מאמרים

הישגן של המפלגות החרדיות בבחירות יכול להיות מוסבר באמצעות הגידול הדמוגרפי הטבעי, אך גם פרישת אלי ישי מהמרוץ והמספר הגדול יחסית של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה תרמו לכך. יותר מכל, נראה כי הבוחר החרדי נשאר נאמן למפלגות החרדיות

בעוד שבעבור חלק ניכר מהישראלים, הסוגיות החברתיות-כלכליות הן החשובות והקריטיות ביותר, רוב המפלגות כלל לא מציגות מדיניות ברורה בנושא, ומתמקדות בנושאים הביטחוניים. זה הזמן לדרוש מהנבחרים להציג עמדות ותוכניות כלכליות ברורות ולשים את הנושא החשוב ביותר בעיני הבוחרים במרכז השיח הפוליטי

הפערים בנקודות הפתיחה בין יהודים לערבים ניכרים כבר ברגע שהם יוצאים מחדר הלידה – החל ממקום המגורים, דרך מערכות החינוך הנפרדות וכלה בשוק העבודה. ואולם, ישנן כמה אבני דרך בהן יכולים להתקיים מפגשים משמעותיים בין שתי האוכלוסיות, אך גם שם ישנו פער גדול בשל היעדר חלוקת תקציבים הוגנת ושוויונית

מסע בחירות מתיש ומקוטב הסתיים, העם אמר את דברו וכעת נכנסת המערכת אל השלב הבא של מחזור החיים הפוליטי - הרכבת ממשלה חדשה. בימים הקרובים יתייעץ נשיא המדינה עם נציגי הסיעות שנבחרו לכנסת ויחליט על מי להטיל את התפקיד להרכיב ממשלה. בכך יחל התהליך שבסופו תושבע הממשלה ה-35 של מדינת ישראל. מהם הכללים המכתיבים את התהליך הזה ומה מלמד עליו הניסיון ההיסטורי וההשוואתי?

עם שוך מערכת הבחירות הסוערת שפקדה אותנו, ניתן כעת להביט קדימה ולבחון אילו צעדים נדרשים על מנת להבריא את הדמוקרטיה הישראלית. קיבוע מעמדם של חוקי היסוד יחד עם שינוי הליך הרכבת הממשלה, יסייעו לשיפור היעילות השלטונית, ולביסוס המערכת הפוליטית המפולגת והמסוכסכת

בישראל פועלות מפלגות המתנהלות באופן דמוקרטי מאוד, לצד מפלגות הנעדרות כמעט כל דמוקרטיה פנים-מפלגתית. על פי המדד, מפלגות מרכז ובמיוחד מפלגות חרדיות נוטות להתנהל באופן פחות דמוקרטי מאחרות. זאת ועוד, אין קשר הכרחי בין רמת הדמוקרטיה הפנים-מפלגתית למאפייני המפלגה: נטייה פוליטית; מפלגות גדולות לצד מפלגות קטנות; ותיקות לצד חדשות

תופעת הפאנלים המדמים בחירות בתיכונים ברחבי הארץ חשובה ומבורכת, אך איננה מספיקה על מנת לחנך את דור הבוחרים הבא על ערכי הדמוקרטיה הרבים והרחבים, ולמעשה מצמצמת את הדמוקרטיה לכדי פעולה אחת שנעשית אחת לארבע שנים

אירוויזיון במוצאי שבת? מאסר של שנה. תחבורה ציבורית בשבת? אל תחשבו על זה אפילו. עיתונות חופשית בשטחי יהודה ושומרון? רק דרך דובר מטעם לשכת ראש הממשלה. משנתם של ממשיכי דרכו של הרב כהנא - שנמצאים בדרכם לכנסת בעקבות האיחוד במפלגות הימין - אינה מתמקדת רק באוכלוסייה הערבית בישראל - אלא נוגעת בהיבטים רבים ורחבים הרבה יותר בחייו של כל אחד מאתנו

יום הבוחר הוא הרגע שבו הפוליטיקאים נרגעים, מהומת היצרים שוככת, ונוצרת הפרדה בין הקמפיינים האגרסיביים של שלל המפלגות, לבין הקמת הממשלה וההסכמים הקואליציוניים שעוד נכונו. יום הבוחר הוא זמנם של הישראלים לנוח ממרוץ הבחירות וליהנות לרגע ממעלותיה של הדמוקרטיה הישראלית

מצביעים למפלגת העבודה? כנראה שאתם רואים בחזרה לשולחן המשא ומתן עם הפלסטינים כחיונית לביטחון ישראל, מתנגדים לחוק "נאמנות בתרבות" ותומכים בנישואים אזרחיים. אם אתם מצביעים לכחול לבן, סביר להניח שתתמכו בתיקון חוק הלאום כך שיהיה שוויוני יותר, תתנגדו למינוי יועצים משפטיים משיקולים פוליטיים ותרצו לראות תחבורה ציבורית בשבת. מה בדבר בוחרי הליכוד ומרצ? כל הפרטים בסקר עמדות מיוחד של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות

קרוב לשליש מחברי הכנסת הבאה צפויים להיות דתיים, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על הדתה בשורות הכנסת. אם יירתמו הפוליטיקאים הדתיים הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי-ציוני בחברה להסדרת נושאי דת ומדינה בכנסת הקרובה – תהיה זו הצלחה

בזמן שעוד ועוד מדינות בעולם נעות לעבר השיטה הישראלית בכל הקשור למינוי שופטים, דווקא שרת המשפטים שקד מבקשת להתרחק ממנה. השיטה, שמטרתה הוצאת המינוי מידיים פוליטיות, היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – ועל כן יש לשמור עליה

רוב הציבור היהודי סבור כי ישראל מתנהלת באופן מתון מדי בעימותים לאורך הגדר עם עזה; מיעוט מכלל הציבור מאמינים שנתניהו לא הרוויח מעסקת הצוללות; ליותר מרבע (27.5%) אין אמון בטוהר הבחירות; וכמחצית לא מאמינים לסקרי הבחירות. עוד נתונים על נאמנות למפלגות ועל דעת הקהל בנוגע להכרה האמריקאית ברמת הגולן בסקר המיוחד של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה

גם הממשלה היוצאת, ממשלת ישראל ה-34, סבלה מבעיות של ממשלות קודמות: משברים קואליציוניים, מריבות, ויכוחים וסכסוכים בנושא דת ומדינה, אבל ברגע שיוצאים לבחירות – מי בכלל זוכר על מה התווכחו? אז כמה פעמים הלכנו לבחירות בגלל ענייני דת ומדינה?

עושים סדר: הזכות לבחור היא מהזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר והיא כמעט ואינה מוגבלת, אך גם לה יש מספר סייגים. כיצד התפתחה הזכות לבחור ואיך החלה את דרכה בישראל, מי רשאי לבחור (ומי לא), ומה קורה במדינות דמוקרטיות אחרות?

שידורי תעמולת הבחירות חוזרים למסכים השבוע, אך האם בעידן הנוכחי, ולאור העובדה שאנחנו בסבב בחירות שלישי, יש בהם עוד צורך?

ביום שאחרי הבחירות חייבים לתקן את חוקי הגנת הפרטיות ואת דרכי איסוף המידע עלינו. בינתיים, כל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו כשהוא מקבל מסרון תעמולה: האם מדובר בתעמולה? ממי היא הגיעה? ולמה דווקא אליי?

במכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים לציבור להפגין ערנות דיגיטלית ולדווח על הודעות ומסרונים שהתקבלו ללא זיהוי השולח: "הציבור צריך לשאול ממי הוא מקבל מסרים ולמה"

היום מתחילה ההצבעה בנציגויות ישראל בחו"ל, אך תרמילאים, אנשי עסקים וסטודנטים לא יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית הבסיסית כאזרחים ולהצביע בבחירות הקרובות, בשל היותם מחוץ לגבולות מדינת ישראל. הגיע הזמן לשנות את הקריטריונים לעשרות אלפי ישראלים שמרכז חייהם בישראל

על מנת לבצע את תפקידם כשומרי סף ולייצג את האינטרס הציבורי, מינוי היועצים המשפטיים של המשרדים הממשלתיים חייב להיעשות על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד, ולא להיות נתון לגחמות השר לו הם כפופים. רק כך יוכלו לפעול במקצועיות ובעצמאיות

מדוע בחר ראש הממשלה, שאינו מרבה להתראיין לערוצי הטלוויזיה הישראליים, להגיע ולהתראיין דווקא לערוץ החדשות אותו הוא מרבה לתקוף? ייתכן כי הייתה זו ההבנה שעם כל הכבוד לקמפיינים שהוא מנהל במדיה החברתית ובדיגיטל, התקשורת הממוסדת עדיין נתפסת כבמה המרכזית והחשובה ביותר להעברת מסרים

שימורה של התביעה המשטרתית עם הקמת המדינה נקבע בעקבות הסדר בין שתי אסכולות – הראשונה רצתה להפקיע מידי המשטרה את תפקידה כתובעת וליצור פרקליטות מדינה מונוליטית ואנרכית, והשנייה שאפה להותיר את התביעה המשטרתית על כנה. מאמר זה סוקר את הסיבות שהובילו לשימורה של התביעה המשטרתית במתכונתה הנוכחית

חוק יסוד: הכנסת אמנם קובע באופן עקרוני שכל אזרח ישראלי בוגר יכול לבחור ולהיבחר, אך בפועל נראה כי קיימים פערים בין החוק לבין המציאות, המונעים מהזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו להיות שוויונית ונגישה כפי שמציע החוק.

סימני שאלה רבים צצים נוכח אירועי הימים האחרונים והלחימה בדרום – כיצד עשויה להשפיע המתיחות הביטחונית על תוצאות הבחירות, והאם יש לבחון את האפשרות לדחיית הבחירות, במקרה של עימות ביטחוני מתמשך?

בעוד שרוב בוחרי המפלגות החרדיות אומרים שסוגיות דת ומדינה הן החשובות לו ביותר, מצביעי שאר המפלגות - חילונים ודתיים לאומיים כאחד - כמעט ואינם מייחסים לנושא חשיבות בבואם לקלפי. כדי להביא לשינוי במונופול החרדים בנושאי דת ומדינה, על הציבור לדרוש מנבחריו לשים את נושאי הדת והמדינה בראש מעייניהם, כבר במערכת הבחירות הנוכחית

פסילת מועמדים ומפלגות מלרוץ לכנסת, הנובעת מרצונה של דמוקרטיה להגן על עצמה, מחבקת אותה לא פעם חיבוק דב - וחוטאת למטרה. במקום לשים את האחריות בידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרסים, מוטב יהיה להסתמך על הנורמות של הגבלת חופש הביטוי ולסמוך על הדמוקרטיה הישראלית שתדע להתמודד עם קיצוניים ומסיתים

שרת המשפטים, שמכהנת גם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, מתהדרת בכך שהביאה לגיוון בתמהיל השופטים מחד, ולמינוי שופטים בעלי השקפת עולם ימנית רבים יותר. טענתה זו צובעת את בחירת השופטים בפוליטיזציה חמורה ומסכנת את אמון הציבור במערכת המשפט

מערכת היחסים הסבוכה שבין דת ומדינה הייתה מאז ומתמיד איום ממשי על יציבותן של ממשלות ישראל. גם בתום שבעה עשורים מיום הקמתה, נראה שבמדינת ישראל עדיין לא נמצאה הנוסחה שתאפשר להפחית את המתחים המתמשכים בסוגיות כמו גיור, שבת ושוויון בנטל

האיחודים שקרו במערכת הפוליטית ממש לפני סגירת הרשימות תרמו להקטנת הפיצול בכנסת, וקידמו אותנו צעד נוסף לקראת כנסת עם שני גושים מרכזיים, אך זה עדיין לא מספיק. בכדי לוודא שהכנסת הבאה תוכל לתפקד באופן מיטבי, יש לקבוע שראש הרשימה הגדולה ביותר יהיה זה שירכיב את הממשלה ויעמוד בראשה

כוונתה של השרה שקד להנהיג שימוע למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדה פוליטית עלולה למנוע ממועמדים ראויים להכניס עצמם לקלחת הזו, לאלץ אותם להתאים את תשובותיהם לעמדותיהם של החברים בה ואולי אף לפסוק על פיהן בעתיד, ותפגע קשות באמון הציבור ברשות השופטת