צבא וחברה

אי אפשר לצפות שאלה החשים שהמדינה והצבא אינם משקפים עוד את ערכיהם יוסיפו להתנדב לשירות צבאי. בחירת הקואליציה, שחלקים בה לא שירתו כלל, להעביר את צמצום עילת הסבירות בגרסה הקיצונית ולתייג את המתנדבים כסרבנים, תגבה מחיר יקר שישלמו הצבא והחברה הישראלית כולה.

40% מהנשאלים סבורים שיש לנקוט הליכים משפטיים נגד משרתים שלא מתייצבים למילואים. 71% מהנשאלים שהשתתפו במחאה הציבורית סבורים כי ביכולתה להשפיע על קידום יוזמות החקיקה של הממשלה.

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישות החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש משאלת ה"מחיר" יש לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם

לצד פטריוטיותו העמוקה והאומץ הציבורי של האלוף גולן הוא שגה בהתבטאותו שגיאה קשה בכמה רבדים. כל קצין בכיר חייב להסס בטרם יתבטא בדרך שתקלע את הצבא, בעל כורחו, לתוך עין הסערה של המחלוקת הציבורית בישראל.

ההתקפות הגורפות על עצם התגברות הנוכחות הדתית בצבא, או כנגד כל נוכחות של סממן דתי בזירה הציבורית, גורמות גם למתוני המחנה הדתי להגיב במגננה גורפת, שמתפרשת אצל התוקפים כהוכחה לטענתם המקורית. מחשבות בעקבות השולחן העגול על 'אתוס הלחימה של צה"ל'.  

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של צבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם.

כיצד נקיים צבא ממלכתי שחייליו מגיעים מחברה רב-תרבותית, מרובת מחלוקות וחזונות מתחרים? בן-גוריון פירק את הפלמ"ח וטיבע את אלטלנה כדי לבסס את ממלכתיות הצבא. מהו המעשה המקביל עבור דורנו?

"דף המפקד" שפירסם מפקד חטיבת גבעתי בעיצומו של מבצע "צוק איתן", היווה חריגה מסוכנת מגבולות ההסכמה. לא משום שאסור לדבר בשם ערכים ואמונות – אלא דווקא בשל החובה לדבר בשמם – אך קודם עלינו לברר מה הם. 

מפקדי הצבא והממשלה, שהצבא נתון למרותה, אינם רשאים להתעלם מן השינוי המתרחש בצבא לנגד עינינו. עצימת עיניים היא ההפך ממה שנדרש ממנהיגות. יש להפגין גם אומץ לב צבאי וגם אומץ לב אזרחי כדי להתמודד עם הבעיה.

מכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר לפקודיו כולל שימוש אינטנסיבי ב"רטוריקה דתית" מן המקורות. הוא משקף את טשטוש הגבולות הקיים בחלקים נרחבים של החברה הישראלית בין השיח הפרטי לשיח הציבורי הנובע מאי-הפרדת דת ממדינה במדינת ישראל

החברה הציונית זקוקה לצעירים שיודעים למה הם נמצאים כאן, למה הם נלחמים על הארץ הזאת ולמה הם רוצים לגדל את ילדיהם תחת שמי הים התיכון. ראשי המכינות מייצרים את עמוד השדרה הזה. אל"מ עופר וינטר הוא תוצר של המהלך הזה.

החברה הציונית זקוקה לצעירים שיודעים למה הם נמצאים כאן, למה הם נלחמים על הארץ הזאת ולמה הם רוצים לגדל את ילדיהם תחת שמי הים התיכון. ראשי המכינות מייצרים את עמוד השדרה הזה. אל"מ עופר וינטר הוא תוצר של המהלך הזה.

מכתבו של מח"ט גבעתי לחייליו מבטא סדר יום ברור, גלוי ורהוט של הנהגה דתית. מול סדר היום הזה ניצבים הצבא והפוליטיקאים, שיצרו בצורה מודעת למדי את התשתית למימושו של סדר יום זה. המפתח לשינוי הוא ניסוח מחודש של החוזה הפוליטי. ההתנפלות על המח"ט היא הפתרון הקל.

הצעת החוק להפיכת הצבא למקצועי ולא לחובה – שגויה מיסודה. מושג ה-"שוויון בנטל" יתמוסס ברגע שיעמידו את הצעיר הישראלי למבחן הקריירה מול השרות הצבאי. לפי ההלכה היהודית הגיוס לצבא אינו "נטל" אלא "מצוה". אתה מתגייס לצבא כי אתה מבקש לקחת חלק באחריות הקולקטיבית של שיבת העם היהודי לארצו. נכון, לשיטתו של אייכלר הצבא יהפוך להיות פח הזבל של מעוטי יכולת ונוער שוליים.

הסדר "תורתו אומנותו" עומד בפני שינוי משמעותי, אותו יש לתכנן עם המגזר החרדי כדי ליצור תהליך שימשיך את השינוי שיצר חוק טל. אם יוחלט על מגבלות מספריות להסדר, עליהן להיות כאלה שיאפשרו את המשכו הטבעי של התהליך שנוצר בעקבות החוק, באופן שימנע הגעה לנקודת שבר של תלמידי ישיבות המבקשים ללמוד ונדרשים להפסיק את לימודיהם התורניים.

התגברות נוכחותם של צעירים דתיים-לאומיים בצבא יצרה תהליך דה-לגיטימציה מתעצם על שירות נשים. המחבר מבקש להסביר תהליך זה כתגובת נגד להתמודדות של דתיים-לאומיים בזירות שונות מחוץ לצבא, המקרינה גם על גישתם המגדרית בתוך הצבא. 

הצוערים שהחרימו את שירת הנשים והעיתונאים שהתפטרו בגלל הטייקונים. יאיר שלג על שני סקנדלים מהשבוע שעבר שמאירים שתי סוגיות עקרוניות חשובות.

בשבוע שעבר החלה ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט בשמיעת עדויות של בכירים במערכת הפוליטית והצבאית. במהלך עדויותיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון עלו שוב ושוב סוגיית האחריות האישית והמיניסטריאלית וסוגיית היחסים בין הדרג המדיני והצבאי.

ריאיון לרגל השנה החדשה עם פרופ' אביעזר רביצקי - על המלחמה האחרונה ועל הצפוי לבוא. פרופ' רביצקי הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, חוקר בחוג למחשבת ישראל וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

בסוף החודש שעבר תקף צה"ל מנהרה התקפית שנחפרה על ידי הג'יהאד האסלאמי משטח עזה לשטח ישראל. לאחר התקיפה הודיע צה"ל כי הוא מחזיק בגופות חמישה פעילי טרור ששהו במנהרה. המדינה חזרה והבהירה כי הגופות תוחזרנה רק בתמורה להתקדמות בסוגיית החללים והאזרחים הישראלים המוחזקים ברצועת עזה.
האם פעל צה"ל כדין? אילו חובות מטיל המשפט הבינלאומי במצב כזה ומה ניתן ללמוד מפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים?

מדד השלום מוצא, כי האמון בצה"ל ובצבא העם עדיין גבוה בקרב החברה היהודית. עם זאת, בנושאים שאינם קשורים לתפקודו של צה"ל בשדה הקרב, ניכר כי הציבור הישראלי אינו מעניק לצבא אשראי בלתי מוגבל

למרות העליה הקבועה באחוזי המתגייסים לצה"ל מהמגזר החרדי, צה"ל לא מצליח לעמוד ביעדי הגיוס. מחקר חדש מסביר את הקשר שבין המניעים הכלכליים שמעודדים חרדים להתגייס לבין קירוב הלבבות בין חרדים לחילוניים בזכות המגמה הזו

איך גורמים לשילוב רחב יותר של צעירים חרדים בצבא? באיזו מידה השירות הצבאי מגדיל את הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הכללי? ומה על המדינה לעשות כדי לעודד את החרדים להתגייס לצבא?

הסכמים לפדיון שבויים ושחרור אסירים הם סוגיות סוערות וכואבות שמשקפת במידה רבה את הדילמה שבין הסולידריות בחברה בישראל ובין שאלת המחיר. מה ניתן לעשות ואיך זה יחזק את ישראל במשא ומתן עתידי? האזינו לפודקאסט בהשתתפות עו"ד אל"מ (במיל.) לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

בהנחיית: עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ

בשבועות האחרונים שבה ועלתה לדיון הציבורי שאלת המחיר שהמדינה צריכה לשלם על מנת להחזיר מהשבי את חייליה, לרבות אלה המוכרזים כחללים. הדיון הפך סוער במיוחד עם ציון שלוש שנים לצוק איתן ולנוכח טענותיהם של משפחות הדר גולדין ואורון שאול זכרם לברכה, על כך שהממשלה לא עושה מספיק כדי להשיב את גופות בניהם ולהביאם לקבורה בישראל

יש לנו אחריות כלפי חיילים שאנחנו שולחים לשדה הקרב, אבל היא איננה מוחלטת. אם הם נפלו בשבי, והמחיר של חילוצם גבוה מדי, יתכן שלא נוכל לסייע; קל וחומר אם הם נהרגו וגופותיהם מוחזקות בידי האויב

הערבות ההדדית היא 'אבן הרישא' עליה בנוי החוסן של החברה הישראלית והידיעה שממשלה בישראל תעשה את כל שניתן על מנת להחזיר חייל שנפל בשבי היא מקרה מבחן על פיה אנחנו בוחנים אותה

האם אנחנו רוצים שזוהי תהיה נקודת המבט של מקבלי ההחלטות? שהטעמים שינחו אותם יהיו זהים לאלה המנחים הורים ששום שיקול לא נכנס למערכת השיקולים שלהם פרט לטובת בנם? האם אנו באמת מעוניינים שהשופט ידון בתיק שלפניו כאילו היה זה בנו על דוכן הנאשמים?

עקרונות לניהול משא ומתן על חילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. היתרון האפשרי בכך הוא האפשרות להשפיע על התנהגות הצד שכנגד