ראשי התכנית
פרופ' ידידיה שטרן, פרופ' שחר ליפשיץ
צוות מחקר
ד"ר אבישלום וסטרייך
הרב שי פירון
למדינת ישראל תעודת זהות כפולה: מצד אחד מדינת ישראל היא חברה במשפחת האומות הדמוקרטיות שתרבותן ליברלית ומערבית, ומצד אחר מדינת ישראל היא מדינה ייחודית, מדינת הלאום של העם היהודי. השפעתם של שני ההיבטים - האוניברסלי והייחודי- ניכרת היטב במרחב הציבורי הישראלי על רבדיו: החברתי, החינוכי, התרבותי, התקשורתי, הפוליטי והמשפטי. כל אחד ממוקדי הזהות הוא בעל כוח משיכה ויכולת שכנוע רבה עבור אזרחי המדינה. הקיום האליפטי, בצִלם של שני המוקדים, מאופיין באקלים של שניות תרבותית, שהוא מרכיב היסוד של החיים הלאומיים של היהודים בדורנו. השניות שבין תרבות המערב ובין התרבות היהודית המסורתית באה לידי ביטוי למשל בהגדרתה של המדינה בחוקי היסוד משנת 1992: "מדינה יהודית ודמוקרטית". התקבלותה הרחבה של הגדרה זו בשיח הישראלי הציבורי מלמדת שההגדרה קולעת לתחושות הרוב הגדול של אזרחי ישראל היהודים הרואים בריבונות הישראלית מחויבות כפולה לשני מוקדי הזהות גם יחד.
לשניות התרבותית פוטנציאל מורכב: שניות תרבותית מאפשרת גיוון של מקורות התרבות, ופרטים וקהילות יכולים לבנות את זהותם מתוך הדיאלוג שבין שני המקורות. הגיוון עשוי להנביט צמיחה והתפתחות של כל אחת מהתרבויות מתוך האתגר שמציבה לה התרבות האחרת. ואולם המתבונן בחברה הישראלית כאן ועכשיו איננו מרגיש את הפנים השוחקות שבגיוון, אלא את הקושי ואת המתח שבתחרות שבין שתי ההצעות התרבותיות. סוכני ההשפעה של שתי התרבויות נוטים להציג אותן בתור חלופות זהוּת הצרות זו לזו וערוכות למאבק של מלחמת תרבות. העימות נפרס על פני חזית רחבה של עניינים – השפעה רעיונית, כוח פוליטי, תקציבים וכיוצא באלה. המערכה נמשכת, באופנים שונים ובדגשים מתחלפים, מאז תחילת המהפכה הציונית, אך היא הולכת ומחריפה בדור האחרון. שינויים פנימיים (למשל, המעבר ההדרגתי של מדינת ישראל מדמוקרטיה הסדרית לדמוקרטיה משברית) ושינויים חיצוניים (למשל, תהליך הגלובליזציה והתחזקותן של השקפות עולם פוסט-מודרניות) מוסיפים לאש המחלוקת והיום יש חשש ממשי מפני התלקחות עתידית של מלחמת תרבות בישראל.
כאמור רוב היהודים בישראל מעוניינים בכפל הזהות הדמוקרטי-יהודי, אך המשמעות המעשית של עניין זה עדיין לא ברורה. מדי פעם נזקקים בתי המשפט, בהקשרים שונים, לפרש את התיבות "מדינה יהודית ודמוקרטית", אך ברור שאין להניח בידיהם את ההכרעה בנושאי זהות עקרוניים וכי הזירה הראויה ליישוב המחלוקת התרבותית נמצאת בשוק הרעיונות. התוצאה בעייתית, אנו חווים מחלוקת תרבותית עזה המתנהלת בפרופיל ציבורי רחב ובחזיתות רבות, אבל כעת אי-אפשר לנקוט דרך פעולה ממשית שתוכל לרכך את הקושי.
יש לחשוש כי המשך המאבק על זהות המדינה יחזק את מי שאוחזים באידאולוגיות קיצוניות משני עברי המתרס. כבר היום יש הסוברים שמחויבותם הגבוהה ל"יהדות" מחייבת בהכרח דחייה של ה"דמוקרטיה" ושל עולם הערכים הליברלי המזוהה עמה במערב. לדידם, קבלת ערכים ליברליים היא כניעה לתרבות זרה, דהיינו התייוונות. וגם להפך: יש מי שסבור שמחויבותו הראשונית ל"דמוקרטיה" מחייבת אותו לזנוח את ה"יהדות" ואת ערכיה הייחודיים, שהם בבחינת משקולת מיותרת על הצוואר הציבורי. לדידו, חיים לאומיים המפנימים עקרונות יהודיים מסורתיים הם אנכרוניזם, שיבה אל הגלות והחמצה של הזדמנות היסטורית להפוך את היהודים ל"נורמלים". בקרב האליטה של שני המחנות משתרשת והולכת המחשבה שהמתח בין "יהדות" לבין "דמוקרטיה" הוא מהותי, פנימי ובלתי פתיר. לפיכך יש מי שמתפתה לאמץ עמדות לא סובלניות ופועל ומטיף למען השתקה של הקול האחר. הנה כי כן לעתים דומה שהעושר התרבותי הוא עושר השמור לבעליו לרעתו.
העימות המתפתח סביב אופייה של המדינה ושל החברה בישראל מסוכן ביותר. ככל שיידחקו הישראלים לבחור בין שני התאומים המתרוצצים בקרבם, כך גם יתבצרו להם מחנות אנושיים נפרדים שהמכנה המשותף ביניהם נמוך ומקשה על יכולתם לתפקד יחדיו בקבוצה. היפרדות חלקי החברה הישראלית בעקבות מלחמת תרבות היא המקבילה העכשווית לריב האחים הטרגי שהוביל לאבדן הקיום הריבוני היהודי לפני אלפיים שנה.
גם ההמשכיות היהודית בגולה – עצירת ההתבוללות וחיזוק הזהות היהודית – תלויה במידה רבה ביכולתם של יהודים החיים בחברה ליברלית ופתוחה למצוא בתוך היהדות פשר ומשמעות ייחודיים המשתלבים במרחב החיים הכללי שבו הם מתקיימים. הצגתה של היהדות כדוחה על הסף את מערכת הערכים הליברלית מרחיקה ממנה רבים מיהודי הגולה והיא אחד הגורמים ל"וויתור" של יהודים על זהותם הייחודית.
יעדי הפרויקט: הטענה כי תרבות יהודית ותרבות ליברלית אינן יכולות, מעצם טבען, "לשוחח" זו עם זו באורח אינטימי, מוליכה למסקנה הטרגית שנגזר עלינו לבחור בין שני הורים אהובים, שכל אחד מהם יקר לנו מאוד, אך כל אחד מהם דורש כי נזנח את ההורה האחר. משתמע ממנה כי נגזר עלינו לפרק את המשפחה היהודית-דמוקרטית, ולהתכנס אל אחד משניים: או קיום יהודי פרוש מהעולם, מאחורי חומות גבוהות, שסופו ניוון וחוסר רלבנטיות, או קיום חסר ייחוד "ככל העמים" שסופו אבדן של זהות. ואולם טענה זו היא טענה שקרית. האמת היא שאף ששתי המערכות התרבותיות נבדלות זו מזו בעיקרים חשובים, יש ביניהן קונסנזוס חופף ממשי ביותר בנושאים מרכזיים. לעתים מדובר בזהות הרמונית, לעתים בחפיפה חלקית, לעתים בעמדות הניתנות ליישוב דיאלקטי, לעתים בהצעות שונות שאין ביניהן סתירה ולעתים בהצעות שונות שאף שהן חלוקות זו על זו, אין במחלוקת כדי לבטל את האפשרות של דיאלוג פורה בין שתי המערכות. בכל אלה כפל ההשפעה התרבותית על החיים היהודיים בדורנו לא רק שאיננו בגדר טרגדיה, אלא הוא הזדמנות.
הפרויקט המוצע נועד ליצור גשר ממשי בין התכנים האוניברסליים לבין התכנים הייחודיים המעצבים את החיים היהודיים בדורנו ולספק את צורכיהן של אותן קבוצות בציבור היהודי בארץ ובעולם המבקשות לשלב את ההיבט היהודי של זהותן עם ערכיהם הליברליים-מערביים. כאמור מדובר בשני מקורות זהות נפרדים שאינם מדברים בקול אחד במגוון רחב של עניינים – נורמות וערכים, אמונות ודעות, מיתוסים ואתוסים. אך אין בכך כדי לטשטש את שדות השיח החשובים ביותר שבהם אפשר לאתר קונסנזוס חופף ממשי. הפרויקט מכוון לחשוף, לנתח ולהגדיר את תכניו של שדה השיח האפשרי המשותף בתחום אחד – זכויות האדם.
מדוע בחרנו בתחום זה? זכויות האדם הם הגרעין הקשה של התורה הליברלית, המחויבות לשמירה עליהן היא יסוד מגדיר בולט של המדינה המערבית-ליברלית, ואולם חלק לא מבוטל של הציבור הישראלי בוחן את מגילת זכויות האדם בעין חשדנית. שיח זכויות האדם נתפס כ"אחר", כביטוי של תרבות זרה שיש בה איום ממשי על יהדותה של מדינת ישראל. אין פלא אפוא שאחד מאזורי החיכוך הקבועים והחריפים שבין שני מוקדי הזהות הישראליים הוא סביב הגדרת זכויות האדם במדינת הלאום הישראלית, פרשנותן והדרכים הנאותות להקצאתן.
כידוע, בהיעדר חוקה מלאה למדינת ישראל, מגילת זכויות האדם הישראלית נכה ומוגבלת. פעם אחר פעם נכשלים הניסיונות להעשיר את מגילת הזכויות ולשריין אותה. להערכתנו הסיבה לכך נעוצה גם בתחושה הרווחת שיש עימות מובנה והכרחי בין שיח זכויות האדם לבין מסורת היהדות. אבן הנגף המרכזית בפני קבלתה של חוקה הוא החשש כי חוקה ליברלית תביא בכנפיה הכרעה חד-צדדית ב"מאבק" על אופייה של המדינה, והקיום האליפטי יוחלף בקיום מעגלי שבמרכזו רק מוקד הזהות הליברלי-מערבי. אלא שהיעדרה של מגילת זכויות אדם הוא מצב שאיננו ראוי עבור מדינה דמוקרטית ואיננו מתקבל על הדעת עבור מדינה יהודית. המוצא מן הסבך טמון במאמץ ממוקד לפיתוח מגילת זכויות אדם יהודית, מגילה שרוחה היא גם יהודית ייחודית וגם ליברלית גלובלית, מגילת זכויות שלא תחתור להכרעה במלחמת התרבות, אלא תמחיש את העושר הצפון לנו בגיוון התרבותי. למגילה שכזו, אף שיקומו לה מתנגדים משני הקצוות האידאולוגיים, תהיה תמיכה רחבה של רוב רובו של הציבור היהודי בישראל.
במשנה סדורה של זכויות האדם ביהדות, אם יפנימו אותה רבים, יש פוטנציאל מרפא לחברה הישראלית. היא יכולה לטעון בתכנים מוסכמים את הגדרת המדינה "יהודית ודמוקרטית", להרחיב את מעגל ההסכמה באשר לדרך החיים הראויה במדינת ישראל, לרכך את התחרות בין מקורות הסמכות המדיניים והדתיים בישראל ולפתוח את הדרך לקיום הרמוני יותר ועשיר יותר בתנאים של שניות תרבותית. מטרתנו להבטיח כי נמשיך להיות מדינה בעלת זהות ייחודית בלי שנרחיק את עצמנו מהאומות הדמוקרטיות. כמו כן בכוונתנו לתרום להכנת תשתית לארגון מחודש של היחסים בין הקבוצות בעם היהודי, יחסים שיישענו על מכנה משותף זהותי, כלל-יהודי של מגילת זכויות אדם ביהדות.
הפרויקט ישיג יעדים אלה לכשיחשוף את האפשרויות הקיימות במחשבה ובהלכה היהודית ביחס לזכויות האדם (וחובותיו) ויוכיח כי שפת זכויות האדם היהודית עשירה ביותר. אכן המחשבה הליברלית של זכויות האדם קשורה היטב למחשבת ישראל העתיקה, שהיא אחד ממקורותיה החשובים. עם ישראל היה מראשי ומראשוני הדוגלים בזכויות האדם ובחובותיו. הרעיון כי האדם נברא בצלם אלוקים, והמסקנות המעשיות-משפטיות הנובעות ממנו הם יסוד ובסיס למחשבת ישראל ולהלכה היהודית.
בפרויקט ייבחן יחסה של היהדות במובנה הרחב (לרבות חלקיה הלא-הלכתיים) – משפט, מחשבה, תרבות וזיכרון היסטורי – אל זכויות היסוד הליברליות המוכרות כגון חירות, כבוד, רווחה, עיסוק, שוויון, משפחה וחופש ביטוי. בו זמנית יבוצע גם מהלך הפוך: נבחן את הזכויות והחובות הייחודיות שמציע עולמה של היהדות ונבדוק את הרלבנטיות שלהן לחיים הריבוניים במדינת הלאום היהודית. המהלך הכפול נועד לאפשר הפריה הדדית. מצד אחד ישורטט הקונסנזוס החופף בין חלקים חשובים של השפה הליברלית לבין חלקים חשובים של השפה היהודית, ומצד אחר במקום שבו ההצעות התרבותיות נפרדות זו מזו, יבורר הערך של הקול הליברלי ושל הקול היהודי הייחודי, כדי שכל אחד משני הקולות יוכל להתעשר ולהתעדן מההצעות של זולתו.
התוצר של הפרויקט הוא יצירת תשתית – קנון, ספרייה, שפה, שיח וארגז כלים– תשתית שתעמוד לרשות מעצבי המדיניות, המחוקקים, השופטים, הוגי הדעות, מערכות החינוך (של כל המגזרים) ודעת הקהל בשעה שיבואו לטפל בשאלות מעשיות העולות בחללה של מדינת ישראל ושל החברה היהודית כולה ברוח יהודית וליברלית. תשתית זו תוכל להעמיד בסיס מוסכם לפעולות משטר, לרגולציה בתחומים שונים, לעיצוב תכניות לימוד ולבימות למפגשים הדדיים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
תכנית פעולה:
1. יצירת תחום דעת והנהגה מחויבת: הפרויקט ייזום ויעודד מחקר בסיסי ויישומי בנושא של זכויות אדם ביהדות מנקודת מבט רחבה. המהלך ילווה בוועדת היגוי אקדמית שיהיו בה בכירי הפרופסורים בישראל בתחומים הרלבנטיים מכל האוניברסיטאות והיא תשקף מגוון רחב של עמדות מקצועיות ותרבותיות ביחס לנושא. מטרתנו ליצור תמריצים, שיופנו אל טובי החוקרים הצעירים בתחומים השונים של "מדעי האדם" – כגון משפטים, תאוריה פוליטית, מחשבת ישראל, מדעי המדינה, סוציולוגיה, ספרות והיסטוריה – על מנת שיקדישו את הקריירה המדעית שלהם לנושא זה. מטרתנו ליצור מסה קריטית של איכות ושל כמות של מחקרים ועבודות דוקטור בנושא זכויות האדם ביהדות. הכוונה לבסס כיווני מחקר וליצור תחום דעת וקהילה מדעית שמתוכה יצמח הדור הבא של מנהיגים אקדמיים, מקצועיים וציבוריים, שיתוו את דרכה של מדינת ישראל בעתיד מתוך מחויבות מקצועית ואישית להעשרת חיינו באמצעות הפנמה של יתרונות השניות התרבותית.
2. גיוס החוקרים: תהליך הגיוס של החוקרים יהיה תחרותי ושעריו יהיו פתוחים לחוקרים מכל האוניברסיטאות ומוסדות המחקר בישראל. יפורסם קול קורא להצגה של מועמדות. תלמידי המחקר יתחייבו להקדיש זמן מלא לפעילות בתחום ולכתיבה עבודה המחקר בהנחיה של מי שתקבע אוניברסיטת האם ובתיאום עם צוות הפרויקט במכון הישראלי לדמוקרטיה. גם המנחים יוזמנו להשתתף בפרויקט על בסיס אישי. בתמורה יקבלו החוקרים מלגת קיום מלאה והמנחים יקבלו תגמול אישי תמורת השתתפותם בפרויקט.
3. סמינר מחקר קבוע: נייסד סמינר רב-שנתי, בין-תחומי, שיתבסס על החוקרים ועל המנחים. הסמינר ייפגש שמונה פעמים בשנה. בכל פגישה תוצג עבודה בשלבי הכנה ויתנהל סביבה דיון ביקורתי של החברים הקבועים בסמינר ושל מומחים מוזמנים מבחוץ, על פי הנושא. המפגשים יפורסמו לציבור הרחב, ישודרו באינטרנט ויתומללו.
4. פרסומים: כל אחד מהחוקרים יפרסם את עבודתו (מאמרים ולבסוף ספר) בסדרת ספרים מיוחדת – "זכויות אדם ביהדות" – שתצא לאור במכון הישראלי לדמוקרטיה.
5. פעילות ציבורית: כל אחד מהחוקרים יקדיש מזמנו לפעילות ציבורית בתחום זכויות האדם ביהדות. החוקרים יכתבו מאמרי דעה בעיתונות הישראלית והבין-לאומית בנושאים של זכויות האדם ביהדות. הם יתבקשו לשאת הרצאות פומביות בישראל ובחו"ל בנושאים אלה לפני ציבור מקצועי (למשל השתלמויות שופטים, לשכת עורכי הדין, קבוצות רבנים, השתלמויות של מורים לאזרחות) וכמובן גם לקהל הרחב.
6. כנס בין-לאומי שנתי: מדי שנה יתקיים כנס בין-לאומי בתחום זכויות האדם ביהדות. המטרה היא להסב תשומת לב בין-לאומית למאמץ שלנו, תוך כדי גיוס חוקרים מחו"ל למאמץ המקומי ויצירת גשרים בין חוקרי התכנית לבין מוסדות מתאימים בחו"ל.