מרבית תקופות המאסר של סרבני הגט הן קצרות מאוד: 39% מסרבני הגט שנכלאו בשנים 2020-2016 ושוחררו היו בכלא יום אחד או פחות, ו־34% נוספים ריצו תקופת מאסר של עד שבוע. רק 6% מצווי המאסר היו לתקופה של למעלה מחודשיים. נכון לאפריל 2021 היו כלואים בבתי הסוהר חמישה סרבני גט.מבוסס על מידע שהעביר שירות בתי הסוהר למרכז המחקר והמידע של הכנסת. ראו עדו אבגר, "נתונים על סנקציות שהוטלו במטרה להביא לקיום פסקי דין של גירושין", מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עמ' 7. הסיבה לתקופות המאסר הקצרות מאוד היא שרוב הסרבנים מוכנים לתת את הגט לאחר תקופה קצרה ביותר בכלא (ולעיתים אף לאחר הוצאת הצו ולפני שהגיעו לכלא), ועל פי החוק הסנקציות פוקעות באופן מיידי עם מתן הגט.

כאמור, בדרך כלל בתיק יחיד מוטלת יותר מסנקציה אחת, ולכן מספר הסנקציות שהוטלו אינו משקף את מספר הסרבנים. בתרשים הבא מוצג מספר הסרבנים שהוטלו עליהם סנקציות לפי שנים. התרשים מציג את מספר הסרבנים שהוטלו עליהם סנקציות בכל שנה, כך שייתכן שבשנים שונות הוטלו סנקציות כנגד אותו סרבן, ולכן הוא יופיע בכל שנה שבה הוטלה עליו לפחות סנקציה אחת. נתונים על החלוקה בין גברים סרבני גט לנשים סרבניות גט זמינים מ־2016.

מספר סרבני הגט שהוטלו עליהם סנקציות נשאר יציב למדי לאורך השנים. שיעור הגברים שהוטלו עליהם סנקציות בכל שנה עומד על בין 77% ל־95% מכלל הסרבנים והסרבניות. הפער בין גברים לנשים יכול להיות מושפע מגורמים שונים, ובהם מדיניות של בתי הדין הרבניים לצמצם סנקציות כלפי נשים, או הפרוצדורה החוקית הקשה יותר הנדרשת בהטלת סנקציות על נשים, כפי שצוין לעיל. הסבר אחר תולה את הפער בכך שבפועל מספר הגברים הסרבנים גבוה ממספר הנשים הסרבניות, בשל הפערים ההלכתיים בין נשים לגברים לעניין הממזרות של הילדים והיכולת לשאת אישה נוספת על בסיס היתר מאה רבנים. על הקושי למדוד במדויק בהרחבה את תופעת סרבנות הגט ראו בהמשך הפרק.

  3.5. תביעות גירושין: מבט־על

לאחר שבחנו באופן ספציפי את המגמות המרכזיות בנוגע לפסקי דין למתן גט ולהטלת סנקציות על סרבני גט, נבחן כעת את תיקי תביעות הגירושין ממבט־על. להלן בתרשים מוצגת ההתפלגות של תיקי תביעות הגירושין שנפתחו בשנים 2020-2015 לפי תיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט, תיקים שהוטלו בהם סנקציות וסטטוס הגירושין. המידע על ההחלטות והסנקציות שהתקבלו בתיקים אלו מעודכן לחודש מאי 2022, ובכל התיקים עברה לכל הפחות שנה וחצי מאז פתיחתם, כך שההתדיינות בהם כבר ממושכת.המידע על סטטוס הגירושין נכון לאוקטובר 2022 ולא למאי 2022, מכיוון שהוא התקבל בנפרד. להערכתנו, לפער קל זה כמעט לא אמורה להיות השפעה על הנתונים המוצגים.

תיקי תביעות הגירושין שניתן בהם פסק דין למתן גט כוללים את כל התיקים שסווגו באחת מארבע הקטגוריות האלה: פסק דין לגירושין או המלצה לגט, חיוב גט או כפיית גט, וכן אלה שהוטלו בהם סנקציות גם אם סווגו באופן אחר, מתוך ההנחה שבתי הדין מטילים סנקציות רק לאחר שהתקבל פסק דין למתן גט. אומנם, כפי שציינו, המדיניות המוצהרת של בתי הדין היא להטיל סנקציות רק אם התקבל פסק דין לחיוב או לכפיית גט, אבל כאן התייחסנו לכלל פסקי הדין למתן גט כרלוונטיים להטלת סנקציות משתי סיבות: ראשית, בעיות מתודולוגיות במערכת הנתונים של הנהלת בתי הדין הרבניים אינן מאפשרות להבחין באופן מובהק בין הנוסחים השונים של פסקי הדין. שנית, בניגוד למדיניות של בתי הדין הרבניים, החוק כן מאפשר להטיל סנקציות גם כאשר מתקבל פסק דין בלשון שאינה חיוב או כפייה.

בשנים 2020-2015 נפתחו 27,246 תיקי תביעות גירושין, כך שבכל שנה נפתחו בממוצע 4,541 תיקי תביעות גירושין. מתוך אלו, ב־21%, שהם 945 תיקים בממוצע לשנה, ניתן פסק דין למתן גט. מתוך אלו, רק ב־3%, שהם 158 תיקים בסך הכול, הוטלו סנקציות, ובמרבית המקרים (97%, שהם 5,512 תיקים בסך הכול) לא הוטלו סנקציות. ב־91% מהמקרים שבהם הוטלו סנקציות הזוג התגרש, כך שנראה שהסנקציות הן כלי יעיל לקידום מתן גט.

באשר לתיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט אך לא הוטלו סנקציות, נמצא שב־95% מהמקרים הזוג התגרש, וב־5%, שהם 264 תיקים, הזוג לא התגרש. תיקים אלו, שבהם ניתן פסק דין למתן גט אך הזוג לא התגרש גם כעבור כמה שנים, הם תיקים שיש בהם פוטנציאל משמעותי להטלת סנקציות.

באשר לתיקים שבית הדין לא קבע בהם פסק דין למתן גט, ניתן לראות שב־25% מהם הזוג לא התגרש. מרבית התיקים הללו (92%) סגורים, ולכן ככל הנראה ברובם בני הזוג בחרו שלא להמשיך את הליך הגירושין. ייתכן שבחלק קטן מתיקים אלו בית הדין דחה את התביעה.במערכת הנתונים של הנהלת בתי הדין הרבניים ניתן לראות כי בשנים הללו נסגרו 85 תיקים בממוצע לשנה שניתנה בהם החלטה לדחיית התביעה, אך רק ב־22% מהם הזוג לא התגרש.

  3.6. משך הזמן לניהול ההליכים ולמתן החלטות

בסעיף זה נציג את משך הזמן עד לסיום הליך גירושין או עד לקבלת החלטה בבתי הדין הרבניים. גם בנושא זה חשוב להבחין בין הליכי גירושין בהסכמה, שבאופן טבעי אורכים זמן קצר יותר ולא נדרשות בהם החלטות ביניים מצד בית הדין עד לסגירת התיק, ובין סכסוכי גירושין שיש בהם תחנות ביניים בטרם מתן הגט או סגירתם, ובהם ייתכנו פסק דין למתן גט והטלת סנקציות.

מאגרי המידע של הנהלת בתי הדין הרבניים מסווגים בנפרד מקרים שבהם התיק נסגר ותיקים שבהם ניתן גט. בהצגת הנתונים שלהלן הנחנו שבתיקים שבהם ניתן גט סגירת התיק חופפת למעשה למתן הגט.

התרשים הבא מציג את משך הזמן הממוצע לאורך השנים עד לסגירת תיק גירושין בהסכמה בתיקים שבהם ניתן גט (שהם רובם המובהק של תיקי הגירושין בהסכמה).

משך הזמן הממוצע לניהול תיק גירושין בהסכמה הוא חודשים אחדים. ניתן לראות שבשנת 2012 הוא עמד על כשלושה חודשים (92 ימים), בשנת 2014 עלה לכארבעה חודשים (118 ימים) ומאז ירד בהדרגה עד לתקופה של כחודשיים (61 ימים) בשנת 2021.

בכל הנוגע לתביעות גירושין, עמדנו לעיל על שלוש תחנות מרכזיות בהליך התביעה: פסק דין למתן גט, הטלת סנקציות ומתן הגט. לעיל הראינו את שיעור תביעות הגירושין שבהן ניתנות כל אחת מההחלטות הללו, ואילו כאן נעמוד על מספר הימים הממוצע עד לקבלת כל החלטה מההחלטות הללו בתיק. להלן מוצגים הנתונים בעניין ההחלטות שניתנו בתיקי תביעות גירושין בשנים 2021-2018 (בכל החלטה נכללו רק התיקים הרלוונטיים. לדוגמה, מספר הימים הממוצע מפתיחת תיק עד למתן פסק דין כולל רק את התיקים שניתן בהם פסק דין).

בתיקים שבהם בתי הדין הרבניים מחליטים על מתן פסק דין למתן גט, הזמן הממוצע מהגשת התביעה ועד למתן פסק הדין הוא 259 ימים; בתיקים שבהם ניתן גט לאחר פסק הדין בלי שהוטלה סנקציה, הזמן הממוצע עד למתן הגט הוא עוד 97 ימים.

לעומת זאת, הטלת סנקציות היא תהליך ארוך הרבה יותר. בתיקים שבהם הוטלו סנקציות נמצא כי הסנקציה הראשונה בתיק ניתנה בממוצע 749 ימים, מעט יותר משנתיים, לאחר הגשת התביעה. נוסף על כך, בתיקים שבהם לאחר הסנקציה ניתן גט נמצא כי עברו בממוצע 305 ימים, מעט פחות משנה, בין הטלת הסנקציה הראשונה למתן הגט.הנתונים בנוגע לכל החלטה נבחנו בנפרד. כך למשל, מספר הימים הממוצע מפתיחת התיק ועד פסק דין למתן גט חושב על פי כל התיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט בשנים 2021-2018, ומספר הימים הממוצע ממתן פסק הדין למתן גט ועד להטלת הסנקציה חושב מתוך כלל התיקים שניתנו בהם סנקציות בשנים 2021-2018.

  3.7. היקף תופעת סרבנות הגט

אחת הסוגיות הטעונות ביותר והשנויות במחלוקת היא שאלת היקף תופעת סרבנות הגט בישראל. על פי הנתונים הרשמיים של הנהלת בתי הדין הרבניים, מדובר בתופעה מצומצמת למדי. כך, על פי נתונים שהציגו בתי הדין הרבניים לפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, נכון לספטמבר 2021 היו רק 46 מסורבי ומסורבות גט.פרוטוקול מס' 109 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, 6.10.2021. לעומת זאת, הארגונים האזרחיים הפועלים בנושא מדווחים על תופעה רחבה הרבה יותר של סרבנות גט.

פערים אלו נובעים מכך שהגדרת אדם כסרבן גט אינה מעוגנת בחקיקה, בפסיקה או בנהלים, והיא נתונה במחלוקת. הגדרות מצמצמות של תופעת סרבנות הגט עוסקות רק במספר האנשים שבתי הדין הטילו עליהם סנקציות או במקרים שבהם אחד הצדדים נעדר ולא ניתן היה להטיל עליו סנקציות, ולכן התיק הועבר לטיפול אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים (נכון לספטמבר 2021 האגף טיפל ב־12 מקרי עגינות כאלה).

הגדרת ביניים כוללת בסרבנות גט גם מקרים שבהם ניתן על ידי בית הדין פסק דין לחיוב או לכפיית גט (מכיוון שבמקרים אלו לפי מדיניות בתי הדין ניתן להטיל סנקציות), והגדרה רחבה מתייחסת לכלל המקרים שבהם ניתן פסק דין למתן גט (מכיוון שבמקרים אלו על פי החוק ניתן להטיל סנקציות). ישנן גם קטגוריות ביניים שלפיהן סרבנות גט מוגדרת כך רק לאחר שעברה תקופה מסוימת מאז התקבל פסק דין לחיוב או לכפיית גט או אפילו פסק דין למתן גט. הגדרות אלו נתמכות בקביעת המחוקק כי בטווח של 45 ימים לאחר שניתן על ידי בית הדין פסק דין למתן גט יש לקבוע מועד לסידור גט, ואם הצד המסרב המשיך בסרבנותו, רק אז יש לקבוע בתוך 45 ימים נוספים דיון שיעסוק בהטלת סנקציות.

לעיל עמדנו על הקושי המתודולוגי לבחון את היקף ההחלטות שניתן בהן פסק דין לחיוב או לכפיית גט בשל הבעייתיות בנתונים הזמינים, וכן על הקושי המתודולוגי לאבחן את הסיבה שתיק שניתן בו פסק דין לגירושין נסגר ללא מתן גט. בשל קשיים אלו לא ניתן להציג מידע מהימן על היקף תופעת סרבנות הגט לפי מרבית ההגדרות שתיארנו. עם זאת, מהנתונים שהוזכרו לעיל עולה שבשנים 2020-2015 ניתנו פסקי דין למתן גט ב־945 תיקים בממוצע בכל שנה, ומכך ניתן להסיק מהו המספר המקסימלי השנתי של סרבני גט ומהו המספר המצטבר לפי ההגדרה הרחבה.

הגדרה כוללנית יותר כוללת במקרי סרבנות גט גם תיקים שמתמשכים זמן רב, גם אם לא ניתן בהם פסק דין למתן גט. כפי שהראינו לעיל, 13% (346 תיקים) מתיקי תביעות הגירושין הפתוחים, פתוחים למעלה משנתיים. לא בכל התיקים הללו ניתן פסק דין למתן לגט, ולא כל שכן חיוב או כפיית גט או מתן סנקציות. מניתוח כמותי בלבד לא ניתן לדעת מהו הגורם להתמשכות התיק, אך סביר להניח כי רבים מהתיקים האלה מתמשכים בשל סירוב של אחד הצדדים לתת או לקבל את הגט. ההגדרה המרחיבה ביותר עשויה לכלול נוסף לכלל התיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט ולתיקים המתמשכים גם תיקים שנסגרו ללא גירושין גם אם לא נמשכו זמן רב, אך הגדרה זו דורשת מחקר מעמיק יותר לגבי הסיבות לסגירת התיק, שכאמור לא ניתן לעמוד עליהן במסגרת המידע הזמין.

4. הליכים הכרוכים בגירושין

  4.1. רקע משפטי

עד כה עסקנו בפרק זה בהליך הגירושין עצמו. מלבד זאת, בתי הדין הדתיים ובתי המשפט לענייני משפחה דנים גם בתביעות הנוגעות להליכים הכרוכים בגירושין: מזונות אישה, חלוקת רכוש, ובמקרה שיש ילדים גם הסדרת המשמורת עליהם והתחייבות למזונות עבורם. בהליכים אלו נעסוק בסעיף זה.

בהליכים הכרוכים בגירושין ההסדר החוקי בישראל קובע מרוץ סמכויות, כך שלבתי הדין הדתיים העיקריים (הרבניים והשרעיים) ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכויות מקבילות. ככלל, הצד המגיש ראשון את התביעה בהליך יכול לבחור בין בית המשפט לענייני משפחה לבין הערכאה הדתית הרלוונטית עבורו.ברמה הפורמלית, בנוגע למזונות אישה וחלוקת רכוש לבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכות אוטומטית ולבתי הדין הרבניים יש סמכות אם התובע ביצע כדין הליך המכונה "כריכה", המבטא את כריכתם של עניינים אלו בהליך לגירושין כדין. לעומת זאת, משמורת ילדים היא עניין שמעצם טיבו וטבעו כרוך בתביעת גירושין, ולכן אין צורך בהליך כריכה בתביעה לבית הדין הרבני. כך נוצר מצב שבו הליכים הכרוכים בגירושין של אותו הזוג יכולים להתנהל בשתי ערכאות שונות.בנוגע למזונות ילדים, פסיקות רבות של בתי המשפט לאורך השנים דנו בשאלה אם לבתי הדין הרבניים ישנה סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים מכוח כריכה, כמו בשאר ההליכים הכרוכים בגירושין. עמדת בית המשפט העליון בנושא וכן הפרשנות שניתנה לה על ידי בתי הדין השתנו מתקופה לתקופה. בספטמבר 2019 קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי תחום מזונות הילדים שונה מיתר ההליכים הכרוכים בגירושין, ולבתי הדין אין סמכות לדון בו מכוח כריכה (בע"מ 7628/17 פלוני נ' פלונית), אך לפי פרשנותם של בתי הדין הרבניים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית הדין הרבני הגדול מאוקטובר 2021 (תיק 1250217/3), סמכות זו עדיין קיימת, והנושא עתיד להיות נידון שוב בבית המשפט העליון.

על פי פסיקת בג"ץ, ככלל, לבתי הדין השרעיים אין סמכות מקבילה לזו של בית המשפט בעניין חלוקת רכוש,בגץ 7212/09 ‏פלוני נ' פלונית (2013). ולכן לזוגות מוסלמים שמתגרשים אין בעניין זה מרוץ סמכויות, ואם יש תביעת רכוש הסמכות היא של בתי המשפט לענייני משפחה. בתי המשפט לענייני משפחה מטפלים גם בהליכים הכרוכים בגירושין ובפירוד של בני זוג שהם ידועים בציבור, אינם בני אותה הדת או בזוגות חד־מיניים.

אצל הציבור הדרוזי והנוצרי מרוץ הסמכויות שונה מעט, כך שיש צורך בהסכמת שני הצדדים על מנת לדון בהליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הדרוזיים ובבתי הדין הכנסייתיים. בבתי הדין הדרוזיים נידונים בכל שנה עשרות ספורות של תיקי הליכים הכרוכים בגירושין. בנוגע לבתי הדין הכנסייתיים אין נתונים זמינים, אך ניתן להניח שגם בהם מדובר בתיקים מעטים. בשל כך, לא נציג נתונים על שתי ערכאות אלו, אלא נתמקד בשלוש הערכאות העיקריות שבהן נידונים תיקים הכרוכים בגירושין: בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים.

  4.2. הליכים הכרוכים בגירושין לפי ערכאה

יש קושי לבחון את העדפות הציבור היהודי והציבור המוסלמי בכל הנוגע לערכאות השיפוטיות שיש ביניהן מרוץ סמכויות. קושי זה נובע מכמה סיבות: ראשית, שלוש הערכאות השיפוטיות הללו מנהלות ומקדדות את מסדי הנתונים שלהן באופן שונה, כך שייתכן שרישום התיקים לא נעשה באופן אחיד. שנית, אין מידע זמין על דתם של בני הזוג המתדיינים בבתי המשפט לענייני משפחה, וכן ישנם תיקים בבתי משפט אלו שלערכאה זו יש בלעדיות לדון בהם — כדוגמת הליכים של ידועים בציבור — ולא ניתן להפרידם משאר התיקים. בשל כך נתמקד בסעיף זה בהצגת המידע על כל ערכאה בנפרד.

הנהלת בתי המשפט אינה מבחינה בין תיקי מזונות אישה לתיקי מזונות ילדים ומסווגת את שניהם כתיקי מזונות. נוסף על כך, בתי המשפט לענייני משפחה דנים גם בתיקי משמורת ילדים ובתיקי חלוקת רכוש. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי המשפט לענייני משפחה.

 

עד שנת 2016 נפתחו בכל שנה כ־8,500 תיקי מזונות, כ־8,500 תיקי משמורת וכ־6,000 תיקי חלוקת רכוש. בשנת 2016 חלה ירידה ניכרת במספר ההליכים הכרוכים בגירושין שנפתחו בבתי המשפט לענייני משפחה, כך שבשנים האחרונות נפתחו בכל שנה כ־6,000 תיקי מזונות, כ־5,000 תיקי משמורת וכ־5,500 תיקי חלוקת רכוש. ירידה זו קשורה באופן טבעי לירידה במספר תיקי הגירושין, ובפרט תיקי תביעות הגירושין משנת 2016, שנבעה מכניסתו לתוקף של החוק להסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה.

ההליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים כוללים גם הם תיקי מזונות, תיקי משמורת ילדים ותיקי חלוקת רכוש. עד שנת 2018 איחדה הנהלת בתי הדין הרבניים תיקי מזונות ילדים ותיקי מזונות אישה שדנו באותו הליך גירושין והחשיבה אותם לתיק אחד, אך משנה זו ואילך היא החלה לפצל אותם לשני תיקי מזונות שונים. מכיוון שהתרשים מציג גם שנים קודמות לא נעשתה בו הבחנה בין שני סוגי תיקי המזונות, אך נציין כי בשנים 2021-2019, 61% מתיקי המזונות שנפתחו בבתי הדין הרבניים היו תיקי מזונות ילדים. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי הדין הרבניים.

בדומה לבתי המשפט לענייני משפחה, גם בבתי הדין הרבניים חלה בשנת 2016 ירידה ניכרת במספר ההליכים הכרוכים בגירושין, וגם היא קשורה ככל הנראה לירידה במספר תיקי הגירושין ובפרט תיקי תביעות הגירושין לאחר כניסתו לתוקף של החוק להסדרי התדיינויות. בשנת 2021 נפתחו 2,225 תיקי מזונות, 1,704 תיקי משמורת ו־1,381 תיקי חלוקת רכוש. כאמור, העלייה בתיקי המזונות בשנת 2018 נובעת משינוי טכני בהליך הרישום של הנהלת בתי הדין הרבניים.

בבתי הדין השרעיים ההליכים הכרוכים בגירושין הם תיקי מזונות ותיקי משמורת ילדים. תיקי מזונות עשויים לעיתים להיפתח בנפרד עבור מזונות ילדים ועבור מזונות אישה ולעיתים כתיק תביעה אחד הנוגע בשני הנושאים. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי הדין השרעיים.

מספר ההליכים הכרוכים בגירושין הנפתחים בבתי הדין השרעיים עולה בכל שנה, ובשנת 2021 הוא הגיע לכ־6,500 תיקי מזונות ולכ־3,000 תיקי משמורת. ייתכן שעלייה זו מושפעת מהעלייה בשיעור המתגרשים בחברה המוסלמית שהוצגה לעיל, וייתכן שהיא מושפעת גם מגורמים אחרים כדוגמת ירידה בפנייה לבתי המשפט לענייני משפחה בקרב מוסלמים או ענייני רישום טכניים. כך, ככל הנראה חלק מהעלייה בתיקי המזונות בשנת 2019 נובעת מעלייה במספר התיקים שנפתחו בנפרד עבור מזונות אישה ועבור מזונות ילדים במקום פתיחה של תיקים מאוחדים לשני סוגי המזונות.

5. פתיחת תיקי גירושין והליכים הכרוכים בהם, לפי מין

  5.1. תביעות גירושין לפי מין פותח התיק

בסעיף זה נציג ניתוח של הליכי תביעות הגירושין וההליכים הכרוכים בגירושין מתוך בחינת מינו של פותח התיק. כאמור, לבתי הדין הרבניים יש בלעדיות שיפוטית על הדיון בתיקי גירושין (מתן גט) של יהודים. תיקי גירושין בהסכמה נפתחים על ידי שני בני הזוג יחד, ולכן גם במקרים שבהם יוזמת הגירושין הייתה של צד אחד (והשני רק הסכים לכך), לא ניתן לדעת מיהו הצד היוזם. לעומת זאת, תיקי תביעת גירושין, כלומר גירושין מתוך סכסוך, נפתחים רק על ידי אחד מהצדדים, ולכן ניתן לבחון בהם את מינו של פותח התיק, הצד התובע את הגירושין, כפי שמוצג בתרשים הבא.

התרשים מלמד על מגמת עלייה הדרגתית בשיעור תביעות הגירושין הנפתחות על ידי נשים בבתי הדין הרבניים. בעוד בשנת 2010 רק קצת מעל מחצית (52%) מתביעות הגירושין נפתחו על ידי נשים, בשנת 2021 כמעט שני שלישים (65%) מתביעות הגירושין נפתחו על ידי נשים. קשה לקבוע בבירור מהם הגורמים למגמה זו. ניתן להעלות השערה כי הדבר קשור למגמות תרבותיות של עלייה במעמד האישה, המקילות על נשים לפתוח בהליכי גירושין.בהקשר זה יש להזכיר שייתכן שבן הזוג שפתח את תיק תביעת הגירושין בבית הדין הרבני נחשב לתובע הגט מבחינה פורמלית, אך בפועל בן הזוג האחר פתח קודם תביעה בעניינים של הליכים הכרוכים בגירושין בבית המשפט לענייני משפחה, כך שמבחינה מהותית ניתן לראות את התביעה בבית המשפט כתביעה היוזמת את הגירושין. השערה אחרת מייחסת את המגמה לשינוי החוקי: אף שמגמת השינוי החלה כבר בשנת 2013, ניתן לראות שהיא התעצמה במיוחד לאחר כניסתו לתוקף ביולי 2016 של החוק להסדר התדיינות, ולכן ייתכן שהיא קשורה אליו. כפי שהזכרנו לעיל, יישום החוק הביא להפחתה ניכרת במספר תיקי תביעות הגירושין, בצד עלייה במספר תיקי הגירושין בהסכמה. לעיל שיערנו כי הסכסוכים שהליך יישוב הסכסוך מנע בהם תביעת גירושין כנראה היו ביסודם קלים יותר, כך שתיקי התביעות המוגשים כיום הם תיקים שהסכסוך בהם קשה יותר יחסית (ולכן יישוב הסכסוך לא צלח). אם סכסוכי גירושין קשים יותר נוטים להיות כאלה שבהם האישה היא הצד התובע את הגירושין מהגבר, סביר ששינוי המגמה הוא גם תוצאה של שינוי החקיקה. על כל פנים, אלו השערות ראשוניות בלבד, ונדרש מחקר מעמיק יותר על מנת לבחון אותן.

  5.2. הליכים הכרוכים בגירושין לפי מין פותח התיק

בניגוד להליך הגירושין, שבעניינו יש לבית הדין הדתי סמכות בלעדית, בהליכים הכרוכים בגירושין ישנו כאמור מרוץ סמכויות בין בתי הדין הדתיים לבתי המשפט לענייני משפחה. לפיכך בחירת הערכאה מושפעת במקרים רבים משיקולי כדאיות, כלומר מהי הערכאה השיפוטית שלדעת התובע תיטיב עימו, ובדרך כלל הדבר נעשה לאחר התייעצות עם עורך דין. שיקולי הכדאיות מתבטאים למשל בעמדות השונות של הערכאות השיפוטיות בנוגע לבגידה של אחד מבני הזוג, לחשיבות שמייחסת כל אחת מן הערכאות לרישום הפורמלי של הרכוש או לזיקה הדתית של כל אחד מבני הזוג. כן נראה שגם לתפיסת היחסים בין המינים ולהשקפות על מעמד האישה בכל אחת מהערכאות יש השפעה על אופי הפסיקה, ולכן מעניין לבחון את ההעדפות של נשים וגברים בבחירת הערכאה בכל תחום.

מידע בנוגע לפתיחת הליכי גירושין לפי מין פותח התיק התקבל רק מבתי הדין הרבניים, והיעדר יכולת ההשוואה מקשה על ניתוח הנתונים. כמו כן, יש לזכור שהאפשרות לבחור היכן לפתוח תיקים בהליכים הכרוכים בגירושין נתונה בדרך כלל למגיש תביעת הגירושין, וכפי שהראינו לעיל נמצא כי ישנה מגמה מתעצמת שלפיה נשים פותחות יותר תיקי תביעות גירושין מגברים. התרשים הבא מציג את תיקי הכריכה שנפתחו בבתי הדין הרבניים בחלוקה לפי מין פותח התיק בתקופה של עשור (באשר לתיקי המזונות, התרשים מתייחס לתיקי מזונות אישה ומזונות ילדים יחד, מכיוון שכאמור ניתן להפריד ביניהם רק בנתוני השנים האחרונות).

על אף הקשיים המתודולוגיים שהוזכרו, ניתן להצביע על שתי מגמות ברורות: ראשית, ישנה מגמת עלייה משמעותית בשיעור תיקי התביעה הנפתחים על ידי נשים בבתי הדין הרבניים בכלל ההליכים הכרוכים בגירושין, כך שמשנת 2019 בכלל ההליכים הללו מרבית התיקים שנפתחו בבתי הדין הרבניים היו על ידי נשים. מגמת הגידול בולטת במיוחד בתיקי חלוקת רכוש (מ־20% ל־53%) ובתיקי משמורת ילדים (מ־28% ל־54%). מגמת עלייה זו לאורך השנים גדולה בהרבה מהגידול בשיעור הנשים הפותחות תיקי תביעות גירושין (מ־52% ל־65%), כך שניתן לשער שהיא משקפת גם שינויים בהעדפות של נשים כלפי פתיחה של תיקי הליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים.

שנית, על אף הגידול בשיעור הנשים הבוחרות לפתוח תיקי הליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים, עדיין ניתן לראות ששיעור הנשים הפותחות תיקים בתחום חלוקת הרכוש ומשמורת הילדים נמוך משיעור הנשים הפותחות תביעות גירושין. בתיקי המזונות המגמה הפוכה, כך ששיעור הנשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין הרבניים גבוה משיעור הנשים הפותחות תביעות גירושין.

באשר לתיקי מזונות, הפרדנו בין תיקי מזונות ילדים ומזונות אישה לשנים 2021-2020, ומהנתונים עולה שהפער אינו גדול: 69% מהפותחים תיקי מזונות אישה בבתי הדין הרבניים בשנים אלו היה נשים, וכך בנוגע לפותחים תיקי מזונות ילדים — 71%. השיעור הגבוה במיוחד של נשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין נובע ככל הנראה משילוב של שני גורמים. ראשית, כאמור תיקים אלו כוללים בהגדרה תיקי מזונות אישה, שלרוב נתבעים על ידי נשים, וכאשר הם נפתחים על ידי גברים הסיבה לכך היא שהגבר פותח את תביעת הגירושין וכורך אליה את תביעת המזונות על מנת לתת לבית הדין את הסמכות לדון בנושא. שנית, בנוגע לתחום מזונות ילדים, ביולי 2017 שינה בית המשפט העליון את הנוהג וקבע כי כאשר רמת ההשתכרות של בני הזוג שווה או דומה והילדים (בין גיל 6 ל־15) במשמורת משותפת, לא יידרש האיש לשלם מזונות.בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית. לעומת זאת, בתי הדין הרבניים דנים לפי הדין הדתי ואינם רואים את עצמם כפופים לפסיקה זו, ובמקרים רבים הם סבורים כי על פי ההלכה האחריות הבלעדית לשלם מזונות ילדים מוטלת על הגבר, גם כאשר האישה מרוויחה יותר מהגבר ו/או כאשר הילדים שוהים אצל הגבר זמן ניכר. הדבר יכול להסביר את העלייה הניכרת משנת 2017 בשיעור הנשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין הרבניים (כאמור, לגבי שנים אלו אין הפרדה בין מזונות אישה וילדים, אך כפי שציינו 61% מתיקי המזונות הם תיקי מזונות ילדים).

לעומת זאת, שיעור הנשים הבוחרות לפתוח תיקי חלוקת רכוש בבתי הדין הרבניים נמוך יותר, ככל הנראה מאחר שבתי הדין הרבניים מסתייגים מנורמות השוויוניות שקבע חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, ומפרשנותו על ידי בתי המשפט. ועם זאת, כאמור, הממצאים מלמדים על עלייה ניכרת בשיעור תיקי חלוקת הרכוש הנפתחים על ידי נשים בבתי הדין הרבניים (וכן בתיקי משמורת ילדים), דבר המלמד על כך שנשים חוששות פחות לפנות לבתי הדין, ואולי אף על שינויי מדיניות מסוימים בבתי הדין. לשם בחינת נושאים אלו נדרש מחקר מקיף ומעמיק יותר החורג מגבולותיו של מסמך זה.

לכל לוחות ותרשימי ה-Excel בפרק גירושין >>