מאמרים

פתיחת מושב החורף של הכנסת העשרים תיזכר כקו פרשת המים בימי הדמוקרטיה הישראלית. נאומו של הנשיא ריבלין מחד, וזה של ראש הממשלה נתניהו מנגד מסמלים את התהוותו של שסע חדש וקיומי בחברה הישראלית

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בשלילת זכות הערעור על החלטות ועדת הבחירות המרכזית: "הפקרת הזכות הבסיסית ביותר לדמוקרטיה - הזכות לבחור ולהיבחר - לידי גוף פוליטי"; "תקדים מסוכן שעלול להשפיע בעתיד גם על בחירת חברי כנסת חרדים ומהימין הקיצוני"

אמרו מעתה - המבקש לסלול את הדרך להפיכת ישראל למדינה אתנוקרטית-דתית, והמאמין כי לעולם חוסן פוליטי להשקפת עולם זו, יש לו סיבה טובה לתמוך בהוראת ההתגברות. מי שמבחינתו מדינה כזו היא חלום בלהות - צריך להתנגד לכך

היוזמה הנוכחית להורדת אחוז החסימה עומדת בניגוד להצהרות ראש הממשלה ופוליטיקאים אחרים, שרק לפני שלוש שנים הצדיקו את הצעד כחלק מחבילה של חיזוק המשילות. לא לגיטימי שבכל פעם שמישהו יחשוב ששינוי כללי המשחק הדמוקרטי משתלם לו - הוא ישנה אותו.

היעדרותו של נתניהו מכנס הפדרציות היהודיות בארה"ב מסמלת קרע בין ישראל לקהילה היהודית השניה בגודלה

מתוך נאום נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, בפתיחת כנס החורף של הכנסת ה-20: "ראוי שנזכור כי משילות פירושה לנווט את הספינה ולא להבטיח שכל מלח על סיפונה הוא בדמותך ובצלמך שלך"

המסר המטעה, ההתיישנות שחותרת תחת האמת והדמיון המופרך לצרפת. החוק של ח"כ אמסלם ומטרתו האמיתית

הצעת החוק תוביל לדרדור נוסף במדד אמון הציבור כלפי מוסדות השלטון ונבחריו. אי אפשר להתעלם מהעובדה כי מדובר בהצעה שנתפרה למידותיהן של הפרשות הנוכחיות הקשורות בראש הממשלה

3 דקות ברוטו. זה הזמן שחברי ועדת השרים לענייני חקיקה עוסקים בכל הצעת חוק שעולה בישיבה השבועית מדי יום ראשון, כל זאת ללא שקיפות לגבי החלטותיה ותוך שהיא הופכת לשסתום הכרחי עבור הקואליציה לאלפי הצעות חוק פרטיות שמועלות בישיבותיה. אז איך אפשר לשנות את עבודת הוועדה כך שתהיה חלק ממערך האיזונים והבלמים החיוניים לדמוקרטיה?

הפשרה אליה הגיע הסכסוך המתוקשר בין העיתונאי גיא לרר לבין ערוץ 10, בנוגע לשאלת הבעלות על עמוד הפייסבוק של תוכנית הטלוויזיה "הצינור", מציבה את קהל משתמשי הפייסבוק בפני בעיה: אם פייסבוק תחליט עבור המשתמשים שהם יעקבו אחר עמוד מסוים (מה שיקרה אם "יוכפל" העמוד של הצינור), מידע אישי יגיע לצדדים שלישיים שהמשתמשים לא בהכרח מודעים להם ובוודאי שלא נתנו את הסכמתם לכך

מי הם אותם צעירים המתגייסים לצה"ל ומה מביא אותם להתגייס? האם גיוס החרדים לצה"ל מסייע בהכרח לחיזוק 'צבא העם'?

נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה מראים, שעל אף ההתקדמות שהושגה בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי - נמשך תת-ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת השמונים למדינה, המציאות כבר תהיה אחרת.

הדמיון בין היהדות לאסלאם, יכול להוות יסוד יציב לבנית גשר בין מאמיניהן. שיח בין-דתי בין מנהיגים דתיים ומאמינים בני שתי הדתות יכול להתגלות כפורה ורב משמעות. החיים מתוך קיום הלכה יכולים לתרום ליכולת של מאמינים להבין ולקבל זה את האחר. שיח בין-דתי כזה מתקיים כבר היום אבל יש מקום להרחיבו מאוד

גם אוהבי המשפט העברי ודורשי טובתו צריכים להתנגד לתיקון המוצע. הניסיון מלמד כי לא בדרכי כפייה ניתן לחולל יחס חיובי כלפי המשפט העברי. להפך- הכפייה מרחיקה ומנכרת. זאת ועוד, אין זה לכבודו של המשפט העברי שלשם "מכירתו" מסתירים את פגמיו וחולשותיו. לא על הדרך הזו תהיה תפארתו, ויש לו תפארת

פרויקט המשפט העברי איננו עוסק בהדתה, אלא בטיפוח וביצירה של תרבות. לא בקבלת עול מצוות ההלכה, אלא בבחירה סלקטיבית של עקרונות (להבדיל מנורמות קונקרטיות) שראוי לקבל מהם השראה עבור שיטה משפטית מודרנית הומניסטית של מדינת לאום יהודית

במהלך כל השנה מוקד התפילות ועבודת המקדש, או כיום עבודת ה' של עם ישראל מכוונת פנימה ומבקשת לפעול בציר שבין אדם למקום ובין עם ישראל לאלוקיו. כך בחגים וכך ביומיום. סוכות הוא החג היחיד המבקש מעובדי ה' לגלות אחריות לעמים אחרים. במקדש הוקרבו לשם כך שבעים פרים. היום, דומה, האחריות הזו נשכחה. הגיע העת לחדשה.

מיהי הציונות הדתית? האם יש לה עתיד כקהילה אחת או שדינה להתפזר לקהילות נבדלות ומפולגות? בשנת ה-70 למדינה, הגיעה הזמן שהציונות הדתית תדע לקבל את מגוון הדעות בה, המהוות פסיפס מרתק, ולראות בבניה משפחה ולא נספחים. רק כך, היא תוכל להמשיך ולקחת חלק בהובלת הישראליות לטובה.

למרות ה"מתקפה" הפוליטית על בית המשפט העליון, האמון בו בקרב הציבור הישראלי נותר בשנה האחרונה יציב. רה"מ נתניהו זוכה לפחות אמון ממנו - אך יו"ר העבודה גבאי מדורג בתחתית. תוצאות מדד השלום של המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב

במאמרו "בחזרה לאיזון הראוי" הביע ד"ר יצחק קליין את תמיכתו בהצעה להגביר את השפעת השרים על מינויים בכירים בשירות המדינה, באמצעות שינוי במתכונת הפעילות של ועדות האיתור למועמדים לתפקידים בכירים, ומינוי משנים למנכ"לים במשרדי ממשלה כמשרות אמון. איני מטיל לרגע ספק בכוונותיו הטובות, אלא שהניתוח שהוא מציג שגוי מיסודו, והמלצותיו מסוכנות לשירות המדינה ולדמוקרטיה הישראלית.

מחצית ממשקי הבית הערבים מכניסים פחות מ-8,000 שקל בחודש לעומת רבע מהיהודים; למעלה ממחצית מהערבים מרוויחים כ-2,000 שקל לעומת 12% מהיהודים; אם רוצים לחתור לשוויון ולשפר גם את הכלכלה הישראלית וגם את יחסי היהודים והערבים בישראל, חייבים להתחיל מהבסיס ולאפשר לערבים "לנהור לשוק העבודה"

וידוי, במהותו, הוא אקט של חשיפה, ולכן בעל אופי פרטי במיוחד. ברגיל, אדם אינו מפיץ דיבתו רעה והווידוי נאמר בחביון התפילה הפרטית. אבל, כמה מפתיע, הווידוי שבתפילה מנוסח דווקא בלשון רבים: אנחנו אשמנו. הדבר משקף תודעה קבוצתית של המתוודה. החטא של האחד נזקף גם לחובת חברו – בבחינת ערבות הדדית או אחריות מיניסטריאלית של בני הקבוצה למעשים של הפרט. ימים נוראים לפנינו, והאחריות המשותפת הצרובה במסורת היהודית, היא מסודות ההצלחה של מדינת ישראל

לאחרונה שמענו על הצעדים המסתמנים בשורות הליכוד שנועדו לבלום את תופעת הליכודניקים החדשים. צעדים אלה, לא רק שהם מעוררי דאגה באשר לפתיחות הרעיונית ולפלורליזם הפנימי של מפלגת השלטון, אף ספק אם הם יועילו. הניסיונות לזהות את הליכודניקים החדשים בתור שמאלנים שרוצים לחדור לליכוד כסוסים טרויאנים ולבצע "השתלטות עויינת" הם מטעים

יהודי שחי בישראל ונותן ליום הכיפורים לחלוף כסתם יום של חול, מחמיץ החמצה גדולה. מדינה שעוצרת ליום אחד אבל לא מפיקה מכך משמעות מפספסת. ברמה האישית, זו הזדמנות למבט פנימי במובן הכי פשוט. ברמה הלאומית זו הזדמנות לריסטרט של הטון בדיון הציבורי.

גרמניה הולכת לקלפי - מי מתמודד מול הקאנצלרית המכהנת מרקל, מה מציעה כל אחת מהמפלגות, ומה הסיכוי שלראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, תיבחר מפלגת ימין קיצוני לבונדסטאג? 

כמדי שנה יתפרסמו היום או בערב יום כיפור סקרים שיעידו שלרוב היהודים בישראל יש זיקה ליהדות. בין אם הזיקה היא לפרקטיקות או לתפיסות יסוד דתיות, רובם יעידו שהם קשורים בדרך כלשהי למסורת היהודית. רבים מאלו שמגדירים את עצמם חילונים שותפים לפרקטיקות ולתפיסות עולם יהודיות-דתיות באופן מובהק. מזרחים או אשכנזים, רובם המוחלט הם בני דור שלישי לישראלים. מדובר בזהות חדשה שמתהווה לנגד עיננו: מסורתיות ישראלית.

רשת האינטרנט והרשתות החברתיות מהוות ערוץ מרכזי להחלפת רעיונות, להעברת מידע ולמימוש חופש הביטוי. ברור, עם זאת, כי הרשת אינה שטח ריק משפטי, וכי הביטויים הנמצאים בה כפופים, כמו ביטויים אחרים, למגבלות משפטיות, לרבות לאיסורים על הסתה לאלימות או טרור. מה הדרך הנכונה לפקח על התכנים המועלים? של מי האחריות? כיצד ניתן למצוא דרך לפקח על התכנים בלי לפגוע בחופש הביטוי?

השרים בנט ושקד מפירים את האיזונים בין הרשויות ועלולים להוביל למציאות חוקתית אפלה וחסרת תקדים שבמסגרתה כל שלטון שייבחר בעתיד יהיה נטול רסנים ומגבלות ובעל מאפיינים אוטוריטריים

הדרמה סביב אי גיוס בני הישיבות שוברת כל שיא אפשרי. רוב החרדים אינם מתנגדים למדינה או לצבא. הנושא הפך לפצצת זמן מתקתקת על השולחן הלאומי שהמשפט לא יכול לפרק אותה. יש לאמץ מתווה גיוס המכיר בחשש החרדי מפני פגיעה בזהות, איננו כופה גיוס על הפרט, אך מעודד גיוס רחב היקף מתוך שימוש בתמריצים כלכליים – חיוביים ושליליים

בעקבות פסיקת בג"ץ, בעל עסק יוכל מעתה להכריז על עצמו ככשר. האם פסיקה זו משנה באופן דרמטי את חוקי המשחק של הרבנות כמונופל?

יוחנן פלסנר: "במקום לתקוף את בג"ץ, הגיע הזמן שהפוליטיקאים יפשילו שרוולים, ויחוקקו חוק ראוי ואפקטיבי שיגביר את השוויון ויענה על צרכי הצבא. חוק שיתבסס על תמריצים כלכליים ויכלול רפורמה עמוקה במסגרות השירות האזרחי, אשר בניגוד לצה"ל, אינן קרובות לעמוד ביעדי האיוש שלהן"