הצעת חוק העמותות (תיקון סייג לרישום עמותה), התשע"ג 2013
חוות דעת שנשלחה לחברי ועדת השרים לעניני חקיקה לקראת דיון בהצעת חוק העמותות, ובה הם מתנגדים להצעה.
ביום ראשון הקרוב, אמורה לעלות לוועדת השרים לענייני חקיקה, הצעת החוק שבנדון. אנו פונים ומבקשים ממך להתנגד להצעת החוק, הפוגעת בחופש הביטוי וחופש ההתאגדות בצורה שאינה מידתית. כמו כן, תכליתה של ההצעה אינה ראויה, שכן כל מטרתה היא להטיל אימה ולהשתיק גורמים שאינם בקונצנזוס. ההצעה תאפשר מניעה מוחלטת של רישום עמותה הקוראת להפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה (בעיקר במגזר הערבי), ויתכן גם של כזו הקוראת להפרדת הדת והמדינה. זוהי פגיעה בחופש הביטוי הפוליטי במובנו הגרעיני ביותר, שהיא אסורה בתכלית. גם בתור מי שתומכים בהמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יש להתעקש על זכותם של מי שמתנגדים לכך, בדרכים חוקיות, להשמיע את קולם.
- לפי הצעת החוק, יתוקן סעיף 3 לחוק העמותות, התש"ם 1980, בצורה כזו שתאפשר לרשם - העמותות למנוע את רישומה של עמותה בישראל אם מטרה ממטרותיה שוללת את אופייה היהודי של המדינה. סייג זה לרישום אמור להצטרף לסייגים הקיימים המתירים לרשם העמותות למנוע את רישומה של עמותה השוללת את קיומה של מדינת ישראל, את אופייה הדמוקרטי או עלולה לשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.
- לטעמנו, מטרת ההצעה, וכן התוצאה המסתברת שלה אם תעבור, היא רדיפה והפחדה של עמותות ופרטים אשר דעתם רחוקה מהקונצנזוס. במובן זה עולה החשד כי ההצעה מכוונת בעיקר כלפי עמותות המנוהלות ופועלות בקרב הציבור הערבי בישראל שפעילותן, העושה שימוש בכלים דמוקרטיים לגיטימיים של שכנוע וביטוי, עלולה להתפרש כשוללת את אופייה היהודי של ישראל. כך גם סביר שהכוונה היא להטיל מורא באמצעות סעיף זה על ארגוני זכויות אדם, אשר כלפיהם נטען חדשות לבקרים כי מדובר בארגונים הפוגעים באופייה היהודי של המדינה.
- "זכות ההתאגדות היא זכות יסוד הן מבחינת זכויותיו האישיות של האזרח במדינה דמוקרטית, הן מבחינת העיקרים החברתיים המנחים אותה והן מבחינת אופייה כמדינת חוק. חופש ההתאגדות הוא זכות היחיד והכלל, והוא תנאי שאין בלעדיו לקיומה של הדמוקרטיה." (ע"א 1281/93 רשמת העמותות נ' בנימין כהנא). דברים אלו של הנשיא שמגר מבטאים בצורה החדה ביותר את חשיבות השמירה על חופש ההתאגדות כתנאי יסוד לקיומו של משטר דמוקרטי. קשה להגזים במידת הסתירה בין דברים ועקרונות אלו לבין הצעת החוק הנדונה אשר בהגדרה מונעת את התאגדותם של פרטים רק מכיוון שאינם מסכימים לאופייה של ישראל כמדינה יהודית. זאת ועוד, הביטוי "מדינה יהודית" הוא ביטוי עמום ורב משמעויות – והטלת סנקציה כה חריפה של שלילת הזכות להתאגד, על בסיס ביטוי עמום היא בלתי מידתית.
- ההצעה גם פוגעת בחופש הביטוי ככל שזה ממומש ע"י קבוצה של אזרחים המבקשת להתאגד. חופש הביטוי הוא תנאי מוקדם לקיומה של דמוקרטיה. אם לא מאפשרים חופש ביטוי מלא, ההליך הדמוקרטי מתרוקן מתוכן. אם לא מבטיחים שהמכלול והמגוון הרחב של דעות ועמדות יכול להיות מוצג בשיח הציבורי, אז הדמוקרטיה מאבדת את מהותה. חופש הביטוי הוא גם הכרחי לצורך ברור אמיתי של עמדות ודעות. גיבוש עמדה מחייב פתיחה של הדיון לדעות השונות, לרבות דעות קיצוניות. דווקא כאשר הדעות מתנגשות זו בזו, ועל רקע דיון פתוח ועשיר כזה, אדם יכול לגבש לעצמו עמדה מושכלת. חופש הביטוי חיוני במיוחד, דווקא בדברים המקוממים והמרגיזים ביותר. החשיבות המרכזית של חופש הביטוי היא לאפשר דווקא למי שנמצאים מחוץ לקונצנזוס להתבטא. לאור זאת, אנו סבורים כי פגיעתה של הצעת החוק בזכויות יסוד היא אינה מידתית. מחופש הביטוי שלה נהנים, בסופו של דבר, גם המחזיקים בעמדות הקונצנזוס. מוסכמות יסוד שאין מאתגרים אותן, מהרהרים אודותן ומערערים עליהן הופכות לדוגמות יבשות, שהמחזיקים בהן מאבדים את היכולת לנמקן – ולהצדיקן.
- את הצעת החוק יש לראות גם בהקשר רחב יותר של השפעתה על מעמדה של ישראל בעולם כמדינה דמוקרטית בעלת חברה אזרחית מפותחת וחופשית. ישראל זכתה, לאחר העיסוק בהצעות למסות תרומות לעמותות שמאל, לציון לרעה מארגון ה ICNL (The International Center for Non-For-Profit Law) העוסק במעקב אחר חקיקה הפוגעת בחופש ההתאגדות ובפעילותן של עמותות וזאת בעקבות הצעת החוק שנועדה להגביל את יכולתן של עמותות לקבל תרומות מגורמים זרים. סביר להניח שהצעת החוק הנדונה - משום שהיא מבקשת להוציא מחוץ לגדר הלגיטימיות עמותות שאין בפעולתן שום רבב של אי חוקיות - "תזכה" את ישראל בציון נוסף לרעה באופן שיקשה עוד יותר על נציגיה בעולם להתגאות בפורומים שונים בחופש הפעילות הרחב שניתן לארגוני החברה האזרחית. בהקשר זה יש לציין שהצעת החוק מטילה מגבלות על חופש ההתאגדות בצורה שיש בה דמיון לאלו הקיימות במדינות כגון רוסיה, ערב הסעודית וסין (הכוללות הגבלות על התאגדות שנטען כלפיהן שיש בהן התרסה כלפי מאפייני השלטון) שספק אם ישראל רוצה להימנות באותה רשימה עימן בכל הקשור למימוש עקרונות דמוקרטיים.
- בעיה נוספת העולה מהצעת החוק קשורה בקושי הראייתי באשר לקביעה כי מטרה ממטרותיה של עמותה שוללת את אופייה היהודי של ישראל. כמו חוקים (ואף חוקי יסוד) אחרים, הצעת החוק הנדונה אינה קובעת קריטריונים כלשהם לקביעה כי מטרה כלשהי שוללת את יהדותה של ישראל. נושא זה שנוי במחלוקת ציבורית עזה ואף בית המשפט העליון, שהתייחס לסוגיה מספר פעמים, נמנע מלקבוע מסגרת ברורה וחדה להבחנה בעניין זה. בהקשר זה יש לציין כי לפי הצעת החוק, סמכות הקביעה כי מטרה של עמותה שוללת את יהדותה של ישראל ניתנה לרשם העמותות. רשם העמותות מסוגל למלא את תפקידו רק כאשר הוא מונחה בקריטריונים ברורים כגון חשש לאי חוקיות. מקובל לייחס ל"אופי היהודי של המדינה" מאפיינים כגון חוק השבות, השפה העברית כשפה עיקרית, ההמנון, החגים היהודיים ועוד. האם יעלה על הדעת שלא לרשום עמותה המבקשת לפעול למען חילון המדינה? או למען שוויון מעמד לשפה הערבית? או להכנסת שינוי בהמנון המדינה? גם התנגדות לחוק השבות אינה מצדיקה אי רישום כזה. לאור זאת, נראה שמתן סמכות החלטה בנושא כה שנוי במחלוקת ובעל אופי פוליטי, לגורם שהוא חלק מהרשות המבצעת, ללא אמות מידה חקיקתיות אינה במקומה. ואף טיבה זה של הסמכות יוצר חשש להפעלה שרירותית שלה על מנת לפגוע ולהשתיק קבוצות אוכלוסייה שהשלטון אינו חפץ ביקרם. דווקא מי שאופייה היהודי של המדינה יקר לו צריך להתנגד להצעה. אם תתקבל ההצעה, לא יהיה מנוס מלפרש את הסמכות, בשל אופייה הקיצוני והחריג, פרוש מצומצם וצר. כתוצאה מכך, ברובם המכריע של המקרים, יאושר בסופו של דבר צו הרישום וממילא תוענק לגיטימציה מדינתית מפורשת למטרות שיתכן כי עדיף שלא ליתן להן לגיטימציה כזו.
- יש לציין כי קיים הבדל מהותי בין מהות ההצעה, לבין ההגבלה הקיימת היום על רישום עמותות. ההגבלה כיום היא על מטרות של אי חוקיות, שלילת קיום המדינה, ושלילת המשטר - הדמוקרטי. מעבר למטרות אי חוקיות, ברור כי השתים הנוספות הן מטרות שגובלות באי-חוקיות, ולכל הפחות ישנם איסורים עונשיים המגנים על ערכים מוגנים אלה: עבירות המגנות על בטחון המדינה, עבירות המגנות על יסודות המשטר הדמוקרטיים כדוגמת עבירות ההמרדה ועוד. לא במקרה נקבע לגבי שירות הבטחון הכללי בחוק המעניק לו את סמכויותיו כי "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו" ובין תפקידיו "סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו", ולא נכללה הגנה על אופיה היהודי של המדינה זאת – משום שפעילות כנגד אופיה היהודי של המדינה נתפסת כפעילות מותרת. הגבלה של התאגדות לשם פעילות זו, תהיה פגיעה אנושה בחופש הפוליטי בישראל. שלילת קיום המדינה כפי שקבוע בחוק הקיים היום, תופשת התנגדויות לקיומה של מדינה יהודית שיש הצדקה שלא לאפשר התאגדות סביבן. מדובר בעמדה של מוכנות לשימוש בכל האמצעים לשם הגשמת המטרה, לרבות אמצעים בלתי חוקיים או לגיטימציה לשימוש באמצעים כאלה. הגבלה כזו מתיישבת עם תפיסה דמוקרטית. לכן, מכסה החוק הקייםאת מה שמוצדק למנוע. שינוי החוק הוא בביחנת "כל המוסיף גורע".
- אישור ההצעה יהווה פגיעה קשה בחופש לבטא עמדות שנמצאות בשוליים, אך אינן בלתי חוקיות. איסור כזה, פרושו טבעת חנק על חופש הביטוי. אישור ההצעה סותר את אופיה הדמוקרטי של ישראל ואף אינו מתיישב עם ערכיה היהודיים במיטבם, לפיהם הותרו גם דברי כפירה בדת. הוא יגרום נזק לדמותה של המדינה, לתדמיתה ולמעמדה בעולם. הוא יסייע בידיהם של מי שפועלים לדה לגיטימציה של ישראל.
אשר על כן, אנו מבקשים להתנגד להצעה מכל וכל, ככזו החותרת תחת הדמוקרטיה בישראל.