סקירה

דפוסי ההצבעה של הערבים ברשויות המקומיות

זירת ההשפעה המרכזית עבור הציבור הערבי היא הרשות המקומית. עם זאת, התושבים הערבים בערים המעורבות משתתפים בבחירות המקומיות בשיעור נמוך בהרבה מאשר ברשויות הערביות. בבחירות לכנסת, לעומת זאת, שיעור הצבעתם דומה לממוצע הנמוך בקרב הציבור הערבי. על הממשלה החדשה והרשויות המקומיות לפעול להגברת האמון של התושבים הערבים בהן

Flash 90

בעוד לתושבים הערבים ברשויות הערביות יש ציפיות מהעירייה, המהווה חלק בלתי נפרד מחייהם, ואמון שהצבעה תניב להם תועלת - תעסוקה או תמורה אחרת שמהווה תמריץ להצבעה - בערים המעורבות המצב שונה, ולהצבעת התושבים הערבים השפעה מוגבלת.

על רקע האירועים האלימים שהתרחשו בערים המעורבות, בחנו את דפוסי ההצבעה של התושבים הערביים על הפוליטיקה המקומית כפי שבאו לידי ביטוי בבחירות האחרונות, שנערכו באוקטובר 2018. גילינו כי תושבים ערבים ברשויות ערביות מצביעים בשיעורים גבוהים יותר מתושבים ערבים בערים המעורבות. לעומת זאת, דווקא בבחירות הארציות, נרשמו דפוסי הצבעה דומים בין הערבים תושבי הערים המעורבות לבין הערבים המתגוררים ברשויות המקומיות הערביות. להלן הפירוט.

לצורך ניתוח דפוסי ההצבעה של תושבי הערים המעורבות, עיבדנו את נתוני הבחירות המקומיות מאתר משרד הפנים. מסיבות ברורות, אין בנתונים של משרד הפנים מידע פרטני על בוחרים, אלא רק מידע הנוגע לרמת הקלפי. כדי להבחין בין דפוסי ההצבעה של מצביעים ערבים ויהודים, ניתחנו תוצאות של קלפיות שבהן הייתה הדפסה בערבית (המסומנות באופן נפרד בקובץ של משרד הפנים) אשר סווגו כקלפיות בשכונות עם רוב ערבי בהשוואה לקלפיות שבהן לא הייתה הדפסה בערבית, שסווגו כקלפיות בשכונות עם רוב יהודי.בנוף הגליל לא היו קלפיות עם הדפסה בערבית, לכן בעיר זו קלפיות שבהן מעל לשליש מהבוחרים הצביעו למפלגת "הרשימה המשותפת לדו קיום" סווגו כקלפיות בשכונות עם רוב ערבי. מן הממצאים עלה כי שיעור ההצבעה הממוצע של הערבים תושבי הערים המעורבות עמד על 53%, מעט גבוה מהשיעור הממוצע של היהודים באותן ערים (50%),  אך נמוך משיעור ההצבעה הארצי הממוצע שנרשם באותן הבחירות (60%), ונמוך באופן ניכר משיעור ההצבעה הממוצע ברשויות המקומיות הערביות שעמד בשנת 2018 על 82%.

כפי שעולה מתרשים 1, ישנה שונות בשיעור ההצבעה בין הערים המעורבות. בחיפה ובתל אביב-יפו שיעור ההצבעה לבחירות המקומיות נמוך מאוד באופן כללי, ונמוך במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית. בעכו, לוד ורמלה שיעור ההצבעה דומה לשיעור ההצבעה הארצי, ואין פער משמעותי בין האוכלוסייה הערבית והיהודית. במעלות-תרשיחא שיעור ההצבעה של האוכלוסייה הערבית בבחירות 2018 היה גבוה מאוד, הן ביחס לשאר הערים המעורבות והן ביחס לאוכלוסייה היהודית (וכפי שנראה להלן דפוס הצבעה זה מתבטא גם בייצוג הפוליטי במועצת העירייה). יחד עם זאת, יש לזכור שלמעט מעלות-תרשיחא, כאמור, שיעורי ההצבעה של התושבים הערבים של כל הערים המעורבות נמוכים משיעורי ההצבעה של התושבים ברשויות הערביות.

תרשים 1: שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות בערים מעורבות, אוקטובר 2018

*מקור: עיבוד המכון הישראלי לדמוקרטיה לנתוני משרד הפנים

הנתונים על שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות ב-2018 עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקר דומה, "הערבים בערים המעורבות - היבטים פוליטיים השוואתיים" שבוצע על ידי ד"ר סלים בריק, והתמקד בין היתר בבחירות המקומיות בערים המעורבות בשנים 2008 ו-2013. לפי המחקר, גם בשתי מערכות הבחירות שנבחנו נרשם שיעור ההצבעה של התושבים הערבים בערים המעורבות על כ-60%. זאת, כאשר במקביל שיעורי ההצבעה של תושבי הרשויות המקומיות הערביות היו 85% ו-82%, בהתאמה.

דפוס ההצבעה ברשויות הערביות קשור לגורמים רבים, למשל, למבנה החמולתי אך בכל אופן, אחד ההסברים שמנפק בריק ביחס לממצאיו יפים גם לענייננו ונותנים מענה – ולו חלקי, לפער האדיר בין הערים המעורבות לרשויות הערביות בכל הנוגע להצבעה בבחירות המקומיות: בעוד לתושבים הערבים ברשויות הערביות יש ציפיות מהעירייה המהווה חלק בלתי נפרד מחייהם, ואמון שהצבעה תניב להם תועלת - תעסוקה או תמורה אחרת שמהווה תמריץ להצבעה, בערים המעורבות המצב שונה: להצבעת התושבים הערבים השפעה מוגבלת עד בלתי קיימת בחלקן. ועל כן, מדוע להצביע?

זה המקום לציין כי דווקא לאחר בחירות 2018, בכלל הערים המעורבות נרקמו קואליציות בהן היו שותפים חברי מועצה ערבים. העירייה הראשונה שהצליחה לעשות כן היא דווקא לוד, אבל מסתבר ששותפות פעילה בקואליציה המקומית לא מספיקה, כפי שראינו במאורעות בעיר המסוכסכת והמסובכת ביותר מבין הערים. יתר על כן, בחלק מהערים, דוגמת עכו וחיפה, אף מונו סגני ראש עיר (בחיפה סוכם על הסכם רוטציה שיצא לפועל במאי 2021 עם מינוייה של שהירה שלבי), אלא שדומה כי מציאות זו לא היתרגמה להשפעה פוליטית משמעותית על הנעשה בעיר, ומשכך ההתנהלות העירונית גם לא חיזקה את תחושת השוויון בקבלת שירותים עירוניים בקרב הציבור הערבי. ממצאי סקר שנערך בשנת 2019, שנה לאחר הבחירות המקומיות, גילה כי 50% מהערבים המתגוררים בערים מעורבות סבורים שהעירייה איננה מעניקה שירותים שווים ליהודים וערבים.מכון המחקר 'אפקאר' בראשות ד"ר הישאם ג'ובראן, סקר עמדות תושבי הערים המעורבות בישראל – סיכום ממצאים 4 (יוזמות אברהם, 2019). ככל שנתונים אלו משקפים את הלך הרוח של הציבור הערבי, הם מהווים גם עדות לחוסר האמון בהשפעת הנציגים הפוליטיים הערבים על רווחתם ואיכות חייהם בעיר.

חשוב להבין - בעוד שהציבור היהודי, לפחות בחלקו, מקבל ייצוג לעמדותיו ומאווייו בשולחן הממשלה, עבור הציבור הערבי, זירת ההשפעה המרכזית היא הרשות המקומיות. לא בכדי, במדד הדמוקרטיה שפורסם בסוף שנת 2020 הנשאלים הערבים העניקו רמות אמון גבוהות הרבה יותר לרשויות המקומיות בהן הם מתגוררים (48%), לעומת יתר רשויות המדינה דוגמת הכנסת או הממשלה שם רמת האמון של הציבור הערבי עומדת על 31% ו- 25% בהתאמה. גם אם האמון ביכולתם של חברי המועצה הערבים בערים המעורבות לטייב את המציאות עבור ציבור בוחריהם לא גבוה כמו ברשויות המקומיות הערביות, ניתן היה לצפות שבערים המעורבות שיעורי ההצבעה של הציבור הערבי יהיו גבוהים יותר מכפי שעלו בממצאי סקירה זו ובמחקרים קודמים בנדון.

כפי שניתן לראות בטבלה שלהלן, המבוססת בין היתר על נתונים שפורסמו לאחרונה במסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הייצוג של חברי המועצה הערבים ברוב הערים המעורבות בארבע מהערים (רמלה, נוף הגליל, חיפה ועכו) נמוך משיעורם באוכלוסייה. ביתר הערים, למעט מעלות תרשיחא, ישנו דווקא ייצוג גבוה, שיכול היה להיות אף גבוה יותר בהינתן שיעורי הצבעה גבוהים יותר (למעט כאמור במעלות תרשיחא שם נרשם שיעור הצבעה גבוה למדי). יש להניח, לגבי כלל הערים המעורבות, שאם רמת האמון של התושבים הערבים הייתה גבוהה יותר, שיעורי ההצבעה שלהם היו גבוהים יותר, ובהתאמה הייתה עולה מידת השפעתם על המועצה וממילא על העירייה כולה.

ייצוג האוכלוסייה הערבית בקרב מועצות הערים המעורבות, מאי 2021

  % התושבים הערבים בכלל אוכלוסיית העיר מספר חברי המועצה מספר חברי המועצה הערבים % חברי המועצה הערבים מתוך כלל חברי המועצה
מעלות-תרשיחא 21.7%  13 4 31%
רמלה 24% 19 4 21%
נוף הגליל 28.70% 17 3 18%
תל אביב-יפו 4.50% 31 2 6.40%
חיפה 11.70% 31 2 6.40%
עכו 32.10% 17 5 29.40%
לוד 30.60% 19 6 32%

*מקור: עדו אבגר, אתי וייסבלאי, רמי שוורץ ומיכל לרר ערבים בערים המעורבות: מבט-על (הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2021); עיבוד המכון הישראלי לדמוקרטיה לנתוני הלמ"ס לעניין שיעור התושבים הערבים בעיר.

מעניין לגלות כי הדמיון בהתנהגות הפוליטית של הערבים תושבי הערים המעורבות והרשויות המקומיות הערביות מצוי דווקא בבחירות הארציות: לפי מחקרו של ד"ר אריק רודניצקי שנערך לאחר הבחירות לכנסת ה-24 (מרץ 2021), שם, בשתי הזירות, ממוצע ההצבעה נע בין 40% ל-50%. מן העבר השני, בבחירות הארציות טמון גם ההבדל המשמעותי בהתנהגות הפוליטית של הערבים תושבי הערים המעורבות והציבור היהודי המתגורר בהן: בכל הערים, למעט נוף הגליל, נרשם פער משמעותי בשיעור ההצבעה בבחירות הארציות לטובת הציבור היהודי. הפער הגדול ביותר בין השתתפות היהודים והערבים בבחירות נרשם בתל אביב-יפו ובלוד - כעשרים נקודות האחוז ביחס לממוצע העירוני.

לסיכום, התושבים הערבים בערים המעורבות משתתפים בבחירות לרשויות המקומיות בשיעורים זהים לתושבי העיר היהודים, אך הרבה פחות בהשוואה לשיעורי ההצבעה הנרשמים ברשויות המקומיות הערביות. במקביל, בבחירות לכנסת, שיעור הצבעתם דומה לממוצע ההצבעה של הציבור הערבי אך מצוי בפער ביחס לממוצע ההצבעה העירוני. נתונים אלו משקפים לדעתנו חוסר אמון ברשות המקומית ובמקביל, גם חוסר אמון בשלטון המרכזי. אחת המשימות החשובות העומדות בפני הממשלה הבאה והרשויות המקומיות הערביות הינן לפעול לטובת הערבים תושבי הערים המעורבות באופן שידגים להם מדוע להצבעתם ולקולם בבחירות לרשויות המקומיות ולכנסת יש תוחלת.