גירושין

1. רקע משפטי

כמו בעניין נישואין, גם בגירושין ההסדר הבסיסי בישראל מסתמך על המעמד האישי של כל פרט, והסמכות לעריכת הגירושין נתונה בידי בתי הדין הרשמיים של כל עדה דתית. כך, גירושין של בני זוג יהודים נערכים בבתי הדין הרבניים, וגירושין של המיעוטים הדתיים הלא־יהודיים בישראל מוסדרים באמצעות הערכאות השיפוטיות של כל עדה דתית: מוסלמים בבתי הדין השרעיים, דרוזים בבתי הדין הדרוזיים ונוצרים בבתי הדין הכנסייתיים. גירושין באמצעות בתי דין הפועלים מחוץ למערכת הרשמית של השיפוט הרבני (בתי דין פרטיים) אינם מוכרים לצורך שינוי המעמד האישי, אך בפועל לעיתים בתי הדין הרבניים מאשרים הליכי גירושין שנערכו על ידי בתי דין חרדיים פרטיים.

גם בני זוג שנישאו בחו"ל (בנישואין אזרחיים או דתיים), אם נרשמו כנשואים בארץ עליהם להסדיר את הגירושין בבית הדין הדתי. בכל הנוגע למעמדם האישי של יהודים שנישאו בחו"ל ומבקשים להתגרש, ישנם הבדלים מסוימים בין בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים ובין בני זוג שנישאו בנישואין דתיים. אם הנישואין היו אזרחיים — נישואין שלפי דעות רבות בהלכה הם חסרי תוקף מבחינה דתית — הליך הגירושין בבית הדין הרבני יהיה בדרך כלל פשוט יותר מאשר בנישואין כדת משה וישראל. במקרים מסוימים יסכים בית הדין לוותר על סידור גט, ובמרבית המקרים לא יידרשו הצדדים להוכיח קיומה של עילה לגט אלא די בכך שיביעו את רצונם להתגרש (בניגוד לבני זוג אשר נישאו לפי ההלכה, אשר במקרה של סכסוך צריכים להוכיח לבית הדין הרבני את קיומה של עילה לגירושין).

בני זוג (שנישאו בחו"ל) שאינם בני אותה הדת, או בני זוג שלפחות אחד מהם הוא חסר דת, אינם יכולים להתגרש באחד מבתי הדין הדתיים, ויש עבורם מסלול נפרד של התרת נישואין בבתי המשפט לענייני משפחה. במסלול זה מתגרשים גם בני זוג שהתקשרו ביניהם באמצעות ברית הזוגיות לחסרי דת, במקרה שאחד מהם מבקש להתגרש. אם הבקשה לגירושין של הנרשמים בברית הזוגיות היא משותפת, די בפנייה למשרד המשפטים בבקשה משותפת לשינוי המרשם.

יש להבחין בין הליך הגירושין עצמו (אצל יהודים: מתן הגט), הקובע אם בני הזוג נשואים או גרושים ונוגע אך ורק למעמד האישי של בני הזוג, לבין הליכים הכרוכים בגירושין הנוגעים למחלוקות אחרות בין בני זוג — התחייבות למזונות לאישה, חלוקת רכוש ובמקרה שיש ילדים, התחייבות למזונות ילדים והסדרת המשמורת עליהם. המערכת החוקית־משפטית בישראל יצרה בעניין זה מרוץ סמכויות, כך שלבתי הדין הדתיים ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכויות מקבילות בתחומים הכרוכים בגירושין, וככלל הערכאה השיפוטית הראשונה שאליה הוגשה תביעה בעניינים אלו, היא זו שתדון בהם.

ביולי 2016 נכנס לתוקף החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014, הקובע כי להליכי תביעות גירושין ולעניינים הכרוכים בגירושין בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים יש להקדים ניסיון ליישוב הסכסוך. הניסיון הזה נעשה על ידי יחידות הסיוע של משרד הרווחה שליד בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. על פי החוק, לאחר הגשת הבקשה חלה תקופת זמן קבועה בחוק לצורך עיכוב ההליך, ובמהלכה הצדדים מנועים מלהגיש בקשות או תביעות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, למעט במקרים שאינם סובלים דיחוי. לאחר הגשת הבקשה בני הזוג מוזמנים למפגש שמתקיים ביחידת הסיוע, שבו מוצעות להם דרכים ליישוב הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום. אם ההליך ביחידת הסיוע לא הסתיים בהצלחה, ניתנת לצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך זכות קדימה של 15 ימים בהגשת תביעה בהליכים הכרוכים בגירושין לבית המשפט או לבית הדין, לפי בחירתו. חקיקה זו חלה גם על בתי הדין השרעיים מסוף שנת 2022. על השפעות אפשריות של שינוי חקיקה זה על הנתונים נעמוד בהמשך הפרק.
 

2. גירושין: נתונים כלליים

2.1. מספר המתגרשים

נתוני הלמ"ס בעניין מספר המתגרשים השנתי כוללים את כלל הזוגות שהתגרשו במוסדות הדת בישראל, ומשנת 2006 נכללים בהם גם זוגות שהתגרשו בבתי המשפט לענייני משפחה. כאמור, זוגות בני אותה דת מתגרשים בבית הדין הדתי שהם משתייכים אליו, וזוגות שאינם בני אותה דת מתגרשים בבית המשפט לענייני משפחה. בתרשים הבא מוצג מספר הזוגות שהתגרשו בישראל לאורך השנים, ומתוכו מספר הזוגות ששני בני הזוג בהם משתייכים לאחת משתי הקבוצות הדתיות העיקריות במדינה: יהודים ומוסלמים.

תרשים ג/1. מספר הזוגות המתגרשים בישראל לפי דת, 2022-1955 (במספרים מוחלטים)

מספר הזוגות המתגרשים נמצא במגמת עלייה, ובשנת 2022 הוא הגיע לשיא של 16,300 זוגות, מתוכם 12,524 יהודים, 2,646 מוסלמים והיתר בני דתות אחרות, חסרי דת או זוגות שבני הזוג בהם אינם מאותה הדת. בקרב שתי הקבוצות האחרונות יחד מתגרשים בכל שנה 600–800 זוגות, ולא מסתמנת מגמה ברורה בנושא זה.

בשנת 2020 חלה ירידה קלה במספר הזוגות שהתגרשו — ל־15,307, וסביר להניח שהיא קשורה להשפעות של תחילת משבר הקורונה בשנה זו. בסך הכול בשנים האחרונות מספר הזוגות המוסלמים המתגרשים עולה בקצב מהיר יותר ממספר הזוגות היהודים המתגרשים, כך שבתוך עשור אחד, מ־11,037 זוגות יהודים ו־1,786 זוגות מוסלמים שהתגרשו בשנת 2012, עלה מספר המתגרשים בקרב זוגות יהודים ב־13% ובקרב זוגות מוסלמים ב־48%.

2.2. שיעור הגירושין

הנתונים שהוצגו מציינים את מספר הזוגות המתגרשים, אך אינם מתחשבים בשינויים בגודל האוכלוסייה. על מנת לחשב את שיעור הגירושין מקובל להשתמש במדד שיעור הגירושין הגולמי, המציג את מספר הזוגות המתגרשים ביחס ל־1,000 נפש באוכלוסייה. התרשים הבא מציג את השינויים בשיעור הגירושין הגולמי של קבוצות האוכלוסייה בישראל לאורך השנים, לפי דת.

תרשים ג/2. שיעור הגירושין הגולמי בישראל לפי דת, 2022-1955 (מספר הזוגות המתגרשים ל־1,000 נפש)

בשיעור הגירושין הגולמי חלה עלייה מתונה בקרב כל הקבוצות בישראל, מלבד בקרב הציבור היהודי, שבו שיעור זה התייצב בשנים 2021-2015 על 1.8. בשנת 2022 חלה ירידה קלה בקרב כל הקבוצות, כך ששיעור הגירושין הגולמי בשנה זו עמד בקרב הציבור היהודי על 1.7, בקרב הציבור המוסלמי על 1.4, בקרב הציבור הדרוזי על 1.2, ובקרב הציבור הנוצרי, ששיעור הגירושין הגולמי בו הוא הנמוך ביותר, על 0.7.

בתרשים הבא מוצג שיעור הגירושין הגולמי של קבוצות האוכלוסייה בישראל בהשוואה למדינות ה־OECD.

תרשים ג/3. שיעור הגירושין הגולמי של קבוצות אוכלוסייה בישראל בהשוואה למדינות ה־OECD,‏ 2022 (מספר הזוגות המתגרשים ל־1,000 נפש)

שיעור הגירושין הגולמי הכולל בישראל עומד על 1.7, והוא זהה לשיעור הגירושין הגולמי של יהודים בישראל. שיעור זה קרוב לשיעור הגירושין הגולמי הממוצע מדינות ה־OECD (1.8). שיעור הגירושין של נוצרים בישראל נמוך מאוד בהשוואה לשיעור הגירושין במדינות מערביות אחרות, והוא גבוה רק מזה של קולומביה. שיעורי הגירושין הגולמיים של מוסלמים ודרוזים בישראל (1.4 ו־1.2, בהתאמה) נמוכים מהשיעור הכללי בישראל ומהשיעור הממוצע במדינות ה־OECD.

3. הליכי הגירושין בבתי הדין הרבניים

3.1. גירושין בסכסוך ובהסכמה

בבתי הדין הרבניים קבועים שני מסלולים ראשיים לגירושין: גירושין בהסכמה וגירושין מתוך סכסוך. במצב שבו שני בני הזוג מסכימים על עצם הגירושין, הם עורכים ביניהם הסכם, בדרך כלל בסיוע של עורכי דין או מגשרים, ומגיעים לבית הדין לחתום על הסכם גירושין או מגישים לבית הדין הסכם שכבר אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה כשלב מקדים לסידור הגט. במצב שבו הם אינם מסכימים על הגירושין, הצד המעוניין להתגרש מגיש תביעת גירושין כנגד בן או בת זוגו.

עד שנת 2018 נכללו כְּלל הליכי הגירושין בהסכמה בבתי הדין הרבניים בתיקי "אישור הסכם גירושין". מאותה שנה נקרא הליך גירושין בהסכמה של זוג שהגיש הסכם חתום על ידי בית המשפט "בקשה משותפת לגירושין".

התרשים הבא מציג את כלל תיקי הגירושין שנפתחו בבתי הדין הרבניים. נציין כי מספר התיקים לא תואם את מספר הזוגות המתגרשים (כ־12,000 בשנה), משום שזוג אחד יכול לפתוח הליך בהסכמה ולאחר מכן לעבור להליך סכסוך ולהפך, ולכן ייתכנו כמה תיקים לזוג אחד.

תרשים ג/4. תיקי גירושין בסכסוך (תביעות גירושין) וגירושין בהסכמה (אישורי הסכם גירושין ובקשות משותפות לגירושין) שנפתחו בבתי הדין הרבניים, 2023-2010 (במספרים מוחלטים)

מאז שנת 2016, שבה כאמור נכנס לתוקף החוק להסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה, חלה ירידה בתיקי תביעות הגירושין (גירושין בסכסוך) הנפתחים בבתי הדין. כך, הממוצע השנתי של תיקי תביעות גירושין ירד מכ־7,500 תיקים שנפתחו בשנים 2015-2010 לכ־3,800 תיקים שנפתחו בממוצע בשנים 2023-2017. בד בבד חלה עלייה בתיקי הגירושין בהסכמה: מממוצע שנתי של כ־9,000 תיקים שנפתחו בשנים 2015-2010 לכ־10,300 תיקים שנפתחו בממוצע בשנים 2023-2017. הדבר מלמד כי החובה החוקית לנסות ליישב את הסכסוך בטרם פתיחת הליך תביעת הגירושין הובילה להפחתה ניכרת בתביעות הגירושין, כך שבשנים האחרונות תביעות אלו הן כ־30% מתיקי הגירושין.

העלייה במספר תיקי הגירושין בהסכמה הייתה בהיקף נמוך יותר מהירידה במספר תיקי תביעות הגירושין, כך שבסך הכולל מספר תיקי הגירושין ירד מכ־17,000 בשנים שלפני כניסת החוק לתוקף לכ־14,000 בשנים שלאחר מכן. עם זאת, כפי שהראינו לעיל, מספר המתגרשים דווקא הוסיף לעלות גם לאחר שנת 2016, כך שהירידה במספר תיקי הגירושין אינה משקפת ירידה במספר המתגרשים. ניתן להעלות כמה הסברים לכך שכניסת החוק לתוקף הביאה לירידה במספר תיקי הגירושין אבל לא השפיעה על מספר המתגרשים. ייתכן שבעקבות הליך יישוב הסכסוך מקרים שבעבר היה נפתח בהם תיק גירושין אך הוא לא היה מגיע לכדי גירושין מסתיימים כיום ביישוב הסכסוך וללא פתיחת תיק כלל. לחלופין, ייתכן שתיקים שנפתחו בעבר כתיקי תביעת גירושין ולאחר זמן קצר נסגרו והפכו לתיקי גירושין בהסכמה, נפתחים כיום מלכתחילה כתיק גירושין בהסכמה, כך שפורמלית ישנם פחות תיקים. לא ניתן לאשש השערות אלו בעזרת הנתונים הזמינים כיום.

3.2. תביעות גירושין

המחלוקות בעניין מדיניות הגירושין בישראל נסבות בעיקר על תביעות הגירושין בבתי הדין הרבניים, שהן פרי סכסוך בין בני זוג, לכן בהן נתמקד בהמשך פרק זה. רוב תביעות הגירושין מסתיימות בגט, אך חלק מהן נסגרות ללא גט. עשויות להיות לכך סיבות אחדות: התובע חזר בו מהתביעה או שהזוג הגיע לשלום בית; בית הדין דחה את התביעה; התביעה נסגרה מינהלתית בשל חוסר פעילות בתיק במשך חצי שנה. בנתוני בתי הדין אין הבחנה לפי סיבות הסגירה. בתרשים הבא מוצגת התפלגות תיקי תביעות הגירושין לפי סטטוס הגירושין של הזוג וסטטוס התיק.

תרשים ג/5. תיקי תביעות גירושין שנפתחו משנת 2015, לפי סטטוס גירושין וסטטוס התיק, נובמבר 2024 (ב־%)

78% מתיקי תביעות הגירושין שנפתחו בבתי הדין הרבניים משנת 2015 הסתיימו בגירושין של בני הזוג, 15.5% מהתיקים נסגרו בלי שהזוג התגרש, ו־6.5% מהתיקים נותרו פתוחים. כפי שצוין, תיקים שלא הייתה בהם פעילות זמן רב נסגרים מינהלתית, כלומר נדרשות פעולות אקטיביות מצד אחד מבני הזוג כדי לשמור על התיק פתוח, ולכן שיעור התיקים הנשארים פתוחים נמוך יחסית.

בשל אופיים תיקי תביעות גירושין עשויים להימשך זמן רב. בתרשים הבא מוצג פילוח תביעות הגירושין שהסתיימו בגט לפי משך הזמן עד מתן הגט.

תרשים ג/6. תיקי תביעות הגירושין שנפתחו משנת 2015 והסתיימו בגט, לפי משך הזמן עד מתן הגט, נובמבר 2024 (ב־%)

ברוב ברור של 78% מתביעות הגירושין המסתיימות בגט, הגט ניתן בפרק זמן של שנה מאז הגשת התביעה, ב־14% מן התביעות הגט ניתן בפרק זמן של בין שנה לשנתיים, וב־8% מהן הוא ניתן לאחר יותר משנתיים מפתיחת התיק.

כפי שהראינו לעיל, לצד תיקים שנסגרים ללא גט, מיעוט של תיקים נשארים פתוחים. בתרשים הבא מוצגת חלוקת התיקים הפתוחים לפי משך הזמן מעת פתיחתם.

תרשים ג/7. תיקים פתוחים של תביעות גירושין לפי משך הזמן מעת פתיחתם, נובמבר 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

רוב של 72% מתיקי תביעות הגירושין הפתוחים בנובמבר 2024 נפתחו לפני פחות משנה, 16% מתיקים אלו נפתחו לפני שנה עד שנתיים, ו־12%, שהם 343 תיקים, נפתחו לפני למעלה משנתיים.

3.3. פסקי דין למתן גט

בהלכה היהודית כאשר בין בני הזוג אין הסכמה על הגירושין, על בן הזוג התובע גירושין להוכיח כי יש עילה המצדיקה אותם. על סמך עילה זו בית הדין הרבני יכול לקבוע פסק דין או החלטה המורה לבן הזוג הנתבע להתגרש, אך גם במצב זה בית הדין אינו יכול לסדר גירושין ללא הסכמתם של שני הצדדים להליך. בשל כך לעיתים אף שבית הדין נותן פסק דין כזה, אחד מבני הזוג עשוי לסרב לתת או לקבל גט, אם בשל אי־הסכמה עקרונית על עצם הגירושין ואם בשל אי־הסכמה על תנאי הגירושין וסוגיות הכרוכות בהם (שבמקרים קיצוניים מכונה "סחטנות גט"). בכך שונה התפיסה ההלכתית מהמקובל במרבית מדינות המערב, שבהן בית המשפט הוא שמכונן את הגירושין בין בני הזוג, והוא יכול לעשות זאת גם בניגוד לרצונו של אחד מבני הזוג ושלא בנוכחותו.

בהלכה קבועות עילות אחדות שבגינן בית הדין יכול לחייב או לכפות על אדם לתת גט, ואם יסרב — אף להטיל עליו סנקציות. ישנו מדרג המבחין בין עילות שמטילות על הבעל חובה לתת גט (מנוסחות בהלכה בלשון "יוציא וייתן כתובה") לבין עילות שמאפשרות לכפות עליו לתת גט ("כופין להוציא"). הסנקציות שיוטלו על הסרבן יהיו בהתאם לרמת החומרה של החלטת בית הדין — "חיוב גט" או "כפיית גט".

כיום מתקבלות בבתי הדין גם החלטות המנוסחות בלשון רכה יותר כמו "המלצה לגט" או "מצווה לגט", והן נוצרו ככל הנראה בשל הקושי למצוא בהלכה הקלאסית עילה לחיוב או לכפיית גט, בעוד שיקול הדעת מלמד כי על הזוג להתגרש. יש דיינים המטילים סנקציות על סרבני גט גם לאחר פסיקת "מצווה לגט".

על מנת להתמודד עם סרבנות גט העניק המחוקק הישראלי לבתי הדין הרבניים מגוון סמכויות להטלת סנקציות על סרבני גט. חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995, מאפשר להם לאכוף פסקי דין לגירושין באמצעות מתן צווי הגבלה (סנקציות) על הצד המסרב להתגרש. על גבר המסרב לתת גט בית הדין יכול להטיל סנקציות על פי שיקול דעתו ולפי סדרי הדין, אבל על מנת להטיל סנקציה על אישה המסרבת לקבל גט, על בית הדין לקבל את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.

החוק אינו מבחין בין הלשונות השונות של פסקי הדין לעניין אכיפתם ואף מציין בפירוש כי "אין נפקה מינה אם ננקטה בפסק הדין לשון של כפיה, חובה, מצווה, הצעה או לשון אחר". כלומר, בתביעת גירושין שבית הדין פסק בה כי על הזוג להתגרש, לבית הדין סמכות להטלת סנקציות ולא משנה אם ההחלטה מנוסחת בלשון מקילה כמו המלצה או מצווה או בלשון מחמירה כמו חיוב או כפייה. לעומת זאת, המדיניות המוצהרת של בתי הדין, כפי שהיא נשמעת מפעם לפעם בדיונים בכנסת, היא הטלת סנקציות רק בתביעות שבהן נפסק פסק דין למתן גט המנוסח בלשון של חיוב או כפייה.

בנתוני בתי הדין פסקי הדין בתביעות גירושין מקודדים לפי ארבע קטגוריות, שלוש מתוכן מעידות על לשון פסק הדין והן: המלצה לגט, חיוב בגט וכפיית גט. קטגוריה נוספת היא קטגוריית סל המכונה "פסק דין לגירושין" והיא כוללת פסקי דין בכל לשון שהיא.¹ הנתונים הבאים מתייחסים לכלל פסקי הדין הללו יחד בשם "פסק דין למתן גט", ללא הבחנה בין הלשונות והקידודים. בתרשים מוצג שיעור תיקי תביעות הגירושין שבהם ניתן לכל הפחות פסק דין אחד למתן גט (ללא הבחנה בין הקטגוריות), לפי שנת פתיחת התיק. ייתכנו תיקים שניתן בהם בתחילה פסק דין מקל ולאחר זמן מה ניתן פסק דין מחמיר, תיקים אלו ייספרו פעם אחת. נציין כי ברוב התיקים קודדה החלטה מסוג "פסק דין לגירושין" ולכן ברובם לא ניתן לדעת מה לשון פסק הדין שניתן.

תרשים ג/8. שיעור תיקי תביעות גירושין שניתן בהם פסק דין למתן גט מתוך תיקי תביעות גירושין, לפי שנת פתיחת התיק, 2023-2010 (ב־%)

בשיעור התיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט חלה עלייה – בשנים
2014-2010 הוא עמד על 13%, ואילו בשנת 2020 הוא הגיע לשיא של 27%. על פי הנתונים הקיימים כרגע, בשנת 2023 שיעור התיקים שניתן בהם פסק דין ירד, אבל כיוון שפסקי דין ניתנים לעיתים גם לאחר יותר משנה מפתיחת התיק, סביר להניח כי המספרים יעודכנו לאחור ויעלו, ומגמת הירידה אינה צפויה להימשך.

ייתכן שהעלייה בשיעור התיקים שבהם ניתן פסק דין למתן גט נובעת משינוי – לא מוצהר בהכרח – במדיניות הפסיקה בבתי הדין הרבניים. הסבר אפשרי אחר הוא כניסתו לתוקף ב־2016 של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. כפי שהוצג לעיל, מאז כניסת החוק לתוקף ישנה ירידה ניכרת במספר תיקי תביעות הגירושין ועלייה בהיקף הליכי הגירושין המסתיימים בהסכמה. סביר להניח שמ־2016 התיקים שבהם נמנעה לבסוף תביעת הגירושין היו של מקרי סכסוך קלים יותר, ואילו התביעות המגיעות כיום לבתי הדין ממוקדות במקרי סכסוך קשים יותר, שהסיכויים להזדקק בהם לפסק דין למתן גט עולים. לפי הסבר זה, העלייה בשיעור תביעות הגירושין שבהן ניתן פסק דין למתן גט אינה מבטאת שינוי מדיניות אלא שינוי באופי תיקי התביעות המגיעים לפתחם של בתי הדין.

3.4. צווי הגבלה (סנקציות) לקיום פסקי דין לגירושין

רשימת הסנקציות שבית הדין יכול להטיל על סרבני וסרבניות גט כוללת הגבלות על יציאה מהארץ כמו צו עיכוב יציאה מהארץ או שלילת דרכון, שלילת רישיון נהיגה, הגבלות כספיות כמו הגבלות על חשבון הבנק או שלילת גמלה מהביטוח הלאומי, הגבלות על תעסוקה כמו מניעת עיסוק (במקרה שהעיסוק דורש הסדרה חוקית וניתן לשלול אותה), שלילת רישיון עסק או מניעת מינוי בשירות המדינה ואף מאסר. בית הדין יכול גם להטיל צווי הגבלה על אדם שכבר נמצא בכלא כמו בידוד, שלילת שחרור על תנאי או שחרור מינהלי, הגבלת תנועה, הגבלת עבודה, שלילת הטבות כמו חופשות, ביקורים, החזקת חפצים וכדומה, ושלילת הטבות הנובעות מאורח חיים דתי כמו השתתפות בשיעורים תורניים, החזקת חומרי לימוד וקבלת אוכל בכשרות מהדרין. חלק מהגבלות אלו נוספו לחוק רק בשנת 2017. התרשים הבא מציג את הסנקציות שהוטלו בשנים 2013–2023, מלבד צווי מאסר (מכיוון שייתכנו סנקציות רבות כלפי סרבן אחד, התרשים אינו משקף את מספר הסרבנים שננקטו כלפיהם סנקציות, שיוצג להלן בנפרד).

תרשים ג/9. צווי הגבלה שהוטלו בתיקי תביעת גירושין בבתי הדין הרבניים, לפי סוג ההגבלה, 2023-2013 (במספרים מוחלטים)

השימוש בסנקציות ככלי לאכיפת פסקי הדין לגירושין אינו אחיד לאורך השנים והוא הגיע לשיא בשנת 2021, אז הוטלו 274 סנקציות על סרבני גט. ברוב השנים צווי ההגבלה הנפוצים ביותר הם מניעת יציאה מהארץ, וייתכן שהדבר אינו רק בגדר עונש אלא נובע מחשש להימלטות של סרבן הגט מהארץ. נוסף על סנקציות אלו ניתנים כנגד סרבני גט גם צווי מאסר, ואלו מוצגים בתרשים הבא.

תרשים ג/10. צווי מאסר נגד סרבני גט, 2023-2012 (במספרים מוחלטים)

מספר צווי המאסר הניתנים לסרבני גט משתנה משנה לשנה. בשנת 2018 הוא הגיע לשיא שלילי של 3 צווים, ומאז שנת 2020 ניתנים למעלה מ-10 צווי מאסר בכל שנה.

אין מידע זמין מבתי הדין על זמן המאסר שנקבע בצווים, אך על פי נתוני שירות בתי הסוהר מרבית תקופות המאסר של סרבני הגט הן קצרות: 31% מתקופות המאסר של סרבני גט שנכלאו בשנים 2023-2010 ושוחררו ארכו יום אחד או פחות, ו־34% נוספות ארכו בין יום אחד לשבוע. רק 13% מתקופות המאסר נמשכו למעלה מחודשיים. נכון לאפריל 2024 היו כלואים בבתי הסוהר שלושה סרבני גט. הסיבה לתקופות המאסר הקצרות מאוד היא שרוב הסרבנים מוכנים לתת את הגט לאחר תקופה קצרה ביותר בכלא (ולעיתים אף לאחר הוצאת הצו ולפני שהגיעו לכלא), ועל פי החוק הסנקציות פוקעות באופן מיידי עם מתן הגט.

כאמור, בדרך כלל בתיק יחיד מוטלת יותר מסנקציה אחת. בתרשים הבא מוצג מספר הסרבנים שהוטלו עליהם סנקציות לפי שנים. התרשים מציג את מספר הסרבנים שהוטלו עליהם סנקציות בכל שנה, כך שייתכן שבשנים שונות הוטלו סנקציות כנגד אותו סרבן, ולכן הוא יופיע בכל שנה שבה הוטלה עליו לפחות סנקציה אחת. נתונים על החלוקה בין גברים סרבני גט לנשים סרבניות גט זמינים מ־2016.

תרשים ג/11. סרבני וסרבניות גט שהוטלו עליהם סנקציות, 2023-2013 (במספרים מוחלטים)

מספר סרבני הגט שהוטלו עליהם סנקציות נשאר יציב למדי לאורך השנים. שיעור הגברים שהוטלו עליהם סנקציות בכל שנה עומד על 77%–98% מכלל הסרבנים והסרבניות. הפער בין גברים לנשים יכול להיות מושפע מכל מיני גורמים, ובהם מדיניות של בתי הדין הרבניים לצמצם סנקציות כלפי נשים, או הפרוצדורה החוקית הקשה יותר הנדרשת בהטלת סנקציות על נשים, כפי שצוין לעיל.

הסבר אחר תולה את הפער בכך שבפועל מספר הגברים הסרבנים גבוה ממספר הנשים הסרבניות בשל הפערים ההלכתיים בין נשים לגברים. בעבר, ההחלטה על גירושין הייתה של הגבר לבדו, ובטרם כניסה לחופה דרשו חכמים מן החתן לכתוב "כתובה" המגינה על זכויותיה של האישה. ואולם במאה ה־11 נתקנה תקנת רבנו גרשום שקבעה שכדי להתגרש נדרשת הסכמה גם של האישה. בשל כך, לפי ההלכה כאשר אחד משני הצדדים אינו נותן את הסכמתו לגירושין משום שאינו רוצה בכך, אינו מסוגל לכך מסיבות בריאותיות או נפשיות או שלא ניתן לאתרו, הצד השני הופך למסורב גט. אלא שבעוד אישה מסורבת גט אינה יכולה להינשא, עבור גבר מסורב גט ניתן במקרים חריגים להפעיל מנגנון הלכתי המכונה "היתר מאה רבנים" המאפשר לו להינשא לאישה נוספת אף שלא קיבל גט מאשתו. על פי נתוני בתי הדין הרבניים, בשנים תשע"ד (2013/14)-תשפ"ג (2022/23) ניתנו בסך הכול 51 היתרים לגברים להינשא על בסיס היתר זה (5.1 היתרים בממוצע לשנה). נוסף על כך, על פי הדין הדתי, ילד שנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה נחשב ממזר ואינו יכול להינשא למרבית היהודים, ואילו מעמדו של ילד שייוולד לגבר נשוי מאישה אחרת אינו נפגע. מסיבות אלו מצבן של הנשים המסורבות חמור יותר מזה של הגברים המסורבים.

הנתונים שלעיל מלמדים על מספר הסרבנים שהוטלו עליהם סנקציות בכל שנה, אך אין הם מעידים על היקף תופעת סרבנות הגט. על הקושי למדוד במדויק את היקף התופעה ראו בהמשך הפרק.

3.5. תביעות גירושין: מבט־על

לאחר שבחנו באופן ספציפי את המגמות המרכזיות בקשר לפסקי דין למתן גט ולהטלת סנקציות על סרבני גט, נבחן כעת את תיקי תביעות הגירושין במבט־על. להלן בתרשים מוצגת ההתפלגות של תיקי תביעות הגירושין שנפתחו בשנים 2020-2015 לפי תיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט, תיקים שהוטלו בהם סנקציות וסטטוס הגירושין. המידע על ההחלטות והסנקציות שהתקבלו בתיקים אלו מעודכן לחודש מאי 2022, ובכל התיקים עברה לכל הפחות שנה וחצי מאז פתיחתם, כך שההתדיינות בהם כבר ממושכת.²

תיקי תביעות הגירושין שניתן בהם פסק דין למתן גט כוללים את כל התיקים שסווגו באחת מארבע הקטגוריות האלה: פסק דין לגירושין, המלצה לגט, חיוב גט או כפיית גט, וכן אלה שהוטלו בהם סנקציות גם אם סווגו באופן אחר, מתוך הנחה שבתי הדין מטילים סנקציות רק לאחר שהתקבל פסק דין למתן גט. אומנם, כפי שציינו, המדיניות המוצהרת של בתי הדין היא להטיל סנקציות רק אם התקבל פסק דין לחיוב או לכפיית גט, אבל כאן התייחסנו לכלל פסקי הדין למתן גט כרלוונטיים להטלת סנקציות משתי סיבות: ראשית, בעיות מתודולוגיות במערכת הנתונים של הנהלת בתי הדין הרבניים אינן מאפשרות להבחין באופן מובהק בין הנוסחים השונים של פסקי הדין. שנית, בניגוד למדיניות של בתי הדין הרבניים, החוק כן מאפשר להטיל סנקציות גם כאשר מתקבל פסק דין בלשון שאינה חיוב או כפייה.

תרשים ג/12. התפלגות תיקי תביעות גירושין שנפתחו בשנים 2020-2015, לפי מתן פסק דין למתן גט, הטלת סנקציות וסטטוס גירושין, מאי 2022 (ב־%)

בשנים 2020-2015 נפתחו 27,246 תיקי תביעות גירושין,³ כך שבכל שנה נפתחו בממוצע 4,541 תיקי תביעות גירושין. מתוך אלו, ב־21%, שהם 945 תיקים בממוצע לשנה, ניתן פסק דין למתן גט. מתוך אלו, רק ב־3%, שהם 158 תיקים בסך הכול, הוטלו סנקציות, ובמרבית המקרים (97%, שהם 5,512 תיקים בסך הכול) לא הוטלו סנקציות. ב־91% מהמקרים שבהם הוטלו סנקציות הזוג התגרש, כך שנראה שהסנקציות הן כלי יעיל לקידום מתן גט.

באשר לתיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט אך לא הוטלו סנקציות, נמצא שב־95% מהמקרים הזוג התגרש, וב־5%, שהם 264 תיקים, הזוג לא התגרש. תיקים אלו, שבהם ניתן פסק דין למתן גט אך הזוג לא התגרש גם כעבור כמה שנים, הם תיקים שיש בהם פוטנציאל משמעותי להטלת סנקציות.

באשר לתיקים שבית הדין לא קבע בהם פסק דין למתן גט, ניתן לראות שב־25% מהם הזוג לא התגרש. מרבית התיקים הללו (92%) סגורים, ולכן ככל הנראה ברובם בני הזוג בחרו שלא להמשיך את הליך הגירושין. ייתכן שבחלק קטן מתיקים אלו בית הדין דחה את התביעה.⁴

3.6. משך הזמן לניהול ההליכים ולמתן החלטות

בסעיף זה נציג את משך הזמן עד סיום הליך גירושין או עד קבלת החלטה בבתי הדין הרבניים. גם בנושא זה חשוב להבחין בין הליכי גירושין בהסכמה, שבאופן טבעי אורכים זמן קצר יותר ולא נדרשות בהם החלטות ביניים מצד בית הדין עד סגירת התיק, ובין סכסוכי גירושין שיש בהם תחנות ביניים בטרם מתן הגט או סגירת התיק, ובהם ייתכנו פסק דין למתן גט והטלת סנקציות.

נתוני הנהלת בתי הדין הרבניים אינם מאפשרים להציג את הזמן הממוצע למתן גט אלא רק את הזמן הממוצע לסגירת התיק. בהצגת הנתונים שלהלן הנחנו שבתיקים שבהם ניתן גט סגירת התיק חופפת למעשה למתן הגט.

התרשים הבא מציג את משך הזמן הממוצע לאורך השנים עד סגירת תיק גירושין בהסכמה בתיקים שבהם ניתן גט (שהם רובם המובהק של תיקי הגירושין בהסכמה).

תרשים ג/13. מספר הימים הממוצע ממועד פתיחת תיק גירושין בהסכמה (אישור הסכם גירושין או בקשה משותפת לגירושין) ועד מתן הגט, לפי שנת סגירת התיק, 2023-2010 (במספרים מוחלטים)

משך הזמן הממוצע לניהול תיק גירושין בהסכמה הוא חודשים אחדים. ניתן לראות שבשנים 2018-2010 הוא עמד בממוצע על כשלושה חודשים, ומאז ירד בהדרגה עד תקופה של כחודשיים (58 ימים) בשנת 2023.

בכל הנוגע לתביעות גירושין, עמדנו לעיל על שלוש תחנות מרכזיות בהליך התביעה: פסק דין למתן גט, הטלת סנקציות ומתן הגט. לעיל הראינו את שיעור תביעות הגירושין שבהן ניתנות כל אחת מההחלטות הללו, ואילו כאן נעמוד על מספר הימים הממוצע עד קבלת כל החלטה מההחלטות הללו בתיק. להלן מוצגים הנתונים בעניין ההחלטות שניתנו בתיקי תביעות גירושין בשנים 2021-2018 (בכל החלטה נכללו רק התיקים הרלוונטיים. לדוגמה, מספר הימים הממוצע מפתיחת תיק עד מתן פסק דין כולל רק את התיקים שניתן בהם פסק דין).

תרשים ג/14. מספר הימים הממוצע עד לקבלת החלטות שונות בתיקי תביעות גירושין, לפי זמן קבלת ההחלטה, 2021-2018 (במספרים מוחלטים)

בתיקים שבהם בתי הדין הרבניים מחליטים על מתן פסק דין למתן גט, הזמן הממוצע מהגשת התביעה ועד מתן פסק הדין הוא 259 ימים, כשמונה חודשים וחצי; בתיקים שבהם ניתן גט לאחר פסק הדין בלי שהוטלה סנקציה, הזמן הממוצע עד מתן הגט הוא עוד 97 ימים, כלומר כשנה בסך הכול.

לעומת זאת, הטלת סנקציות היא תהליך ארוך הרבה יותר. בתיקים שבהם הוטלו סנקציות נמצא כי הסנקציה הראשונה בתיק ניתנה בממוצע 749 ימים, מעט יותר משנתיים, לאחר הגשת התביעה. נוסף על כך, בתיקים שבהם לאחר הסנקציה ניתן גט נמצא כי עברו בממוצע 305 ימים, מעט פחות משנה, בין הטלת הסנקציה הראשונה למתן הגט.⁵

3.7. היקף תופעת סרבנות הגט⁶

אחת הסוגיות הטעונות ביותר והשנויות במחלוקת בנושא הגירושין בישראל היא שאלת היקף תופעת סרבנות הגט. פערים בין קולות שונים הנשמעים בדבר היקף תופעת סרבנות הגט בישראל נובעים מכך שהגדרת אדם כסרבן גט אינה מעוגנת בחקיקה, בפסיקה או בנהלים, והיא נתונה במחלוקת.

הגדרות מצמצמות של תופעת סרבנות הגט עוסקות רק במספר האנשים שבתי הדין הטילו עליהם סנקציות. כפי שהראינו לעיל, בשנת 2023 הוטלו סנקציות על 51 סרבני גט. בנוסף, לפי נתוני בתי הדין, נכון לנובמבר 2024, ב-64 תיקים הוטלו סנקציות ובתיקים אלו בני הזוג טרם התגרשו. על אלו ניתן להוסיף מקרים שבהם אחד הצדדים נעדר ולא ניתן היה להטיל עליו סנקציות, ולכן התיק הועבר לטיפול אגף העגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים: בשנת 2023 נפתחו באגף 215 תיקי עגינות ונכון למרץ 2024 היו בטיפול האגף 126 תיקים פתוחים.⁷

הגדרה אחרת מסתמכת על מתן פסק הדין למתן גט, אם בלשון חיוב או כפיית גט (שבמקרים אלו לפי מדיניות בתי הדין ניתן להטיל סנקציות), ואם בלשון מצווה או המלצה לגט (שבמקרים אלו על פי החוק ניתן להטיל סנקציות). הגדרה זו ניתן לחלק לשתי הגדרות משנה: הגדרה אחת, צרה, מתחשבת נוסף לעצם מתן פסק הדין גם בזמן שחלף מאז הפסיקה, והגדרה שנייה, רחבה, מתייחסת לעצם מתן פסק הדין כהכרזה על מקרה של סרבנות גט.

לפי ההגדרה הצרה, סרבנות גט מוגדרת כך רק לאחר שעברה תקופה מסוימת מאז התקבל פסק דין למתן גט. הגדרה זו נתמכת בקביעת המחוקק כי בטווח של 45 ימים לאחר שניתן על ידי בית הדין פסק דין למתן גט יש לקבוע מועד לסידור גט, ואם הצד המסרב המשיך בסרבנותו, רק אז יש לקבוע בתוך 45 ימים נוספים דיון שיעסוק בהטלת סנקציות. כך, הנהלת בתי הדין הרבניים מגדירה סרבנות גט כמקרה שבו אחד הצדדים מסרב לתת או לקבל גט ומתקיימים בו כל התנאים האלה: יש תיק תביעת גירושין פתוח; ניתן פסק דין המחייב בגירושין בנוסח של מצווה, חיוב או כפייה; הצדדים לא התגרשו אף שהמועד שנקבע לסידור הגט חלף, או שחלפה חצי שנה ממועד מתן פסק הדין. בהתאם להגדרה זו, על פי הנהלת בתי הדין הרבניים, נכון לינואר 2024 היו 67 תיקי סרבנות גט פתוחים.⁸

הגדרת בתי הדין אינה כוללת תיקים שפסק הדין ניתן בהם בלשון המלצה. אי-אפשר לדעת מנתוני בתי הדין בכמה תיקים נוספים ניתן פסק דין בנוסח של המלצה והזוג לא התגרש גם לאחר שעבר המועד לסידור הגט או חצי שנה מיום ההחלטה. עם זאת, לפי נתוני בתי הדין, נכון לנובמבר 2024 בתיקים שנפתחו עד מאי 2022 (כלומר שחלפו שנתיים וחצי מפתיחתם) לכל הפחות ב-15 תיקים פתוחים נוספים ניתן פסק דין למתן גט בלשון המלצה (בלבד) והזוג לא התגרש. כפי שהסברנו לעיל, ייתכנו תיקים נוספים שבהם ניתן פסק דין בלשון המלצה אך הם קודדו בנתונים תחת "פסק דין לגירושין".

לפי ההגדרה הרחבה, מתן פסק הדין כמוהו כהכרזה על מקרה של סרבנות גט. לכן הגדרה כזו כוללת את כל המקרים שבהם ניתן פסק דין למתן גט. כפי שהראינו לעיל, נכון לנובמבר 2024 ניתנו פסקי דין בכרבע מתיקי תביעות הגירושין שנפתחו בכל שנה בשנים 2023-2020, כלומר בממוצע בכ-960 תיקים שנפתחו כל שנה. בנוסף, על פי נתוני בתי הדין הרבניים, נכון לאותו הזמן, 194 תיקים שבהם ניתן פסק דין למתן גט נותרו פתוחים והזוגות לא התגרשו.

הגדרה מרחיבה יותר כוללת במקרי סרבנות גט גם תיקים שמתמשכים זמן רב, גם אם לא ניתן בהם פסק דין למתן גט.⁹ כפי שהראינו לעיל, 12% (343 תיקים) מתיקי תביעות הגירושין שלא נסגרו פתוחים למעלה משנתיים. לא בכל התיקים הללו ניתן פסק דין למתן לגט, ולא כל שכן חיוב או כפיית גט או מתן סנקציות. מניתוח כמותי בלבד לא ניתן לדעת מהו הגורם להתמשכות התיק, אך סביר להניח כי רבים מהתיקים האלה מתמשכים בשל סירוב של אחד הצדדים לתת או לקבל את הגט.

ההגדרה המרחיבה ביותר עשויה לכלול, נוסף לכלל התיקים שניתן בהם פסק דין למתן גט ולתיקים המתמשכים, גם תיקים שנסגרו ללא גירושין, גם אם לא נמשכו זמן רב. כפי שהראינו לעיל, 15.5% (כ-6,500 תיקים) מהתיקים שנפתחו משנת 2015 נסגרו מבלי שהזוג התגרש. בנוסף, על פי נתוני בתי הדין ב-18% (685) מהתיקים שנסגרו בשנת 2023 הזוג לא התגרש. אך הגדרה זו דורשת מחקר מעמיק יותר באשר לסיבות לסגירת התיק, שכאמור לא ניתן לעמוד עליהן לנוכח המידע הזמין.

הלוח הבא מציג סיכום של הנתונים שהוצגו לעיל בדבר היקף תופעת סרבנות הגט לפי ההגדרות השונות. סדר ההגדרות מוצג מההגדרה המצמצמת ביותר, הכוללת את ההיקף הקטן ביותר של מקרי סרבנות גט, אל ההגדרה המרחיבה ביותר. 

לוח ג/1. סיכום היקף מקרי סרבנות הגט לפי ההגדרות השונות

* הנתונים בנושא זה זמינים רק לפי שנת פתיחת התיק, מכיוון שפסק דין יכול להינתן גם בשנים שלאחר שנפתח התיק, לא ניתן להציג נתונים מדויקים לגבי מספר התיקים בהם ניתן פסק דין בשנה מסוימת.

4. הליכים הכרוכים בגירושין

4.1. רקע משפטי

עד כה עסקנו בפרק זה בהליך הגירושין עצמו. מלבד זאת, בתי הדין הדתיים ובתי המשפט לענייני משפחה דנים גם בתביעות הנוגעות להליכים הכרוכים בגירושין: חלוקת רכוש, ובמקרה שיש ילדים גם הסדרת המשמורת עליהם והתחייבות למזונות עבורם.¹⁰ בהליכים אלו נעסוק בסעיף זה.

בהליכים הכרוכים בגירושין ההסדר החוקי בישראל קובע מרוץ סמכויות, כך שלבתי הדין הדתיים העיקריים (הרבניים והשרעיים) ולבתי המשפט לענייני משפחה יש סמכויות מקבילות. ככלל, הצד המגיש ראשון את התביעה בהליך יכול לבחור בין בית המשפט לענייני משפחה לבין הערכאה הדתית הרלוונטית עבורו.¹¹ כך נוצר מצב שבו הליכים הכרוכים בגירושין של אותו הזוג יכולים להתנהל בשתי ערכאות שונות.¹²

על פי פסיקת בג"ץ, ככלל, לבתי הדין השרעיים אין סמכות מקבילה לזו של בית המשפט בעניין חלוקת רכוש,¹³ ולכן לזוגות מוסלמים שמתגרשים אין בעניין זה מרוץ סמכויות, ואם יש תביעת רכוש, הסמכות היא של בתי המשפט לענייני משפחה. בתי המשפט לענייני משפחה מטפלים גם בהליכים הכרוכים בגירושין ובפירוד של בני זוג שהם ידועים בציבור, אינם בני אותה הדת או בזוגות חד־מיניים.

אצל הציבור הדרוזי והנוצרי מרוץ הסמכויות שונה מעט, כך שיש צורך בהסכמת שני הצדדים על מנת לדון בהליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הדרוזיים ובבתי הדין הכנסייתיים. בבתי הדין הדרוזיים נידונים בכל שנה עשרות ספורות של תיקי הליכים הכרוכים בגירושין. על בתי הדין הכנסייתיים אין נתונים זמינים, אך ניתן להניח שגם בהם מדובר בתיקים מעטים. בשל כך לא נציג נתונים על שתי ערכאות אלו, אלא נתמקד בשלוש הערכאות העיקריות שבהן נידונים תיקים הכרוכים בגירושין: בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים.

4.2. הליכים הכרוכים בגירושין לפי ערכאה

יש קושי לבחון את העדפות הציבור היהודי והציבור המוסלמי בכל הנוגע לערכאות השיפוטיות שיש ביניהן מרוץ סמכויות. קושי זה נובע מכמה סיבות: ראשית, שלוש הערכאות השיפוטיות הללו מנהלות ומקדדות את מסדי הנתונים שלהן באופן שונה, כך שייתכן שרישום התיקים לא נעשה באופן אחיד. שנית, אין מידע זמין על דתם של בני הזוג המתדיינים בבתי המשפט לענייני משפחה, וכן ישנם תיקים בבתי משפט אלו שלערכאה זו יש בלעדיות לדון בהם — כדוגמת הליכים של ידועים בציבור — ולא ניתן להפרידם משאר התיקים. בשל כך נתמקד בסעיף זה בהצגת המידע על כל ערכאה בנפרד.

הנהלת בתי המשפט אינה מבחינה בין תיקי מזונות אישה לתיקי מזונות ילדים ומסווגת את שניהם כתיקי מזונות. נוסף על כך, בתי המשפט לענייני משפחה דנים גם בתיקי משמורת ילדים ובתיקי חלוקת רכוש. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי המשפט לענייני משפחה.

תרשים ג/15. תיקי מזונות, משמורת ילדים וחלוקת רכוש שנפתחו בבתי המשפט לענייני משפחה, 2023-2010 (במספרים מוחלטים)

עד שנת 2016 נפתחו בכל שנה בבתי המשפט לענייני משפחה כ-21,000 הליכים הכרוכים בגירושין: כ־9,000 תיקי מזונות, כ־8,500 תיקי משמורת וכ־3,500 תיקי חלוקת רכוש. בשנת 2016 חלה ירידה ניכרת במספר תיקי המזונות ובמספר תיקי המשמורת שנפתחו, והיא ככל הנראה נמשכת עד היום. כך, בשנים האחרונות נפתחו בכל שנה כ־4,500 תיקי מזונות וכ־6,500 תיקי משמורת. ירידה זו קשורה באופן טבעי לירידה משנת 2016 במספר תיקי הגירושין, ובפרט תיקי תביעות הגירושין, שנבעה מכניסתו לתוקף של החוק להסדרי התדיינויות בסכסוכי משפחה.

ההליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים כוללים גם הם תיקי מזונות, תיקי משמורת ילדים ותיקי חלוקת רכוש. עד שנת 2018 איחדה הנהלת בתי הדין הרבניים תיקי מזונות ילדים ותיקי מזונות אישה שדנו באותו הליך גירושין והחשיבה אותם לתיק אחד, אך משנה זו ואילך היא החלה לפצל אותם לשני סוגים של תיקי מזונות. מכיוון שהתרשים מציג גם שנים קודמות לא נעשתה בו הבחנה בין שני הסוגים, אך נציין כי בשנים 2023-2019, 61% מתיקי המזונות שנפתחו בבתי הדין הרבניים היו תיקי מזונות ילדים. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי הדין הרבניים.

תרשים ג/16. תיקי מזונות, משמורת ילדים וחלוקת רכוש שנפתחו בבתי הדין הרבניים, 2023-2010 (במספרים מוחלטים)

בדומה לבתי המשפט לענייני משפחה, גם בבתי הדין הרבניים חלה בשנת 2016 ירידה ניכרת במספר ההליכים הכרוכים בגירושין, וגם היא קשורה ככל הנראה לירידה במספר תיקי הגירושין, ובפרט תיקי תביעות הגירושין, לאחר כניסתו לתוקף של החוק להסדרי התדיינויות. בשנת 2023 נפתחו 2,434 תיקי מזונות, 1,917 תיקי משמורת ו־1,440 תיקי חלוקת רכוש. כאמור, העלייה בתיקי המזונות בשנת 2018 נובעת משינוי טכני בהליך הרישום של הנהלת בתי הדין הרבניים.

בבתי הדין השרעיים ההליכים הכרוכים בגירושין הם תיקי מזונות ותיקי משמורת ילדים. תיקי מזונות עשויים לעיתים להיפתח בנפרד עבור מזונות ילדים ועבור מזונות אישה ולעיתים כתיק תביעה אחד הנוגע בשני הנושאים. התרשים הבא מציג את מספר התיקים שנפתחו בכל שנה בבתי הדין השרעיים.

תרשים ג/17. תיקי מזונות ומשמורת ילדים שנפתחו בבתי הדין השרעיים, 2022-2011 (במספרים מוחלטים)

מספר ההליכים הכרוכים בגירושין הנפתחים בבתי הדין השרעיים עלה בכל שנה עד שנת 2021, אז הוא הגיע לשיא של 6,560 תיקי מזונות ו-2,954 תיקי משמורת. ייתכן שהעלייה מושפעת מהעלייה בשיעור המתגרשים בחברה המוסלמית שהוצגה לעיל, וייתכן שגם מגורמים אחרים דוגמת ירידה בפנייה לבתי המשפט לענייני משפחה בקרב מוסלמים או ענייני רישום טכניים. כך, ככל הנראה העלייה בתיקי המזונות בשנת 2019 נובעת במידה מסוימת מעלייה במספר התיקים שנפתחו בנפרד עבור מזונות אישה ועבור מזונות ילדים במקום פתיחה של תיקים מאוחדים לשני סוגי המזונות. בשנת 2022 חלה ירידה קלה ונפתחו 6,255 תיקי מזונות ו-2,856 תיקי משמורת.

5. פתיחת תיקי גירושין והליכים הכרוכים בהם, לפי מין

5.1. תביעות גירושין לפי מין פותח התיק

בסעיף זה נציג ניתוח של הליכי תביעות הגירושין וההליכים הכרוכים בגירושין מתוך בחינת מינו של פותח התיק. כאמור, לבתי הדין הרבניים יש בלעדיות שיפוטית על הדיון בתיקי גירושין (מתן גט) של יהודים. תיקי גירושין בהסכמה נפתחים על ידי שני בני הזוג יחד, ולכן גם במקרים שבהם יוזמת הגירושין הייתה של צד אחד (והשני רק הסכים לכך), לא ניתן לדעת מיהו הצד היוזם. לעומת זאת, תיקי תביעת גירושין, כלומר גירושין מתוך סכסוך, נפתחים רק על ידי אחד מהצדדים, ולכן ניתן לבחון בהם את מינו של פותח התיק, הצד התובע את הגירושין, כפי שמוצג בתרשים הבא.

תרשים ג/18. תיקי תביעות גירושין בבתי הדין הרבניים לפי מין פותח התיק, 2023-2010 (ב־%)

התרשים מלמד על מגמת עלייה הדרגתית בשיעור תביעות הגירושין הנפתחות על ידי נשים בבתי הדין הרבניים. בעוד בשנת 2010 רק קצת מעל מחצית (52%) מתביעות הגירושין נפתחו בידי נשים, בשנת 2023 שני שלישים (67%) מתביעות הגירושין נפתחו בידי נשים. קשה לקבוע בבירור מהם הגורמים למגמה זו. ניתן להעלות השערה כי הדבר קשור למגמות תרבותיות של עלייה במעמד האישה, המקילות על נשים לפתוח בהליכי גירושין.¹⁴ השערה אחרת מייחסת את המגמה לשינוי החוקי: אף שמגמת השינוי החלה כבר בשנת 2013, ניתן לראות שהיא התעצמה במיוחד לאחר כניסתו לתוקף ביולי 2016 של החוק להסדר התדיינות, ולכן ייתכן שהיא קשורה אליו. כפי שהזכרנו לעיל, יישום החוק הביא להפחתה ניכרת במספר תיקי תביעות הגירושין, בצד עלייה במספר תיקי הגירושין בהסכמה. לעיל שיערנו כי הסכסוכים שהליך יישוב הסכסוך מנע בהם תביעת גירושין היו כנראה קלים יותר ביסודם, כך שתיקי התביעות המוגשים כיום הם תיקים שהסכסוך בהם קשה יותר יחסית (ולכן יישוב הסכסוך לא צלח). אם סכסוכי גירושין קשים יותר נוטים להיות כאלה שבהם האישה היא הצד התובע את הגירושין מהגבר, סביר ששינוי המגמה הוא גם תוצאה של שינוי החקיקה. על כל פנים, אלו השערות ראשוניות בלבד, ונדרש מחקר מעמיק יותר על מנת לבחון אותן.

5.2. הליכים הכרוכים בגירושין לפי מין פותח התיק

בניגוד להליך הגירושין, שבעניינו יש לבית הדין הדתי סמכות בלעדית, בהליכים הכרוכים בגירושין ישנו כאמור מרוץ סמכויות בין בתי הדין הדתיים לבתי המשפט לענייני משפחה. לפיכך בחירת הערכאה מושפעת במקרים רבים משיקולי כדאיות, כלומר מהי הערכאה השיפוטית שלדעת התובע תיטיב עימו, ובדרך כלל הדבר נעשה לאחר התייעצות עם עורך דין. שיקולי הכדאיות מתבטאים למשל בעמדות השונות של הערכאות השיפוטיות בנוגע לבגידה של אחד מבני הזוג, לחשיבות שמייחסת כל אחת מן הערכאות לרישום הפורמלי של הרכוש או לזיקה הדתית של כל אחד מבני הזוג. כן נראה שגם לתפיסת היחסים בין המינים ולהשקפות על מעמד האישה בכל אחת מהערכאות יש השפעה על אופי הפסיקה, ולכן מעניין לבחון את ההעדפות של נשים וגברים בבחירת הערכאה בכל תחום.

מידע בנוגע לפתיחת הליכי גירושין לפי מין פותח התיק קיים רק בבתי הדין הרבניים, והיעדר יכולת ההשוואה עם ערכאות אחרות מקשה על ניתוח הנתונים. כמו כן, יש לזכור שהאפשרות לבחור היכן לפתוח תיקים בהליכים הכרוכים בגירושין נתונה בדרך כלל למגיש תביעת הגירושין, וכפי שהראינו לעיל נמצא כי ישנה מגמה מתעצמת שלפיה נשים פותחות יותר תיקי תביעות גירושין מגברים. התרשים הבא מציג את תיקי ההליכים הכרוכים בגירושין שנפתחו בכל שנה בבתי הדין הרבניים בחלוקה לפי מין פותח התיק (באשר לתיקי המזונות, התרשים מתייחס לתיקי מזונות אישה ומזונות ילדים יחד, מכיוון שכאמור ניתן להפריד ביניהם רק בנתוני השנים האחרונות).

תרשים ג/19. תיקי הליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים לפי מין פותח התיק, לפי סוג ההליך, 2023-2010 (ב־%)

על אף הקשיים המתודולוגיים שהוזכרו, ניתן להצביע על שתי מגמות ברורות: ראשית, ישנה מגמת עלייה ניכרת בשיעור תיקי התביעה הנפתחים על ידי נשים בבתי הדין הרבניים בכלל ההליכים הכרוכים בגירושין, כך שמשנת 2019 מרבית התיקים שנפתחו היו על ידי נשים. מגמת הגידול בולטת במיוחד בתיקי חלוקת רכוש (מ־20% ל־57%) ובתיקי משמורת ילדים (מ־26% ל־57%). מגמת עלייה זו לאורך השנים גדולה בהרבה מהגידול בשיעור הנשים הפותחות תיקי תביעות גירושין (מ־52% ל־67%), כך שניתן לשער שהיא משקפת גם שינויים בהעדפות של נשים בכל הנוגע לפתיחה של תיקי הליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים.

שנית, על אף הגידול בשיעור הנשים הבוחרות לפתוח תיקי הליכים הכרוכים בגירושין בבתי הדין הרבניים, עדיין ניתן לראות ששיעור הנשים הפותחות תיקים בתחום חלוקת הרכוש ומשמורת הילדים נמוך משיעור הנשים הפותחות תביעות גירושין. בתיקי המזונות המגמה הפוכה, כך ששיעור הנשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין הרבניים גבוה משיעור הנשים הפותחות תביעות גירושין.

באשר לתיקי מזונות, הפרדנו בין תיקי מזונות ילדים ומזונות אישה לשנים
2023-2019, ומהנתונים עולה שרובם נפתחים בידי נשים ובשיעורים דומים בשני הסוגים: נשים פתחו 70% מתיקי מזונות האישה, ו-74% מתיקי מזונות הילדים. השיעור הגבוה במיוחד של נשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין נובע ככל הנראה משילוב של שני גורמים. ראשית, כאמור תיקים אלו כוללים בהגדרה תיקי מזונות אישה, שלרוב נתבעים על ידי נשים, וכאשר הם נפתחים על ידי גברים הסיבה לכך היא שהגבר פותח את תביעת הגירושין וכורך אליה את תביעת המזונות על מנת לתת לבית הדין את הסמכות לדון בנושא. שנית, בנוגע לתחום מזונות ילדים, ביולי 2017 שינה בית המשפט העליון את הנוהג וקבע כי כאשר רמת ההשתכרות של בני הזוג שווה או דומה והילדים (בין גיל 6 ל־15) במשמורת משותפת, לא יידרש האיש לשלם מזונות.¹⁵ לעומת זאת, בתי הדין הרבניים דנים לפי הדין הדתי ואינם רואים את עצמם כפופים לפסיקה זו, ובמקרים רבים הם סבורים כי על פי ההלכה האחריות הבלעדית לשלם מזונות ילדים מוטלת על הגבר, גם כאשר האישה מרוויחה יותר מהגבר ו/או כאשר הילדים שוהים אצל הגבר זמן ניכר. הדבר יכול להסביר את העלייה הניכרת משנת 2017 בשיעור הנשים הפותחות תיקי מזונות בבתי הדין הרבניים (כאמור, לגבי שנים אלו אין הפרדה בין מזונות אישה וילדים, אך כפי שציינו 61% מתיקי המזונות הם תיקי מזונות ילדים).

לעומת זאת, שיעור הנשים הבוחרות לפתוח תיקי חלוקת רכוש בבתי הדין הרבניים נמוך יותר, ככל הנראה מאחר שבתי הדין הרבניים מסתייגים מהנורמות השוויוניות שקבע חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, ומפרשנותו על ידי בתי המשפט. ועם זאת, כאמור, הממצאים מלמדים על עלייה ניכרת בשיעור תיקי חלוקת הרכוש הנפתחים על ידי נשים בבתי הדין הרבניים (וכן בתיקי משמורת ילדים), דבר המעיד שנשים חוששות פחות לפנות לבתי הדין, ואולי אף על שינויי מדיניות מסוימים בבתי הדין. לשם בחינת נושאים אלו נדרש מחקר מקיף ומעמיק יותר החורג מגבולותיו של מסמך זה.

---

אנו מודים למרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רקמן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, המוציא לאור משנת 2011 דו-שנתון סטטיסטי בנושא נשים ומשפחה בישראל, על תרומתו להבנת הנושא. הגיליון האחרון בעריכת יעל כץ, ד"ר קרן הורוביץ ופרופ' רות הלפרין קדרי זמין באתר המרכז.