עמדות הציבור היהודי כלפי טרור יהודי - טסט

כאן נכנסת כותרת משנה

| מאת:

כותרת 1 כותרת 2 כותרת 3
טקסט 1 טקסט 2 טקסט 3
טקסט 1 טקסט 2 טקסט 3
     

נכון. אין זו הפעם הראשונה שבה סיפורי המקרא לא בדיוק מסתדרים עם תפיסות צדק ליבראליות. כולנו למדנו שטקסטים כאלה צריך לקרוא מתוך הקשר, להביא בחשבון את רוח התקופה, ושיש דרכים נסתרות ליישב כל מני פרטים עם תפיסת הטוב האלוהי. ובכל זאת, אם לוקחים ברצינות את הדרישה להזדהות מנטלית בערב החג ואת חובתנו בכל דור ודור לראות עצמנו כאילו יצאנו אנו ממצרים, כדאי להתעכב על הפרט הזה בסיפור שאנו מחויבים לספר לילדינו, ויותר מכך - על האופן שבו הצמדות לנוסח המסורתי של ההגדה, גורמת לנו להטמיע אותו בלבותיהם.

כותרת

השאלה מה אשמים הבכורות, בני השפחות, האמות, הצאן והבקר, ועל שום מה הענישם הקדוש ברוך הוא, איננה חדשה כמובן. רש״י מתייחס לקושי המוסרי הברור ומסביר את הרציונאל העומד מאחורי הענשת כל אחד מאלה. באשר לבני השפחות, הוא מסביר כי אלה נענשו מאחר ״ואף הם היו משתעבדים בבני ישראל והיו שמחים בצרתם״.עניין השמחה נוכח סבל האויב עולה בעוד הקשרים במקורות, אך הוא בעל משמעות חשובה גם בימינו. כך למשל שבה ועולה הטענה בידי מי שמתקומם על ההשוואה בין הטרור היהודי לטרור הפלסטיני, ולפיה ההבדל בין העמים הוא שבעוד שאצלנו מזדעקים נוכח פעולות טרור ומגנים אותן בשאט נפש, בעזה מחלקים סוכריות ברחוב עם היוודע דבר פיגוע בתל אביב.

אפשר להתווכח עם טענה זו ולהפנות למשל לחתונת השנאה הזכורה בה הונפו תמונות הנרצחים בדומא, או לביטויי שמחה של רבנים על הכות אויבינו האחד את השני. אבל גם אם נקבל את הטענה שהציבור היהודי ברובו אינו שמח על מותם של חפים מפשע ובוודאי לא על מותם של ילדים, הרי שמי שנשאר ער עד לסיום ההגדה מחנך את ילדיו לשמחה

מסוג זה בדיוק.


 

קצת לפני סוף ההגדה בחר העורך לשבץ את הפיוט (הלא מאוד אמין) דיינו, הדן במעלות המקום. הפיוט אמנם מחנך להכרת הטוב ומבהיר שגם אילו היה האל עושה באלהיהם ולא הורג את בכוריהם, היינו שבעי רצון, אבל מיד אחרי שנגמרת המנגינה העליזה, מבהיר הטקסט שעל אחת כמה וכמה טוב הבורא, שבין יתר הטובות שעשה עמנו, גם עשה בהם שפטים והרג את בכוריהם.

אוזני ילדינו השומעות - מות הבכורות איננו פגיעה אגבית בלתי נמנעת בבלתי מעורבים - כזו שגם אם מותרת יש להצר עליה - אלא הוא טוב ורצוי לכשעצמו. החומרה שיחס רש״י לשמחה בצרת אחרים? היא כנראה תקפה רק ביחס לשמחה בצרת היהודים.

אני יודעת. מדובר בפולקלור. לא בדיוק דברי אלוהים חיים או פסקי הלכה. מקסימום שיר לא מוצלח. ובכלל - בשעה כזו מי מהילדים בכלל שם לב למילים? אבל נדמה לי שבמציאות שבה ילדנו לומדים שוב ושוב שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו, ושהמצרים אולי טבעו בים ואת המן תלו, אבל שצורות רבות לו לעמלק, ראוי שננהג במשנה זהירות במסרים שאנו מעבירים להם ביחס לנופלו של האחר. אפילו יהיה האחר אויב. רק שיר לא? אז אפשר לוותר.

פורסם לראשונה בהארץ. 

כותרת 1 

מתן
מוריה
ששון
יעקב
עכשרוש
כגש
גכשע
כגשעשגעכג
כגע


כותרת H2

כותרת H3

כותרת H4

כותרת H5

טקסט עם קישור

ציטוט כיחלכידגחלידגכחלידגחלידגחליחלדידחלגיחלדגכיחלדגידחלגידלגכחידכחלגידגכחלידגכלחדגכילדגכילדגכיחלךדי
ציטוטוטוטוטוטוטוטוטוטוטו מקור

בעוד הרשויות בוחנות דרכים להעלאת שיעור התעסוקה הנמוך בקרב נשים ערביות, שיעורי התעסוקה של גברים ערבים יורדים בהדרגה. הסיבה העיקרית: היעדר השכלה אקדמית והכשרה רלוונטית לתעשייה. מחקר חדש מציע להשקיע יותר בחינוך ובהכשרה מקצועית

עם פיזורה של הכנסת ה-20, עומד הייצוג הנשי בה על רמת שיא של כל הזמנים: 35 חברות כנסת (29%). עם זאת, ייצוג הנשים בזירות פוליטיות אחרות – בממשלה, במפלגות, ובשלטון המקומי – נותר נמוך מאוד. האם הבחירות המקומיות האחרונות תרמו לשיפור המצב?

שתי דעות

מאת: פרופ' מרדכי קרמניצר, ד"ר עמיר פוקס

חוק הלאום

"מפירה את האיזון העדין בחקיקה בין הרכיב היהודי לדמוקרטי ומסכנת את אופיה של המדינה"

מאת: פרופ' ידידיה שטרן

אין לאום ישראלי

בשנת 2013 התבקש בית המשפט לשוב ולהכריע אם ישראליות היא רק קטגוריה אזרחית או גם קטגוריה לאומית והוא קבע כעובדה כי הדין הישראלי דוחה את הדגם של לאומיות אזרחית.

יעכגעכגעכגעכג