פרק ראשון: קבוצות אינטרס

לטענת דיוויד טרומן — אבי 'תאוריית הקבוצות', הבסיס לגישה הפלורליסטית בניתוח הפוליטיקה — היות שהאדם הפוליטי לא רק פועל בקבוצות וארגונים אלא הוא גם תוצר שלהם, הבנת פעילותן של הקבוצות בחברה היא המכשיר המרכזי להבנת התהליך הפוליטי (Truman, 1951). שכן, אף על פי שחשיבותן הפוליטית של קבוצות אינטרס ניכרת בעיקר במשטרים דמוקרטיים, הן פועלות במתכונת זו או אחרת בכל מדינה, יהא משטרה אשר יהא (ישי, 1987: 12-11). לפיכך, תרומתו של מחקר זה — העוסק בניתוח מאפייניה של מועצת יש"ע, אחת הקבוצות המשפיעות ביותר על סדר היום הישראלי, ובניתוח מאבקיה בגדר ההפרדה ובתכנית ההתנתקות — היא בניסיונו לאפשר לקורא, ובעיקר לאזרח המבקש להיות מעורב ולהשפיע על התהליכים המעצבים את חייו, כניסה אל אחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית, הבנה מעמיקה יותר של מורכבות התהליך הפוליטי ושל מאפייני התרבות הפוליטית במדינת ישראל ורכישת כלים שיסייעו לו לייעל את השפעתו.

ככלל, קבוצת אינטרס היא ארגון של שני אנשים או יותר שיש להם מטרה משותפת, והם פועלים יחד כדי להשפיע על מדיניות ציבורית (ישי, 1987: 13). עם זאת, במסגרת הגדרה רחבה זו יש להבחין בין סוגים שונים של קבוצות, שכן הן נבדלות זו מזו בטבען, במטרותיהן ובשיטות הפעולה שלהן. מועצת יש"ע, כפי שנראה בהמשך, היא רק דוגמה אחת לקבוצת אינטרס, ואף שיש הרבה מה ללמוד ממנה, אין להסיק ממנה על הכלל. הניתוח שלהלן ינסה להציג את המסגרת הרחבה והמגוונת של הקבוצות הפועלות בחברה, ושבה משתלבת גם מועצת יש"ע. ניתוח זה יתמקד בשלושה דברים: סיווג קבוצות האינטרס; הצגת שיטות הפעולה הבולטות של קבוצות האינטרס; והשיקולים בבחירת האסטרטגיה לפעולה.

סיווג קבוצות האינטרס יכול להיעשות בדרכים שונות. אחת מהן היא זו של יעל ישי, המסווגת אותן לשלוש קבוצות על פי המבנה הארגוני, תוכן האינטרס ומטרת ההתארגנות.

המבנה הארגוני: לפי אלמונד ופאוול, הקבוצות נחלקות לקבוצות אינטרס אקראיות, קבוצות אינטרס לא מאוגדות, קבוצות מוסדיות וקבוצות מאוגדות (Almond and Powell, 1984). קבוצות אקראיות מאופיינות ברמה נמוכה של ארגון. אין להן חברים קבועים ורשומים, מוסדות נבחרים, מימון או פעילויות שוטפות. הן נוצרות כתוצאה מאירוע קונקרטי, בעקבות יזמוֹת של מנהיג לשעה, ואינן מאריכות ימים. לעתים מלווה פעילותן באלימות, והיא דועכת עם קמילתה של הקבוצה. אחת הדוגמאות לקבוצה כזאת היא מחאת האימהות החד-הוריות בראשית 2003, בתגובה לתכניתו הכלכלית של שר האוצר נתניהו; הקבוצות הלא מאוגדות הן קבוצות המתאפיינות במכנה משותף רחב כמו מין, מוצא או תודעה משותפת, העשוי להוות בסיס לפעילות קבוצתית מאורגנת; הקבוצות המוסדיות הן התאגדויות פנים-מוסדיות החותרות להשפיע על המוסד שאליו הן שייכות. דוגמה אחת לקבוצה כזאת היא חברי כנסת ממפלגות שונות המתאגדים במסגרת לובי בתוך הפרלמנט לקידום אינטרס משותף. דוגמאות נוספות הן מערכת הביטחון, חברת החשמל או בנק ישראל, גופים שהם חלק מהממסד ופועלים בתוכו. הקבוצות המאוגדות הן הנפוצות ביותר. לטענת יעל ישי, לקבוצות אלה יש מבנה ארגוני ברור הכולל מוסדות, מנהיגים, חברים ומימון על בסיס קבוע, סגל עובדים קבוע או זמני, משרדים, טלפון ותקנון פנימי הקובע את המבנה הארגוני ודרכי פעולתו (ישי, 1987: 15). אולם בפועל, ניתן למצוא קבוצות רבות המתאימות להגדרתם של אלמונד ופאוול של קבוצה מאוגדת, שאין להן את כל הרכיבים הללו. נקודה נוספת הראויה לציון היא כי לא את כל הקבוצות אפשר להגדיר על פי ישי, ויש קבוצות הנמצאות בתפר שבין ההגדרות. אחת הדוגמאות לקבוצה כזאת היא תנועת 'ארבע אימהות', שהוקמה אד-הוק על מנת להביא ליציאת צה"ל מלבנון. במידה מסוימת ניתן להגדירה 'קבוצה אקראית', שכן היא נוצרה בעקבות אירוע קונקרטי (אסון המסוקים) ביזמה של ארבע נשים, מנהיגות לשעה, והיא התפרקה עם השגת המטרה. עם זאת, במהלך שלוש שנות פעילותה היה לה מבנה ארגוני ברור למדי שקירבהּ למודל 'הקבוצה המאוגדת'. לא היו לה אמנם מוסדות, וגם לא תקנון או מימון על בסיס קבוע, אולם היו לה מנהיגים, רשימת קשר של פעילים, מנגנון לגיוס תרומות ומשרדים.

תוכן האינטרס: על פי סיווג זה, המתייחס ליעדי הפעולה, קבוצות האינטרס נחלקות לשניים: קבוצות אינטרס פרטי, שפעולתן מיועדת להשגת הטבות אישיות, כמו למשל הגדלת השכר; וקבוצות האינטרס הציבורי, הפועלות לצורך הגשמת מטרה שתביא תועלת לחברה כולה ולא רק לחברי הקבוצה, כמו למשל פעילות למען איכות הסביבה או קידום השלום. [6]

סיווג קבוצות אינטרס על פי הקריטריונים שלעיל: 

מטרת ההתארגנות: התאוריה המחקרית מציעה שלושה הסברים עיקריים לייסוד קבוצות: הסבר השינוי החברתי, ההסבר הפסיכולוגי וההסבר הכלכלי.
הסבר השינוי החברתי עולה בקנה אחד עם תאוריית הקבוצות של טרומן. הוא מתאר את החברה כשרויה במצב של שיווי משקל. לכשמופר שיווי המשקל על ידי זעזועים ומשברים, הנפגעים יתארגנו לקבוצות וינסו להשיב את המצב לקדמותו על ידי פעילות חברתית. היות שרק הרשויות יכולות לתקן את הנזק, תופנה הפעילות כלפי בעלי העצמה. אולם מאחר שהמשאבים מוגבלים, תיקון העוול מבחינתה של קבוצה אחת יבוא על חשבון קבוצה אחרת, וזו תתארגן בתגובה על מנת להגן על זכויותיה שלה. וכך, עם סיבובו של גלגל האיזון, נוסדות הקבוצות. 'כל "גל" של הפרת שיווי משקל', טוען טרומן, 'כרוך בייסוד מערך קבוצות הכוללות חברים שנפגעו מהפרה זו. כל תיקון יוצר תביעות חדשות וחוזר חלילה' (ישי, 1987: 18).

ההסבר הפסיכולוגי הוצג על ידי מנקור אולסון (Olson, 1968). לפי אולסון, כל חברות בקבוצת אינטרס מחייבת השקעה של משאבים: זמן, ממון ועניין. ולכן, אדם רציונלי לא ייקח חלק בפעילות של קבוצה שמתוצאותיה הוא יכול ליהנות גם מבלי לשלם את מחיר ההשקעה. שכן יש להניח כי רק מיעוט קטן יונע על ידי דחפים אלטרואיסטיים ויצטרף לארגון רק כדי להיטיב את מצבם של עמיתיו, כמו למשל התנדבות למגן דוד אדום או לארגון 'לתת'. מניע נוסף להצטרפות לארגון היא כפייה, כמו למשל חברות בוועד עובדים. ההסבר היחיד, לדעת אולסון, המעודד חברות בקבוצה מרצון ועולה בקנה אחד עם ההיגיון הוא התגמול הסלקטיבי שממנו נהנה רק חבר הקבוצה ולא זולתו. תגמול כזה יכול להיות חומרי, כמו למשל ההטבות וההנחות הניתנות לחברי אגודת הסטודנטים, או פסיכולוגי, כגון תחושת שייכות, סיפוק, שליחות או עבודה בצוות. פעילות בקבוצות אינטרס ציבורי, אם נשתמש בטיפולוגיה על פי תוכן האינטרס, נובעת ברוב המקרים מתגמול מסוג זה.

ההסבר הכלכלי, שמציג רוברט סליסבורי, ממשיל את החברה לשוק שבו קיימת פעילות של מוכרים וקונים (Salisbury, 1969: 1–32). על פי הסבר זה — שהוא לדעתי המתאים ביותר להקמתה ולפעילותה של מועצת יש"ע — קבוצה תוקם אם יהיה יזם בעל משאבים (כלכליים ומנהיגותיים), מוצר (רעיון, מטרה) בעל יכולת משיכה וציבור קונים פוטנציאלי. סליסבורי מציג ארבעה כללים המאפיינים את פעילותם של היזמים: (א) יזמים נוטים לחקות איש את רעהו. כלומר, הצלחתו של יזם או קבוצה למכור מוצר מסוים תביא להופעתם של יזמים נוספים שינסו לחקות את ההצלחה בעזרת מוצרים דומים; (ב) היזמים מגיעים בדרך כלל עם כישורים וידע — כמו למשל מיומנות ארגונית, כושר ביטוי ועשייה — שרכשו בארגונים אחרים כמו צה"ל, תנועות נוער, ארגוני סטודנטים ועוד; (ג) היזמים, מארגני הקבוצות, נוטים בדרך כלל להישאר באותו סקטור חברתי שממנו צמחו; (ד) יזמים נזקקים למשאבים שונים לצרכים שונים. כך למשל, קבוצות האינטרס הפרטי יזדקקו למבחר גדול יותר של משאבים חומריים כדי לעודד הצטרפות חברים. לעומת זאת, מארגן הקבוצה האידאולוגית יכול להסתפק ברעיון בעל יכולת משיכה ובכישוריו להדביק את שוק הקונים בהתלהבותו לרעיון ולמשוך אותם להצטרף לארגונו.

גם את פעילות הקונים מדריכים כמה כללים, כמו ערכים חברתיים או השתייכות חברתית. בחברה פלורליסטית, למשל, נצפה למספר רב יותר של ארגונים מבחברה שבה האחדות היא ערך עליון. באותו אופן, קונים נוטים לקנות רעיונות הנתונים בקונסנזוס. קבוצות שיציגו מוצר שאינו כזה, כמו למשל תנועת 'אומץ לסרב', הקוראת לחיילים לסרב לשרת בשטחים, סביר להניח שלא יזכו לתמיכה רבה, אלא אם כן יתחולל שינוי ערכי בחברה. יצוין כי גם תנועת 'ארבע אימהות' החלה את פעילותה כשהקריאה לצאת מלבנון נתפסה כ'לא לגיטימית', אולם במהלך פעילותה השתנו ערכי החברה. השייכות החברתית גם היא אבן בוחן לפוטנציאל הקנייה. כך למשל, במידה רבה של דיוק ניתן להעריך כי בפעילות המחאה של ארגוני הסטודנטים לא השתתפו מי שאינם סטודנטים, גם אם תמכו ברעיון, כמו שבמאבק למען זכויות חיילי המילואים לא לקחו חלק מגזרים שאינם משרתים בצבא.