על "ייעשה" ו"בל ייעשה" - הדמוקרטיה הישראלית על סף שנה חדשה
השנה האחרונה הייתה מלאת התרחשויות ואירועים שחשפו פגמים בדמוקרטיה שלנו. פגמים אלו חוזרים ונשנים מדי שנה בשנה בגלל היעדר חוקה וכללי משחק מובנים. לקראת השנה החדשה אריק כרמון מאחל לכולנו שנעבור למציאות חדשה, המושתתת על נורמות ברורות של "ייעשה" ו"בל ייעשה".
הדרך שמונה הרמטכ"ל העשרים, בשלהי שנת ה'תש"ס, מטילה אור על פגמים בדמוקרטיה שלנו. חוק יסוד: הצבא, המאפיין את היסודות החוקתיים של צה"ל, קובע בין היתר כי "...כפיפות למרות האזרחית: הצבא נתון למרות הממשלה, השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון...". המפקד העליון של הצבא היא הממשלה כולה, והיא מפקחת על הצבא באמצעות שר הביטחון. הדרך שמונה הרמטכ"ל, על פי ההוראות החוקתיות של מדינת ישראל, הייתה אפוא שגויה: שר הביטחון איננו ממנה את הרמטכ"ל, והתרבות הנוהגת שלפיה הממשלה היא חותמת גומי להצעתו משקפת מציאות של מראית עין - הממשלה כאילו מינתה את מפקד הצבא. אף שמינוי הרמטכ"ל הבא של צה"ל אינו שונה מהמינויים של רמטכ"לים בעבר, הוא אינו מכשיר את הפגם ששב ונגלה לעינינו. תהליך מסודר כמשתמע מחוק היסוד היה מחייב מעורבות רבה יותר של חברי הממשלה או למצער הקבינט, שנבחרו בבחירות ומייצגים את השיקולים האזרחיים בבחינת הכישורים של המועמדים ובבדיקת התאמתם להתמודד עם האתגרים העומדים לפני מדינת ישראל.
על סף הכניסה לעשור חדש בלוח העברי, מינוי הרמטכ"ל, תפקוד הממשלה בעניין זה וקבלת הציבור את הדין הם אלומות אור החושפות פגמים בדמוקרטיה שלנו. התרחשויות ואירועים רבים בזירה הציבורית המשותפת הם בבחינת "בל ייעשה" (not done), והם חוזרים ונשנים בשל היעדרם של חוקה הכוללת בקרות המקבעות "כללי משחק" וכן תהליכים להטמעה של ערכים ונורמות שהחוקה מושתת עליהם ואמורים להנחות התנהגות אזרחית. התוצאה, כמו שמתבטאת שנה אחר שנה במדדי הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, היא שחיקה נמשכת ורצופה באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיה והפניית עורף של חלקים גדלים ממנו כלפי התהליכים הפוליטיים והמשילותיים.
בשנה המסתיימת היו דוגמאות למכביר להתנהלות "בל ייעשה" הן בתהליכי חקיקה והן באופן קבלת ההחלטות בממשלה: אשכול שלם של הצעות חקיקה שבעבר לא היה עולה על הדעת להציגן משום פגיעתן בזכויות הבסיסיות של ערביי ישראל מונח על שולחן הכנסת. על פי הרכבה של הכנסת נוצרה קואליציה רחבה שלכאורה מאפשרת יציבות וחופש פעולה, אבל למפלגה שהרכיבה את הממשלה ומינתה מתוכה את ראש הממשלה אין "גרעין שליטה" בה. מהקמת המדינה ועד ממשלת אולמרט היה למפלגה הגדולה רוב בקרב שרי הממשלה, ואולם כיום שום מפלגה - שאת תשתיותיהן ריסקה השיטה הקלוקלת של בחירה ישירה של ראש הממשלה - אינה יכולה להשיג גרעין שליטה. התוצאה היא אי-יציבות וזעזועים רצופים.
הפניית העורף של החברה האזרחית כלפי אופני התפקוד הבעייתיים של מבנים דמוקרטיים בישראל נעשתה ביטוי התנהגותי מובהק בתרבות הפוליטית של הציבור בישראל. מצב דברים זה מקשה מאוד על היכולת להתניע תהליכים של תיקון ושינוי, שכן התודעה הקולקטיבית אינה מוכנה לסבול מה שהוא פחות מאינסטנט: פתרונות רדיקליים שישנו את המציאות בבת אחת. מכאן נגזר האתגר העיקרי הניצב בפני המבקשים לתקן ולשנות את המציאות - האתגר להטמיע בתודעה הקולקטיבית את ההכרה שלתהליך ארוך, סיזיפי, מייגע, הבנוי על מהלכי תיקון רבים, צעד אחר צעד ולאורך זמן אין חלופה. המעבר ממצב א' - המציאות הקיימת על מכלול בעיותיה, למצב ב'- האופק שבו תימצא המציאות לאחר מימוש כל הדורש תיקון ושינוי איננו ולא יכול להיות מעבר רדיקלי ומיידי.
לקראת השנה הבאה עלינו לטובה המכון הישראלי לדמוקרטיה מתמקד בשני תחומים עיקריים - שניהם יפנו אל הציבור הרחב ואל נבחריו. הראשון הוא יוזמה לניסוח חזון לעתיד מדינת ישראל, שתוצרה יהיה נייר לקמוס המפרט את "מצב ב'". היעד המיידי של המאמץ הוא הפעלה - שבעגה המקצועית מכונה הפעלה דליברטיבית-דיונית - של ציבורים רחבים ככל הניתן כשותפים פעילים בו; התמודדות חזיתית וישירה עם הפסיביות, עם קבלת הדין ואף עם הפניית העורף בתרבותנו הפוליטית. המאמץ השני - שיצא לדרך לפני כשנה, אך ייכנס לזירת השיח הציבורי בעתיד הקרוב - מכוון להשפיע על יישומם של תיקונים ממשיים בשיטת השלטון. הפורום לתיקון שיטת הממשל בראשותו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר ישלים את תפריט ההצעות לשם חיזוקה והשבחתה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל. הפורום, המונה כשמונים חברים והמכונה בפינו "הסנהדרין", מסתייע בצוות חוקרים שהעמיד לרשותו המכון הישראלי לדמוקרטיה. בימים אלה נרשמת עמותה שתהיה הזרוע המבצעית של הפורום ותפעל בזירה הציבורית הרחבה ובכנסת עצמה ליישום ההצעות הנדונות, בטווח הקצר ובטווח הארוך יותר.
נאחל לכולנו שבהדרגה ובשום שכל נעבור למציאות חדשה המקבעת את ה"ייעשה" וכן את ה"בל ייעשה" עמוק בתרבותנו הפוליטית. שנה טובה.
ד"ר אריק כרמון הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
המאמר פורסם בעיתון 'גלובס' בתאריך 5.9.2010
מאמר זה הוא חלק מסדרת מאמרים שכתבו עמיתי המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנה החדשה