מה אפשר ללמוד ממעמד הר סיני על גיוס חרדים?
האם הדרך להביא את החרדים לגיוס עוברת במשא ומתן ובהסכמות או בכפיה ובסנקציות? אולי אפשר ללמוד משהו מהדרך שבה שכנע הקב"ה את עם ישראל לקבל על עצמו את התורה. הצעה מקורית לחג השבועות
Photos by Canva+Chaim Goldberg/Flash90
איך גורמים לקבוצה גדולה של אנשים לקבל על עצמה מערכת חוקים כובלת ולשנות את אורח חייה? איך מביאים אנשים להכפיף עצמם בפני עול ולהתכנס יחד כאומה אחת תחת מערכת של חובות? האם זה נעשה בשכנוע ובהסכמות, במשא ומתן או בכפיה? שאלה זו מעסיקה היום את החברה הישראלית ביחס לאי גיוסו של המגזר החרדי בעת מלחמה. האם הדרך להביא את החרדים לגיוס עוברת במשא ומתן ובהסכמות או בכפיה ובסנקציות?
כוכבה של הדילמה הזו לא דרך רק בעידן המודרני, בשנות האלפיים. זו בדיוק היתה גם הבעיה שהעסיקה את הקב"ה במעמד הר סיני, לפני כ3,300 שנה, אירוע שאותו נחגוג בחג השבועות – חג מתן תורה. אולי נוכל ללמוד ממנו מההחלטות העתיקות ההן...
בגני הילדים מקפידות הגננות לספר את המדרש על פיו הלך הקב"ה לכל אחת מן האומות, הציע להן את התורה, וכולן סירבו בגלל תוכן המצוות – לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב – שהיה בעיניהן קשה לביצוע. רק עם ישראל, אליו נגלה הקב"ה אחרון בתור, אמר "נעשה ונשמע" וזכה וקיבל על עצמו את התורה (מדרש ספרי דברים, שמ"ג). קבוצה של מדרשים הולכת בכיוון הזה, כיוון ההסכמות והמשא והמתן בין הקב"ה לעם ישראל, כיוון שבו בני ישראל "שומעין" ו"מפרשים" את המצוות, כולם חכמים וכשירים למשא ומתן (מדרש מכילתא דר' ישמעאל, יתרו ט'). במקום אימתם של קולות הרעמים והשופרות במעמד הר סיני, מתקבלת תחושה של שני צדדים שווים לחוזה, והאירוע הדרמטי של מתן תורה נדמה כבית מדרש שיש בו "שקלא וטריא" ולכל אחד מותאמת ומתווכת תורה תהליכית, מרוככת לפי "כוחו" ויכולתו (מדרש שמות רבה, ה', ט').
אבל אלה לא המדרשים היחידים שדרכם מספרים חז"ל את סיפור המעשה של מעמד הר סיני. במדרשים אחרים מתואר סיפור ה"נעשה ונשמע" בדרך אחרת, בה ההסכמה הוולונטרית והמושכלת נעלמת ובמקומה באה כפייה בדרך של איומים בסנקציות: "מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר: אם מקבלים אתם עליכם את התורה, מוטב, ואם לאו – כאן תהיה קבורתכם". (מכילתא דרשב"י, י"ט, י"ז; שבת פ"ח ע"א). לפי המדרשים הללו הקב"ה לא סמך על בחירתו של עם ישראל בתורה, ולא על התנדבותו הוולונטרית לקבלת מערכת החוקים, הזכויות והחובות שהתבקשה ממנו. לכן נקט הקב"ה בדרך של סנקציות. לפי תיאור זה עמד הר סיני להתהפך על עם ישראל אם לא יעתרו מיידית לדרישה לקבל עליהם את העול ו"להיכנס מתחת לאלונקה". רק בעקבות האיום הזה נכנעו בני ישראל, ורק אז "געו כולם ושפכו לבם כמים בתשובה ואמרו 'כל אשר דבר ה' - נעשה ונשמע'".
אולי הגיע הזמן שנלמד גם אנחנו ממעשיו של הקב"ה ונבין כי על מנת לכפוף אנשים שלא מורגלים בכך למערכת של חובות וזכויות, לא די במשא ומתן ובציפייה להתנדבות וולונטרית. התהליכים והתיווך כבודם במקומם מונח, וגם אליהם צריך להקדיש זמן ומחשבה, אך זאת אך ורק בצידן של סנקציות מאיימות שהן המביאות אל "נעשה ונשמע" של ממש.
כולנו תופסים עצמנו כיצורים תבוניים, אשר החלטותינו עוברות בהכרח דרך מערכת סינון שכלית ומסודרת. אולם נראה שכולנו, כדבריו של פרופ' דן אריאלי "לא רציונליים ולא במקרה". לחצים חברתיים, משפחתיים, פסיכולוגיים, כלכליים, מסורות קהילתיות ומישטור קהילתי, כולם משפיעים עלינו. לכן, אנו נדרשים לקצת סיוע חיצוני, בדמותן של סנקציות ותמריצים, חיוביים ושליליים, כדי לכוון את התנהגותנו. חז"ל קראו לכך "אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים". מי שכלוא בתוך מסגרות זקוק לעתים ליד מושטת מבחוץ אשר תמשוך אותו, ורק כך תוכל היד לפגוש יד אחות. הקב"ה נהג כך במעמד הר סיני. מדינת ישראל נדרשת לנהוג כך גם עתה, בחג השבועות 2025.
חג שבועות שמח, ושנזכה כולנו לקבלת עול שיש בה ברכה.