מאמרים

נייר עבודה זה נכתב למפגש השלישי של הפורום לתיקון שיטת הממשל, ועוסק בהצבעה אישית ו/או רשימתית, המשווה בין שיטות בחירה רשימתיות סגורות, פתוחות למחצה ופתוחות, כולל ניתוח של המצב הקיים ושורת המלצות לתיקונו.

לקראת המפגש השלישי של הפורום לתיקון שיטת הממשל, נכתב נייר עבודה בנושא הצבעה אישית ו/או רשימתית, המשווה בין שיטות בחירה רשימתיות סגורות, פתוחות למחצה ופתוחות, וכולל ניתוח של המצב הקיים ושורת המלצות לתיקונו.

עשור חלף מזמן שפרצו המהומות הקשות שבהן קיפחו את חייהם 13 מפגינים ערבים אזרחי ישראל. בדוח מיוחד סוקרים לינא סאבא ומרדכי קרמניצר את התנהלותן הלקויה של רשויות השלטון ובוחנים את החלטת היועץ המשפטי לממשלה לאמץ את המלצות הפרקליטות. קראו את תקציר הדוח.

באחרונה הודיעה המדינה לבג"ץ, כי גיורם של אלפי חיילים עולים על ידי אותה מדינה, באמצעות הצבא, "מוטל בספק". ידידיה שטרן סבור כי זוהי עורלת לב אכזרית, טיפשות חברתית וחוסר אחריות לאומית. המדינה היהודית והדמוקרטית נוקטת מדיניות רשמית, בלתי מוסרית, של הונאת הגר.

בימים אלו של חשבון נפש אין מנוס מלהודות: החברה הישראלית שרויה בעיצומו של גל עכור המאיים לפגוע בערכים דמוקרטיים בסיסיים - החופש האקדמי, זכויות אזרחי ישראל הערבים ואפילו המשטר הדמוקרטי עצמו. יאיר שלג טוען כי שורשן של התופעות הללו הוא ניצולה לרעה של הדמוקרטיה בידי אנשי ממסד וקבוצות לחץ למיניהן. הוא מזהיר שאם הדמוקרטיה תוסיף להיות מנוצלת לרעה, עלול הציבור למאוס בה לחלוטין.

בישראל חיים כ-300 אלף עולים שאינם מוכרים בחוק כיהודים, אך המיעוט החרדי הלא ציוני נועל בפניהם את שערי הגיור. מדובר בפצצת זמן חברתית רבת עוצמה. הכנסת מנסה לטפל בבעיה באמצעות חוק רותם. ואולם ידידיה שטרן סבור כי חוק זה הוא חוק גרוע משום שהוא מפקיד את הסמכות הבלעדית בענייני גיור בידיה של הרבנות הראשית ומחריף בכך את הבעיה. הוא מציע להעביר את האחריות לגיור מהידיים החרדיות המחמירות לידיהם של רבנים מתונים, שיישמו מדיניות שתחבק את הגרים.

ב-12 בספטמבר התקיים בטורקיה משאל עם לאישור חבילת רפורמות חוקתיות. קרוב ל-40 מיליון אזרחים השתתפו במשאל, וברוב של כ-58% אושרה ההצעה. בעיני רבים היה משאל העם מאבק בין שוחרי הדמוקרטיה החילונים ובין שוחרי האסלאם השמרני בראשות ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן. אולם הצגה כזאת של הדברים היא שטחית וחוטאת לאמת. המציאות מורכבת יותר: אישור משאל העם נושא אתו תקוות למדינה טורקית העומדת בסטנדרטים דמוקרטיים גבוהים יותר לצד חשש אמתי מכרסום בחילוניותה של המדינה.

אם אמנים ומרצים רואים בהקמת יישוב בשטחים עוולה מוסרית, מה הפסול בחוסר הנכונות שלהם להופיע בו? מרדכי קרמניצר מגיב לעמדתו של ידידיה שטרן בעניין החרם על אריאל וטוען כי אף שבהחלט אפשר לחלוק על עמדתם ודרכם, אין להלך אימים על המממשים את זכותם הבסיסית לחופש ביטוי ומחאה.

כיצד ראוי ללמד אזרחות בישראל? יש המצדדים בשיטת לימוד ניטרלית לחלוטין, ויש הגורסים כי צריך לעסוק בכוונה תחילה בקונפליקטים הקיימים. ידידיה שטרן מציע פשרה רב-שלבית ומדגיש את חשיבות לימודי האזרחות בהיותם הזירה שבה אמור להתנהל השיח על הזהות הישראלית בפתיחות, באחריות ומתוך ביקורת.

תש"ע הייתה שנת שיא בפעילותן של ועדות חקירה בין-לאומיות. אפשר לשער שגם בתשע"א ובשנים שיבואו בעקבותיה תמצא ישראל את עצמה במוקד חקירות בין-לאומיות רבות. לקראת השנה החדשה יובל שני מאחל לכולנו שמדינת ישראל תפנים את ההתפתחות הזו במצבה הבין-לאומי ותתאים את עצמה למציאות החדשה, כלומר: תיזהר מלאמץ אמצעים שחוקיותם ותועלתם אינן ברורות, תחזק את מנגנוני השפיטה הפנימיים שלה ותשקול שיתוף פעולה גם עם גופים בין-לאומיים שאינם נוחים לה.

מה נאחל לדמוקרטיה הישראלית, ולנו בתוכה, לקראת השנה הבאה? מה היו הקללות שאנו מאחלים שיעברו מן העולם עם פרושׂ השנה החדשה?
לקראת שנת תשע"א הבאה עלינו לטובה כתבו נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה והעמיתים הבכירים איחולים וייחולים.

השנה האחרונה הייתה מלאת התרחשויות ואירועים שחשפו פגמים בדמוקרטיה שלנו. פגמים אלו חוזרים ונשנים מדי שנה בשנה בגלל היעדר חוקה וכללי משחק מובנים. לקראת השנה החדשה אריק כרמון מאחל לכולנו שנעבור למציאות חדשה, המושתתת על נורמות ברורות של "ייעשה" ו"בל ייעשה".

קללת השנה היוצאת טמונה בניסיונו של השלטון למשטר את החברה ואת חופש המצפון, הדעה והביטוי, במגמה לייצר קול אחד במקום לטפח את ריבוי הקולות והגוונים. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס מקווים שבשנה הבאה תדחה החברה הישראלית, ובראשה כנסת ישראל, את דגם המדינה בעלת הצביון הטוטליטרי, הרודפת והנרדפת. במקומה הם מקווים שהיא תבחר במתכונת של מדינה פתוחה וחופשית, בטוחה בעצמה, מאירת פנים ומעודדת קולות רבים ושונים זה מזה.

למדינת ישראל תעודת זהות כפולה: מצד אחד, היא חברה במשפחת האומות הדמוקרטיות, שתרבותן ליברלית ומערבית; ומן הצד האחר היא מדינה ייחודית, מדינת הלאום של העם היהודי. כך נוצרת שניוּת – בין תרבות המערב לבין התרבות היהודית המסורתית, בין האוניברסלי לפרטיקולרי. ידידיה שטרן ושחר ליפשיץ מאחלים לחברה הישראלית שבשנה הקרובה תשכיל לבנות גשר ממשי בין התכנים האוניברסליים לבין התכנים הפרטיקולריים המעצבים את החיים היהודים הלאומיים בדורנו.

תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי של הממשלה לביצוע מדיניותה, ואף על פי כן שרי הממשלה מחליטים על המדיניות התקציבית בלי שיש בידיהם המידע המינימלי הדרוש לקבלת החלטה מושכלת. לקראת השנה החדשה אבי בן בסט ומומי דהן דנים באחת התקלות החמורות של תהליך התקצוב בישראל – מידת השקיפות הנמוכה – ומאחלים לכולנו שתקלה זו תעבור מן העולם עם פרושׂ השנה החדשה.

חרם  אנשי הרוח נגד הופעות באריאל, כמו גם האיום לחרם נגד האוניברסיטאות של תנועת "אם תרצו" מצדו השני של המתרס, משמשים מכשיר למי שהחלטות המדינה אינן מוצאות חן בעיניו. ידידיה שטרן מזהיר שהתארגנות קבוצתית נגד החלטות דמוקרטיות שכאלו היא בבחינת משיכה חזקה מדי בקצותיה של הטלית הישראלית. הטלית הזאת, שבה ארוגים חיינו, עלולה להיקרע.

אחד בספטמבר, מועד פתיחת שנת הלימודים במוסדות החינוך, הוא תאריך שמשמעותו הלכה והשתנתה עם השנים מחיוב לשלילה. מערכת החינוך ותלמידיה סובלים כיום מתדמית בעייתית ולא תמיד בצדק. אורי מלכין, מצוערי הדמוקרטיה, מזכיר לנו כי התלמידים ובני הנוער הם העתיד של המדינה ומבקש כי למעננו ולמענם ננסה להחזיר את אחד בספטמבר ללוח השנה של החגים החיוביים.

בפעם השלישית בתוך שלושה חודשים הסתיימה מערכת בחירות במצב של חוסר הכרעה. לאחר התוצאות התקדימיות בבריטניה – שהביאו לידי היווצרותה של קואליציה ראשונה בשישים השנים האחרונות, והתוצאות התקדימיות בהולנד (לראשונה הפכו הליברלים למפלגה הגדולה), בבחירות באוסטרליה, לראשונה מאז 1940, אף לא מפלגה אחת זכתה ברוב המושבים.

לאחרונה גיבש ראש הממשלה ועדת שרים בראשותו של שר המשפטים כדי שתבחן את הסוגיה של הגבלת שכר הבכירים. ידידיה שטרן גורס שההסדרה של שכר הבכירים מוצדקת, רציונלית ומתבקשת במציאות הישראלית.

במרס השנה אושרה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק התכנון והבניה, התש"ע-2010. הצעת החוק, המורכבת מיותר מ-600 סעיפים, היא הצעה לרפורמה כוללת במערכת התכנון והבנייה. השינויים העקרוניים המוצעים בה מצויים כעת בלבה של מחלוקת ציבורית באשר לדרך הראויה לייעול המערכת, למידת הביזור או הריכוזיות המיטבית ולמנגנונים הנדרשים למניעת תופעות של שחיתות.

הכניסה לירושלים באמצעות רכב פרטי או בתחבורה ציבורית הפכה בשנים האחרונות למשימה כמעט בלתי אפשרית. תוצאתה היא שבירת ישראל נעשתה עיר מבודדת. האם יכול להיות שמקבלי ההחלטות אינם מתאמצים, בכוונה, להקל את הגישה של הציבור הרחב אל מעוזי השלטון?

בשבוע שעבר החלה ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט בשמיעת עדויות של בכירים במערכת הפוליטית והצבאית. במהלך עדויותיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון עלו שוב ושוב סוגיית האחריות האישית והמיניסטריאלית וסוגיית היחסים בין הדרג המדיני והצבאי.

לאחרונה אנו עדים שוב ושוב להקמתה של ועדת חקירה בין-לאומית שמטרתה לחקור היבטים של התנהלות צה"ל במסגרת לחימתו בטרור, לרבות חשדות לעברות של ישראל על המשפט הבין-לאומי ההומניטרי (דיני מלחמה) ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי. שני האירועים העיקריים שבעקבותיהם הוקמו ועדות החקירה היו מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008–ינואר 2009) ואירועי המשט לעזה (31 במאי 2010). אף שלכל ועדת חקירה בין-לאומית ניתן מנדט מסוים, המציאות מוכיחה שאין בהכרח קשר בין אופי המנדט, איכות החקירה שבוצעה ואמינות המסקנות ובין ההד הציבורי והבין-לאומי שנוצר בעקבותיה. רשימה זו נועדה "לעשות סדר בבלגן": להציג את ועדות החקירה הבין-לאומיות שהקימו גורמים רשמיים לבחינת התנהלותה של מדינת ישראל בהתייחס לאירועים האחרונים באזור; ולהתייחס למשמעותן של ועדות אלו ולהשלכות האפשריות של החלטותיהן - כל אחת לעצמה ומתוך התחשבות ביחסי הגומלין ביניהן.

פרסום מסמך גלנט הפנה את אור הזרקורים אל החצר האחורית, המכוערת, שבה נרקחים מינויים רגישים ועסקאות פוליטיות והעלה פעם נוספת לדיון את הקשר המשחית שבין ספינולוגים לקצינים בכירים.

לפני שבועות אחדים הונחה על שולחן הממשלה הצעה להאריך את הוראת השעה לחוק האזרחות. ההצעה קובעת שכל אדם המבקש לקבל אזרחות יחויב להישבע אמונים למדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" (ולא רק "מדינת ישראל"). הצעה זו מצטרפת להצעות חקיקה אחרות שתכליתן לפגוע במיעוט הישראלי, כמו למשל חוק הנכבה. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס עומדים על הסכנות הטמונות בהצעות מסוג זה וקוראים לאזרחי ישראל להשמיע את קולם נגד הניסיונות החוזרים ונשנים לערער את יסודותיה הדמוקרטיים והיהודיים של מדינת ישראל.

בחודשים האחרונים עלו לכותרות שתי פרשות דומות זו לזו ושונות זו מזו מאוד, המעוררות מחשבה בדבר היחסים בין פוגע (בעל סמכות רוחנית), נפגע (על פי רוב צעיר בגילו), קהילה דתית ומערכת המשפט. בייחוד מעורר תהיות השימוש שחברות (דתיות) סגורות עושות בגופים בעלי סמכות פנים-קהילתית כדי לטפל בדרכים חלופיות בפגיעות מיניות, והיחס בין גופים אלה ובין מערכת אכיפת החוק.

מפעם לפעם מתפרסמות יוזמות שונות הקוראות לטפל בבירוקרטיה הישראלית. יוזמות אלו נובעות לאור העובדה שבכל הקשור לבירוקרטיה אנחנו אלופי עולם. כל הליך תכנון ובניה או רישוי עסקים, אורך זמן רב מדי וכרוך בטיפול מול פקידים שונים, במחלקות ובמשרדים שונים, שבמרבית הפעמים - אינם מקיימים קשר פנימי בינם ובין עצמם.