נטו תעמולה

קמפיין הבחירות שמנהלת מפלגת כולנו הוא חוקי, לגיטימי ואף חיובי. אלא שהמימון החודשי למפלגות צריך להינתן באופן שיחייב אותן לפעול גם לעידוד השתתפות פוליטית וקשר עם הבוחרים, ולא רק לקמפיינים. לשם כך, נדרש שינוי בחוק מימון מפלגות.

בשנה האחרונה עורכת מפלגת כולנו מסע תעמולה נרחב – הדוגמה האחרונה היא הסרטון החדש המוקרן בבתי הקולנוע, המפאר את הישגי שר האוצר. זוהי פעילות לגיטימית ואף רצויה – לפחות מבחינה עקרונית.

במשטרים דמוקרטיים, תעמולה היא אמצעי שבאמצעותו המפלגות מעבירות מסרים לציבור ושומרות על קשר עמו. יתר על כן, מדובר ב"תעמולה חיובית", שבה כחלון ומפלגת כולנו משבחים את עצמם – ולא ב"תעמולה שלילית" שמכפישה מפלגות ופוליטיקאים אחרים. אבל במבט מעמיק יותר, מסעות התעמולה האלה מדגימים את אחד מהחוליים הבולטים של המפלגות בישראל – המפלגות משקיעות יותר ויותר כספים בתעמולת בחירות, ופחות בכל שאר המשימות החשובות שהן אמורות לבצע. ומדובר, אסור לשכוח, בכספי ציבור.

מדינת ישראל מעניקה למפלגות שני סוגי מימון. הראשון הוא מימון הוצאות הבחירות, שנועד למשל לצרכי תעמולת בחירות וארגון מטה יום הבחירות, והשני – מימון להוצאות שוטפות, בין בחירות לבחירות. המימון השוטף (שעומד על כ-900 אלף ₪ לחודש למפלגה בת עשרה חברים) נועד לאפשר למפלגה לבצע מגוון רחב של פעולות, ובהן שמירה על קשר רצוף עם הציבור, פעילות רעיונית ואידיאולוגית והליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים. אלא שבמציאות, למרות שמדובר בשני סוגי מימון שונים הניתנים בנפרד, המפלגות מוציאות חלק ניכר מכספי המימון השוטף לצרכי תעמולת הבחירות. איך הן עושות זאת בפועל? דרך אחת היא להוציא במהלך הבחירות סכומי כסף גדולים מאוד, ולהשתמש בכספי המימון השוטף כדי לכסות על הגרעונות שנצברו בתקופת הבחירות. בדוחות שמגיש מבקר המדינה הוא חוזר ומבקר קשות התנהלות זו. דרך אחרת היא לקיים מסעות תעמולה נרחבים ולא זולים עוד לפני הבחירות, כפי שמבצעת מפלגת כולנו.

יש להבהיר – לא מדובר בעבירה כלשהי על החוק. חוק מימון מפלגות אינו מחייב את המפלגות להוציא את כספי המימון השוטף שלהן על מטרות ספציפיות, ובעצם מתיר להן להשתמש בו לצרכי מימון תעמולת הבחירות שלהן. אבל בפועל מדובר בתופעה שלילית המזיקה לפוליטיקה הישראלית. ברגע שמפלגות משקיעות את כספי המימון השוטף בתעמולת בחירות, נשאר להן פחות כסף להשקיע בפעילויות חשובות ורצויות אחרות – החל מפתיחת סניפים בפריפריה, דרך כתיבת מצע, סיוע מחקרי לטיוב עבודת החקיקה והפיקוח של חברי הכנסת וקיום הליכים דמוקרטיים פנימיים. יתר על כן, במצב הנוכחי המפלגות שמבצעות את כל הפעולות האלה נפגעות – נשאר להן הרבה פחות כסף לתעמולת בחירות לעומת מפלגות אחרות. מפלגות המקיימות הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים נפגעות במיוחד, בשל העלות הגבוהה של ההליכים האלה.

כדי לשנות את המצב יש צורך בתיקון לחוק, שיפעל בשני מישורים.

ברמה הבסיסית, התיקון יאסור על מפלגות להשתמש בכספי המימון השוטף לצורך מימון הוצאות הבחירות שלהן. הדבר יסייע למפלגות להפנות כספים לפעילות שוטפת, וגם עשוי למנוע מהן להיכנס לגירעונות בתקופת הבחירות – כיוון שעתה, הן לא יוכלו להשתמש בכספי המימון השוטף כדי לכסות על גירעונות אלה. בנוסף, יש להתנות את קבלת מימון ההוצאות השוטפות בהשקעה במטרות חשובות נוספות שאינן בגדר תעמולה. לדוגמה, מפלגות יהיו חייבות להוציא חלק מסוים מתוך המימון השוטף לצורך קיום פעילות רעיונית-אידיאולוגית או הליכים דמוקרטים פנימיים – אחרת הסכום פשוט ייגרע מהן. אין לשלול לחלוטין את חופש הפעולה של המפלגות, כולל לתעמולה בין בחירות לבחירות – אבל בהחלט אפשר להתנות קבלת חלק מהמימון השוטף, למשל 50%, בקיום פעילויות פנים-מפלגתיות ודמוקרטיות שבאמצעותן המפלגות "יחזירו" לציבור את ההשקעה בהן. בסופו של יום, מדובר בכספי ציבור שהמדינה מעבירה למפלגות – וחשוב לדאוג שהם ישמשו למטרות שמקדמות את הדמוקרטיה הישראלית כולה.

המאמר פורסם לראשונה ב"דה מרקר"