חדש

מצביעים או לא מצביעים?

ההשתתפות בבחירות לכנסת

מחקר מדיניות 106

  • שנה:
  • מספר עמודים: 156 עמ’
  • מרכז: התכנית לרפורמות פוליטיות
  • מחיר: 45 ₪

בחמש מערכות הבחירות האחרונות, מאז 1999, שיעורי ההשתתפות נמוכים ביותר מ־ 10% משיעורי ההשתתפות במערכות הבחירות שקדמו להן. אף שירידה בשיעורי ההשתתפות מאפיינת מדינות דמוקרטיות נוספות, בישראל התרחשה הירידה בתקופת זמן קצרה והיא הייתה חדה במיוחד.

מאז תחילת שנות ה־2000 אנו עדים לתופעה, המתקבעת בהדרגה, של אי־השתתפות בבחירות לכנסת. תופעה זו נובעת, בין היתר, מירידה באמון הציבור הישראלי במוסדות המדינה, מהטלת ספק מצד האזרחים באשר ליכולת ההשפעה שלהם על השלטון ועל הנעשה כאן, מסלידה מן הפוליטיקאים ומאי־שביעות רצון מתפקודם של הנבחרים.

הנחת המוצא של מחקר זה היא שאי־השתתפות המונית בבחירות עלולה להחליש את המוסדות הנבחרים ולפגוע ברמת הייצוגיות שלהם. זאת ועוד, הימנעות מהצבעה של רבבות אזרחים עלולה ליצור פערים גדולים בין רצונותיהם לבין חלוקת העוצמה הפוליטית בבית הנבחרים. ועוד: כאשר רק קבוצות ומפלגות מסוימות מדרבנות את תומכיהן להצביע ביום הבחירות, עלול להיווצר מצב שבו תוצאות הבחירות אינן משקפות בהכרח את הכוח האמיתי של כל קבוצה ומפלגה בחברה הישראלית. ולבסוף, שיעורי השתתפות נמוכים מעידים על התפתחותה של תרבות אזרחית פסיבית, שמשמעה התנוונות של הדמוקרטיה.

המחקר שלפנינו עוסק בסוגיית ההשתתפות והאי־השתתפות בבחירות לכנסת: הוא משווה את ישראל לדמוקרטיות אחרות בעולם; בוחן את הסוגיה מנקודת מבט גאוגרפית (פריפריה לעומת מרכז); מזהה את החסמים להצבעה; מסרטט את פרופיל האזרח הלא־מצביע; ומנסח המלצות להגדלת שיעורי ההצבעה בהסתמך על מנגנונים שאימצו מדינות אחרות.

הותרת שיעורי ההצבעה הנמוכים על כנם עלולה לחזק מגמות של אדישות, ניכור, פסימיות וחוסר הזדהות עם המערכת הפוליטית ואף להביא לידי כרסום בבסיס הלגיטימציה של מוסדות השלטון בישראל בטווח הארוך. כדי למתן את ההשלכות הקשות הללו מומלץ לאמץ רפורמות מוסדיות אחדות, הנהוגות במדינות אחרות ומבוססות על העיקרון של הפיכת הליך הבחירות לנגיש יותר לציבור הרחב.

מחקר המדיניות נכתב במסגרת התכנית "תיקון שיטת הממשל בישראל" בראשות פרופ' גדעון רהט.

אי־ההשתתפות בבחירות בישראל — תמונת מצב

אי־ההשתתפות בבחירות בישראל — תמונת מצב

מאז תחילת שנות ה־2000 מתאפיינות מערכות הבחירות לכנסת בשיעורי השתתפות נמוכים למדי. בחמש מערכות הבחירות האחרונות, מאז 1999, שיעורי ההשתתפות נמוכים ביותר מ־10% משיעורי ההשתתפות במערכות הבחירות שקדמו להן (כ־80% בממוצע). אף שירידה בשיעורי ההשתתפות מאפיינת מדינות דמוקרטיות נוספות, בישראל התרחשה הירידה בתקופת זמן קצרה והיא הייתה חדה במיוחד.

מהן ההשלכות השליליות של אי־השתתפות בבחירות?

  1. אי־השתתפות המונית בבחירות עלולה להחליש את המוסדות הנבחרים ולפגוע ברמת הייצוגיות שלהם.
  2. אי־השתתפות בבחירות בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה (למשל נשים, מיעוטים אתניים או תושבי פריפריה) גוררת תת־ייצוג שלהן במוסדות הנבחרים. תוצר נלווה של אותה אי־השתתפות הוא ייצוג־יתר של קבוצות מאורגנות וחזקות, שיכולות, בעקבות ייצוג היתר הזה, להטות את המערכת הפוליטית לטובת האינטרסים שלהן באופן שאינו משקף את משקלן האמיתי בחברה.
  3. תרבות אזרחית פסיבית היא ביטוי להתנוונות הדמוקרטיה. שיעורי השתתפות נמוכים בבחירות מעידים על השתרשותה של תרבות כזאת.

ממצאים מדאיגים

  1. בישראל נרשמים זה שנים שיעורי הצבעה נמוכים ביישובי הפריפריה לעומת יישובי המרכז.
  2. תושבי יישובים ממעמד חברתי־כלכלי נמוך משתתפים פחות בבחירות לכנסת.
  3. תושבי יישובים ששיעור העולים בהם (מ־1990) גבוה נוטים להצביע פחות מתושבי יישובים ששיעור העולים בהם נמוך.
  4. שיעור הירידה בהשתתפותם של הערבים אזרחי ישראל בבחירות גבוה משיעור הירידה בהשתתפות של כלל אזרחי המדינה.

מה גורם לישראלים שלא להשתתף בבחירות לכנסת?

  • חוסר אמון בכוח ההשפעה של האזרח על מדיניות הממשלה.
  • חוסר אמון באפקטיביות של הבחירות כתהליך שיכול לשנות את המצב במדינה.
  • חוסר עניין בפוליטיקה והיעדר ידע פוליטי.
  • חוסר אכפתיות כלפי הבעיות של המדינה ופסימיות באשר למצבה הכללי.
  • חוסר אמון במפלגות ובמוסד הנבחר — הכנסת.
  • חוסר הזדהות עם המפלגות והיחלשות בזהות המפלגתית.
  • הרגשה שהמערכת הפוליטית אינה מספקת חלופות ראויות. 

מה המדינה יכולה לעשות כדי לעודד השתתפות בבחירות?

אנו מציעים דרכים מוסדיות להתמודד עם תופעת הירידה בשיעורי ההצבעה, על בסיס ניסיונן של מדינות אחרות. הרפורמות הנחוצות לדעתנו לעידוד ההשתתפות בבחירות בישראל הן בעיקר בתחום הנגשת הליך ההצבעה לאוכלוסיות רחבות יותר.

1. הנגשת הליך ההצבעה

(א) יש לאפשר לבוחר להצביע גם בקלפי שהוא איננו רשום בה, שלא כמו המצב הנוהג היום, שבו הבוחר יכול לממש את זכות ההצבעה שלו רק בקלפי שהוא רשום בה.

(ב) כדי שהבוחר יוכל להצביע בקלפי שהוא איננו רשום בה יש לקבוע בחוק הבחירות הליך שלפיו כל בוחר שמעוניין בכך יוכל לפנות לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה להעתיק את רישום הקלפי שלו למקום מגוריו הזמני.

(ג) יש להחליט אם כל אזרח רשאי לפנות לוועדת הבחירות בבקשה להעביר את רישום הקלפי שלו או רק קבוצות מוגדרות רשאיות לעשות זאת (למשל סטודנטים).

2. הוספת קלפיות ניידות ביום הבחירות

(א) יש להוסיף קלפיות ניידות בנמל התעופה בן־גוריון ולהתיר בהן הצבעה לכל האזרחים היוצאים את המדינה ביום זה.

(ב) יש להוסיף קלפיות ניידות במוסדות להשכלה גבוהה.

3. הנהגת הצבעה מוקדמת

יש לתקן את חוק הבחירות ולאפשר לאוכלוסיות נוספות על אלו שכבר רשומות בו לממש
את זכות ההצבעה שלהן לפני מועד ההצבעה הרשמית.

 

לעומת מדינות אחרות – מה לא מומלץ אצלנו?

  1. לא מומלץ להחיל חובת הצבעה.
  2. לא מומלץ לאפשר הצבעת אזרחים השוהים/מתגוררים בחו"ל.
  3. לא מומלץ לאפשר הצבעה באמצעות הדואר או באמצעות מיופה כוח.

הותרת מצב ההשתתפות בבחירות לכנסת על כנו עלולה להנציח, ואפילו לחזק, מגמות של אדישות, ניכור, פסימיות וחוסר הזדהות עם המערכת הפוליטית. היא עלולה גם להביא לכרסום בבסיס הלגיטימציה של מוסדות השלטון בישראל בטווח הארוך.

השתתפו בכתיבה

ד"ר ניר אטמור — מרצה במכללה האקדמית צפת וחוקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. מחקריו עוסקים בפוליטיקה השוואתית, בעיקר מערכות בחירות, שיטות בחירה והשתתפות בבחירות.

מיכאל פיליפוב — דוקטורנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ועוזר מחקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה. חוקר את הסוציולוגיה הפוליטית של החברה הישראלית, בעיקר דעת קהל וההתנהגות הפוליטית של הבוחר הישראלי.

ד"ר חן פרידברג — חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במחלקה ללימודי ישראל במזרח התיכון ומדע המדינה שבאוניברסיטת אריאל בשומרון. עוסקת בעיקר בחקר הכנסת ותפקודה.

ד"ר עופר קניג — עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה בכיר במכללה האקדמית אשקלון. מתמקד בפוליטיקה השוואתית, מפלגות, בחירת מנהיגים, שיטות בחירה והמערכת הפוליטית בישראל.

 

תקציר

פתח דבר
ניר אטמור וחן פרידברג

פרק ראשון על (אי-)השתתפות בבחירות: ישראל במבט היסטורי ובינלאומי משווה
ניר אטמור

א. השתתפות בבחירות: ישראל במבט השוואתי
ב. הירידה בשיעורי ההשתתפות במבט בינלאומי
ג. מדוע הירידה בשיעורי ההשתתפות בבחירות כה מדאיגה?

פרק שני: שיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת: מרכז מול פריפריה
ניר אטמור וחן פרידברג

א. אוכלוסיית המחקר
ב. שיעורי ההצבעה בבחירות לכנסות 2009-1999 מנקודת מבט יישובית
ג. הגורמים המשפיעים על שיעורי ההשתתפות בבחירות
ד. ניתוח אמפירי
ה . סיכום

פרק שלישי: חסמי ההצבעה ופרופיל האזרח הפסיבי
מיכאל פיליפוב

א. הירידה בשיעורי ההצבעה: הסברים תאורטיים
ב. מתודולוגיה
ג. ניתוח אמפירי: חסמי ההצבעה
ד. סיכום

פרק רביעי: חובת הצבעה, הצבעת אזרחים מחו"ל ומנגנונים אחרים לעידוד ההשתתפות בבחירות
ניר אטמור ועופר קניג

א. חובת הצבעה בבחירות
ב. הצבעת אזרחים השוהים מחוץ למדינה
ג. הנגשת הליך ההצבעה
ד. סיכום

פרק חמישי: המלצות - האם לשנות את כללי המשחק בישראל כדי לעודד את ההשתתפות בבחירות?
ניר אטמור וחן פרידברג

א. רפורמות נחוצות לעידוד ההשתתפות בבחירות בישראל
ב. רפורמות רדיקליות שטרם הבשילו התנאים לאימוצן בישראל
ג. סיכום

אחרית דבר
ניר אטמור וחן פרידברג

נספחים
נספח 1. שיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת, 2009-1999
נספח 2. הסעיפים לתיקון בחוק הבחירות לכנסת, התשכ"ט 1969

מקורות 

המחברים 

Abstract

close