לפרק את האלימות מבפנים: כשירות אזרחית דמוקרטית לצעירים ערבים

צעירים ביפו, ארכיון | Photo by Tomer Neuberg/Flash90

33%. המספר הזה אינו רק שורה בסטטיסטיקה של שוק העבודה, הוא זעקה של דור. על פי שנתון החברה הערבית 2024 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כל צעיר ערבי שלישי בישראל בגילאי 18 עד 24 נמצא במצב של "חוסר מעש". המשמעות היא עשרות אלפי צעירים שאינם לומדים, אינם עובדים ולא נמצאים בשום הכשרה מקצועית. הם חיים מחוץ למשחק.

אבל הטרגדיה האמתית אינה אובדן ההכנסה, אלא אובדן המשמעות. כשצעיר מתעורר למציאות שבה אין לו תפקיד, מסגרת או יכולת להשפיע על סביבתו – נוצר בתוכו ואקום זהותי עמוק. במקום שבו יש ואקום ואין תקווה, האלימות הופכת לדרך המהירה ביותר להרגיש בעל ערך, לאפיק המעוות שדרכו משיגים כוח. כדי למלא את הוואקום הזה, אנחנו צריכים להביט מעבר למשקפי האכיפה, ולסמן מטרה שונה לגמרי: חינוך לכשירות אזרחית דמוקרטית.

כשירות אזרחית דמוקרטית היא לא רק ידע טכני על מבנה הממשל. זה ארגז הכלים הנפשי והמעשי שמאפשר לאדם להיות אזרח מעורב במדינתו. מה יש בארגז הזה? יכולת חשיבה ביקורתית שמאפשרת לפענח את המציאות ולא לראות בחסמים גזירת גורל, יכולת להמיר תגובה אימפולסיבית או אלימה במשא ומתן, ותחושת מסוגלות – האמונה העמוקה שהקול שלי נשמע ופעולתי משפיעה.

חשוב לומר זאת בבירור: האלימות אינה "גזירת גורל תרבותית" והיא לא טבועה בדנ"א של החברה הערבית. כשצעיר ערבי מרגיש שקוף מול המוסדות, הקול של האקדח הופך לדרך המעוותת והטרגית ביותר להגיד: "אני כאן, ויש לי כוח". הניכור הזה הוא הדלק של חוסר אונים נרכש.

כשירות אזרחית דמוקרטית היא המנוע שמאפשר לעבור מזהות של קורבן פסיבי לזהות של שותף פעיל. עבור הצעיר הערבי, הכשירות הזאת יכולה להיות  מצפן שמאפשר לנווט בין הזהות הלאומית לזהות האזרחית. במקום שהזהויות הללו יתנגשו, הוא יוכל למצוא משמעות והשפעה בתוך המציאות הישראלית, מבלי לוותר על מי שהוא. למעשה זו צורה חדשה של מוביליות חברתית; סולם שמאפשר לצעיר לטפס מעל חומות הניכור ולהפוך לכוח בונה בתוך החברה.

כדי להפוך את המצפן הזה למציאות, צריך לפעול בשני ההיבטים המשלימים של החינוך:

• מערכת החינוך הפורמלית: עלינו להפוך את הכיתות, כולל הכיתות בבתי הספר המקצועיים והטכנולוגיים, למעבדות של חשיבה ביקורתית. בתי ספר אינם רק מוסדות להכשרה תעסוקתית; הם חייבים להעניק לתלמידים את התחושה שהם אזרחים כשירים ומשפיעים. כשלתלמיד יש כלים מקצועיים ויכולת לניתוח חברתי, אין לו צורך להשתמש בכוח פיזי, וכך מנגנון האלימות מתפרק מבפנים.
  
  
• החינוך הבלתי פורמלי: זהו המרחב שבו מתרחשת השינוי הלכה למעשה. עלינו להבטיח שבכל עיר ובכל ישוב בחברה הערבית יפעלו מסגרות נגישות של מעורבות ויזמות חברתית דרך תנועות נוער ומרכזים קהילתיים. שם, דרך עשייה למען הקהילה, הסטריאוטיפ של "הצעיר המאיים" מוחלף בזהות של "היזם החברתי" המעצב באופן אקטיבי את פני היישוב שלו.
  
  

הפתרון השורשי לאלימות לא נמצא רק בחדרי החקירות, אלא בתשתית האזרחית. כשצעירים ערבים ירגישו שהם בעלי ערך ומשפיעים, ניתן יהיה לרוקן את ארגוני הפשיעה מהדלק החזק ביותר שלהם: הייאוש. כשירות אזרחית דמוקרטית אינה פריבילגיה; היא תנאי להישרדות של כולנו.