בין אם ההתכתבות עם ג'מיני היא זו שהובילה לאיתור בנות משפחת יהלומי ובין אם לאו, הסיפור שלהן הוא תזכורת חשובה: כשאנחנו מתכתבים עם הצ'אט אנחנו לא מוסרים מידע לחבר ושותף סוד, אלא למאגר מידע דיגיטלי של חברה מסחרית, והמידע הזה לא נשאר בינינו לבין המכונה.
ד"ר שירה עפרון, חוקרת בכירה וראש קתדרת ישראל והמזרח התיכון במכון ראנד, מגיעה ל"סדר חדש" לשיחה על ההסכם המתגבש בעזה, כאשר חמאס נותר שחקן מתעצם בשטח. הנשיא טראמפ חתם על שלב ב' של תוכנית 20 הנקודות לשלום בעזה, אך הסוגיות המרכזיות נותרו פתוחות: מהי המשמעות בפועל של פירוק חמאס מנשקו? עפרון מתייחסת גם לגישה הדוגלת בהמשך השליטה ב"רצועות ביטחון" בעזה ובלבנון ועד כמה מדובר בתפיסת ביטחון חדשה/ישנה.
בשיחה עם יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי־שחם, עפרון בוחנת את המחיר האזורי והבינלאומי של היעדר מהלך מדיני: האם הנורמליזציה עם סעודיה עדיין אפשרית; ומה מלמד הסכם הגרעין הסעודי-אמריקני על מקומה של ישראל באזור?
מאת: פרופ' עמיחי כהן
צה"ל לא קיבל הוראה לאפשר את המצור בקוסרה, וגם לא קיבל גיבוי לפנותו. ממשלה שאינה אומרת דבר אינה ניטרלית: היא נמנעת מלתת הוראה מפורשת כדי לא לשאת באחריות, ומשאירה לצבא לנחש מה היא מצפה ממנו לעשות. כך נפגע האמון בצה"ל, מפנים ומחוץ, ונפגעת יכולתו למלא את תפקידו.
מאת: פרופ' עופר קניג
פריימריז, ועדה מסדרת או שליטה מוחלטת של המנהיג: כיצד בוחרות המפלגות את רשימותיהן?
שירית אביטן כהן, הפרשנית הפוליטית של "ישראל היום" ופאנליסטית בחדשות 12, מגיעה ל"סדר חדש" לשיחה על הימין הישראלי לקראת בחירות 2026. הציבור בישראל זז ימינה, אך התמיכה בקואליציה הנוכחית הצטמצמה. מה זה אומר להיות ימני בישראל שאחרי 7 באוקטובר, איך מנתח מצביע ימין את אחריות הממשלה לטבח ואילו קבוצות מרכיבות את מחנה הימין?
אביטן כהן מנתחת את הכוחות שמעצבים את מפת הימין בפתח בחירות 26: מדוע מצביעים שעזבו את נתניהו אחרי 7 באוקטובר חזרו לתמוך בו; כיצד מתייחסים בליכוד לברית עם המפלגות החרדיות; מי הם מצביעי בן גביר ומה מסביר את צמיחתו כמנהיג מפלגת הימין השנייה בגודלה לפי הסקרים? האם בנט, איזנקוט ושחקנים חדשים יכולים לבנות ימין ממלכתי שאינו חלק מהקואליציה הנוכחית?
לבסוף, מה חשוב יותר לבוחרי הימין: אופייה היהודי של המדינה או המבנה הדמוקרטי שלה?
בעקבות העימות בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל סביב שאלת הדחת אלוף פיקוד דרום: האם השר יכול להורות לאלוף הפיקוד כיצד להפעיל את סמכויותיו במקרה קונקרטי? האם בסמכותו להדיח את אלוף הפיקוד? ואיך תקופת הבחירות קשורה לכל זה?
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית קבע שאסור לחברי ועדת קלפי ולמשקיפים לדווח בזמן אמת באפליקציות של מפלגות (כדוגמת "אלקטור" או "Victory") על בוחרים שהגיעו להצביע, ושדיווח כזה הוא פגיעה בלתי חוקית בזכות לפרטיות. מה הקשר בין פרטיות להצבעה בקלפי, האם העובדה שבמשך שנים הועבר מידע כזה ללא הפרעה משנה משהו, ומדוע מדובר בהחלטה דרמטית?
בשל סירוב יו"ר הכנסת לכבד את פסיקת בג"ץ, לישראל אין מבקר מדינה דווקא בתקופה שבה תפקידו קריטי במיוחד: פיקוח על התנהלות המפלגות ועל כך שתהליך בחירת הרשימות מתנהל על-פי חוק ובצורה הוגנת.
בפילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים): בשמאל חושבים 90.5% שקיימת סכנה כזו, במרכז 76% ובימין 66% ● יותר משליש מהציבור (השיעור הגבוה ביותר במדגם) חושבים שעל ישראל להימנע ממעורבות צבאית באיראן ולהגיב רק אם תותקף ● 72% מכלל הציבור מעריכים שגבוהים הסיכויים לאינתיפאדה בעתיד הנראה לעין ● 46% מהיהודים ו-54% מהערבים חושבים שכוחות הביטחון פועלים ביד רכה מדי כלפי מתנחלים המעורבים באלימות נגד פלסטינים ● 56% מכלל הציבור חושבים שהדרך הטובה ביותר לבחור מועמדי רשימה לכנסת היא הפריימריז.
החלטת יו"ר ועדת הבחירות לאסור העברת מידע בזמן אמת לגבי זהות בוחרים שהגיעו להצביע היא לא גניבת בחירות ולא מוטה פוליטית. כאשר הבינה המלאכותית מסוגלת להפוך גם מידע תמים למבצע השפעה מתוחכם, כללי המשחק חייבים להיות מנוסחים בהתאם
חוק יסוד: הכנסת אמנם קובע באופן עקרוני שכל אזרח ישראלי בוגר יכול לבחור ולהיבחר, אך רק מי שרשום בפנקס הבוחרים יכול להצביע. לקראת בחירות 2026 גילו אזרחים ישראלים רבים שחיים בחו"ל כי שמם הוסר מהפנקס, ולמעשה קיימים פערים בין החוק לבין המציאות. האם אופן ניהול פנקס הבוחרים פוגע בזכות יסוד דמוקרטית שאמורה להיות שוויונית?
מאת: אביטל פרידמן
לאחר פיזור הכנסת, מה גורלן של הצעות חוק שטרם השלימו את הליך החקיקה – ובהן הצעות דרמטיות ובעייתיות כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הקמת ועדת חקירה "ממלכתית-לאומית" (ופוליטית) וחוק המעונות? האם אפשר יהיה להמשיך את הליך החקיקה בכנסת הבאה באמצעות החלת "דין רציפות"? מהו מנגנון זה ומהם התנאים הנדרשים להפעלתו?
הודעות התחזות, דיפ־פייקים, קמפיינים מתואמים ברשתות ומבצעי השפעה זרים: כך מאיימת הטכנולוגיה לשבש את הבחירות בישראל. תסריט דמיוני שעלול להפוך למציאות.
ד"ר לורן דגן־עמוס, חוקרת מדיניות החוץ והביטחון של הודו במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן, מגיעה ל"סדר חדש" לשיחה על אחת ממערכות היחסים החשובות והפחות מדוברות של ישראל. בזמן שמעמדה הבינלאומי של ישראל נשחק, הודו דווקא מצהירה בפומבי על רצונה להעמיק את הקשרים הכלכליים, הביטחוניים והדיפלומטיים עמה. עד כמה מדובר בשותפות אסטרטגית, ומה הודו מבקשת להשיג באמצעותה?
בשיחה עם יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי־שחם, דגן־עמוס מסבירה מה עלה בגורלו של מסדרון הסחר השאפתני IMEC, שאמור לחבר בין הודו לאירופה דרך מדינות המפרץ ונמל חיפה, וכיצד אירועי 7 באוקטובר שינו את התוכניות. עוד בפרק: איך הודו מצליחה לקיים במקביל יחסים עם ישראל, איראן, רוסיה וארצות הברית; כיצד משפיעות עליה היריבויות עם סין, פקיסטן וטורקיה; מה עומד מאחורי החזון הפוליטי של נרנדרה מודי שמנהיג את המדינה הלא־מוסלמית שבה חיה האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם?
מאת: פרופ' עמיחי כהן
הודעת שר הביטחון על הדחת אלוף פיקוד מרכז במהלך שידור חי בערוץ 14 אינה רק חריגה מסמכות. כשהשר מציג עמדה לפיה מותר לו להדיח קצין בכיר משיקולים פוליטיים, הוא מסכן את האמון בצה"ל ואת יכולתו לתפקד כצבא העם, ומכאן גם את ביטחון המדינה.
מאת: אברהם לפאיר, ד"ר גלעד מלאך
החברה החרדית מאופיינת בקשר הדוק וחריג בעוצמתו בין השתייכות קהילתית לבין דפוסי הצבעה. לאורך השנים, נוצרו מוטיבציות ומנגנונים יעילים המבטיחים את הגעתו לקלפי של הבוחר החרדי ואת אופן הצבעתו. האם משבר הגיוס ואירועי השנים האחרונות יסדקו אותן?
מאת: יוחנן פלסנר
הדרך לגיוס חרדים לא עוברת דרך מעצרים המוניים, אבל גם אי אפשר להחליט שמגזר אחד, ורק הוא, פטור מעונש על אי-ציות לחוק. בינתיים, העלייה במספר המתגייסים החרדים בשנה האחרונה מלמדת שצעדי האכיפה והסנקציות הם הכלים היחידים שמייצרים היום שינוי.
הדיון בישראל על התערבות זרה בבחירות מחמיץ את השאלות החשובות באמת, ומבלי לשים לב אנחנו עלולים לשתף פעולה עם מי שמפעילים עלינו מניפולציות מסוכנות. אז איך בכל זאת מפתחים אסטרטגיה יעילה נגד איום מוחשי ומורכב?
מאת: המכון הישראלי לדמוקרטיה
בג"ץ דן היום בהרכב מורחב של 9 שופטים בעתירות נגד החוק המקפיא הליכים משפטיים כלפי תלמידי ישיבות שלא התייצבו לגיוס.
אורי דביר, חוקר אורח במכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר מנהל אגף תקציבים בנת"ע, מתארח אצל יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם לשיחת עומק על משבר התחבורה בישראל ועל הפקקים שעולים למשק עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. מדוע למרות הסבסוד הנדיב והמחיר הנמוך, התחבורה הציבורית עדיין אינה חלופה אמיתית לרכב הפרטי? שיחה על אוטובוסים שלא מגיעים, רכבות שלא מתחברות, המטרו שעוד רחוק - וגם על הפתרונות שאפשר ליישם כבר עכשיו.
הממשלה החליטה להסיט כחצי מיליארד ₪ מתקציב התוכנית לצמצום פערים בחברה הערבית ולהעביר אותם לשב"כ ולמשטרה לצורך טיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. האם השב"כ, כגוף שייעודו שמירה על ביטחון המדינה ומוסדותיה, מתאים למשימה, ומה עלולות להיות ההשלכות של מעורבותו?
מאת: גאיה סתיו סיגאוי, אביטל פרידמן
לקראת הבחירות שיתקיימו בחודש אוקטובר, יצאה הכנסת לפגרת בחירות ב-18 ביולי. מהי פגרת הבחירות וכיצד נקבע מתי היא מתחילה? האם הוועדות והמליאה יכולות לפעול כרגיל, במיוחד בנוגע לחקיקה? כיצד התפתחו והשתנו המנהגים לגבי פגרת בחירות לאורך השנים?
ביטוי לכאב ולכעס, קבלת אחריות ומבט אל העתיד: שלושת הצעדים בדרך לתיקון וריפוי לפי מגילת איכה.
מאת: ד"ר דנה בלאנדר
ועדת הבחירות המרכזית היא גוף ניהול הבחירות האחראי על הבחירות לכנסת. כיצד היא מתנהלת? מהם תחומי האחריות שלה? עד כמה היא פוליטית ומה כדאי לתקן באופן פעילותה?
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון ומחבר הספר "שעת אפס: איך ויתרנו על החינוך וקיבלנו הפיכה משטרית", מגיע ל"סדר חדש" לשיחת עומק על הקשר שבין מערכת החינוך, זהות ודמוקרטיה. בשיחה עם יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם, הוד מציג את הפערים בתקצוב בין זרמי החינוך, את כניסתן של עמותות חיצוניות לבתי הספר, את הרדיפה הפוליטית אחר מורים ומנהלים ואת המחיר שמשלמת חברה שמניחה שילדים יהפכו מעצמם לאזרחים דמוקרטיים.
בהמשך עוסק הפרק בשאלה האם אפשר להחזיר למערכת החינוך את האחריות לעיצוב אזרחים מעורבים, ביקורתיים ואכפתיים, לפני שיהיה מאוחר מדי?
סקירה מס' 12 | נובמבר 2022-יולי 2026
263 הצעות חוק אנטי-דמוקרטיות הוגשו במהלך שנותיה הסוערות והמורכבות של הכנסת ה-25, שכהונתה היא הארוכה ביותר מאז שנות ה-80. התהליך המתמשך של פגיעה בזכויות יסוד והחלשת מוסדות וערכים דמוקרטיים לא נעשה רק באמצעות חקיקה אלא גם דרך שלל צעדים נוספים.
סקירה מספר 12
מאת: דפנה אבירם-ניצן
כבר לא רק אזהרות תיאורטיות של כלכלנים בכירים בישראל: מודי'ס הזהירה כי היחלשות מוסדות המדינה, ובהם מערכת המשפט ומנגנוני הבקרה, עלולה להגביר את הסיכון לדירוג האשראי של ישראל. המחיר הכלכלי של בליץ החקיקה בשבוע האחרון של הכנסת ה-25 לא יסתיים בכך.
ישראל של 2026 משולה ללוח מונופול מעוות: כביכול כולם יוצאים מאותה נקודה ובתנאים שווים, אלא שבדרך יש מי שמקבלים כרטיסי הפתעה על חשבון ארנקם ושירותם של אחרים.