רמת חיים

לכל לוחות האקסל בפרק רמת חיים

היקף העוני והשפעתו על רמת החיים באוכלוסייה החרדית גדולים בהרבה מהיקפו והשפעתו בשאר האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית. אומנם מאז 2015 ניכרת ירידה בשיעורי העוני באוכלוסייה החרדית אבל שיעורים אלו אצל המשפחות החרדיות עדיין גבוהים מאוד ובשנת 2018 עמדו על 42% לעומת 11%.

רמת החיים קשורה קשר הדוק לרמת ההכנסות וההוצאות של משק הבית בשנת 2018 הייתה ההכנסה החודשית ברוטו למשק בית חרדי 14,745 ₪,  נמוכה בהרבה מההכנסה ברוטו למשק בית יהודי לא-חרדי 23,235 ₪. הגורמים להכנסה נמוכה שכזאת הם תא משפחתי שפעמים רבות מבוסס על מפרנס יחיד, היקף משרה קטן, משלח יד שרמת ההכנסה בו נמוכה ושימוש מופחת בהון ובקרנות פנסיה.

כאשר בודקים את ההוצאה החודשית של משקי הבית מתברר כי משק בית חרדי הוציא ב-2018 14,651 ₪ בחודש 16% פחות ממשק בית יהודי לא-חרדי (16,936 ₪), אף שמספר הנפשות הממוצע במשק בית חרדי עומד על קרוב לפי שניים.  פערי ההוצאה יכולים להיות מוסברים במאפייני תרבות הצריכה החרדית, הדוגלת בחיסכון, וכן במרחבי צריכה קהילתיים ייעודיים לאוכלוסייה החרדית, המאפשרים לקנות מוצרים בזול ולפעמים אפילו לקבלם חינם אין כסף

ניתוח דפוסי ההתנהגות הקשורים ברמת החיים של הציבור החרדי מלמד שהפערים בין שתי האוכלוסיות — החרדית והיהודית הלא־חרדית — עודם גדולים, הגם שהצטמצמו בשנים האחרונות. כך גם באשר לרמת ההכנסה, שיעורי העוני, הצריכה והמינוע. התחום היחיד שמצאנו בו דמיון מלא בין שתי האוכלוסיות הוא הבעלות על דירה (74% מבני 20+ בעלי דירה). אך בכל הקשור למקורות למימון הדירה ולשביעות הרצון מפרמטרים שונים במקום המגורים — ההבדלים גדולים.

אמנם אצל 76% מהחרדים משכנתה היא המקור המרכזי למימון הדירה, שיעור דומה לציבור היהודי הלא חרדי (77%). אך פער של ממש נמצא בשאר מקורות המימון:  האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית מסתמכת בעיקר על חסכונות ומכירת נכסים אחרים למימון הדירה (91% לעומת 50% מהחרדים), ואילו האוכלוסייה החרדית מסתמכת על סיוע מקרובי משפחה (47% לעומת 18% מהיהודים הלא חרדים) ועל הלוואות מגמ"ח (59% לעומת 2% מהיהודים הלא חרדים). המקורות להלוואה לרכישת דירה משתנים בין שתי האוכלוסיות.

האוכלוסייה החרדית מעדיפה להתגורר ביישובים עירוניים גדולים  51% מהחרדים מעדיפים להתגורר ביישוב מסוג זה, לעומת 32% מהיהודים הלא-חרדים. לעומת זאת, האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית מעדיפה מגורים ביישובים כפריים-קהילתיים (40% לעומת 21% בלבד בקרב חרדים). נמצא דמיון מלא בין שתי האוכלוסיות בכל הנוגע להעדפת המגורים ביישובים עירוניים קטנים (27%).

"החלום"  של היהודים הלא-חרדים הוא לגור בבית בודד  46% ורק אחר כך בבית דירות 20% ואילו אצל החרדים ההעדפות הן שונו  31% מהם היו מעדיפים לגור בבית דירות ורק 26% היו מעדיפים לגור בבית בודד.  בהתאם לאופיים העירוני החרדים מעדיפים לגור בדירה רגילה בבניין דירות ) 31% לעומת 20% מהיהודים הלא־חרדים(.

בחינת שביעות הרצון מפרמטרים שונים באזור המגורים הראתה שהחרדים נוטים להיות מרוצים מאוד מאזור המגורים שהם חיים בו 59% (לעומת 49% מהיהודים הלא־חרדים), משירותי התחבורה הציבורית (24% לעומת 14%) ומהשכנים (50% לעומת 34% מהיהודים הלא חרדים).  שביעות הרצון ממקום המגורים והשכנים נובעת מהחיים בקהילה סגורה שהמאפיינים התרבותיים חברתיים של חבריה דומים.  

כל הלוחות