מאמרים

תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי של הממשלה לביצוע מדיניותה, ואף על פי כן שרי הממשלה מחליטים על המדיניות התקציבית בלי שיש בידיהם המידע המינימלי הדרוש לקבלת החלטה מושכלת. לקראת השנה החדשה אבי בן בסט ומומי דהן דנים באחת התקלות החמורות של תהליך התקצוב בישראל – מידת השקיפות הנמוכה – ומאחלים לכולנו שתקלה זו תעבור מן העולם עם פרושׂ השנה החדשה.

חרם  אנשי הרוח נגד הופעות באריאל, כמו גם האיום לחרם נגד האוניברסיטאות של תנועת "אם תרצו" מצדו השני של המתרס, משמשים מכשיר למי שהחלטות המדינה אינן מוצאות חן בעיניו. ידידיה שטרן מזהיר שהתארגנות קבוצתית נגד החלטות דמוקרטיות שכאלו היא בבחינת משיכה חזקה מדי בקצותיה של הטלית הישראלית. הטלית הזאת, שבה ארוגים חיינו, עלולה להיקרע.

אחד בספטמבר, מועד פתיחת שנת הלימודים במוסדות החינוך, הוא תאריך שמשמעותו הלכה והשתנתה עם השנים מחיוב לשלילה. מערכת החינוך ותלמידיה סובלים כיום מתדמית בעייתית ולא תמיד בצדק. אורי מלכין, מצוערי הדמוקרטיה, מזכיר לנו כי התלמידים ובני הנוער הם העתיד של המדינה ומבקש כי למעננו ולמענם ננסה להחזיר את אחד בספטמבר ללוח השנה של החגים החיוביים.

בפעם השלישית בתוך שלושה חודשים הסתיימה מערכת בחירות במצב של חוסר הכרעה. לאחר התוצאות התקדימיות בבריטניה – שהביאו לידי היווצרותה של קואליציה ראשונה בשישים השנים האחרונות, והתוצאות התקדימיות בהולנד (לראשונה הפכו הליברלים למפלגה הגדולה), בבחירות באוסטרליה, לראשונה מאז 1940, אף לא מפלגה אחת זכתה ברוב המושבים.

לאחרונה גיבש ראש הממשלה ועדת שרים בראשותו של שר המשפטים כדי שתבחן את הסוגיה של הגבלת שכר הבכירים. ידידיה שטרן גורס שההסדרה של שכר הבכירים מוצדקת, רציונלית ומתבקשת במציאות הישראלית.

במרס השנה אושרה בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק התכנון והבניה, התש"ע-2010. הצעת החוק, המורכבת מיותר מ-600 סעיפים, היא הצעה לרפורמה כוללת במערכת התכנון והבנייה. השינויים העקרוניים המוצעים בה מצויים כעת בלבה של מחלוקת ציבורית באשר לדרך הראויה לייעול המערכת, למידת הביזור או הריכוזיות המיטבית ולמנגנונים הנדרשים למניעת תופעות של שחיתות.

הכניסה לירושלים באמצעות רכב פרטי או בתחבורה ציבורית הפכה בשנים האחרונות למשימה כמעט בלתי אפשרית. תוצאתה היא שבירת ישראל נעשתה עיר מבודדת. האם יכול להיות שמקבלי ההחלטות אינם מתאמצים, בכוונה, להקל את הגישה של הציבור הרחב אל מעוזי השלטון?

בשבוע שעבר החלה ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט בשמיעת עדויות של בכירים במערכת הפוליטית והצבאית. במהלך עדויותיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון עלו שוב ושוב סוגיית האחריות האישית והמיניסטריאלית וסוגיית היחסים בין הדרג המדיני והצבאי.

לאחרונה אנו עדים שוב ושוב להקמתה של ועדת חקירה בין-לאומית שמטרתה לחקור היבטים של התנהלות צה"ל במסגרת לחימתו בטרור, לרבות חשדות לעברות של ישראל על המשפט הבין-לאומי ההומניטרי (דיני מלחמה) ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי. שני האירועים העיקריים שבעקבותיהם הוקמו ועדות החקירה היו מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008–ינואר 2009) ואירועי המשט לעזה (31 במאי 2010). אף שלכל ועדת חקירה בין-לאומית ניתן מנדט מסוים, המציאות מוכיחה שאין בהכרח קשר בין אופי המנדט, איכות החקירה שבוצעה ואמינות המסקנות ובין ההד הציבורי והבין-לאומי שנוצר בעקבותיה. רשימה זו נועדה "לעשות סדר בבלגן": להציג את ועדות החקירה הבין-לאומיות שהקימו גורמים רשמיים לבחינת התנהלותה של מדינת ישראל בהתייחס לאירועים האחרונים באזור; ולהתייחס למשמעותן של ועדות אלו ולהשלכות האפשריות של החלטותיהן - כל אחת לעצמה ומתוך התחשבות ביחסי הגומלין ביניהן.

פרסום מסמך גלנט הפנה את אור הזרקורים אל החצר האחורית, המכוערת, שבה נרקחים מינויים רגישים ועסקאות פוליטיות והעלה פעם נוספת לדיון את הקשר המשחית שבין ספינולוגים לקצינים בכירים.

לפני שבועות אחדים הונחה על שולחן הממשלה הצעה להאריך את הוראת השעה לחוק האזרחות. ההצעה קובעת שכל אדם המבקש לקבל אזרחות יחויב להישבע אמונים למדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" (ולא רק "מדינת ישראל"). הצעה זו מצטרפת להצעות חקיקה אחרות שתכליתן לפגוע במיעוט הישראלי, כמו למשל חוק הנכבה. מרדכי קרמניצר ושירי קרבס עומדים על הסכנות הטמונות בהצעות מסוג זה וקוראים לאזרחי ישראל להשמיע את קולם נגד הניסיונות החוזרים ונשנים לערער את יסודותיה הדמוקרטיים והיהודיים של מדינת ישראל.

בחודשים האחרונים עלו לכותרות שתי פרשות דומות זו לזו ושונות זו מזו מאוד, המעוררות מחשבה בדבר היחסים בין פוגע (בעל סמכות רוחנית), נפגע (על פי רוב צעיר בגילו), קהילה דתית ומערכת המשפט. בייחוד מעורר תהיות השימוש שחברות (דתיות) סגורות עושות בגופים בעלי סמכות פנים-קהילתית כדי לטפל בדרכים חלופיות בפגיעות מיניות, והיחס בין גופים אלה ובין מערכת אכיפת החוק.

מפעם לפעם מתפרסמות יוזמות שונות הקוראות לטפל בבירוקרטיה הישראלית. יוזמות אלו נובעות לאור העובדה שבכל הקשור לבירוקרטיה אנחנו אלופי עולם. כל הליך תכנון ובניה או רישוי עסקים, אורך זמן רב מדי וכרוך בטיפול מול פקידים שונים, במחלקות ובמשרדים שונים, שבמרבית הפעמים - אינם מקיימים קשר פנימי בינם ובין עצמם.  

פעם נוספת אנו נחשפים למקרה של הדלפת מסמכים צבאיים סודיים, והפעם בארצות הברית. רפי מן מנתח את הזעזוע שעובר הממשל האמריקני בעקבות ההדלפה הסיטונאית ומציע תגובה הולמת לדרך המניפולטיבית שבאמצעותה הממשל האמריקני מבקש לשלוט בסיקור התקשורתי של מלחמות. 

נתנאל פישר דן בהצעת חוק הגיור וגורס כי מדובר בהצעה בעייתית מאוד, שכן היא כורכת את תהליך הגיור עם מעמדם של הזרמים שאינם אורתודוקסיים. התוצאה, לטענתו, היא עימות מיותר, ואפילו מסוכן, בין שתי סוגיות שאינן קשורות זו לזו. 

היה זה הפילוסוף הצרפתי וולטר שטבע את המימרה "אינני מסכים עם מילה מדבריך, אך אלחם עד מוות על זכותך לומר אותם". ואכן, עד כה נראה היה שהערכים של חופש הביטוי, חירויות הפרט והחופש הפרלמנטרי היו ערכי ליבה מוגנים בדמוקרטיה הישראלית. מתברר כי לא עוד. שירי קרבס ומרדכי קרמניצר בוחנים את תגובות מליאת הכנסת להשתתפותה של ח"כ חנין זועבי (בל"ד) במשט הטורקי לעזה. לטענתם, לא זכויותיה של זועבי עמדו למבחן, אלא כוחה של הדמוקרטיה הישראלית לרסן את הרוב ולהגן על זכויותיו של המיעוט. תוצאות המבחן של הדמוקרטיה הישראלית מגלות מציאות עגומה.

"חוק החרם" וחוקים אחרים שמחוקקת הכנסת הנוכחית אינם פוגעים רק בזכויותיהם של יחידים למחאה חברתית או פוליטית . במהלך כולו יש משום ניסיון לקעקע את עצם קיומה של אופוזיציה פוליטית ואת החירות לחשוב ולהביע דעה ביקורתית במרחב הציבורי.

את מאמרו "בשבח הריסון השיפוטי" מסיים חיים זיכרמן באמירה ש"לא הורגים זבוב בתותח" ומסכם כי "על בית המשפט להרעים בתותחיו רק במקרים החמורים באמת". לטענתו, העובדה שבשנה האחרונה פסל בית המשפט העליון שלוש הוראות חוק מעידה על היעדר ריסון שיפוטי מצדו ועל התנהלות "בלתי חכמה" העלולה לפגוע בתדמיתו. עוד נטען במאמר כי "שימוש בכלי מחץ לפתרון נושאים הנמצאים באזור הדמדומים יחזק את הניסיונות הפוליטיים לכרסם בכוחו של בית המשפט העליון". 

נטע האילן בוחנת את התפתחות הכדורגל במרוצת השנים ומוכיחה שאי-אפשר להפריד את הספורט מהֶקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. 

בשני מקרים נקט לאחרונה בית המשפט צעד קיצוני – כאשר הכריז על בטלות סעיף חוק המעניק תקצוב מיוחד לאברכים, בשל היותו לא שוויוני, וכאשר שלח את הורי התלמידות בעמנואל לבית הסוהר. חיים זיכרמן סבור כי על בית המשפט להרעים בתותחיו רק במקרים החמורים באמת, כדי שלא ייפגע כוחו.

 שנת הלימודים מסתיימת ועמה השערורייה התורנית סביב בחינות הבגרות. לטענתו של  אייל נווה, השערורייה הזאת היא רק קצה הקרחון של תופעה רחבה ועמוקה הרבה יותר – תופעת תרבות השקר והעמדת הפנים, שלדעתו הן חלק בלתי נפרד מבחינות הבגרות. לשיטתו של נווה, הדרך היחידה להתמודד עם התופעה היא באמצעות רפורמה מרחיקת לכת בתהליך הערכת הלמידה. 

השוואה בין בני האמיש לחרדים היהודים מאפשרת ללמוד משהו מן האופן שבו התמודדה הדמוקרטיה האמריקנית עם ה"חרדים" שלה. בדומה למחוקק האמריקני, גם על המחוקק הישראלי להבהיר לקבוצת קוראי התיגר כי ל"פטור" שהיא מבקשת יש מחיר גבוה - הדרה מהטובין הנלווים לציות לחוק ומילוי חובות אזרח. 

לא שפר גורלה של ועדת החקירה לעניין הטיפול במפוני תוכנית ההינתקות: אירועי המשט לעזה, שקדמו לפרסום הדוח הסופי שלה והעימות עם החרדים בפרשת עמנואל יומיים לאחר הפרסום, השכיחו במהירות רבה מדי את הדוח. 

בשנת 2010, נערכו בשש מדינות אירופאיות בחירות כלליות, שבעקבותיהן התחזקו מפלגות הימין ונחלשו מפלגות השמאל. היו אף מקרים בהם זכו מפלגות ימין קיצוני בהישגים גדולים. מאמר זה מציג את המושג "ימין קיצוני" ומבהיר באיזו תנועה אידאולוגית ובאילו מפלגות מדובר ומנסה למפות את מפלגות הימין הקיצוני באירופה.

תקציר העלילה (למען הקוראים שהחמיצו, ובתקווה שאני הצלחתי להבין אותה לאשורה לנוכח שלל הגרסאות בסוגיה): בבית הספר החרדי לבנות "בית יעקב" שביישוב עמנואל קמה קבוצת הורים המזוהה עם חסידות סלונים והחלה לתבוע יתר החמרה בנורמות החברתיות וההלכתיות המקובלות בבית הספר. כך למשל הם לא היו מרוצים מן העובדה שבבתיהן של אחדות מהבנות יש טלוויזיה, או שבנות באות לבית הספר בלבוש "לא מספיק צנוע" בכל הנוגע למספר הכפתורים הרכוסים בחולצה או אורך השרוולים. לפיכך הם הקימו במקום מגמה מחמירה, המכונה "המגמה החסידית", ואף חומה הקימו בינה ובין אותו חלק במתחם בית הספר שבו לומדות שאר הבנות, ב"מגמה הכללית", כדי שבנותיהם לא יושפעו חלילה מ"הנורמות הקלוקלות" של האחרות. ההורים לא הסתפקו בחומה הפיזית, אלא קבעו לשני סוגי הבנות תלבושות נפרדות (עניין מזעזע כשהוא לעצמו, בהתחשב ברגישות האמורה להיות ליהודים לאכיפת "לבוש מיוחד"), שעות הפסקה נפרדות וכדומה. גם אם נימוק ההפרדה המקורי היה עניינים של הקפדה דתית, ברור שלאפליה היו גם מאפיינים עדתיים. כך למשל בנות מזרחיות אמנם התקבלו ל"מגמה החסידית" (מתוך שמירת ה"מכסה" המרבית של 30%, הנהוגה בכלל החינוך החרדי האשכנזי), אבל רק לאחר שהתחייבו בין היתר לקבל על עצמן תפילה בהברה אשכנזית, לא רק בבית הספר, אלא גם בבתיהן, וכן שלא יתארחו אצל קרובי משפחה שאינם דתיים (עניין הרלוונטי בעיקר לחרדים מזרחים).

גם מי שחולק על התנהלות בית המשפט בעניין פרשת עמנואל צריך להכיר בכך שאת החלטות בית המשפט הישראלי חובה לכבד. ידידיה שטרן מבקש לבדוק כיצד סכסוך נקודתי הפך לסכסוך עקרוני על דת ומדינה.

הפסיקה של בג"ץ לפיה יש להפסיק את גמלת הבטחת הכנסה לאברכי כוללים היא לבנה חשובה בהגנה על מדינת הרווחה בישראל. פסיקה זו צריכה לשמח את כל אותם ישראלים שחפצים בהגדלת נדיבות הסיוע לחלש בישראל. 

לאחרונה הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק עתירה שבה נדרש בית המשפט להורות על הפסקת תקצוב המוסדות שאינם מלמדים את לימודי הליבה. העתירה הוגשה בשל חקיקתו של חוק עוקף בג"ץ משנת 2008 שמאפשר למוסדות החרדיים לפעול ללא פיקוח של משרד החינוך על התוכן הנלמד. לדעת העותרים, חוק זה אינו חוקתי בשל פגיעתו בזכויות האדם של הציבור החרדי, ועל בית המשפט להכריז על בטלותו.