מקומות קדושים

1. רקע משפטי וכללי

ברחבי מדינת ישראל פועלים אתרים רבים שדתות שונות רואות בהם מקומות קדושים. חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967, קובע עונש מאסר למי שמחלל מקום קדוש של אחת הדתות או פוגע בו, אך לא מגדיר מה נחשב מקום קדוש. תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981, מגדירות את רחבת הכותל ועוד 15 אתרים יהודיים ברחבי הארץ "מקומות קדושים".

המשרד לשירותי דת מתקצב עמותה ממשלתית — "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים" — הממונה על ניהול ופיתוח המקומות הקדושים ליהודים בישראל. מהדוח הכספי של העמותה לשנת 2022 עולה כי היא מטפלת בכ-130 מקומות קדושים ברחבי הארץ, מתוכם 30 אתרים מטופלים באופן אינטנסיבי, ברמה יום-יומית. המקומות הקדושים ביהודה ושומרון אינם באחריות מלאה של עמותה זו; כך גם הכותל המערבי, המנוהל על ידי גוף נפרד, הקרן למורשת הכותל המערבי, הממונה מטעם משרד ראש הממשלה וכפופה גם לרשות החברות הממשלתיות. הקרן אחראית לתחזוקה השוטפת של רחבת הכותל המערבי וכן לשיפור ולפיתוח שלה ושל סביבתה. היא גם עוסקת בפרויקטים חינוכיים, למשל הבאת בני נוער, תלמידים וחיילים לסיורים בעיר העתיקה ובכותל המערבי, ובתוך כך גם באתר מנהרות הכותל. לצד רחבת הכותל המערבי המרכזית פועלת משנת 2013 גם רחבת "עזרת ישראל" המתנהלת ללא הפרדה מגדרית ושטחה הוא כ־450 מ"ר. "עזרת ישראל" היא מעין המשך של רחבת הכותל המרכזית, אך אינה מחוברת אליה. רחבה זו מתוחזקת על ידי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי (חברה ממשלתית).

המקומות הקדושים לשאר הדתות אינם באחריות המשרד לשירותי דת, האגף לעדות דתיות במשרד הפנים או של גורם ממשלתי אחר. אם הם מטופלים, הדבר נעשה על ידי גורמים חיצוניים כגון הקדשות, גופים דתיים, רשויות מקומיות ועמותות, מלבד שני אתרים שלאגף לעדות דתיות יש אחריות ישירה או חלקית עליהם (חדר הסעודה האחרונה בירושלים ומסגד סידנא עלי בהרצליה). המקומות הקדושים לעדה הדרוזית בארץ מנוהלים על ידי המועצה הדתית הדרוזית העליונה, מתוקף תקנות העדות הדתיות (ארגונן) (העדה הדרוזית), תשנ"ו-1995.
 

2. תקצוב המקומות הקדושים

כאמור, שני הגופים הממשלתיים העיקריים העוסקים באופן תדיר בתפעול ובתחזוקה של המקומות הקדושים בישראל הם המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים והקרן למורשת הכותל המערבי. בתרשים הבא מוצג תקציב (הוצאות) המרכז לפיתוח המקומות הקדושים בשנים האחרונות. המרכז, שרוב תקציבו מועבר לו מהמשרד לשירותי דת, מציג את תקציבו בחלוקה לפי מיקום האתרים: צפון הארץ, מרכז הארץ, וירושלים וסביבותיה (לא כולל הכותל המערבי). בשל מרכזיותו של קבר הרשב"י במירון נתוני התקציב שלו מוצגים בנפרד, בחלוקה בין תקציב הפעילות והפיתוח השוטף של האתר ובין התקציב הייעודי לאירוע הילולת רשב"י בל"ג בעומר.

תרשים ט/1. תקציב (הוצאות) המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים, 2022-2018 (במיליוני ש"ח)

בשנים 2021-2018 עמד תקציב המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים על 45-38 מיליון ש"ח, מלבד בשנת 2020 שבה חלה ירידה ניכרת בתקצוב אירועי ל"ג בעומר, ככל הנראה בשל ההשפעות של הנחיות הקורונה. בשנת 2022 חל גידול ניכר בתקציב המרכז, והוא הגיע ל-97 מיליון ש"ח. הגידול בתקציב נובע בעיקר מתקציב הפעילות בקבר הרשב"י במירון: תקציב הילולת ל"ג בעומר לבדה עלה מ-15 ל-41 מיליון ש"ח, ושאר תקציב האתר עלה מ-13 ל-31.5 מיליון ש"ח. הגידול נובע בעיקרו מאסון מירון שהתרחש באתר בל"ג בעומר 2021 (התשפ"א), שבו נספו 45 בני אדם בעקבות צפיפות ודוחק. עיון בדוח הכספי מלמד שתקציב ההילולה ב-2022 גדל בסעיפי הוצאות האבטחה והבטיחות, התשתיות, התחבורה וההנגשה. התקציב הכללי של האתר גדל בשנת 2022 בסעיף הפיתוח והציוד, ככל הנראה על רקע עבודות פיתוח שנעשו על מנת למנוע הישנות של אסונות דומים.

באשר לקרן למורשת הכותל המערבי, התרשים הבא מציג את תקציב (הוצאות) הקרן בשנים 2023-2017.

תרשים ט/2. תקציב (הוצאות) הקרן למורשת הכותל המערבי, 2023-2017 (במיליוני ש"ח)

תקציב הקרן למורשת הכותל המערבי עלה עלייה ניכרת בשנתיים האחרונות והגיע ל-128 מיליון ש"ח בשנת 2023. בשנות הקורונה (2020 ו-2021) חלה ירידה משמעותית בהוצאות על פרויקטים חינוכיים וסיורים בשל הקשיים לבצע פעילויות אלו, אך בשנים 2023-2022 היקף ההוצאות עבור פרויקטים אלו עלה באופן ניכר, ואף עבר את היקף ההוצאות עבורם בשנים 2019-2017. בשני תחומים נוספים ניכרת עלייה משמעותית בהיקף ההוצאות של הקרן: אחזקה ושימור של רחבת הכותל (40 מיליון ש"ח בשנת 2023) ועבודות פיתוח (28 מיליון ש"ח).

באשר ל"עזרת ישראל", מהדוח הכספי של החברה לפיתוח הרובע היהודי המְתחזקת את המקום עולה כי הכנסותיה מהפעלת רחבת "עזרת ישראל" בשנים 2023-2021 עמדו על 1.6–1.8 מיליון ש"ח בשנה, והוצאותיה לצורכי תפעול הרחבה עמדו על 1.4–1.5 מיליון ש"ח בשנה.

באשר למקומות הקדושים לדתות אחרות, כפי שצוין בתחילת הפרק, הם אינם באחריותו של גורם ממשלתי, מלבד שני אתרים שלאגף לעדות דתיות במשרד הפנים יש אחריות ישירה או חלקית עליהם (חדר הסעודה האחרונה בירושלים ומסגד סידנא עלי בהרצליה). היקף התקציב שהמשרד העביר לצורך תחזוקה ותפעול של שני אתרים אלו עמד בשנת 2023 על כ-12,000 ש"ח בלבד. בנוסף, המועצה הדתית הדרוזית העליונה, גוף הממומן על ידי משרד הפנים, ממונה על המקומות הקדושים לעדה הדרוזית. מהדוחות הכספיים של גוף זה עולה כי בשנת 2020 הושקעו מיליון שקלים בתחום המקומות הקדושים, אך בשנים 2022-2021 לא היו הוצאות עבור סעיף זה.

3. ביקור יהודים במקומות קדושים: ממצאים כלליים

בסקר שערכנו נבחנו דפוסי הביקור של הציבור בישראל במגוון מקומות קדושים. עבור הציבור היהודי בחנו את דפוסי הביקור בכותל המערבי, בהר הבית, בקבר רשב"י במירון, בקבר רחל, במערת המכפלה, בקברי צדיקים בארץ (מלבד קבר רשב"י וקבר רחל) ובקבר ר' נחמן באומן (אוקראינה). בסקר נשאלה השאלה: "האם אתה נוהג לבקר או ביקרת בכל אחד מהמקומות הבאים? אם כן, באיזו תדירות"? אפשרויות המענה שהוצגו למשיבים לגבי כל אחד מהמקומות הקדושים היו "כמה פעמים בשנה", "פעם בשנה", "אחת לכמה שנים", "פעם אחת בחיים" ו"בכלל לא".

התרשים הבא מציג את שיעור היהודים שביקרו לפחות פעם אחת בחיים בכל אחד מהמקומות הקדושים שנבדקו.

תרשים ט/3. שיעור המבקרים בכל אחד מהמקומות הקדושים פעם אחת לפחות (ב-%, מדגם יהודים)

98% מהיהודים דיווחו כי ביקרו לפחות פעם אחת בחייהם בכותל המערבי. במרבית המקומות הקדושים האחרים ביקרו כ-50% מהאוכלוסייה היהודית בישראל: קבר רשב"י במירון (57%), קבר רחל (49%) ומערת המכפלה (47%). 54% דיווחו כי מלבד מקומות אלו הם ביקרו גם בקברי צדיקים אחרים בארץ, ושיעור נמוך יותר של יהודים ביקרו בהר הבית (23.5%). לעומת כלל האתרים הללו שנמצאים בארץ, 8% דיווחו שביקרו בקבר ר' נחמן באומן שבאוקראינה.

התרשים הבא מציג ביחס לכל אחד מהמקומות הקדושים את שיעור הגברים שביקרו בו בהשוואה לשיעור הנשים.

תרשים ט/4. התפלגות המבקרים במקומות הקדושים, לפי מגדר (ב-%, מדגם יהודים שביקרו במקום לפחות פעם אחת בחיים)

במרבית המקומות הקדושים שיעורי הגברים המבקרים ושיעורי הנשים המבקרות דומים. עם זאת, ניתן לראות כי מרבית המבקרים בהר הבית (61%) ובקבר ר' נחמן (56%) היו גברים. הסיבה לשיעור הגבוה יותר של גברים שביקרו בקבר ר' נחמן היא המנהג המקובל של גברים לבקר במקום בראש השנה (בעוד האישה נשארת עם הילדים בארץ). באשר להר הבית, ניתן לשער שסיבה מרכזית לכך היא התנגדות של חלק מהרבנים – אף כאלה שתומכים בעלייה להר הבית – לעלייה של נשים מנימוקים הלכתיים מורכבים הקשורים לדיני טומאה וטהרה. עם זאת, כפי שנראה להלן, מרבית העולים להר הבית הם חילונים, כך שסביר להניח שלנימוקים הלכתיים באשר לעליית נשים להר הבית לא היה משקל מכריע עבורם. מנגד, ניתן לראות בתרשים כי רוב המבקרים בקברי צדיקים הם נשים (53%), אולי בשל זיהוי הביקור עם סגולות לזיווג ולפריון, אם כי הפער מן הגברים מינורי ואינו מובהק (47%).

4. הכותל המערבי

אתר הכותל המערבי הוא האתר המתויר ביותר מתוך המקומות הקדושים בישראל וכן מתוך כלל אתרי התיירות בישראל. על פי הערכת הקרן למורשת הכותל המערבי, מספר המבקרים בכותל עומד על כ־12 מיליון מבקרים בשנה. משטרת ישראל אוספת נתונים על אירועים מיוחדים שנערכים בכותל בחגי ישראל, ועל פיהם האירועים ההמוניים ביותר במקום הם "התרת נדרים" בערב יום הכיפורים (כ־19,000 איש בשנת 2023), "ברכת כהנים" בחג הסוכות (כ-16,000 וכ-10,000 איש בשני אירועים נפרדים בסוכות 2023) ו"ברכת כהנים" בחג הפסח (כ-10,000 וכ-8,000 איש בשני מועדים נפרדים בפסח 2023).

באשר ל"עזרת ישראל", התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) מפעילה בהתנדבות ובאופן בלתי רשמי שירותים חינמיים של סיוע בעריכת טקסים ובאספקת תשמישי קדושה. מנתונים שהועברו מהתנועה עולה כי בשנת 2022 נרשמו בה 2,180 טקסי בר/בת מצווה שנערכו ב"עזרת ישראל" ובשנת 2023 המספר ירד ל-1,745, לאחר שבחודשים האחרונים של שנה זו כמעט שלא נערכו טקסים בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". על פי התנועה, כ-30% מהטקסים הנערכים על ידה בכותל הם של תושבי מדינת ישראל, כלומר כ-70% הם של יהודים תושבי חו"ל. לצד זאת, ישנם גם אירועים וטקסים הנערכים במקום באופן פרטי ואין עליהם רישום.

בתרשים הבא מוצגים נתונים על תדירות הביקור בכותל המערבי של האוכלוסייה היהודית בישראל.

תרשים ט/5. תדירות ביקור בכותל המערבי (ב-%, מדגם יהודים)

למעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל נוהגים לבקר בכותל המערבי לפחות פעם אחת בשנה: 29% מבקרים במקום כמה פעמים בשנה, ו-21% מבקרים בו פעם אחת בשנה. עוד 42.5% נוהגים לבקר בכותל המערבי פעם בכמה שנים, ורק מיעוט (4.5%) מדווחים כי הם ביקרו רק פעם אחת בכותל המערבי במהלך חייהם או שלא ביקרו במקום כלל (2%).

התרשים הבא מציג את תדירות הביקור בכותל המערבי בחלוקה לפי הגדרה דתית.

תרשים ט/6. תדירות ביקור בכותל המערבי, לפי הגדרה דתית (ב-%, מדגם יהודים)

מהתרשים עולה כי אף שכמעט כל היהודים ביקרו בכותל המערבי לפחות פעם אחת בחייהם, ישנם הבדלים ניכרים בתדירות הביקור בין קבוצות באוכלוסייה, וככל שנעים על הציר שבין חילוני לחרדי, כך גוברת תדירות הביקור בכותל המערבי. כך למשל, בציבור החרדי ובציבור הדתי-לאומי הרוב מבקרים בכותל המערבי כמה פעמים בשנה, בעוד בציבור החילוני רק 7% מבקרים בכותל כמה פעמים בשנה.

התרשים הבא מציג מידע על הסיבות שבגינן המבקרים בכותל המערבי הגיעו אליו בפעמים האחרונות שביקרו בו. מכיוון שאנשים יכולים להגיע לכותל המערבי בשל סיבות שונות ניתנה האפשרות לבחור ביותר ממענה אחד, ולכן הנתונים אינם נסכמים ל-100%.

תרשים ט/7. מאיזו סיבה או סיבות ביקרת בכותל בפעמים האחרונות או בפעם האחרונה? (ב-%, מדגם יהודים)

60% מהציבור היהודי מדווחים כי הגיעו לכותל המערבי כחלק מהשתתפות בסיור ו-45% כי הגיעו לכותל על מנת להתפלל. סיבות דומיננטיות פחות לביקור בכותל הן השתתפות בשמחה משפחתית (26%) או בטקס ממלכתי/צבאי (12%). באופן טבעי, בציבור החרדי ובציבור הדתי-לאומי שיעור גבוה הגיעו לכותל על מנת להתפלל, בעוד בציבור החילוני ובציבור המסורתי הלא-דתי הסיבה השכיחה יותר היא הגעה במסגרת סיור.

5. הר הבית

לאחר איחוד ירושלים תחת שלטון ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים בשנת 1967, מבקרים בני כל הדתות הורשו להיכנס להר הבית. עם זאת, כניסתם של מבקרים לא-מוסלמים מותרת רק דרך שער המוגרבים ומוטלות עליהם מגבלות, בהן על תפילה ופולחן. עם פרוץ המהומות בהר הבית בשלהי שנת 2000 נאסרה הכניסה למתחם למבקרים לא-מוסלמים. ההר נפתח למבקרים מחדש בשנת 2003, ואז גם שונו מעט הנהלים. משנת 2003 החלה משטרת ישראל לאפשר כניסת קבוצות גדולות יותר של יהודים (עד 50 איש בקבוצה, ואף כמה קבוצות העולות להר במקביל). שעות הביקור של לא-מוסלמים משתנות לפי עונות השנה, אבל ככלל מותר להם לבקר בהר בין שעתיים וחצי לשלוש שעות וחצי בשעות הבוקר, ובשעה נוספת בשעות הצוהריים.

מאחר שכניסתם של לא-מוסלמים נעשית דרך שער כניסה אחד ולאחר בידוק ביטחוני, למשטרה יש נתונים על היקף המבקרים הלא-מוסלמים במקום, אך אין בידה נתונים על היקף הביקור של מוסלמים בהר הבית. נתוני המשטרה מבחינים בין יהודים ישראלים ובין תיירים, אך למעשה נראה שהמשטרה כוללת תחת תיירים גם יהודים ישראלים שאינם דתיים (או בעלי חזות דתית). הסיבה להבחנה בין שתי הקבוצות היא העובדה שהמשטרה מתייחסת אליהן באופן שונה: יהודים חובשי כיפה מוכנסים לשטח ההר רק לאחר תדריך שהם מוזהרים בו לשמור על הכללים, והם גם מלווים בשוטרים המגדירים את מסלול ההליכה.¹ שני התרשימים הבאים מציגים את היקף המבקרים בהר הבית משנת 2009, בחלוקה בין שתי הקבוצות הנזכרות.

תרשים ט/8. מספר היהודים (דתיים על פי חזותם) שביקרו בהר הבית, 2023-2009 (במספרים מוחלטים)

תרשים ט/9. מספר התיירים הלא-מוסלמים (כולל יהודים לא-דתיים על פי חזותם) שביקרו בהר הבית, 2023-2009 (במספרים מוחלטים)

במספר היהודים הדתיים שעלו להר חלה עלייה הדרגתית מתמשכת, מלבד ירידה זמנית בשל מגבלות הקורונה. במחצית הראשונה של העשור הקודם עמד מספר המבקרים השנתי על 5,000–10,000, אך מאז הוא עלה בהדרגה והגיע ל-50,000-45,000 בשנים 2023-2022.

מספר התיירים שביקרו בהר הבית עמד בשנים 2017-2009 על 200,000–400,000. הוא עלה מאוד בשנים 2019-2018 והגיע ל-800,000 ולאחר מכן ירד מאוד בשנות הקורונה (2021-2020), ובשנים 2023-2022 הוא חזר לממדים שעליהם עמד בעבר – 350,000-300,000 מבקרים.

ההסבר העיקרי לגידול במספר היהודים הדתיים המבקרים בהר הבית קשור לתמורות שחלו ביחסה של החברה הדתית-לאומית (ראו להלן) ושל חלק מרבניה לעלייה להר הבית.² יש המצביעים גם על שינויים במדיניות המשטרה והמשרד לביטחון פנים שיצרו תשתיות נוחות יותר לעולים יהודים ועל שינוי כללי באווירה המשטרתית כעל גורמים שתרמו גם הם לגידול במספר העולים להר הבית.³

בהשלמה למספרי המבקרים הכלליים בהר הבית ננתח להלן את ממצאי הסקר שבו בחנו את היקף תדירות הביקור בהר הבית של פרטים באוכלוסייה היהודית (להלן יוצגו בנפרד ממצאים על תדירות הביקור של מוסלמים במסגד אל אקצא שבהר הבית).

תרשים ט/10. תדירות ביקור בהר הבית (ב-%, מדגם יהודים)

23.5% מהיהודים דיווחו כי ביקרו בהר הבית במהלך חייהם, רובם ביקרו במקום פעם אחת בחייהם (12%) או שהם מבקרים בו אחת לכמה שנים (9%), ורק מיעוט קטן (2.5%) מבקרים בו לפחות פעם אחת בשנה. התרשים הבא סוקר את דפוסי הביקור במקום לפי הגדרה דתית.

תרשים ט/11. תדירות ביקור בהר הבית, לפי הגדרה דתית (ב-%, מדגם יהודים)

בניגוד לכותל המערבי, שלעיל הראינו כי שיעור המבקרים בו נמוך יותר ככל שנעים לכיוון החילוני על ציר ההגדרה הדתית, התמונה בכל הנוגע להר הבית הפוכה: 29% מהחילונים ביקרו בהר הבית, 26% מהמסורתיים הלא-דתיים, 25% מהמסורתיים הדתיים, 19% מהדתיים-לאומיים ו-2% מהחרדים. הסיבה לכך היא שהעלייה להר הבית נתונה במחלוקת הלכתית, ודווקא הקולות השמרנים יותר מתנגדים לה ואף רואים בה איסור הלכתי (בעיקר בשל החשש להיכנס לאזור האסור על פי ההלכה בכניסה לטמאי מת). כך, ההנהגה החרדית מתנגדת לכך באופן גורף, דבר שמסביר את השיעור האפסי של חרדים שעלו להר הבית. לעומת זאת, בקרב הציבור הדתי-לאומי הדעות בקשר לעלייה להר הבית חלוקות, ובשנים האחרונות מתחזקת העמדה שניתן (ואף רצוי) לבקר במקום. עם זאת ניתן לראות שרוב הציבור הדתי-לאומי לא ביקר בהר מעולם.

אף ששיעור המבקרים בהר הבית גבוה יותר בציבור החילוני, ניתן לראות שרוב רובם של החילונים שביקרו במקום עשו זאת פעם אחת בחיים או מעט יותר, אך רק 2% מציינים כי הם ביקרו בו לפחות פעם אחת בשנה, לעומת 5% בציבור הדתי-לאומי ו-4% בציבור המסורתי. על מנת להבין את הנתונים באופן מעמיק יותר, בתרשים הבא פילחנו את המבקרים בהר לפי גיל.

תרשים ט/12. מבקרים בהר הבית לפחות פעם אחת, לפי הגדרה דתית ולפי גיל (ב-%, מדגם יהודים)

ניתן לראות כי שיעור גבוה מאוד מקרב מי שדיווחו כי ביקרו בהר הבית בציבור החילוני ובציבור המסורתי הלא-דתי הם משכבות הגיל המבוגרות, 64-55, ובעיקר בגיל 65 ומעלה. בתקופה הסמוכה לכיבוש העיר העתיקה בשנת 1967 ולאחר מכן בשנות ה-80 וה-90 היה מקובל מאוד בציבור הלא-דתי לבקר במקומות הקדושים בירושלים, ובפרט בהר הבית, במסגרת סיורים וטיולים, אף של בתי ספר, בזמן שבחברה הדתית-לאומית עדיין היה קונצנזוס רחב נגד הביקור בהר. ככל הנראה, רבים מהחילונים והמסורתיים ביקרו בהר הבית בתקופות אלו באופן חד-פעמי, ומכאן השיעור הגבוה יותר של חילונים ומסורתיים שביקרו בהר.⁴

6. קברי אבות וצדיקים

בתחילת הפרק עסקנו בהיקף המבקרים לפחות פעם אחת בחייהם במקומות קדושים שונים. בתרשים הבא מוצגים נתונים על תדירות הביקור בקברי אבות וצדיקים של האוכלוסייה היהודית.

תרשים ט/13. תדירות ביקור בקברי אבות וצדיקים (ב-%, מדגם יהודים)

ניתן לראות שתדירות הביקור הגבוהה ביותר היא בקבר רשב"י במירון, ו-18% מבקרים בו לפחות פעם אחת בשנה (מחציתם אף יותר מפעם אחת בשנה), לאחר מכן קבר רחל ולאחריו מערת המכפלה. דפוס הביקור בקברי צדיקים אחרים בארץ דומה לדפוס הביקור בקבר רשב"י במירון.

על מנת לעמוד על הבדלי תדירות הביקור בקברי צדיקים בין קבוצות האוכלוסייה בישראל לפי הגדרה דתית, התרשים הבא מנתח לעומק את תדירות הביקור בקבר רשב"י במירון, האתר שבו שיעור המבקרים הוא הגבוה ביותר.

תרשים ט/14. תדירות ביקור בקבר רשב"י במירון, לפי הגדרה דתית (ב-%, מדגם יהודים)

ניתן לראות כי תדירות הביקור של הציבור החרדי בקבר הרשב"י במירון גבוהה מאוד, ו-55.5% מציבור זה מבקרים במקום כמה פעמים בשנה ועוד 27% מבקרים בו פעם אחת בשנה. מנגד, מקרב 31% החילונים שביקרו במקום רק 2% מבקרים בו לכל הפחות פעם בשנה, והרוב (18%) ביקרו בו רק פעם אחת בחיים. בציבור המסורתי ובציבור הדתי שיעורי הביקור במקום גבוהים יותר, אך הם רחוקים מהשיעורים בציבור החרדי.

7. מקומות קדושים לאסלאם ולדתות אחרות

כאמור במבוא לפרק, המקומות הקדושים לדתות אחרות בישראל אינם מנוהלים על ידי גוף ממשלתי אלא בעיקר על ידי גורמים חיצוניים כגון הקדשות, גופים דתיים, רשויות מקומיות ועמותות. מכיוון שהמוסלמים הם האוכלוסייה הלא-יהודית הגדולה בישראל, בחרנו להתמקד בעיקר בדפוסי הביקור במקומות הקדושים של קבוצה זו.

מסגד אל אקצא שבהר הבית נחשב לאחד המקומות הקדושים לאסלאם, ולפיכך הוא המקום הקדוש ביותר למוסלמים הממוקם בישראל. מקום קדוש מרכזי נוסף לאסלאם הנמצא בישראל הוא מסגד אל ג'וואלי במתחם מערת המכפלה שבחברון (מכונה גם מסגד אברהם).

תרשים ט/15. תדירות ביקור במקומות קדושים לאסלאם בישראל (ב-%, מדגם מוסלמים)

89% מהמוסלמים בישראל ביקרו במסגד אל אקצא לפחות פעם אחת בחיים, ורובם נוהגים לבקר בו באופן תדיר: 52% מבקרים במקום כמה פעמים בשנה ועוד 18% מבקרים בו אחת לשנה. לעומת זאת, 38.5% מהמוסלמים ביקרו במסגד אל ג'וואלי, כמחציתם (17.5%) ביקרו בו רק פעם אחת בחיים. ההבדלים בין גברים לנשים מינוריים: שיעור הנשים שביקרו במסגד אל אקצא לפחות פעם אחת בחיים מעט גבוה יותר (92% מהנשים לעומת 87% מהגברים), ואילו במסגד אל ג'וואלי, שיעור הנשים שביקרו במקום מעט נמוך יותר (36% בהשוואה ל-41% מהגברים).

המדגם של נוצרים ודרוזים בסקר היה קטן מכדי להציג נתונים לגבי קבוצות אלו. עם זאת, נציין כי כל הדרוזים השיבו שהם נוהגים לבקר לפחות אחת בשנה בקבר הנביא שועייב (המזוהה עם יתרו המקראי) שבגליל, ורובם אף מבקרים במקום מספר פעמים בשנה. באשר לנוצרים, נמצא כי כ-70% מבקרים לפחות פעם בשנה הן בכנסיית המולד (בבית לחם) והן בכנסיית הקבר (הרובע הנוצרי בירושלים).

במסגרת הסקר בחנו גם את היקף העלייה לרגל של הציבור המוסלמי בישראל לעיר מכה שבערב הסעודית, שבה שוכן מסגד אל-חראם, המסגד הראשון בחשיבותו לאסלאם. חָג' היא עלייה לרגל למכה שמקיימים מוסלמים בין היום ה-8 ליום ה-12 בחודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש ה-12 בלוח השנה המוסלמי. קיום החג' הוא אחד מעיקרי הדת באסלאם, כך שכל מוסלמי בריא בגופו מחויב לקיים אותו לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו המשאבים הכספיים הנדרשים. עלייה לרגל למכה בזמנים אחרים בשנה נקראת עומרה, ואף שהיא אינה בגדר חובה יש לה חשיבות מבחינה דתית. אף שלישראל אין יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ערב הסעודית, מוסלמים ישראלים יכולים כבר שנים להגיע למכה דרך ירדן ובשימוש בדרכונים זמניים.

התרשים הבא מציג את תדירות הביקור של מוסלמים ישראלים במכה (מבלי להבחין בין קיום הביקורים במסגרת החג' או העומרה).

תרשים ט/16. תדירות ביקור במכה (ב-%, מדגם מוסלמים)

66% מהמוסלמים בישראל מדווחים כי מעולם לא ביקרו במכה. מתוך אלו שביקרו, 17% עשו זאת פעם אחת בחיים, ו-17% יותר מפעם אחת, ובהם 7% שנוהגים לבקר במכה אחת לשנה. מכיוון שהמצווה היא לבקר במקום לפחות פעם אחת בחיים, בחנו את הממצאים גם בפילוח לפי גיל המשיבים.

תרשים ט/17. שיעור המבקרים במכה לפחות פעם אחת בחיים, לפי קבוצת גיל (ב-%, מדגם מוסלמים)

התרשים מלמד שהיקף העולים לרגל למכה עולה עם הגיל. בקרב משיבים צעירים (34-18) רק 15% ביקרו במכה, ואילו בקרב משיבים מעל גיל 55 שיעור המבקרים במכה עומד על 58%. ניתן לשער שרבים מהצעירים יבקרו בעתיד במכה ויקיימו את המצווה לעלות לרגל למקום. עם זאת, גם בקרב מוסלמים ישראלים מבוגרים יש רבים שלא ביקרו במכה כלל, אם בשל רמת אדיקות דתית פחותה, ואם בשל העלויות הכספיות ואתגרים אחרים הכרוכים בכך.⁵

השוואה בין נשים לגברים מלמדת כי 40% מהגברים המוסלמים ביקרו במכה לפחות פעם אחת, לעומת 29% מהנשים, אף שמצוות העלייה לרגל חלה על נשים וגברים כאחד. ייתכן שהסיבה לממצאים אלו היא מגבלות מסוימות החלות על נשים על פי פרשנויות מקובלות לאסלאם, דוגמת הצורך לבקש רשות מבן הזוג או לבקר במקום בליווי גבר שהוא בן משפחה. למעשה, עד שנת 2022 אסרה ערב הסעודית על כלל הנשים העולות לרגל להגיע למכה ללא ליווי של בן משפחה מלווה (מוחראם), מלבד במקרים של קבוצת נשים גדולה.