שבת ויום המנוחה

1. תעסוקה ביום המנוחה

1.1. רקע משפטי

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, קובע שעל המעסיק להעניק לעובד מנוחה שבועית הכוללת 36 שעות רצופות. על המנוחה השבועית של יהודי לכלול את יום השבת (במשמעותו ההלכתית, מערב שבת ועד צאת השבת), ואילו על המנוחה השבועית של מי שאינו יהודי לכלול את יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי. בהתאם לכך, החוק קובע כי יש איסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו, אלא אם כן התקבל לכך היתר משר העבודה. למעשה, לציבור היהודי המשמעות של מתן היתר להעסקה ביום המנוחה היא מתן היתר להעסקה בשבת.

החוק קובע 5 עילות שבגינן רשאי השר להתיר למעסיק העסקה של עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם, תוך כדי התחשבות בשיקולים של רווחת העובד, מסורת ישראל וההשפעה על המרחב הציבורי:

• פגיעה בביטחון והגנת המדינה
• פגיעה בביטחון הגוף או הרכוש
• פגיעה רבה בכלכלה
• פגיעה בתהליך עבודה
• פגיעה בצרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו

החוק קובע גם שני מסלולים למתן היתר העסקה ביום המנוחה השבועי על ידי השר:

היתר כללי — לענף מקצועי. היתר זה ניתן לענף מסוים או לסוג מסוים של מקומות עבודה על פי החלטת ועדת שרים שבה חברים ראש הממשלה, השר לשירותי דת ושר העבודה. היתר כללי הוא גורף, כך שניתן להעסיק את סוג העובדים המוזכרים בו ביום המנוחה השבועי שלהם (כל עובד לפי דתו) ללא צורך בהיתר פרטני, ולכן גם אין הגבלה בהיתר על מספר העובדים והכוננים שהמעסיק רשאי להעסיק ביום המנוחה השבועי. במרבית המקרים ההיתרים הכלליים אינם מוגבלים בזמן.

היתר פרטני (מיוחד) — למעסיק. היתר שהשר רשאי להעניק למעסיק שהגיש בקשה להיתר בהתאם לעילות הקבועות בחוק. היתר זה יכול להינתן לתקופה של עד שנתיים, ולאחר מכן נדרשת הגשת בקשה מחודשת. בכל היתר פרטני שניתן יש תנאים ומגבלות, ובהם בין היתר התייחסות למספר העובדים ולמספר הכוננים שהמעסיק רשאי להעסיק ביום המנוחה השבועי במסגרת ההיתר.

במקרה שעובד עבד ביום המנוחה השבועית הוא זכאי לגמול על העסקתו בשיעור של 150% לפחות עבור כל שעת עבודה וכן לשעות מנוחה חלופיות במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שעל פיו הועסק.

1.2. היתרים להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי

לאורך השנים ניתנו 16 היתרים כלליים להעסקה ביום המנוחה השבועי. מתוכם 14 היתרים ניתנו בימי ראשית המדינה בשנים 1960-1951, סמוך לחקיקת החוק, בתחומים האלה: שמירה; טיפול בבעלי חיים; לולנות; הספקת מים; בתי אירוח; מפעלים רפואיים ומוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; שמשים בבתי הכנסת; שמשים וסדרנים במקומות ציבוריים; מצילים וסדרנים על שפת הים; מצילים בבריכות שחייה; כבאות; עבודות קידוח; ייצור והספקת קרח; ועבודות ביוב. כל ההיתרים הללו עדיין בתוקף. נוסף על כך, בשנת 2018 ניתן היתר להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי לצורך קיום משחקי כדורגל, ובשנת 2019 ניתן היתר להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועי לצורך קיום אירועי האירוויזיון בישראל. ההיתר האחרון ניתן לאירוע באופן ספציפי, כך שהוא היחיד שאיננו בתוקף. אין נתונים בדבר מספר העובדים ביום המנוחה השבועי על פי היתרים אלו, אך ניתן להעריך כי מדובר בעשרות רבות של אלפים.

באשר להיתרים פרטניים, התרשים הבא מתאר את מספר ההיתרים שניתנו בכל אחת מהשנים מאז 2016, לפי עילת ההיתר.

תרשים ד/1. היתרי העסקה ביום המנוחה השבועי שניתנו בכל שנה, לפי עילת ההיתר, 2023-2016 (במספרים מוחלטים)

מספר ההיתרים השנתי עמד בשנים 2019-2016 על מספר יציב למדי של כ-450 היתרים. בשנת 2020 ניתן לראות עלייה במספר ההיתרים, שנותרה על כנה גם בשנים 2021 ו-2022, כך שבשנים אלו מספר ההיתרים עמד על כ-550 בשנה. ייתכן שהצורך להתמודד עם מגפת הקורונה שהתפרצה בשנים אלו הוא שהוביל לעלייה במספר ההיתרים בתקופה זו. בשנת 2023 ניתן לראות עלייה ניכרת במספר ההיתרים השנתי, כך שבשנה זו ניתנו 747 היתרים, עלייה של 30% בהשוואה לשנת 2022. עלייה זו קשורה באופן ישיר למלחמת "חרבות ברזל" שהחלה באוקטובר 2023. על פי משרד העבודה, בחודשים אוקטובר ונובמבר בשנה זו חל גידול של כמעט 300% במספר ההיתרים שניתנו בהשוואה לשנה הקודמת. בתרשים גם ניתן לראות כי העלייה במספר ההיתרים בשנה זו היא ברובה בהיתרים שניתנו בשל עילת ביטחון המדינה (198 בשנת 2023 לעומת 48 בשנת 2022). נוסף על כך, מהתרשים עולה שמתוך 5 העילות שנמנו לעיל, לא ניתנו כלל היתרים לעבודה ביום המנוחה השבועי בשל "פגיעה רבה בכלכלה".

נתוני תרשים ד/1 משקפים תמונת מצב שנתית, אך מכיוון שהיתרים ניתנים לתקופת זמן מוגבלת (עד שנתיים), קשה ללמוד מכך על מצב ההיתרים ברגע נתון. נתונים אלה גם אינם מציינים את מספר העובדים לעומת מספר הכוננים שנכללו בהיתרים. על מנת לבחון זאת בדקנו את מצב ההיתרים והתוכן שלהם בנקודת זמן ספציפית – מאי 2024. בנקודת זמן זו היו בתוקף היתרים פרטניים להעסקה ביום המנוחה השבועי שניתנו ל־636 מעסיקים. צירוף של כלל ההיתרים הפרטניים במאי 2024 מלמד כי הם כוללים מתן היתר להעסקה ביום המנוחה השבועי ל־30,305 איש ואישה: 24,107 עובדים ו־6,198 כוננים. לשם ההשוואה, בדיקה שערכנו עבור הדו-שנתון הקודם העלתה כי ביוני 2022 היו בתוקף היתרים שניתנו ל־467 מעסיקים שכללו מתן היתר להעסקה ביום המנוחה השבועי ל־22,345 איש ואישה: 19,828 עובדים ו־2,517 כוננים. כלומר, חל גידול של 36% במספר העובדים והכוננים שניתן היתר להעסקתם ביום המנוחה השבועי, ומתוך כך חל גידול ניכר במיוחד במספר הכוננים, שהכפיל את עצמו ויותר. בתרשים הבא מוצגת השוואה בין עילות ההיתרים ובין מספר העובדים והכוננים שנכללו בכל אחת מהעילות.

תרשים ד/2. היתרי העסקה פרטניים ביום המנוחה השבועי וסך העובדים שהותר להעסיק בהיתרים אלו, בחלוקה לפי עילת ההיתר, מאי 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

54% מהעובדים והכוננים שבגין העסקתם ניתן היתר, קיבלו אותו בשל עילת הצרכים החיוניים לציבור, אף שרק 31% מההיתרים הם בשל עילה זו. כלומר, היתר ממוצע שניתן בגין עילה זו כולל מספר גבוה יחסית של עובדים. מנגד, גם עבור עילת ביטחון הגוף והרכוש ניתנו 31% מההיתרים, אך אלו כוללים רק 8% מהעובדים והכוננים שניתן בגינם היתר העסקה. עוד עולה מהתרשים כי מספר ההיתרים בשל עילת ביטחון המדינה עמד במאי 2024 על 79, מספר נמוך יחסית בהשוואה למספר ההיתרים שניתן בגין עילה זו בשנת 2023. ייתכן שהסיבה לירידה היא שההיתרים שניתנו ב-2023 היו לזמן קצר בתחילת המלחמה, אך לאחר זמן פחת הצורך בהם. עם זאת, גם במאי 2024 היו כמעט 3,000 עובדים וכוננים שקיבלו היתר לעבוד ביום המנוחה השבועי בשל ביטחון המדינה, לעומת 41 עובדים בלבד שקיבלו בגין כך היתר ביוני 2022.

1.3. היקף התעסוקה בשבת וביום המנוחה

גורמים רשמיים אינם מרכזים נתונים מסודרים בדבר היקף התעסוקה בשבת. בשל כך הנתונים המוצגים בנושא זה מבוססים על הסקר שערכנו לצורך דו־שנתון זה.

בשנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת בשוק העבודה: בעבר עבודה נעשתה כמעט אך ורק ממקום העבודה עצמו, ואילו בשנים האחרונות, ודאי למן התפרצות נגיף הקורונה, יותר ויותר עובדים החלו לעבוד גם, ולעיתים בעיקר, מהבית. מסיבה זו בחרנו להפריד בהצגת הנתונים בין אנשים העובדים בשבת מהשטח או מהמשרד ובין אנשים העובדים בשבת מהבית.¹ "עבודה בשבת" בנתונים המוצגים היא על פי ההגדרה החוקית, התואמת להגדרה ההלכתית: מכניסת השבת ועד יציאתה (כולל שישי בערב, לא כולל מוצאי שבת).

תרשים ד/3. שיעור העובדים בשבת מתוך העובדים בשוק העבודה מעל גיל 18, לפי מיקום העבודה, 2024 בהשוואה ל-2022 (ב־%)

על פי ממצאי הסקר, 25.2% מציבור העובדים בישראל מעל גיל 18 עבדו בשנה האחרונה בשבת: 17.1% מהשטח או מהמשרד ו־8.1% מהבית. מספר העובדים הכולל בישראל על פי נתוני סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מאפשר להעריך כי מספר העובדים מעל גיל 18 שעבדו בשנה האחרונה בשבת עומד על כמיליון, מתוכם כ־70% עבדו מהשטח או מהמשרד וכ־30% עבדו מהבית. ניתוח הנתונים בפילוח בין עצמאים לשכירים מלמד כי מתוך השכירים 23% עבדו בשבת, ואילו מתוך העצמאים 38.9% עבדו בשבת.

כפי שניתן לראות בתרשים, מדובר בגידול משמעותי בהשוואה לשנת 2022, אז נמצא כי 19.8% מהציבור עבדו בשבת, ומרבית הגידול היה בקרב העובדים מהשטח/משרד. קשה לקבוע בבירור מהו הגורם לעלייה זו בשיעור העובדים בשבת. ייתכן שהדבר קשור להשפעות של פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הן בשל צרכים שעלו מן השטח (למשל צורכי ביטחון) והן בשל השפעות נלוות של המצב הכלכלי במדינה. עיקר העלייה הייתה בקרב הציבור הערבי, כפי שמוצג בתרשים הבא.

תרשים ד/4. שיעור העובדים בשבת מתוך העובדים בשוק העבודה מעל גיל 18, לפי מיקום העבודה ולאום, 2024 בהשוואה ל-2022 (ב־%)

בקרב יהודים שיעור העובדים בשבת עומד על 22.2% (כ־760,000 עובדים), ואילו בקרב ערבים על 41.9% (כ-240,000 עובדים). אצל הערבים כמעט כל העובדים בשבת עבדו מהשטח או מהמשרד ולא מהבית, בעוד אצל היהודים החלוקה היא בין 12.7% מהעובדים בשבת שעשו זאת מהשטח או מהמשרד לבין 9.5% שעשו זאת מהבית.

התרשים הבא מציג את התפלגות העובדים בשבת לפי תחום העיסוק שלהם.

תרשים ד/5. עובדים בשבת מעל גיל 18, לפי תחום עיסוק, 2024 (ב־%)

תחום העיסוק של 16% מהעובדים בשבת בשנת 2024 הוא היי־טק וטכנולוגיה, ותחום מרכזי נוסף הוא כוחות הביטחון (13%). בנוסף, 11% מהעובדים בשבת הם עובדים לא-מקצועיים או חצי-מקצועיים דוגמת נהג, אופה, מנקה, מתדלק וסבל. עבודות אלו דומיננטיות בקרב הציבור הערבי, כך ש-33% מהערבים שעבדו בשבת עבדו בענף זה.

התרשים הבא מציג את שיעור העובדים בשבת מקרב העובדים בכל תחום עיסוק, מתוך הבחנה בין העובדים מהשטח או מהמשרד לבין העובדים מהבית.

תרשים ד/6. שיעור העובדים בשבת מעל גיל 18, לפי מיקום העבודה ותחום העיסוק, 2024 (ב־%)

שלושת הענפים שבהם בולט שיעור גבוה של עובדים בשבת הם כוחות הביטחון (72%), שירותי אירוח, תיירות, פנאי ותרבות (43%) ועבודה לא-מקצועית או חצי-מקצועית (33%). לנוכח אופי העבודה בענפים אלו, רוב העובדים עובדים מהשטח או מהמשרד ולא מהבית. שיעור גבוה יחסית של עובדים בשבת מועסקים גם בענף ההיי־טק והטכנולוגיה ובענף המקצועות החופשיים (עו"ד, רו"ח וכו') (27%). בענפים אלו בולט כי מרבית העובדים בשבת עובדים מהבית ולא מהשטח או מהמשרד.

בהשוואה לשנת 2022, בענף כוחות הביטחון חל גידול ניכר בקרב העובדים בשבת, שכן אז עמד שיעור העובדים בשבת בענף זה על 45%. נראה כי נתון זה מושפע בבירור מהעלייה בצורכי הביטחון במדינה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". גם בענף ההיי־טק והטכנולוגיה ובענף העבודה הלא-מקצועית או החצי-מקצועית חלה עלייה בשיעור העובדים בשבת לעומת 2022, אך באחוזים ספורים בלבד. לעומת זאת, ענף שירותי האירוח, התיירות, הפנאי והתרבות הוא הענף היחיד שחלה בו ירידה ניכרת בשיעור העובדים בשבת לעומת 2022 (43% לעומת 54%). גם ממצא זה קשור ככל הנראה להשפעות המלחמה, ואכן בסעיפים הבאים של פרק זה נציג אינדיקציות לירידה בהיקפים של פעילות התרבות והפנאי בשבת בשנת 2024 בהשוואה לשנים קודמות.

נציין כי ישנם ענפי תעסוקה בולטים, דוגמת מסחר, שירותים, אירוח, תיירות, פנאי ותרבות, שבהם בולט היקף גבוה של עובדים יהודים בשבת מהשטח או מהמשרד, אף שמלבד בתחום האירוח אין כמעט היתרי העסקה ביום המנוחה השבועי לעסקים הפועלים בתחומים אלו. נראה כי ישנם גם עוד ענפי תעסוקה שמספר העובדים היהודים בהם מהשטח או מהמשרד גבוה ממספר ההיתרים שניתנו בתחומם, אך קשה לקבוע במדויק את היקף התעסוקה בשבת ללא היתר.

התרשים הבא מציג את תדירות העבודה בשבת בקרב העובדים בשבת.

תרשים ד/7. תדירות העבודה בשבת מקרב העובדים בשבת, לפי מיקום העבודה ולאום, 2024 (ב־%)

בקרב העובדים היהודים ניתן לראות הבדלים בין עבודה מהבית לעבודה מהשטח או מהמשרד: אצל העובדים מהשטח או מהמשרד שיעור גבוה יותר עובדים בכל שבת או ברוב השבתות, בהשוואה לעובדים מהבית. בסך הכולל, 21% מהעובדים היהודים העובדים בשבת עובדים בכל שבת או ברוב השבתות, 31% עובדים בשבת לפחות פעם אחת בחודש, ו־48% עובדים בתדירות של פחות מפעם אחת בחודש. בקרב ערבים העובדים בשבת (שכמעט כולם כאמור עובדים מהשטח או מהמשרד) מדובר בעבודה כמעט שגרתית: 53% עובדים בכל שבת ו־27% נוספים עובדים ברוב השבתות.

התרשים הבא מציג מידע על היקף שעות העבודה בשבת.

תרשים ד/8. היקף שעות העבודה בשבת, לפי מיקום העבודה ולאום, 2024 (ב־%)

בקרב העובדים היהודים שעבדו בשבת מהשטח או מהמשרד רוב קטן (53%) עבדו יום עבודה מלא; ואילו בקרב העובדים מהבית רק 4.5% עבדו יום עבודה מלא, ורוב מובהק (74.5%) עבדו עד שלוש שעות. נראה כי ממצא זה, וכן הממצא לעיל שמספר השבתות שהעובדים מהבית בשבת עובדים בהן נמוך בהרבה, מלמדים שעבור רובם העבודה בשבת אינה חלק מחוזה הסדרי ברור מול המעסיק, אלא עבודה שנעשית מרצון או לאור בקשה ספציפית מהמעסיק. בקרב הערבים ניתן לראות דומיננטיות לשיעור העובדים יום עבודה מלא או 5-3 שעות, ורק מיעוט (12%) מהם עובדים בשבת למשך פחות משלוש שעות.

בתרשים הבא מוצג פילוח של היהודים העובדים בשבת לפי הגדרה דתית.

תרשים ד/9. יהודים מעל גיל 18 שעבדו בשבת בשנת 2024, לפי הגדרה דתית (ב־%)

מרבית היהודים שעבדו בשבת בשנה האחרונה היו חילונים (68%), אך ניתן לראות שישנם גם מסורתיים שעבדו בשבת, ואף מעט דתיים־לאומיים וחרדים (יחד 7.5% מהעובדים בשבת).

בתרשים הבא מוצגים נתונים על התפלגות ההכנסה של העובדים בשבת.

תרשים ד/10. הכנסה חודשית של העובדים בשבת, לפי מיקום העבודה ולאום, 2024 (ב־%)

בקרב הציבור היהודי, העובדים בשבת הם מכל רמות השכר. אצל העובדים מהבית ניתן לראות שיעור גבוה של עובדים שההכנסה החודשית שלהם גבוהה מההכנסה החציונית (66%), ככל הנראה מאחר ששיעור גבוה מהם משתייכים לענף ההיי־טק והטכנולוגיה. רמת השכר של העובדים מהשטח או מהמשרד בשבת נמוכה יותר, וההכנסה של 56.5% מהם דומה להכנסה החציונית או נמוכה ממנה. בציבור הערבי, שמרביתו כאמור עובד מהשטח/משרד, שיעור העובדים בשבת שהכנסתם גבוהה מההכנסה החציונית נמוך יותר ועומד על 31.5%.

באשר לציבור המוסלמי, בדקנו את היקף עבודתו של ציבור זה ביום שישי, שהוא היום המקודש לדת המוסלמית, אף שיום זה אינו מוגדר רשמית כיום המנוחה של המוסלמים בישראל והדבר נתון לבחירתם.

תרשים ד/11. מוסלמים בשוק העבודה מעל גיל 18, לפי עבודה ביום שישי בשנת 2024 (ב־%)

44% מהמוסלמים עובדים ביום שישי,² כמעט כולם מהשטח או מהמשרד. בדו-שנתון הקודם משנת 2022 נמצא כי 39% מהמוסלמים עבדו ביום שישי. כלומר, נצפתה עלייה בהיקף העובדים ביום שישי, אך זו ניכרת פחות מהעלייה בהיקף הערבים (שרובם מוסלמים) העובדים בשבת. בהשוואה ליהודים העובדים בשבת, מוסלמים העובדים ביום שישי עושים זאת בתדירות גבוהה הרבה יותר ובהיקף שעות יומי גבוה בהרבה: 35% מהם עובדים בכל יום שישי, 49% עובדים ברוב ימי השישי, 14% עובדים לפחות יום שישי אחד בחודש ו-2% עובדים פחות מיום שישי אחד בחודש. מתוך המוסלמים העובדים ביום שישי, 39% ציינו גם שכאשר הם עובדים ביום שישי הם עובדים יום עבודה מלא, 45% ציינו שהם עובדים 5-3 שעות ו-16% ציינו שהם עובדים עד שלוש שעות.

1.4. אכיפה בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי

במשרד העבודה פועל מינהל ההסדרה ואכיפת חוקי העבודה. המינהל ממונה על אכיפת חוקי העבודה במדינה ובכלל זה על אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה, בפרט על אכיפה של העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר. מפקחי המינהל אוכפים את כלל חוקי העבודה, כך שאין מפקחים ייחודים לעניין יום המנוחה השבועי. למינהל יש סמכות לבצע אכיפה בשני אפיקים: אכיפה מינהלית ואכיפה פלילית.

האכיפה המינהלית של חוקי העבודה מתבצעת בצורה של סנקציות הדרגתיות: בשלב הראשון נפתח תיק, בשלב השני ניתנת התראה ובשלב השלישי, במידת הצורך, מוטל עיצום כספי. בנתוני האכיפה של חוקי העבודה המינהל אינו מפריד בין יהודים לערבים, אך על רקע הרוב היהודי במדינה והעובדה שלצורכי האכיפה מועסקים פקחים שאינם יהודים, ניתן לשער שמרבית פעילות האכיפה המינהלית הקשורה להעסקה ביום המנוחה השבועי בניגוד לחוק מכוונת כלפי עסקים המעסיקים יהודים בשבת.

המינהל מפריד בין שני סוגים של אכיפת העסקה ביום המנוחה שלא על פי היתר:

• העסקה ללא היתר. העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי שלהם ללא היתר פרטני או כללי.
• העסקה בניגוד להיתר. העסקה על פי ההיתר אך מתוך חריגה מהתנאים ומההגבלות שנקבעו בו. העסקת עובדים בניגוד להיתר היא למשל העסקה של מספר עובדים גבוה משנקבע בו, העסקת עובד יותר משלוש פעמים ברציפות ביום המנוחה השבועי או העסקת עובד מבלי להעניק לו שעות מנוחה חלופיות.

מרבית פעילות האכיפה של המינהל ממוקדת בהעסקת עובדים ללא היתר, כך שמתוך כלל התיקים שנפתחו בשנים 2023-2016 בנושא זה 76% היו בגין העסקה ללא היתר (ו־24% בגין העסקה בניגוד להיתר), ומתוך התיקים שהוטלו בהם עיצומים כספיים, 93% היו בגין העסקה ללא היתר (ורק 7% בגין העסקה בניגוד להיתר).

התרשים הבא מציג את נתוני הסנקציות המינהליות שננקטו כלפי מעסיקים בגין העסקה ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר.³

תרשים ד/12. נתוני האכיפה המינהלית בגין עבודה ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר, לפי סוג סנקציה, 2023-2013 (במספרים מוחלטים)

תמונת המצב הכוללת העולה מהתרשים היא של ירידה הדרגתית בשנים האחרונות בשימוש בסנקציות בגין עבודה ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר. היקף פתיחת התיקים ומתן ההתראות הגיע לשיא בשנת 2018, אז עמד על 360 תיקים ו־168 התראות, אך בשנת 2020 ירד מספר התיקים שנפתחו ל-50 בלבד, ככל הנראה על רקע משבר הקורונה. מאז עלה בהדרגה מספר התיקים שנפתחו, אך גם ב-2023 הוא היה נמוך בהרבה מאשר בשנים 2018-2016. נוסף על כך, מספר ההתראות שניתנו כמעט שלא עלה בשנים האחרונות, כך שהוא עמד בשנת 2023 על 57. באשר לעיצומים הכספיים, גם הם ירדו באופן ניכר, ובפרט בשנים 2021 ו-2023, אז הם עמדו על 2 עיצומים בלבד. בדיקה של נתוני משרד העבודה בשנים האחרונות מצביעה על תופעה רחבה של ירידה בשימוש בכלי האכיפה המינהלית בתחום חוקי העבודה באופן כללי.

על פי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, המינהל רשאי להטיל עיצום כספי בסכום מרבי של 36,560 ש"ח בגין העסקת עובד ביום המנוחה השבועי ללא היתר, ובסכום מרבי של 20,890 ש"ח בגין העסקת עובד ביום המנוחה השבועי בניגוד להיתר. הפרה מתמשכת של החוק עשויה להביא להגדלת העיצום הכספי.

התרשים הבא מציג את סכום העיצומים שהוטלו בשנים 2021-2013 בגין העסקת עובדים במנוחה השבועית ללא היתר או בניגוד להיתר, בצד מספר העיצומים שהוטלו בכל שנה.

תרשים ד/13. העיצומים הכספיים שניתנו בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר, 2023-2013 (במספרים מוחלטים ובמיליוני ש"ח)

סכום העיצומים הכולל שהוטל בגין העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי ללא היתר או בניגוד להיתר בשנים 2023-2013 הוא 15.7 מיליון ש"ח, ובממוצע לשנה 1.4 מיליון ש"ח. עם זאת, ניתן לראות תנודות בהיקף העיצומים הכספיים, הנובעות מהשינוי במספר העיצומים אך גם משינוי בסכום הממוצע לעיצום כספי. במרבית השנים עמד הסכום הממוצע על 50,000–100,000 ש"ח, בעוד בשנת 2019 עמד הסכום הממוצע על 220,000 ש"ח; מנגד, בשנת 2021 הוא עמד על 11,500 ש"ח בלבד.

נוסף על העסקה ללא היתר או בניגוד להיתר, מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה מופקד גם על אכיפה מינהלית של סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע כי על המעסיק להעניק לעובד המועסק ביום המנוחה השבועי שלו שכר עבודה של לפחות 150% משכרו הרגיל.

תרשים ד/14. נתוני האכיפה המינהלית בגין אי־תשלום גמול עבור עבודה ביום המנוחה השבועי, לפי סוג סנקציה, 2023-2013 (במספרים מוחלטים)

מגמת הירידה בשנים האחרונות בפתיחת תיקים ובמתן התראות ניכרת גם בעניין האכיפה המינהלית של מתן תגמול כספי מוגדל עבור עבודה ביום המנוחה השבועי. מספר ההתראות שניתנו הגיע בשנת 2023 לשפל של 20 התראות. כשמדובר בעיצומים כספיים על מעסיקים, ניתן לראות שמשרד העבודה כמעט שאינו משתמש בהם בנוגע לאכיפת תחום זה, כך שמאז שנת 2019 לא הוטלו כלל עיצומים כספיים בגין אי־תשלום גמול כספי נוסף עבור עבודה ביום המנוחה השבועי, ככל הנראה משום שבתחום זה המעסיק יכול בעקבות ההתראה לשלם לעובד את התגמול כחוק ובמקרה כזה המשרד נוקט מדיניות אכיפה מקילה.

באשר לאכיפה הפלילית, משרד העבודה ממעט לעשות בה שימוש. מנתונים שהתקבלו ממשרד העבודה עולה כי בשנים 2023-2016 נבדקו במסגרת הליכי אכיפה פליליים רק 5 מעסיקים בחשד להפרת סעיפי העבודה ביום המנוחה השבועי שבחוק שעות עבודה ומנוחה. בתשובה שהתקבלה מהמשרד נטען כי באופן כללי מאז כניסתו לתוקף של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, והשתת העיצומים הכספיים על מעסיקים בגין הפרות של דיני העבודה, יוחד ההליך הפלילי רק למעסיקים שהם מפירים חוזרים, ולפיכך השימוש בו פחת.

בסקר שערכנו שאלנו את היהודים העובדים בשבת אם הם מקבלים שכר של 150% משכרם הרגיל, וכן אם הם מקבלים שעות מנוחה חלופיות, כפי שנדרש בחוק (מכיוון שלמי שאינו יהודי אין יום מנוחה ספציפי מוגדר בחוק, ישנו קושי רב יותר לבדוק זאת לגביהם, ולכן התמקדנו ביהודים).

תרשים ד/15. יהודים שעובדים בשבת לפי קבלת תוספת שכר (150%) ולפי מקום העבודה, 2024 (ב-%)

תרשים ד/16. יהודים שעובדים בשבת לפי קבלת יום מנוחה חלופי, ולפי מקום העבודה, 2024 (ב-%)

משני תרשימים אלו עולה הבדל משמעותי בין עובדים מהבית ועובדים מהשטח/משרד. מרבית העובדים בשבת מהבית אינם מקבלים תוספת שכר עבור כך וכן אינם מקבלים יום מנוחה חלופי. נראה כי הדבר מלמד, כפי שכבר נטען לעיל, שעבור רובם העבודה בשבת אינה חלק מחוזה הסדרי ברור מול המעסיק, אלא עבודה הנעשית מרצון או בעקבות בקשה ספציפית מהמעסיק, כך שקשה להחיל עליה את חוקי העבודה. לעומת זאת, עבודה מהשטח/משרד היא ביסודה עבודה הנעשית כחלק מהסדר ברור עם המעסיק. עם זאת, ניתן לראות כי 44% מהיהודים שעבדו בשבת מהשטח/משרד לא קיבלו באופן קבוע יום מנוחה חלופי (רובם לא קיבלו יום מנוחה חלופי כלל), וכן ש-25% מהיהודים העובדים בשבת מהשטח/משרד מדווחים כי לא קיבלו את תוספת השכר שהם זכאים לה עבור עבודה שבת או שקיבלו אותה רק באופן חלקי.

2. פעילות מסחר ותרבות בשבת

2.1. רקע משפטי

עד עתה עסקנו ביום השבת מנקודת המבט של ענף התעסוקה (מעסיקים ועובדים). כעת ענייננו בהיקף הפעילות בשבת מנקודת המבט של ענף התרבות והמסחר. ברמת ההסדר החוקי, חוק שעות עבודה ומנוחה, על פי פרשנותו בבית המשפט העליון, הוא חוק סוציאלי הנוגע רק לעניין העסקה ועבודה בשבת, אך אין בו כל איסור על פתיחת עסקים בשבת, ובוודאי אין בו איסור על פתיחת מתחמי תרבות ובילוי. נושא זה מוסדר בחקיקה נפרדת: חוקי העזר העירוניים של הרשויות המקומיות.

סעיף 249(20) לפקודת העיריות [נוסח חדש], החל גם על מועצות מקומיות ואזוריות, קובע כי מסמכותה של רשות מקומית להסדיר את פתיחתם וסגירתם של סוגי עסקים בתחומה ולקבוע את שעות פתיחתם וסגירתם ביום פלוני. סעיף 249(21) לחוק קובע כי רשות רשאית להפעיל את סמכותה הנזכרת על פתיחה וסגירה של עסקים "לגבי ימי המנוחה, בהתחשב בטעמים שבמסורת דתית ולגבי יום תשעה באב". החוק קובע כי ימי המנוחה המוגדרים עבור יהודים הם שבת ומועדי ישראל ועבור בני דתות אחרות בהתאם לדתם. אם כן, בעוד האיסור על העסקת יהודים בשבת המופיע בחוק שעות עבודה ומנוחה נטוע בהקשרים סוציאליים, סמכותן של הרשויות המקומיות להסדיר חוקי עזר עירוניים הנוגעים לפתיחת עסקים ביום המנוחה נטועה בחקיקה עירונית המבוססת על מסורת דתית.

החוק אינו מחייב את הרשויות המקומיות להתקין חוקי עזר בנושא פתיחת עסקים וסגירתם ביום המנוחה. עם זאת, בדיקה מקיפה שערכנו מלמדת כי נכון לספטמבר 2024 מתוך 255 רשויות מקומיות בישראל, ל־147 רשויות (58%) יש חוק עזר הנוגע ליום המנוחה. בתרשים הבא מוצג שיעור הרשויות שיש להן חוק עזר בעניין, בחלוקה למעמד המוניציפלי של הרשות.

תרשים ד/17. שיעור הרשויות שיש להן חוק עזר עירוני בנושא פתיחת עסקים ביום המנוחה, לפי מגזר ומעמד מוניציפלי, 2024 (ב־%)

שיעור הרשויות היהודיות שהתקינו חוק עזר בנושא יום המנוחה גבוה בהרבה משיעורן של הרשויות הערביות ועומד על 67% לעומת 39%. כמו כן, בולט במיוחד השיעור הגבוה של עיריות שהתקינו חוק עזר כזה (91% מהעיריות היהודיות ו־75% מעיריות הערביות), לעומת שיעור נמוך יותר במועצות המקומיות ושיעור נמוך מאוד במועצות האזוריות. ככל הנראה הסיבה לכך היא שמרבית פעילות המסחר והתרבות המשפיעה על מרקם החיים ברשות, והמעוררת מחלוקת והתנגדויות, מתרחשת בריכוזים העירוניים, ובפרט בערים הגדולות, ואילו ברשויות שבהן לא מתקיימת פעילות מסוג זה לא התעורר הצורך להסדיר חוקי עזר בעניין.

בעוד הרשויות היהודיות מציינות בחוק העזר רק את יום השבת, ברשויות הערביות יש הבדלים לפי הדת העיקרית של תושבי הרשות, ולעיתים חוק עזר עירוני מציין שני ימי מנוחה נפרדים, מאחר שמדובר ביישוב מעורב שבו מתגוררות שתי קבוצות דתיות: מתוך 33 הרשויות הערביות שהתקינו חוק עזר, ב־22 (67%) מהן יום המנוחה שחוק העזר מדבר עליו הוא יום שישי, ב־9 רשויות יום המנוחה הוא יום ראשון, ובשתי רשויות חוק העזר קובע כי יום המנוחה החל על בעל העסק יוגדר על פי דתו – שישי או ראשון. ברשות אחת יום המנוחה בחוק העזר אינו מוגדר במפורש.

2.2. ההיתרים והאיסורים בחוקי העזר העירוניים

חוקי העזר העירוניים אינם כתובים במתכונת אחידה לחלוטין, אך ככלל ניתן לחלק את ההגדרות החוקיות בהם לשלוש קטגוריות של פעילות עסקית בשבת:

• מכירת מזון. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי אוכל". בפעילות זו כלולים מסעדות, בתי קפה, פיצריות ועסקים אחרים העוסקים במכירת מזון.
• תרבות. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי עינוג" או "עינוג ציבורי". בפעילות זו כלולים בתי קולנוע, תיאטראות, הופעות מוזיקה ועסקים אחרים בענף התרבות.
• מסחר. בלשון החוק פעילות זו מכונה בדרך כלל "בתי עסק". בפעילות זו כלולים עסקים שאינם עוסקים במכירת מזון או בפעילות תרבות, למשל חנויות למכירת מוצרים ומפעלים ובתי מלאכה.

הרשויות המקומיות יכולות לאסור לחלוטין את קיומן של כל אחת מהפעילויות הללו בשטחן, אך יש להן גם אפשרות לאסור חלקית, באופנים הבאים:

• רשויות המתירות בתנאים מסוימים. חוק העזר מציג היתר לפעילות העסקית הרלוונטית ביום המנוחה, אך מתוך הגבלות ותנאים ולא באופן גורף. במרבית המקרים מדובר בהתניית ההיתר בכך שהפעילות תתבצע בשעות ספציפיות (בדרך כלל שעות נורמטיביות של הפעילות העסקית הרלוונטית) או בהגבלה לאזורים גאוגרפיים מסוימים בתחומי הרשות המקומית.
• רשויות האוסרות אלא אם ניתן היתר ייחודי. חוק העזר אוסר את הפעילות העסקית הרלוונטית ביום המנוחה, אך יש בו פתח למתן היתר ספציפי וייחודי מראש הרשות, ממועצת הרשות או ממי שהוסמך לכך על ידם. במצב זה אין לעסקים היתר כללי לפעול מכוח חוק העזר, אלא רק מכוח היתרים ייחודיים הניתנים באופן פרטני.

התרשים הבא מסכם את המדיניות של הרשויות המקומיות היהודיות שיש להן חוקי עזר עירוניים העוסקים בפתיחת עסקים בשבת.

תרשים ד/18. המדיניות של חוקי העזר העירוניים ברשויות המקומיות היהודיות בעניין פתיחת עסקים בשבת, לפי סוג עסק, 2024 (ב־%)

מרבית הרשויות היהודיות מתירות פתיחה של עסקי מכירת מזון בשבת: 7% מתירות לחלוטין ו־74% מתירות בתנאים מסוימים כמו הגבלת הפעילות לשעות מסוימות או למבנה סגור, או איסור על השמעת מוזיקה. כמו כן, ב־4% מהרשויות ניתן לקבל היתר ייחודי למכירת מזון. יתר 15% הרשויות אוסרות לחלוטין למכור מזון בשטחיהן.

לעומת זאת, ניתן לראות כי מרבית חוקי העזר העירוניים אוסרים לחלוטין על פעילות בתחום התרבות והמסחר. 88.5% מהרשויות היהודיות אוסרות לחלוטין פתיחה של עסקי מסחר בשבת, ו־9% אוסרות זאת אבל מתוך מתן פתח להיתר ייחודי, כך שרק 2.5% מהרשויות היהודיות (שלהן חוק עזר בנושא) מתירות פעילות עסקית מסחרית בתחומן בשבת. באשר לענף התרבות, 70% מהרשויות היהודיות אוסרות לחלוטין פתיחת מוסדות תרבות, ו־5.5% נוספות אוסרות זאת מתוך נתינת פתח להיתר ייחודי. מנגד, 19% מהרשויות היהודיות מתירות פתיחת מוסדות תרבות באופן גורף, ועוד 5.5% מתירות זאת בתנאים מסוימים, לרוב כאשר מדובר בפעילות ללא תשלום.

התרשים הקודם הציג את המדיניות של חוקי העזר באופן נפרד לגבי כל אחד מהתחומים, ואילו בתרשים הבא מוצגת התפלגות הרשויות המקומיות היהודיות לפי המדיניות שלהן באשר לתחומי הפעילות המותרים בשטחן בשבת.

תרשים ד/19. רשויות מקומיות יהודיות לפי מדיניות חוק העזר העירוני שלהן בנושא השבת, 2024 (ב־%)

18% מהרשויות המקומיות היהודיות שחוק עזר עירוני שלהן עוסק בנושא השבת אוסרות על פעילות של עסקים מכל סוג שהוא בשבת, לעומת 3% שמאפשרות לקיים בשטחן את כל סוגי הפעילויות העסקיות בשבת. בתווך, 58% מהרשויות המקומיות היהודיות מתירות פעילות עסקית בתחום התרבות או מכירת המזון (ברובן בהתאם לתנאים מסוימים),⁴ ו־21% מתירות פעילות עסקית גם בתחום מכירת המזון וגם בתחום התרבות.

לעומת השונות בין חוקי העזר של הרשויות היהודיות, בין הרשויות הערביות יש דמיון רב בתוכֶן חוק העזר בנושא יום המנוחה: בכל 33 הרשויות הערביות שהתקינו חוק עזר בנושא יום המנוחה יש איסור על פעילות של בתי עסק בתחום המסחר בצד היתר לפעילות עסקי מכירת מזון, לעיתים על פי תנאים הקבועים בחוק העזר. רוב חוקי העזר העירוניים של הרשויות הערביות אינם מאזכרים פעילות תרבות ("עינוג ציבורי"), ומשתמע מכך שפעילות כזאת לא נאסרה, אך בשתי רשויות (כפר מנדא וג'דיידה־מכר) יש איסור מפורש על פעילות תרבות ביום המנוחה.

2.3. פעילות מסחר ותרבות בשבת בפועל: נתונים כלליים

למשרדי הממשלה ולגופים ציבוריים אין מידע על היקף הפעילות של מוסדות התרבות והמסחר הפועלים בשבת. בשל כך בחרנו לבחון נושא זה באופן עצמאי. להלן נציג נתונים על היקף הפעילות בשבת של מוסדות אלו בחלוקה לחמש קטגוריות: בתי קולנוע; מוזיאונים; היכלי תרבות ותיאטראות; קניונים ומרכזי קניות; ובריכות שחייה.

בכל אחת מחמש הקטגוריות הללו גיבשנו רשימה של מוסדות ובחודש מאי 2024 בדקנו באופן פרטני אם כל מוסד פועל בשבת; מלבד בתחום בריכות השחייה, שבחנו באוגוסט 2024 בשיא עונת הרחצה. המתודולוגיה שעל פיה הגדרנו את המוסדות הרלוונטיים לכל רשימה בכל אחת מן הקטגוריות מוצגת להלן. במתודולוגיה זו נעשה שימוש גם בדו-שנתון הקודם, אך בשל מצב המלחמה ששרר בישראל במאי 2024 נאלצנו לגרוע מהניתוח מספר קטן של מוסדות שהיו סגורים באופן קבוע בתקופה שנבדקה – גם בימות השבוע – בשל מיקומם באזורי גבול (בעיקר ביישובי הצפון שפונו בתחילת המלחמה).

• בתי קולנוע. מוסד החבר בהתאחדות בתי הקולנוע — בשנת 2024 עמדו בקריטריון זה 42 בתי קולנוע. לצד אלו פועלים ברחבי הארץ מוסדות ספורים אחרים שמקרינים סרטים, אך רובם עושים זאת בתדירות לא קבועה, ולכן לא הבאנו אותם בחשבון בבדיקה.
• מוזיאונים. מוסד שהמדינה מכירה בו על פי חוק המוזיאונים, תשמ"ג-1983, ומשרד התרבות והספורט מתקצב אותו בהתאם — בשנת 2024 עמדו בקריטריון זה 52 מוזיאונים. קטגוריה זו כוללת את מרבית המוזיאונים הגדולים והחשובים בישראל. לצד אלו פועלים ברחבי הארץ עוד מוסדות המכונים "מוזיאון", רובם גופים פרטיים קטנים, מקצתם אינם פועלים באופן תדיר, ולכן לא הבאנו אותם בחשבון בבדיקה.
• היכלי תרבות ותיאטראות. מהמרכז למידע ומחקרי תרבות (המופעל על ידי זכיין של משרד התרבות והספורט) קיבלנו רשימה הכוללת מגוון רחב של אולמות שמתקיימים בהם אירועי תרבות ומופעי תרבות, ובהם גם אולמות של בתי ספר ומרחבים פתוחים. מרשימה זו בררנו את כל המקומות הקרויים "היכל תרבות", "משכן לאומנויות הבמה" ומקומות שבשמם מופיעה המילה "תיאטרון". לא נכללו אולמות שתחום הפעילות העיקרי שלהם אינו הופעות תרבות מסחריות. לרשימה הוספנו עוד כמה תיאטראות בעלי מבנה קבע שהופיעו ברשימת התיאטראות הציבוריים בישראל. בסך הכול נמצאו 85 מוסדות שענו לקטגוריה זו בשנת 2024.
• קניונים ומרכזי קניות. בחוקי מדינת ישראל אין הגדרות כלשהן לקניון או למרכז קניות, והללו גם לא זוכים כמובן למימון ממשלתי. לפיכך אין בנמצא רשימה מסודרת של קניונים ומרכזי קניות. התבססנו אפוא על רשימת הקניונים ומרכזי הקניות המופיעה באתר האינטרנט Kenyonim.com, המציג מידע על פעילות הקניונים ומרכזי הקניות ברחבי הארץ. לרשימה זו הוספנו קניונים ומרכזי קניות שלא הופיעו באתר אך הם שייכים לרשתות הקניונים הגדולות. בשנת 2024 נכללו ברשימה הסופית 247 קניונים ומרכזי קניות. היקף החנויות או העסקים בכל אחד ממקומות אלו עומד על בין עשרות ספורות לכמה מאות חנויות.
• בריכות שחייה. לבריכות שחייה יש מעמד חוקי במדינת ישראל בתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבריכות שחיה), תשנ"ד-1994, המעמידות אותן תחת פיקוח משרד הבריאות. על בסיס הדוחות התקופתיים על איכות המים בבריכות השחייה שפורסמו באתר משרד הבריאות בשנת 2023 גיבשנו רשימה של בריכות השחייה בישראל. מרשימה זו הוסרו בריכות טיפוליות ולימודיות, שכן הן אינן פתוחות לרחצה חופשית של קהל, וכן בריכות באתרי נופש (מלונות, כפרי נופש וצימרים) ובמוסדות חינוך (כפרי נוער ובתי ספר). הרשימה הסופית כללה 471 בריכות שחייה, ומתוכן עלה בידינו לאתר מידע באינטרנט ובשיחות טלפון על שעות וימי הפעילות של 306 בריכות (65%).

להלן מוצגים הממצאים העיקריים שעלו מהבדיקה שנערכה.

תרשים ד/20. שיעור מוסדות תרבות ומסחר הפועלים בשבת, לפי סוג מוסד, 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

מהתרשים עולה כי 98% מבתי הקולנוע פועלים בשבת, 87% מהבריכות, 69% מהמוזיאונים המוכרים, 54% מהיכלי התרבות והתיאטראות ו־27% מהקניונים ומרכזי הקניות. ובמספרים: בשבת פועלים בישראל 41 בתי קולנוע (החברים בהתאחדות בתי הקולנוע),⁵ 268 בריכות, 36 מוזיאונים מוכרים, 46 היכלי תרבות ותיאטראות ו־66 קניונים ומרכזי קניות.

נתונים אלו הם רוחביים ונוגעים בכל קטגוריה בכלל המוסדות ללא הבחנה לפי גודל או היקף הפעילות שלהם. בחינת הממצאים מתוך התייחסות להיבטים אלו מלמדת כי למוסדות גדולים יותר או בעלי היקף פעילות גבוה יותר ישנה נטייה גדולה יותר לפעול גם בשבת. כך, מתוך 20 המוזיאונים שמספר המבקרים בהם הוא הגבוה ביותר (מעל 43,000 מבקרים בשנה)⁶ נמצא כי 17 פועלים בשבת (85%), בעוד מתוך 32 המוזיאונים האחרים 19 פועלים בשבת (59%). באשר להיכלי התרבות והתיאטראות, נמצא שיש פער בתפקוד בשבת בין מוסדות הפועלים באופן תדיר לבין מוסדות הפועלים רק כמה ימים בחודש (ניתוח היקף הפתיחה של כל מוסד נערך על ידינו). כך, מצאנו שמתוך 55 היכלי התרבות והתיאטראות הפעילים בתדירות גבוהה 36 פועלים בשבת (65%), ואילו מתוך 30 היכלי התרבות והתיאטראות הפעילים כמה ימים בחודש 10 פועלים בשבת (33%). בנוגע לקניונים ומרכזי קניות אין נתונים זמינים המאפשרים להשוות אותם לפי גודל או היקף הפעילות.

בדיקות דומות על היקף הפעילות בשבת של כלל המוסדות מלבד בריכות השחייה, ערכנו גם בשנת 2015 ובשנת 2022, כך שמתאפשרת השוואה של הנתונים על פני זמן, כפי שמוצג בתרשים הבא.

תרשים ד/21. שיעור מוסדות תרבות ומסחר הפועלים בשבת, לפי סוג מוסד, 2024-2015 (ב־%)

מקור: עיבודי המחברים למידע שנאסף באופן עצמאי לצורך הדו-שנתון ב-2022 ו-2024, ואריאל פינקלשטיין, השבת בישראל: תמונת מצב, המכון לאסטרטגיה ציונית.

מהתרשים ניכרת מגמת עלייה הדרגתית בשיעור מוסדות התרבות והמסחר הפועלים בשבת, ובפרט בשני המוסדות הנפוצים ביותר: קניונים ומרכזי קניות (מ-20% ל-27%) והיכלי תרבות ותיאטראות (מ-46% ל-52%). באשר לבתי הקולנוע, לא חל בהם כל שינוי, ולמעשה לאורך כל העשור האחרון רובם ככולם פתוחים בשבת.

באשר למוזיאונים המוכרים, מצאנו עלייה ניכרת בפתיחה בשבת בין שנת 2015 לשנת 2022 (מ-65% ל-82%) ולאחר מכן ירידה ניכרת בין שנת 2022 לשנת 2024 (מ-82% ל-69%). שינויי מגמה אלה קשורים ככל הנראה למדיניות הממשלה. במרץ 2021 הושק על ידי משרד התרבות והספורט מיזם "שבת ישראלית" המסבסד פעילות בסופי שבוע (שישי ושבת) של מוזיאונים ואתרי מורשת, כך שהכניסה אליהם היא ללא עלות כלל בימים אלו. נכון לאפריל 2022 היו פעילים במסגרת מיזם זה גם 10 מוזיאונים מוכרים. לאחר הקמת הממשלה החדשה בדצמבר 2022 צומצמה פעילות המיזם. ניתוח הנתונים מלמד כי מתוך 6 מוזיאונים שהיו סגורים בשבת בשנת 2024 אך פתוחים בשבת בשנת 2022, 5 השתייכו למיזם "שבת ישראלית".⁷ גם משיחות עם אנשי המוזיאונים עלה כי הפגיעה במימון המיזם היא הסיבה העיקרית לסגירה בשבת. נוסף על כך, בשני מוזיאונים הממוקמים באזורי גבול (שאחד מהם היה פתוח ב-2022 במסגרת "שבת ישראלית") ככל הנראה הירידה בכמות המבקרים בשבתות בשל המלחמה הביאה לסגירה בשבת בשנת 2024 (אך באמצע שבוע הם נותרו פתוחים).

2.4. פעילות מסחר ותרבות בשבת בפועל: לפי מחוז גאוגרפי

בסעיף הקודם הוצגו נתונים על פתיחת מוסדות התרבות והמסחר באופן כללי, ואילו בסעיף זה יוצגו הנתונים על פי המחוז הגאוגרפי שבו ממוקמים המוסדות. התרשים הבא מציג את נתוני הפעילות של היכלי התרבות והתיאטראות בשבת בחלוקה למחוז גאוגרפי.

תרשים ד/22. פעילות היכלי תרבות ותיאטראות בשבת, לפי מחוז גאוגרפי, מאי 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

התרשים מלמד כי יש הבדלים ניכרים בין המחוזות בכל הנוגע לפעילות היכלי התרבות והתיאטראות: פעילות בולטת של מוסדות תרבות נמצאה במחוז תל אביב (23 מוסדות, שהם 79% מהיכלי התרבות והתיאטראות במחוז זה) ובמחוז הצפון (7 מוסדות, שהם 70% מהיכלי התרבות והתיאטראות במחוז זה). במחוז המרכז ומחוז חיפה כמעט מחצית מהיכלי התרבות והתיאטראות פועלים בשבת, ואילו במחוזות ירושלים, הדרום ויהודה ושומרון רק מיעוט קטן מהם פועלים בשבת.

בתרשים הבא מוצגת פעילות הקניונים ומרכזי הקניות בשבת בחלוקה למחוז גאוגרפי.

תרשים ד/23. פעילות קניונים ומרכזי קניות בשבת, לפי מחוז גאוגרפי, מאי 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

בענף הקניונים ומרכזי הקניות החלוקה בין המחוזות מאוזנת יותר. ועם זאת, הנתון הבולט ביותר הוא שבמחוז ירושלים מתוך 18 קניונים ומרכזי קניות רק אחד פתוח בשבת, וכך גם שלושת הקניונים ומרכזי הקניות הממוקמים במחוז יהודה ושומרון סוגרים בשבת. בשאר המחוזות שיעור הקניונים ומרכזי הקניות הפתוחים בשבת עומד על 19%–37%.

בתרשים הבא מוצגת הפעילות בשבת של המוזיאונים המוכרים בחלוקה למחוז גאוגרפי.

תרשים ד/24. פעילות מוזיאונים מוכרים בשבת, לפי מחוז גאוגרפי, מאי 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

הממצא הבולט בתרשים הוא שבמחוז תל אביב כל המוזיאונים המוכרים (11) פתוחים בשבת, ובשאר המחוזות שיעור המוזיאונים הפתוחים עומד על 50%–75%. במחוז ירושלים מתוך 9 מוזיאונים מוכרים 5 פועלים בשבת. יוצא דופן הוא מחוז יהודה ושומרון, שפועל בו רק מוזיאון מוכר אחד, והוא סגור בשבת.

בתרשים הבא מוצגת הפעילות בשבת של בריכות השחייה בחלוקה למחוז גאוגרפי.

תרשים ד/25. פעילות בריכות שחייה בשבת, לפי מחוז גאוגרפי, אוגוסט 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

אף שבכל המחוזות מרבית בריכות השחייה פתוחות בשבת, ניתן לזהות הבדלים ניכרים בין מחוזות ירושלים ויהודה ושומרון ובין שאר המחוזות. במחוז ירושלים ובמחוז יהודה ושומרון שיעור בריכות השחייה הפתוחות בשבת עומד על 65%, ואילו בשאר המחוזות שיעורן עומד על למעלה מ-87%. בולט במיוחד מחוז תל אביב, שבו מתוך 31 בריכות שחייה 97% מהבריכות פתוחות בשבת, כלומר רק בריכת שחייה אחת סגורה בשבת.

לסיכום, ניתן לומר כי שני המחוזות שבהם שיעור מוסדות התרבות והמסחר הפתוחים בשבת הוא הנמוך ביותר הם מחוז ירושלים ומחוז יהודה ושומרון, בעוד מחוזות תל אביב, המרכז והצפון בולטים במיוחד בשיעור המוסדות הפתוחים בשבת. ממצאים אלו מובנים על רקע העובדה שבאזור ירושלים ויהודה ושומרון ישנו שיעור גבוה יחסית של אוכלוסייה דתית ביחס לשאר המחוזות.
 

2.5. דפוסי בילוי וקניות של הציבור היהודי בשבת

עד כה הוצגו הנתונים על פעילות בשבת מהזווית של בתי העסק. בהשלמה לנתונים אלו בדקנו על בסיס הסקר את דפוסי הבילוי והקניות של הציבור היהודי בשבת. בסקר הוצגו למשיבים פעילויות בילוי וקניות ולצידן השאלה "באיזו תדירות אתה נוהג לעשות את הפעולות הבאות בשבת?" (הודגש ששבת אינה כוללת את מוצאי שבת). אפשרויות המענה שהוצגו הן: "תמיד", "לעיתים קרובות", "לעיתים רחוקות" ו"אף פעם". התרשים הבא מרכז לגבי כל אחת מפעילויות הבילוי והקניות את התפלגות התשובות (התשובה "אף פעם" אינה מוצגת בתרשים).

תרשים ד/26. באיזו תדירות אתה נוהג לעשות את הפעולות הבאות בשבת (מכניסת שבת ועד מוצאי שבת)? 2024 (ב־%)

פעילות הפנאי הנפוצה ביותר בקרב יהודים הקונים ומבלים בשבת היא טיולים ובילוי בים או בבריכה – 67% ציינו שהם נוהגים לבלות במקומות אלו בשבת. לצד זאת, 65% יוצאים לבתי קפה ומסעדות, 61% עוסקים בפעילות ספורטיבית, ו־59% מבלים במופעי תרבות (מוזיקה/תיאטרון/מוזיאונים). רוב היהודים הישראלים גם נוהגים לערוך קניות בשבת: 58% קונים מזון, ו־57% עורכים קניות לבית ולצרכים אישיים (בגדים/רהיטים/מכשירי אלקטרוניקה וכדומה). פעילות נפוצה אחרת בשבת היא צפייה במשחקי ספורט במקום התרחשותם – 34.5% ציינו שהם עוסקים בפעילות זו. בהשוואה לנתוני 2022 שהוצגו בדו-שנתון הקודם, חלה ירידה קלה של אחוזים ספורים בהיקף המשתתפים בפעילויות השונות בשבת בעיקר בתחומי הבילוי (בתחום הקניות כמעט שלא חלה ירידה). ניתן לשער שירידה קלה זו קשורה למצב המלחמה שבו שרויה ישראל בשנת 2024, שהביא לירידה בפעילות הפנאי והבילוי של הציבור אף בשאר ימות השבוע.

3. תחבורה ציבורית בשבת

3.1. תחבורה ציבורית רשמית

תיקון לפקודת התעבורה [נוסח חדש] משנת 1991 קובע כי שר התחבורה רשאי להתקין תקנות בנוגע ל"איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות" מתוך התחשבות "ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". בעקבות החוק נוסף לתקנות התעבורה, תשכ״א–1961, סעיף הקובע כי לַמפקח על התעבורה במשרד התחבורה סמכות ליתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה לקו שירות העומד באחד מן הקריטריונים האלה: משרת נוסעים לבית חולים; משרת נוסעים ליישוב ספר; משרת נוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים; חיוני לביטחון הציבור; חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. נוסף על כך, נקבע בתקנות כי קווים שקיבלו רישיון לפני שנת 1991 (שבה נחקקו החוק והתקנות) יוכלו להמשיך לפעול ביום המנוחה גם לאחר מכן.

גם כאשר ניתן לקו אוטובוס ציבורי רישיון לפעולה בשבת על ידי המפקח על התעבורה, ייתכן שהוא לא יפעל בשבת. הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה מופקדת על הפעלת התחבורה הציבורית הסדירה ועל פעילותה, מטפלת בתכנון מערך הקווים בכל הארץ וקובעת את מאפייני רמת השירות ובכללם תדירות הקווים. הרשות הארצית למעשה קובעת, בהתאם לתפיסתה את הצרכים והביקושים, את היקף הפעילות של קווי האוטובוס, ובכללם את הפעילות בשבת. התרשים הבא מציג נתונים על כלל קווי האוטובוס הפועלים בישראל ומראה לכמה מתוכם יש היתר לפעול בשבת, וכמה מתוכם אכן פועלים בשבת.

תרשים ד/27. קווי אוטובוסים ציבוריים בישראל, לפי רישיון ופעילות בשבת, מרץ 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

נכון למרץ 2024 היו פעילים בישראל 2,876 קווי אוטובוסים ציבוריים, מתוכם ל-425 (15%) היה רישיון לפעול בשבת, אך בפועל רק 275 (10%) פעלו בשבת. כלומר, מתוך קווי האוטובוס הפעילים שיש להם רישיון לפעול בשבת 35% אינם פעילים בשבת. היקף הנסיעות הכולל בשבת של 275 הקווים הפעילים בשבת עומד על 5,990, כלומר 22 נסיעות בממוצע לשבת לקו.

ניתוח של העילות המאפשרות למשרד התחבורה להעניק רישיון לקו אוטובוס ציבורי לפעול בשבת מלמד שניתן לחלק אותן לשתי קבוצות עיקריות. האחת, שירות עבור נוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים. כלומר, קווי אוטובוס המשרתים בעיקר את האוכלוסייה הערבית בישראל ועוברים ברשויות ערביות או בריכוזים ערביים; השנייה, קווי אוטובוס שניתן להם היתר מיוחד בשל צורך חיוני המצדיק זאת. את קווי האוטובוס הללו נכנה להלן קווים המשרתים את האוכלוסייה הכללית.

מתוך 275 הקווים הפעילים בשבת, 113 קיבלו רישיון לפעול בשבת בתחילת שנות ה-90, רובם מאחר שפעלו בשבת עוד קודם לכן (וכאמור, לפי התקנות קווים שפעלו לפני שנת 1991 קיבלו רישיון באופן אוטומטי). מתוך 162 הקווים הנותרים שקיבלו רישיון לפעול בשבת בשלושת העשורים האחרונים (מאז שנת 1995), 142 קווים קיבלו רישיון משום שהם משרתים את האוכלוסייה הלא-יהודית (88%). כלומר, בשלושת העשורים האחרונים נוספו 20 קווים הפועלים בשבת ומשרתים את האוכלוסייה הכללית. התרשים הבא מציג את ההתפלגות של הקווים והנסיעות בשבת, לפי סוג האוכלוסייה שהם נועדו לשרת בהתאם לעילות הרישיון שקבע משרד התחבורה, נכון למרץ 2024.

תרשים ד/28. קווים ונסיעות אוטובוס בשבת, לפי האוכלוסייה שהם משרתים, מרץ 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

מרבית פעילות התחבורה הציבורית בשבת משרתת את האוכלוסייה הלא-יהודית. כך, 60% מהקווים הפועלים בשבת, שמפעילים 84% מהנסיעות בשבת, הם קווים שקיבלו רישיון לפעול בשבת משום שהם משרתים אוכלוסייה לא-יהודית. עם זאת, ניתן לראות שישנם 110 קווים המפעילים 987 נסיעות (9 נסיעות בממוצע לקו) המיועדים לכלל האוכלוסייה, ולא רק לאוכלוסייה הלא-יהודית. הפעלת קווים אלו קשורה למחלוקת הציבורית על יחסי דת ומדינה בישראל, ולפיכך נבקש להתמקד בה.

תרשים ד/29. קווים ונסיעות אוטובוס בשבת המשרתים את כלל האוכלוסייה, לפי עילות הרישיון לפעול בשבת, מרץ 2024 (ב-% ובמספרים מוחלטים)

העילה העיקרית להפעלת קווי אוטובוס ציבורי בשבת לכלל האוכלוסייה היא חיוניות "מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית" – שהיא עילת סל כללית. ל-81 מהקווים יש היתר לפעול בשל עילה זו. 15 קווים נוספים קיבלו רישיון לפעולה בשבת משום שהם משרתים את הנוסעים לבתי חולים, 10 קווים קיבלו רישיון לפעול בשבת בשל צרכים ביטחוניים, ורק 4 קווים קיבלו רישיון לפעול בשבת משום שהם משרתים נסיעות ליישוב ספר. בתרשים הבא מוצגת התפלגות של קווי האוטובוס הפעילים בשבת המשרתים את כלל האוכלוסייה, לפי מספר הנסיעות שהם מפעילים בשבת.

תרשים ד/30. קווי אוטובוס פעילים בשבת המשרתים את כלל האוכלוסייה, לפי היקף פעילות בשבת, מרץ 2024 (ב־% ובמספרים מוחלטים)

רוב, שהם 55%, הקווים הפעילים בשבת ומשרתים את כלל האוכלוסייה, פועלים בהיקף מצומצם ומפעילים בין נסיעה אחת ל-4 נסיעות בשבת. עוד 23% קווים מפעילים בין 5 ל-10 נסיעות, ו-22% הקווים הנותרים מפעילים למעלה מ-10 נסיעות בשבת.

בכל הנוגע למוניות השירות, בעקבות רפורמות בחקיקה ושינויים רבים בשטח ענף זה עובר בשנים האחרונות תמורות. החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 120), התשע"ח-2018, קובע כי רישיונות להפעלת קווי שירות למוניות יינתנו בהליך תחרותי, שוויוני ופומבי, אך בפועל בשנת 2024 פועלים בישראל רק 7 קווי מוניות שירות: 4 בתל אביב והאחרים ברמלה, חולון ובת ים. בבדיקה שערכנו בספטמבר 2024 מצאנו שאף לא אחד מקווי מוניות השירות פועל בשבת. לשם ההשוואה, בבדיקה הקודמת בשנת 2022 מצאנו כי מתוך 11 קווי מונית שירות, שני קווים (בתל אביב) פעלו בשבת. סיבה אפשרית לפעילות המצומצמת של קווי מוניות השירות בשבת היא העובדה שלא ניתן לתקף כרטיס רב־קו בשבת אלא רק לשלם במזומן.

בסקר שערכנו בחנו את היקף השימוש בתחבורה הציבורית הרשמית בשבת. מכיוון שהסקר הופנה לבני 18 ומעלה, ובני נוער הם אוכלוסייה שעושה שימוש ניכר בתחבורה הציבורית, המשיבים נשאלו אם הם או בני משפחתם נסעו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית רשמית (בתשלום) בשבת.

תרשים ד/31. האם אתה או בני משפחתך נסעתם בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית כגון אוטובוסים או מוניות שירות בתשלום בשבת? לפי לאום, 2024 (ב־%)

22% מהמשיבים ציינו שהם בטוחים או חושבים שהם או בני משפחתם השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה ציבורית בשבת. בהשוואה לנתוני 2022 שהוצגו בדו-שנתון הקודם, מדובר בירידה של 5% (אז שיעור זה עמד על 27%). ניתן לשער שהירידה בשימוש בתחבורה הציבורית בשבת בשנת 2024 קשורה למלחמה ולכך שכאמור לעיל חלה ירידה קלה גם בהיקף המדווחים על ביצוע פעילויות בילוי ופנאי בשבת. בעניין זה ישנו פער משמעותי בין יהודים לערבים, על רקע ההיקף הגבוה בהרבה של תחבורה ציבורית הפועלת ביישובים הערביים: 33% מהציבור הערבי דיווחו על שימוש שלהם או של בני משפחתם בתחבורה הציבורית בשבת, לעומת 20% מהציבור היהודי.

 .3.2 תחבורה ציבורית עירונית

על רקע מיעוט קווי התחבורה הציבורית הפועלים בשבתות, בשנת 2015 החלו כמה התארגנויות פרטיות של הפעלת קווי תחבורה בשבת — שתי המרכזיות שבהן הן המיזמים "שבוס" ו"נוע תנוע". בשל האיסור להפעיל תחבורה ציבורית ללא היתר ממשרד התחבורה הוקמו מיזמי תחבורה אלו במסגרת אגודה שיתופית, והם פעלו ללא כוונת רווח. בעידודם של המיזמים השיתופיים, בשנת 2019 החלו רשויות מקומיות להפעיל בשבתות קווי תחבורה ציבורית. אומנם החוק מחייב רישיון ממשרד התחבורה לצורך הפעלת קו תחבורה ציבורית, אך מכיוון שהרשויות המקומיות אינן גובות תשלום עבור הנסיעה, הקווים נחשבים להסעות פרטיות שמממנות הרשויות ואינם דורשים רישיון. מיזמי התחבורה הציבורית העירוניים הביאו בהדרגה לדחיקת פעילותם של קווי התחבורה הציבורית השיתופיים. בתרשים הבא מוצג מספר הרשויות המקומיות השותפות במיזמי תחבורה ציבורית עירונית בשבת בכל שנה משנת 2018. ההתייחסות היא רק למיזמים הפועלים בקביעות ולא רק לתקופות זמן קצרות בשנה (כדוגמת החופש הגדול).

תרשים ד/32. הרשויות המקומיות המפעילות תחבורה ציבורית עירונית בשבת, 2024-2018 (במספרים מוחלטים)

התרשים מלמד על עלייה הדרגתית לאורך השנים במספר הרשויות המפעילות תחבורה ציבורית עירונית בשבת. מיזם התחבורה הציבורית העירונית המרכזי הוא "נעים בסופ"ש", שהחל לפעול בנובמבר 2019. הרשויות שהיו שותפות במיזם כבר מתחילתו הן תל אביב, גבעתיים, רמת השרון וקריית אונו, ולצידן שתי רשויות נוספות הפעילו תחבורה ציבורית עירונית באופן עצמאי בשנת 2019: רמת גן ("סבבוס") והרצליה ("קווי החוף"). לאורך השנים הצטרפו עוד רשויות למיזם "נעים בסופ"ש", ואחרות הקימו מיזמי תחבורה ציבורית עירונית עצמאיים שרובם "נבלעו" בהדרגה בתוך מיזם "נעים בסופ"ש". נכון לספטמבר 2024 חברות במיזם זה 14 רשויות מקומיות: אבו גוש, גבעתיים, הוד השרון, הרצליה, כפר סבא, מבשרת ציון, מודיעין-מכבים-רעות, מטה יהודה, נס ציונה, קריית אונו, רמת השרון, רעננה, שוהם ותל אביב-יפו. לצד אלו, עיריית רמת גן ממשיכה להפעיל בשבת את מיזם התחבורה העירונית העצמאי שלה – "סבבוס".

מספר קווי התחבורה הציבורית העירונית הפועלים בשבת נכון לספטמבר 2024 עומד על 20: 16 במסגרת "נעים בסופ"ש" ו-4 במסגרת "סבבוס". בספטמבר 2024, קווים אלו הפעילו סך כולל של 1,031 נסיעות בשבת: 757 במסגרת "נעים בסופ"ש" ו-254 במסגרת "סבבוס". לשם ההשוואה, בבדיקה שנערכה בדו-שנתון הקודם מצאנו כי 12 קווי תחבורה ציבורית עירוניים פעלו בשבת.

נוסף על כך, ברשויות נוספות פועלים מיזמי תחבורה ציבורית שיש להם קשר לגורמים עירוניים. עיריית חולון מפעילה במשך שנים קווי תחבורה ציבורית לנוער בערבי שבת, אך רק בתקופת החופש הגדול. ברחובות ובמזכרת בתיה פעלו בשבת בחודשים יולי-אוגוסט 2024 (וברחובות גם ב-2023) קווי תחבורה ציבורית שנתמכו על ידי פרויקט מימון המונים של סיעות המועצה "רחובות חופשית ומאוחדת" ו"מזכרת מתעוררת". בירושלים, סיעת "התעוררות" הפעילה בקיץ 2023 הסעות בשבת למשך תקופה קצרה, בעיקר לסטודנטים. באשר לעבר, עיריית יהוד הייתה חברה בעבר במיזם "נעים בסופ"ש", אך היא פרשה ממנו; ועיריית טבריה הפעילה בשבת באופן חד-פעמי קווי תחבורה עירוניים באפריל 2019.

במסגרת הסקר נבחן היקף השימוש של הציבור בתחבורה הציבורית העירונית בשבת. בדומה לנושא התחבורה הציבורית הרשמית, גם כאן המשיבים נשאלו על השימוש שלהם ושל בני משפחתם במיזמי ההסעות האלה. מכיוון שתחבורה ציבורית זו פועלת בעיקר באזורי אוכלוסייה יהודית, השאלה הופנתה לציבור היהודי.

תרשים ד/33. בשנים האחרונות קמו מיזמי תחבורה ציבורית על ידי הרשויות המקומיות הפועלים בשבת. האם בשנה האחרונה אתה או בני משפחתך נסעתם באחת ההסעות הללו בשבת? 2024 (ב־%, מדגם יהודים)

14% מהיהודים ציינו שהם בטוחים או חושבים שהם או בני משפחתם השתמשו בשנה האחרונה בתחבורה הציבורית העירונית החינמית בשבת. בנתוני 2022 שהוצגו בדו-שנתון הקודם עמד שיעור זה על 18%, וכמו באשר לממצאים קודמים, נראה שגם כאן הירידה בשימוש קשורה לצמצום בזמן המוקצה לתרבות ובילוי בשנת 2024 על רקע מצב המלחמה. באופן טבעי, השיעור הגבוה ביותר של יהודים שהשיבו כי הם או בני משפחתם השתמשו בתחבורה הציבורית העירונית בשבת היה במחוז תל אביב (27%).

3.3. ביקוש לתחבורה ציבורית בשבת

לנוכח מיעוט קווי התחבורה הציבורית הפועלים בשבת בישראל, בחנו בסקר עד כמה יש ביקוש לכך בקרב הציבור. לצורך כך בחרנו שלא לשאול את השאלה "האם אתה תומך או מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת", כפי שנהוג לשאול בדרך כלל בסקרים, ובמקום זאת שאלנו: "אם הייתה פועלת תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב, האם היית משתמש בה?".

תרשים ד/34. אם הייתה פועלת תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב, האם היית משתמש בה?, 2024 (ב־%, מדגם יהודים)

22% מהמשיבים היהודים בטוחים שהיו משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת אילו הייתה פועלת תחבורה כזאת, ועוד 21% השיבו שכנראה היו משתמשים בה, כך שניתן לומר ש-43% היו משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת, שיעור זהה לזה שנמצא בדו-שנתון 2022. יש לזכור שהסקר פנה לבני 18 ומעלה, וייתכן שבקרב נערים ונערות מתחת לגיל 18, שמלכתחילה הביקוש אצלם לתחבורה ציבורית גבוה יותר מאצל המבוגרים, המענה היה מעט שונה.

בתרשים הבא מוצגים הנתונים בחלוקה לפי הגדרה דתית.

תרשים ד/35. אם הייתה פועלת תחבורה ציבורית בשבת בהיקף נרחב, האם היית משתמש בה?, לפי הגדרה דתית, 2024 (ב־%, מדגם יהודים)

באופן טבעי, עיקר הביקוש לתחבורה ציבורית בשבת הוא בקרב הציבור החילוני והציבור המסורתי הלא־דתי: 43% מהחילונים השיבו כי אילו הייתה תחבורה ציבורית בשבת הם בטוחים שהיו משתמשים בה, ו־33% השיבו שכנראה היו משתמשים בה; בקרב הציבור המסורתי הלא־דתי, 14% השיבו כי אילו הייתה תחבורה בשבת הם בטוחים שהיו משתמשים בה, ועוד 29% השיבו שכנראה היו משתמשים בה.

מניתוח הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2015 עולה כי 71% מהחילונים מעל גיל 20 השתמשו בתקופה של שנה בתחבורה הציבורית (אוטובוס או רכבת), וכך גם 71% מהמסורתיים הלא־דתיים. עולה מכאן שבקרב חילונים כמעט כל צרכני התחבורה הציבורית, ואולי אף מי שאינם צרכני תחבורה ציבורית, סבורים שהיו משתמשים בתחבורה הציבורית בשבת, בעוד בקרב המסורתיים הלא־דתיים הביקוש לתחבורה ציבורית בשבת נמוך מהיקף המשתמשים בה במהלך השבוע.

4. עירוב

עירוב הוא הכינוי המקובל בהלכה היהודית למחיצה סמלית שמקיפה שטח מיושב (בדרך כלל חוט היקפי מתוח) במטרה להתיר בתוכו פעולות שבלעדיו יהיו אסורות בשבת, דוגמת טלטול ונשיאת חפצים. החוק הישראלי אינו עוסק באספקת שירותי העירוב, אך בפועל מועצות דתיות ורשויות מקומיות מקימות עירוב סביב ליישוב או לעיר לרווחת תושביהן המקפידים על כך, והן מפקחות בקביעות שקווי העירוב עומדים בכללים שנקבעו בהלכה.

בדוחות הכספיים השנתיים של המועצות הדתיות ישנו מידע על שירותי העירוב, אך אין בנמצא נתונים על העירוב ברשויות שלא פועלת בהן מועצה דתית. בשנת 2022 הוציאו כלל המועצות הדתיות יחד 5.7 מיליון ש"ח לצורך אספקת שירותי עירוב, ובשנת 2019 הן הוציאו 8.9 מיליון ש"ח לצורך כך.

כל המועצות הדתיות דיווחו כי הן מתחזקות קווי עירוב. האורך הכולל של קווי העירוב ברשויות המקומיות שיש בהן מועצה דתית עומד על 5,788 קילומטרים. בלוח הבא מוצגים נתוני אורך העירוב בחלוקה לפי המעמד המוניציפלי של הרשות המקומית.

לוח ד/1. אורך העירוב ברשויות שיש בהן מועצה דתית, לפי מעמד מוניציפלי (בק"מ)

מקור: עיבודי המחברים לנתוני הדוחות הכספיים של המועצות הדתיות, 2022.

מועצות אזוריות נדרשות לספק קווי עירוב ארוכים מאוד (101 ק"מ בממוצע), משום שהן נדרשות להקים קווי עירוב סביב מספר רב של יישובים. לעומת זאת, ברשויות עירוניות ניתן להסתפק בקו עירוב אחד או בקווי עירוב אחדים סביב מרבית חלקי הרשות המקומית, ולכן בממוצע קווי העירוב בהן קצרים יותר (44 ק"מ בממוצע בעיריות ו־21 ק"מ בממוצע במועצות מקומיות).