עו"ד עמיר כהנא

יצירת מאגר מידע כה רגיש בידי המשטרה מעלה חשש לדליפה ואף לשימוש לרעה על ידי בעלי הגישה אליו. הצבת מערך המצלמות החכמות במרחב הציבורי, כפי שמציע תזכיר החוק, גם ימנע מאנשים להתנהג באופן חופשי ולממש את זכויותיהם הפוליטיות. האם אנחנו, כחברה דמוקרטית, רוצים שהטכנולוגיה הזו תימצא בידי המשטרה?

ספר ראשון מסוגו בעברית בוחן מהי בינה מלאכותית, מהם יתרונותיה ואילו חששות היא מעוררת בארץ ובעולם. הוא מציע להיערך לקראתה באמצעות אסטרטגיה לאומית ומדיניות רגולטורית.

דוח מררי מוכיח כי נדרש היה פיקוח על המשטרה. בעוד שהיכולות הטכנולוגיות הפולשניות של מערכות המעקב לא נוונו, הפיקוח עליהן לא היה פולשני די הצורך.

תזכיר חוק לתיקון פקודת המשטרה [נוסח חדש] (מערכות צילום מיוחדות), התשפ"ב-2022, העוסק בין השאר בנושא הרגיש של שימוש במערכות ביומטריות לזיהוי פנים על ידי משטרת ישראל, הוא פוגעני ובלתי מידתי, ומשקף היעדר עבודת הכנה מספקת. חוקרי המכון קוראים לחברי ועדת השרים לחקיקה שלא לאשר את החלק בהצעת החוק העוסק בזיהוי פנים אנושיות, אלא להתמקד בזיהוי לוחיות רישוי בלבד

הסערה הגדולה שהתעוררה בעקבות פרשת השימוש של המשטרה ברוגלה של NSO מסתירה מאחוריה את העובדה שברור איך ניתן היה להימנע מהמקרה הזה: בעזרת חקיקה מקיפה שתעסוק בעולם הסייבר והמעקבים הדיגיטליים, לצד כלי פיקוח קשיחים – בדיוק כמו אלו שקיימים בגרמניה ובבריטניה

האם החוק מאפשר שימוש בתוכנות ריגול נגד כל אזרח, ומי מפקח על כך? האם יש דרך לדעת שעוקבים אחרינו? כל התשובות לשאלות שמאחורי פרשת הריגול של משטרת ישראל

מתוך פרשת NSO עולה צורך אקוטי בפיקוח כולל על איסוף מידע דיגיטלי שמבצעות רשויות אכיפת החוק. לשם כך יש להקים נציבות עצמאית שתראה את התמונה הגדולה ותהווה חומת מגן

יעילות החקירה אל מול זכויות הנחקרים: את מרחב התמרון שהעניק בית המשפט לגורמי אכיפת החוק בשלב החקירה, יש לאזן ביתר חומרה ומתוך הבנה של העוצמה הטמונה ביכולת לחטט במכשיר סלולרי

איכוני שב"כ אמנם נבלמו, אך מדינת המעקב ממשיכה להזדחל לתוך חיינו - ולא רק סביב מגפת הקורונה. בהעדר 

ההתרחבות המשמעותית שחלה בשנים האחרונות בהיקף השימוש בפלטפורמות מקוונות הביאה עמה, לצד היתרונות הברורים שבקדמה הטכנולוגית, גם תופעות קשות של אלימות, הטרדה, והשפלה. על מנת לצמצם את היקפן באופן משמעותי, יש למזער את משך הזמן שבו פרסומים מסוג זה יישארו ברשת

רשת האינטרנט והרשתות החברתיות מהוות ערוץ מרכזי להחלפת רעיונות, להעברת מידע ולמימוש חופש הביטוי. ברור, עם זאת, כי הרשת אינה שטח ריק משפטי, וכי הביטויים הנמצאים בה כפופים, כמו ביטויים אחרים, למגבלות משפטיות, לרבות לאיסורים על הסתה לאלימות או טרור. מה הדרך הנכונה לפקח על התכנים המועלים? של מי האחריות? כיצד ניתן למצוא דרך לפקח על התכנים בלי לפגוע בחופש הביטוי?