שנה לבג"ץ הגיוס – ההיית או חלמתי חלום?
בניגוד למקובל לחשוב, פסיקת בג"ץ בעניין גיוס החרדים לא הייתה מהפכנית. בית המשפט עשה את מה שחייב היה לעשות אחרי שנמנע מכך זמן רב, אלא שבשנה שחלפה מאז לא הרבה השתנה
Photo by Chaim Goldberg/FLASH90
היום לפני שנה, ב-25 ביוני 2024, קבע בג"ץ כי לנוכח פקיעת תוקפו של הפטור מגיוס לתלמידי הישיבות כבר ביוני 2023, על הצעירים החרדים חלה חובת גיוס כמו על מקביליהם החילונים, המסורתיים והדתיים. שנה חלפה, אולם בינתיים לא הצליחו, לא בג"ץ, לא צה"ל ולא הממשלה בגיוס משמעותי של חרדים בשעת מלחמה. למרות הניסיונות להציג את בג"ץ הגיוס כמהפכה גדולה, אקטיביזם שיפוטי ו"שלטון היועמ"שית", האמת הפשוטה צריכה להיאמר: הייתה זו פסיקה שמרנית, סולידית ואפורה למדיי, שאמרה מה שיודע כל סטודנט שנה א' ללוגיקה או למשפטים, ואולי גם כל צרכן נבון הטורח לבדוק את תאריכיהם של מוצרי החלב בסופרמרקט – אם תוקפו של דבר החקיקה הקובע את הפטור לחרדים פג, פג גם תוקפו של הפטור.
כזכור, ממשלת נתניהו והחרדים היא שחוקקה בשנת 2015 את הפרק בחוק שירות ביטחון שעסק בפטור לבני הישיבות, והיא שקבעה כי ההסדר הוא זמני למשך שבע שנים בלבד. בשנת 2017 פסל בג"ץ את החוק הזה וקבע שהוא אינו חוקתי כיוון שאינו עושה די להקלת הפגיעה הקשה בשוויון שבאי-גיוס בני הישיבות. אולם, כדרכו בענייני דת ומדינה, נתן בג"ץ לכנסת שהות לחוקק חוק העושה יותר לצמצום הפגיעה בשוויון. ומאז בכל שנה חזר בג"ץ ונתן לכנסת אורכה נוספת עד יוני 2023, אז פג הפטור במצוות המחוקקים.
התנהלות סבלנית זו של בג"ץ בנושאי דת ומדינה היא דרכו העקבית לאורך השנים. בכל הדיונים הסוערים בנושאי מיהו יהודי, גיור, שבת ונשות הכותל, במשך עשור ויותר, עשה בג"ץ כל שביכולתו כדי להימנע מלקבל החלטה ולאפשר למחוקק לומר את דברו, אף שלפניו עמדו עותרים שהמתינו למענה. משסירבה הכנסת "ללכלך ידיה" בסוגיות הבוערות, נאלץ בג"ץ להכריע, ונחשב, על לא עוול בכפו, "אקטיביסט". אולם לא זה המקרה כאן, במקרה זה לא עשה בג"ץ דבר למעט העובדה שלקח ברצינות את החוק שעל פיו הפטור חדל מלהתקיים.
הצעד הנוסף שנקט בג"ץ לפני שנה, וגם הוא מינורי ומובן מאליו ברמה המשפטית, היה להסיק את המסקנה המתחייבת ביחס לתמיכות. בית המשפט קבע כי בהיעדר מסגרת חוקית לפטור מגיוס, לא יכולה המדינה להעביר תמיכה כספית לתלמידי הישיבות שלא קיבלו פטור או דחיית גיוס. לכך הוסיפה היועמ"שית כי המדינה מנועה מלייצר מסלולים עוקפים להעברת הכספים. בכך נשללו תמיכות בהיקף של כ-480 מיליון ₪ בשנה מכלל הישיבות ותלמידיהן, וברמת הפרט – תמיכה שנתית של כ-9,500 מכל אברך חרדי.
אם כן, מהבחינה המשפטית לא היה מדובר בפסיקה מהפכנית. אולם במציאות התקבלה הפסיקה כשינוי סדרי עולם. בפעם הראשונה התברר שהחרדים חייבים בגיוס ככל האזרחים היהודים. נראה היה שהשיעור האפסי של הגיוס החרדי בגיל צעיר (1.7%, לעומת 88% באוכלוסיות המשרתות) יצמח. בית המשפט קיבל את טענת המדינה שהצבא לא יוכל לגייס מייד את כל 63,000 חייבי הגיוס דאז, והסכים ליעד של 4,800 עד יוני 2025, שאותו כינו נציגי המדינה "מספר מינימלי התחלתי" שצה"ל "מחויב לפעול כבר עתה להגדלתו". השיקולים הרלוונטיים שמנה בית המשפט היו עקרון השוויון, יכולת קליטת הצבא וצורכי כוח האדם במלחמה.
עקרון השוויון שעליו התבסס פסק הדין בוודאי שלא השתנה בשנה החולפת. להפך, עומס השירות, הנזק המשפחתי והכלכלי, הפגיעות בגוף ובנפש, כל אלו רק הקצינו את ההפליה הקשה שבין דם לדם. גם צורכי כוח האדם גברו לנוכח השחיקה והאבדות. נציגי צבא בכירים הציבו צורך דחוף ומיידי ב-12,000 לוחמים ותומכי לחימה. יכולת הקליטה של צה"ל עלתה גם היא. נוסף על 4,800 החיילים שהיה יכול לקלוט עד קיץ 2025, הודיע צה"ל כי יוכל לקלוט 5,760 חרדים נוספים בשנה שאחרכך, ושמקיץ 2026 יקבל בשעריו את כל שנתון הבנים החרדי, כ-14,500 בחורים בשנה (נוסף על "בריכת" חייבי הגיוס, שבהיעדר פטור בגיל 26 תמנה עד אז כ-80,000 צעירים חרדים). מובן שצה"ל אינו מעוניין בחיילים בני 24 ומעלה המטופלים במשפחות הדורשות תשלומי משפחה גבוהים ויכולתם להשתלב בתפקידי לוחמה ותמיכת לחימה אפסית, והצבא מכוון לחיילים צעירים היכולים להחליף מילואימניקים.
למרות כל זאת, במהלך השנה שחלפה גויסו רק כ-2,700 בוגרי החינוך החרדי (בהשוואה לכ-1,800 בממוצע בשנים קודמות) – כמחצית מדרישת המינימום שהציגה המדינה בפני בג"ץ. רבים מהמגויסים אינם מגדירים את עצמם חרדים כבר בעת גיוסם, ורבים מהם אינם מיועדים לתפקיד קרבי או תומך לחימה.
שבע ישיבות מעקב נערכו ליישום פסק הדין בפני היועמ"שית, בהשתתפות הפצ"רית, ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח אדם (רח"ט תומכ"א) ונציגים ממשרדי המשפטים והביטחון, מרשות האוכלוסין ומהמשטרה. כמה פעמים גם נדרשה המדינה לדווח לבג"ץ על יישום פסק הדין, אולם כל אלו לא הצליחו בקידום הגיוס.
צה"ל התעקש להוציא את הצווים בהדרגה מזדחלת. הוא התחיל בהוצאת 3,000 צווי גיוס בלבד, ורק לאחר שנה הגיע לכ-19,000 צווים, אף על פי שראה כבר בתחילת הדרך את נתוני ההתייצבות הנמוכים, ושנציגיו העידו בדיוני המעקב כי אינם צופים שינוי ללא סנקציות משמעותיות או מעורבות המנהיגות החרדית. מתוך הצווים שהוצאו עד תחילת יוני 2025 התייצבו בלשכות הגיוס כ-5% בלבד (996 צעירים חרדים), ורק 1.2% מהם התגייסו (232 בחורים). רק בתום שנה מפסק הדין, ולאחר כישלון מובהק בעמידה בדרישות החוק, נשמעת בצבא הנכונות להוציא עוד 60,000 צווים, וכן להפעיל סנקציות אישיות "הפוגשות את הפרט", לקצר את הזמן שבין הזימונים לפקודות מעצר ועד להכרזה המשפטית שסרבני גיוס הם "משתמטים", ולתת "שיניים" למעצרים בנתב"ג ולמבצעי לכידה ואכיפה.
מדוע לא בחרו צה"ל ומשרד הביטחון כבר מן ההתחלה לשלוח צווים לכל חייבי הגיוס ולפעול כחוק ולצמצום אי-השוויון?
האם הם פעלו כך בשל המתח שבין הוראת החוק בפרשנות בג"ץ לבין המסרים שהתקבלו מגורמים אחרים בממשלה? האם הניחו שחוק פטור חדש בפתח והעדיפו להמתין למרות הוראתו המפורשת של החוק הנוכחי? או שמא פקפקו בסיכוי לשינוי חברתי בסדר גודל כזה ובאפשרות שהחרדים אכן יבואו למלא את השורות והיססו להקצות לכך משאבים בזמן מלחמה? האם ראו בכניסתו של הצבא בין הפטיש לסדן במחלוקת האדירים הישראלית סיכון למעמד הצבא? ואולי כשלים בהתארגנות ובהקצאת כוח אדם למשימה הם שהכשילו את המאמצים, כפי שהתבטא רח"ט תומכ"א באחת מישיבות ועדת החוץ והביטחון ביחס לשליחת הזימונים לחייבי הגיוס: "קיפול מעטפות זו עבודה"?
לא ידוע עד כמה היו ההסכמות בין ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, לבין החרדים ערב המבצע הצבאי באיראן – הסכמות כנות או פרי הצורך המבצעי. יש לקוות כי לכל העוסקים בנושא ברור כי נדרשות סנקציות משמעותיות ומיידיות "הפוגשות את הפרט" ושלילת הטבות דרמטית כדי להניע את ספינת המציאות הישראלית ולהתקרב לקיום הפסיקה בבג"ץ הגיוס.
על פי הפרסומים, הסנקציות המיידיות היחידות שהוסכם עליהן הן סנקציות מוגבלות, כגון מניעת הוצאת רישיון נהיגה, יציאה מן הארץ ומלגת לימודים אקדמאיים. אלו סנקציות הנופלות כפרי בשל לידי המבקשים לשמור את התלמידים בישיבות, והן לא יועילו לגיוס או לעמידת המדינה בדרישות בג"ץ, במיוחד אם תקציב הישיבות והנחות המעונות שנשללו חוזרים מיידית לידי משתמטי הגיוס. ואם נחזור להסכמות שהסתמנו, יש חשש שהבג"ץ ש"הונח על השולחן" במערכה הראשונה "יצטרך לירות" במערכות הבאות.
פורסם לראשונה בוואלה